אובמה, קלינטון וטראמפ מציגים את החלום האמריקאי - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אובמה, קלינטון וטראמפ מציגים את החלום האמריקאי

בתחומים רבים קלינטון וטראמפ שונים מהותית ■ אבל העובדה שאנחנו נמצאים בסוף אוקטובר 2016 וטראמפ וקלינטון הם הבחירה של אזרחיה של הדמוקרטיה החשובה ביותר בעולם יכולה לעורר, ובצדק, תחושת אי־נוחות גדולה מאוד

51תגובות
קלינטון טראמפ בעימות, היום
LUCY NICHOLSON/רויטרס

אחת מתכתובות המייל המעניינות שפורסמו בשבועיים האחרונים בארה"ב כלל לא עוסקת בהילרי קלינטון, אלא מתרחשת לפני שמונה שנים, ב-6 באוקטובר 2008, חודש לפני הבחירות שבהן ניצח ברק אובמה.

הנשיא אובמה בבית הלבן, היום
Pablo Martinez Monsivais/אי־

את המייל דנן כותב מייקל פרומן, בכיר בסיטיבנק, לג׳ון פודסטה - ששימש אז כראש צוות מאה הימים של אובמה. הנושא של המייל הוא ״רשימות״ ויש בו שלוש צרופות, אחת מהן היא טבלת אקסל קטנה.

"הרשימות״ הן הרעיונות או ההצעות של פרומן לאנשים שעשויים, יכולים, צריכים לשמש בתפקידים בכירים בממשל של אובמה אם הוא ינצח בבחירות. הרשימה המעניינת יותר כוללת את הצעותיו של פרומן לתפקיד חברי הקבינט של אובמה - הבכירים ביותר בממשל: החל בשר החוץ, עבור בשר האוצר ועד אחרון השרים. ההתאמה בין ההצעות של פרומן לבין המינויים בפועל כמעט מושלמת. פני פריצקר, יורשת המיליארדים שהיתה תורמת גדולה לקמפיין אובמה, לא מונתה בקדנציה הראשונה של אובמה, אבל בקדנציה השנייה שלו קיבלה את תפקיד שרת המסחר.

העובדה שבכיר באחד משלושת הבנקים הגדולים בארה״ב מכין לנשיא המיועד רשימות של מינויים לא צריכה להפתיע: פרומן היה חברו לכיתה של אובמה באוניברסיטת הרווארד ואובמה מתייעץ עמו. העיתוי הוא הפרט המעניין: פרומן שולח את המייל מהחשבון בבנק שבו הוא עובד, במועד הרגיש ביותר ב-100 השנים האחרונות בהיסטוריה של היחסים בין הבנקים לממשל - רגע לפני פשיטת הרגל של סיטי, שממנה הוא ניצל בזכות חילוץ שהוביל ממשל אובמה בשווי עשרות מיליארדי דולרים.

כל מנהל, גם פוליטיקאי, מקבל עצות והמלצות מחבריו כאשר הוא ממנה בכירים. במקרה של אובמה, בדומה לנשיאים קודמים, החברים שלו הם המנהלים הבכירים בבנקים הגדולים. חלק גדול מהעמדות הבכירות בבית הלבן ובמשרד האוצר אוישו על ידי אליטה קטנה יחסית של אנשים, שנכנסים ויוצאים במעין דלת מסתובבות בין תפקידים בכירים בבנקים והממשל.

העיתונאי הראשון שפירסם את המייל הזה והסביר את ההקשר שלו היה דיוויד דאין מ"ניו ריפבליק". שאלתי אותו אתמול אם מישהו מהממשל או מסיטי הכחיש את הדברים. לא, הוא אמר לי. העיתונים המרכזיים בארה״ב לא גילו עניין בתכתובת הזאת. הקרבה בין הבית הלבן לבנקים הגדולים בארה״ב מובנית מאליה. כמה ימים לאחר מכן פירסם עיתון אחר מייל נוסף מאותו יום, ששלח פרומן ישירות לאובמה, עם הצעות למינויים לתפקידים אחרים.

מי מרוויח ממערכות היחסים האלה? תשובה אחת היא הציבור האמריקאי - שכן הבנקאים הם בעלי ידע ייחודי שמסייע לממשל במדיניות הכלכלית. השאלה היא אם יחד עם הידע הייחודי הזה הם מביאים גם ניגודי עניינים וראיית עולם מסוימת, שמשרתת את הקבוצה שממנה הם באו ואליה הם יחזרו.

