כלכלת ארה"ב מציגה: דונלד טראמפ ב-10 מערכות בדרך לבית הלבן - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כלכלת ארה"ב מציגה: דונלד טראמפ ב-10 מערכות בדרך לבית הלבן

הצרכנים האמריקאים מתחילים להבין היטב את הריכוזיות בתחום הסלולר, הכבלים, בתי החולים, החקלאות, המזון, התעופה והקמעונות - אבל הם עדיין לא הפנימו את האתגר הגדול ביותר בתחום הריכוזיות וכוח השוק

48תגובות

1. הילרי

הילרי קלינטון
BRIAN SNYDER/רויטרס

כל תגובה - נחרת בוז, צחוק מתגלגל או תנועות ביטול - היתה מתקבלת בהבנה נוכח מסמך המדיניות שפירסמה השבוע הילרי קלינטון באתר האינטרנט שלה - מסמך המתאר בין השאר את כוונתה להילחם בריכוזיות בכלכלה האמריקאית.

קלינטון? ריכוזיות? קשה לחשוב על מועמד לנשיאות, אפילו לא דונלד טראמפ, שקרוב יותר למועדון הריכוזיות האמריקאי מאשר קלינטון ובעלה. לא צריך לחפור עמוק מדי ברשימת הענפים שבהם גדלה הריכוזיות בעשורים האחרונים כדי למצוא שם את חברות הענק וקבוצות האינטרס שתרמו לקלינטונים ולקרן שלהם מיליארדי דולרים.

ובכל זאת, כדאי לשים לב להודעה של קלינטון, כי היא מבטאת תנועה טאקטונית משמעותית בארה״ב, שעשויה ליהפך בהמשך לשינוי דרמטי באחד הדפוסים המרכזיים של המדיניות הכלכלית האמריקאית בעשורים האחרונים: ההתמודדות עם ריכוזיות ותחרותיות.

"זאת התחייבות חדשה לקדם את התחרות, להתמודד עם הריכוזיות העודפת ועם ניצול לרעה של העוצמה הכלכלית ולחזק את חוקי ההגבלים העסקיים והחקיקה", נכתב בהודעה. "קלינטון סבורה שכלכלה דינמית והוגנת תלויה בחוקים שמגנים על תחרות חופשית והוגנת לחיזוק היזמות והחדשנות, מניעת פגיעה בצרכן, ולוודא שעובדים אינם מנוצלים - בדיוק כפי שנשיאים בעבר, דמוקרטים ורפובליקאים כאחד, קידמו ועודדו תחרות הוגנת". בהודעה נמסר כי אם תיבחר לנשיאות, קלינטון לא תהסס לנקוט פעולה באמצעות הממשל בכל דרג שהוא כדי להיאבק בניצול לרעה של כוחות השוק.

"כיום יש אינטרסים רבי־עוצמה שפועלים כדי להגן על הרווחים והפריווילגיות שלהם על חשבון כל אחד אחר", נכתב במסמך. "רבים מהחוקים והתמריצים בכלכלה שלנו מעודדים את אלה שבפסגה לנצל את כוחם ולנצל צרכנים, עובדים, עסקים קטנים ומשלמי מסים". קלינטון מספקת שלוש דוגמאות בולטות מהחודשים האחרונים ומנצלת את העיתוי גם לתקוף את דונלד טראמפ. "ראינו חברת תרופות, מיילן, מייקרת באופן מופרז וללא הצדקה את מחירה של תרופת אפיפנס המצילת חיים. ראינו איך אחד הבנקים הגדולים ביותר במדינה, וולס פארגו, מפטר בבריונות אלפי עובדים בשל הונאה שביצע על חשבון לקוחות תמימים. ואת הדוגמה האחרונה ראינו כעת מטראמפ: בשנה אחת הוא הפסיד כמעט מיליארד דולר; הוא הפקיר עסקים קטנים, פיטר עובדים…וככל הנראה הצליח לחמוק מתשלום מסים במשך כמעט שני עשורים - בזמן שעשרות מיליוני משפחות עובדות שילמו את המסים שלהן".