מייקל פרומן. לשעבר בכיר בסיטיבנק
רויטרס

דרך טובה להתחיל בדיון הזה היא לבחון את הקריירה וההחלטות של רוברט רובין, הבוס של פרומן באותו מועד, שהיה שר האוצר בממשל קלינטון וסגן יו״ר סיטיגרופ ב-2008.

רובין הוא איש הדלת המסתובבת הקלאסי: הוא שימש כיו״ר בנק גולדמן סאקס, קלינטון מינה אותו ליועצו ולאחר מכן לשר האוצר שלו. בין הצעדים שעליהם החליט רובין בתפקיד זה היה חילוצה של מקסיקו ממשבר החוב שלה - מהלך שבוצע באופן שהיטיב מאוד עם האינטרסים של הבנקים האמריקאיים הגדולים. גולדמן סאקס וסיטיגרופ קיבלו בחזרה את כל ההלוואות שלהם - 2.5 מיליארד דולר ו-2.9 מיליארד דולר - בזכות המנגנון שקבע רובין.

לאחר מכן הוביל רובין מדיניות חילוצים דומה במשבר של דרום־מזרח אסיה. גם הפעם הבנקים האמריקאיים היו מוטבים מרכזיים מחבילת הסיוע שתפרה קרן המטבע הבינלאומית.

רגע לפני שרובין עזב את תפקידו כשר האוצר בממשל קלינטון, הוא הוביל עם לארי סאמרס את ההחלטה לבטל את חוק גלאס־סטיגל, שחוקק ב-1933 לאחר המשבר הפיננסי, וקבע הפרדה בין בנקים להשקעות לבנקים מסחריים. המוטב המיידי והעיקרי מההחלטה הזאת היה סנדי וייל, יו״ר קבוצת טראוולרס, שהכריזה על מיזוג עם סיטיקורפ ויצרה את הענקית סיטיגרופ - מתוך ציפיה שממשל קלינטון יבטל את גלאס־סטיגל, כפי שאכן קרה.

וייל ורובין לא המתינו זמן רב, ומיד לאחר שרובין עזב את ממשל קלינטון הוא מונה לסגן יו״ר סיטיגרופ. התפקיד הזה היה מעניין במיוחד, משום שלרובין לא היתה אחריות ברורה בבנק - ובכל זאת הוא קיבל שכר כולל של 126 מיליון דולר בתקופת כהונתו שם.

סנדי וייל, מייסד סיטיגרופ
בלומברג

החילוצים שהיטיבו עם בנקים והתפקיד נטול האחריות עם שכר עתק בבנק אינם הדרך היחידה שבה המחיש רובין את משמעות הביטוי ״דלת מסתובבת״. ב-2001, כאשר חברת אנרון עמדה לקרוס, ביקש מייקל קרפנטר, מנהל בנקאות ההשקעות בסיטי, מרובין (הדמוקרט) שינצל את קשריו בממשל כדי לבקש ממשרד האוצר האמריקאי (תחת ממשל רפובליקני) ש״ייעצו״ לחברות הדירוג האמריקאיות להימנע מהורדת דירוג האג״ח של אנרון. כלומר, הוא שימש כלוביסט של סיטי ואנרון.

האם לשר אוצר לשעבר מותר לשמש כלוביסט של חברות ענק מול המשרד הממשלתי שבו הוא עבד? כן, זה נהפך לחוקי בדיוק באותה שנה, שכן אחת ההחלטות האחרונות שקיבל ביל קלינטון לפני שעזב את הבית הלבן היה לבטל צו נשיאותי שאסר על בכירים בממשל לשמש לוביסטים מול המשרדים שבהם הם עבדו בממשל. גם קלינטון, בדיוק כמו רובין ובנקאים רבים אחרים, חשב שדלתות מסתובבות הן הדרך היחידה למשול ולקיים דמוקרטיה.

אובמה, שבקמפיין הבחירות הראשון שלו הרבה לתקוף את וול סטריט ואת הלוביסטים, לא עשה דבר כדי לצמצם את השפעתם ונוכחותם בכל זרועות השלטון. מיד בתחילת כהונתו הוא מילא את הממשל באנשי וול סטריט. הכלכלן היחיד שייעץ לאובמה ושלא היה מהמועדון הזה היה פול וולקר, נגיד הבנק המרכזי האמריקאי בשנות ה-70, שביקר בחריפות את הבנקאים. אובמה מיהר להחליפו בג׳ף אימלט, מנכ״ל ג׳נרל אלקטריק.

ברשימה שהכין פרומן אפשר לראות למשל את ההצעות לתפקיד שר האוצר (Treasury) - רובין (רוברט רובין, שהיה סגן יו״ר סיטיגרופ והבוס של פורמן); גייטנר (טימותי גייטנר, שאכן מונה בסופו של דבר, הוביל את כל החילוצים של הבנקים ועם סיום תפקידו עבר לעבוד בקרן ההשקעות הפרטית ורבורג פינקוס); וסאמרס (לארי סאמרס, שהיה סגנו של רובין בממשל קלינטון והחליף אותו כשר האוצר).

רוברט רובין. שר האוצר בממשל קלינטון
בלומברג

לתפקיד התובע הכללי (DOJ) מציע פורמן את הולדר (אריק הולדר, שאכן מונה לתפקיד ובתקופתו נמנע בין השאר משרד המשפטים מלהגיש כתבי אישום נגד הבנקאים שהיו מעורבים במשבר הפיננסי. הולדר התפרסם בכך שבעדות בסנאט ב-2013 הוא טען שהבנקים בוול סטריט גדולים מכדי שאפשר יהיה להגיש נגדם כתבי אישום. עם סיום תפקידו בקיץ 2015 הוא שב לפירמת עורכי הדין קובינגטון אנד ברלינגטון שמייצגת בין השאר כמה מהבנקים הגדולים); ואת קן סלזאר, פוליטיקאי שמונה לבסוף לתפקיד שר הפנים.

הכלכלנים דארון אסומוגלו, סיימון ג׳ונסון, אמיר קרמני, ג׳ימס קוואק וטוד מיטון, שניים מהם בעלי שם עולמי בתחום הכלכלה והפיננסים, פירסמו ב-2013 מחקר קטן ומרתק. הם בדקו את תגובת מניות הבנקים שאליהם היה לגייטנר קשר בעת ההכרזה על מינויו לשר אוצר. הם גילו שמניות הבנקים המקורבים לשר האוצר המיועד עלו ב-6% ביום המסחר הראשון וב-12% בעשרה ימים. כאשר התפרסמו ידיעות על כך שיש סיכוי שהמינוי יסוכל (דבר שלא קרה בסוף) רשמו מניות הבנקים האלה תשואות שליליות חריגות. הביצועים העודפים האלה, כתבו הכלכלנים, עשויים להעיד על ההשפעה שיש להישענות של הממשל על העצות של קבוצה קטנה של אנשי פיננסים במועד שבו לממשל יש השפעה אדירה על הבנקים.

בעוד שאובמה יכול לומר להגנתו שהוא נאלץ למלא את הממשל בבנקאים לשעבר כי אלה האנשים שמכירים את המערכת הכלכלית, הרי שלהתנהלות של הקלינטונים בתחומי הון־שלטון קשה מאוד להמציא תירוצים מניחים את הדעת.

לפני חודש פירטתי כאן את חלקי המכונה הענקית שהקימו הקלינטונים בעשור האחרון - הקרן הפילנתרופית ופס הייצור של הרצאות שינקו מאות מיליוני דולרים מחברות ענק ומממשלות שעשו במקביל לובי מול הממשל בנושאים כלכליים קריטיים.

מסמכי ויקליקס שנחשפו השבוע מאפשרים הצצה נוספת למכונה הזאת. בין השאר פורסמו תכתובות מייל שמהן עולה שהיועצים של הקלינטונים היו משוכנעים שלקיחת כסף מבנקים ומממשלות זרות תפגע במוניטין של הילרי ותזיק לקמפיין הבחירות שלה. אבל מהמיילים עולה שהילרי מתעקשת שביל ימשיך לקחת כסף, אף על פי שהיא עוד רגע נכנסת לקמפיין הבחירות החשוב ביותר בחייה.

מנהל הקמפיין של הילרי, רובי מוק, כתב לעוזריה שהוא ממליץ לבטל נאום שביל היה אמור לשאת בבנק ההשקעות מורגן סטנלי באפריל 2015, כמה ימים לפני הכרזתה על התמודדות על נשיאות ארה״ב: ״זה כמו להתחנן שתהיה לנו השקה כושלת (של הקמפיין)" הוא כתב. הילרי, כאמור, התעקשה שההרצאה של ביל תתקיים - אלא אם ביל עצמו יחליט לוותר עליה.

רבים מתומכיה הגלויים והסמויים של קלינטון נוהגים לפטור את החשיפות על ניגודי עניינים ושחיתויות הנערמות בכך שקלינטון פרגמטית. אבל העדויות, המסמכים והנתונים לא מציירים אותה או את בעלה כפרגמטים, אלא בעיקר כתאבי בצע. סכומי הכסף האדירים שהקלינטונים גייסו וקיבלו מחברות ענק וממשלות החלישו אותה מאוד במרוץ בבית הלבן, ויהיו אבן ריחיים על צווארה כאשר היא תיכנס אליו.

כאשר הילרי וביל קלינטון יצאו מהבית הלבן לפני 15 שנה הם התלוננו שצברו חובות עתק בגלל תשלומי לעורכי דין פרטיים שהגנו עליהם בפרשיות הרבות שרדפו את כהונתם. אבל ערב חזרתם לבית הלבן הונם האישי נאמד ב-150–250 מיליון דולר. רוב הכסף הזה נצבר משירותים שקיבלו שמות רבים, אבל הם ברובם שירותי לובי.

סוג היזמות הזאת של הקלינטונים, שהפך אותם לזוג הפוליטיקאים מהעשירים שידעה ארה"ב, מדגים היטב לא רק את הדרך שבה עובדת הפוליטיקה האמריקאית אלא גם עולם העסקים. הכלכלה האמריקאית של 2016 ריכוזית יותר משהיתה ב-100 השנים האחרונות, הרגולציה והתקציבים הממשלתיים שזורמים לחברות הגדולות הם מפלצתיים בגודלם, ולכן אך טבעי שחלק גדול מהמתעשרים בארה״ב הם אנשי עסקים ופוליטיקאים שמתווכים בין הממשלה למגזר הפרטי.

דרך מצוינת להבין את השיטה היא באמצעות תכנוני המס הפוטנציאליים של דונלד טראמפ. לפני חודש חשף "ניו יורק טיימס" שבדו״ח מס ההכנסה של טראמפ ל-1995 הוא הציג הפסד של כמעט מיליארד דולר, ומכאן שיש סיכוי טוב שהוא השתמש בההפסד הזה כדי להימנע מתשלום מסים פדרליים על הכנסותיו במשך כ-20 שנה.

טראמפ לא הכחיש את האפשרות הזאת עד היום, ובעימות השני אישר זאת בחצי פה כאשר ענה ״זה הופך אותי לחכם״. בנאום אחר שלו הוא אישר שביצע תכנוני מס מהסוג שיוחס לו ואמר: "עד היום עבדתי עבור עצמי ומעכשיו אעבוד עבורכם".

האמירה הזאת נשמעת מושכת מאוד ברגע הראשון, וייתכן שהיא ערבה לאוזניהם של אמריקאים רבים שמשוכנעים שדווקא איש עסקים אגרסיבי ומניפולטיבי שבמשך עשרות שנים השכיל לקנות ולמכור פוליטיקאים כדי לקדם את עסקיו יוכל להבריא את המערכת ולשנות את התוואי שבו צועדת ארה"ב.

אבל כאשר חושבים על כך לעומק מבינים שהסיכוי לכך קלוש. טראמפ איש העסקים השמיד ערך לבעלי המניות והאג״ח וכנראה שגם לספקים ולעובדים. הוא לא רק ידע לגלגל את כל הפסדיו על המשקיעים שלו, אלא השתמש בהפסד של כסף של אנשים אחרים כדי ליצור לעצמו נכס מס, שבו הוא השתמש כדי להימנע מתשלום מס. כל הדברים האלה הם כנראה חוקיים, אבל לא כל אנשי העסקים פועלים כך. יש אנשים שצוברים את הונם תוך יצירת ערך גם למשקיעים, לספקים ולעובדים שלהם.

טראמפ בחר בדרך המסוימת הזאת להרוויח כסף, אולי מפני שהוא לא מכיר דרך אחרת. אבל אם טראמפ דאג בעיקר רק לעצמו, תחת מגבלות החוק, מדוע שכאשר יישב בבית הלבן הוא לא ידאג בעיקר רק לעצמו, בדרכים דומות?

את אותה שאלה אפשר להציג לגברת קלינטון: בהתנהלות האישית שלך ושל בעלך בעשור האחרון בקרן הפילנתורפית ובעסקי ההרצאות הכנסת את עצמך לניגודי עניינים פוטנציאליים רבים. ניגודי העניינים האלה הם אלה שאחראיים במידה רבה להתעשרות העצומה שלך ושל בעלך. מדוע אנחנו אמורים לחשוב שכאשר תשובו לבית הלבן תנהגו אחרת?

בתחומים רבים, כמו יחס למיעוטים, למהגרים ונשים, קלינטון וטראמפ שונים מהותית. אבל העובדה שאנחנו נמצאים בסוף אוקטובר 2016 וטראמפ וקלינטון הם הבחירה של אזרחיה של הדמוקרטיה החשובה ביותר בעולם יכולה לעורר, ובצדק, תחושת אי־נוחות גדולה מאוד נוכח המודל האמריקאי והתוואי שבו צועדות דמוקרטיות מערביות רבות בעשור האחרון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#