מסמך המדיניות הנחרץ של קלינטון לא הגיע כרעם ביום בהיר. הוא פורסם ארבעה חודשים לאחר שהסנאטורית אליזבת וורן נשאה נאום תקיף, חסר תקדים בחריפותו, על הריכוזיות הגוברת בענפי המשק האמריקאית בכנס של הניו אמריקה פאונדיישן בוושינגטון.

הנאום של וורן הגיע זמן קצר לאחר שפרופ' ג׳ייסון פורמן, ראש מועצת הכלכלנים המייצעת לנשיא ברק אובמה, פירסם מסמך בן 17 עמודים המתריע מפני ריכוזיות גוברת בענפי משק רבים בארה״ב, שאליו התלווה צד נשיאותי הקורא לכל הרשויות הממשלתיות לגבש צעדים להגברת התחרות, ביטול חסמים והורדת חסמים להגברתה.

בין לבין חלה תפנית מעניינת בעמדה המערכתית של מגזין העסקים המשפיע בעולם, "אקונומיסט", שהחל לפרסם כתבות ושערים המתריעים מפני הריכוזיות הגוברת בכלכלה האמריקאית והשפעתה השלילית על הכלכלה, הדמוקרטיה, התחרות, היזמות והחדשנות.

רוב הכלכלנים האמריקאים, בעיקר בתחום ההגבלים העסקיים (Industrial Organization Economists), עדיין לא שם. רובם עדיין טוענים שהריכוזיות הגוברת בעשורים האחרונים הביאה ליעילות ולא בהכרח פגעה בצרכנים, ומוסיפים שהפוליטיקאים עדיין לא הציגו נתונים אמפיריים מוצקים מספיק כדי שנשקול מחדש את מדיניות התחרותיות בארה״ב. אבל הפוליטיקאים וחלק מכלי התקשורת לא ממתינים להם, ודורשים לראות שינויים ברורים בדרך שבה הממשל מתייחס לחברות הענק ולענפים ריכוזיים.

זאת אינה הפעם הראשונה שבה הכלכלנים מוצאים את עצמם במושב האחורי, נגררים אחרי פוליטיקאים ועיתונאים. למעשה, המלחמה בריכוזיות הענפית והרב-ענפית הומצאה בארה״ב לפני 140 שנה, עוד הרבה לפני שהכלכלנים גיבשו את המודלים הניאו־קלאסיים המודרניים של שווקים ותחרות. סנאטור שרמן, שחתום על חוק ההגבלים העסקיים הראשון שנחקק בארה״ב ב-1890, ורבים מאלה שבאו אחריו ראו בריכוזיות, לפני הכל, בעיה פוליטית, חברתית ודמוקרטית. לדידם, ריכוזי כוח פוגעים בהוגנות של השווקים, הכלכלה והחברה - ולכן יש להיאבק בהם. 80 שנה לאחר מכן הגיעו כלכלנים מאוניברסיטת שיקגו, שהציעו להכניס שיקולים כלכליים־טכניים יותר לעולם ההגבלים העסקיים, ולהתרכז רק בשאלת רווחת הצרכן. אחרי כמה עשורים שבהם לאסכולה הזאת היתה השפעה עצומה על ההגבלים העסקיים, מגיעה עכשיו תנועת נגד חזקה, שדורשת לחזור לשורשי ההגבלים ולבחון מחדש את מדיניות הממשל בתחום.

מבדיקה שערכתי עולה כי זאת הפעם הראשונה זה כ-40 שנה שמועמדים לנשיאות בארה״ב משתמשים בשפה ברורה של הגבלים עסקיים ומאבק במונופולים ערב הבחירות. בגרפים אפשר לראות את שכיחות המלים ״תחרות״ ו״הגבלים עסקיים״ ב-140 השנים האחרונות במצעים של שתי המפלגות. אחרי 40 שנות שתיקה - משהו מתחיל לקרות.

כמה פעמים הוזכרו המלים "תחרות" ו"הגבלים עסקיים" במצעי המפלגה הדמוקרטית והרפובליקאית?

קלינטון השתמשה בשפה חדה וברורה בתזכיר המדיניות שלה. לא מן הנמנע כי מאחוריו עומדים כלכלנים כמו פרופ' ג׳וזף שטיגליץ, שבשנה האחרונה החלו לגלות עניין גדול יותר בשאלה אם הריכוזיות והמונופולים והחברות עם כוח שוק גדול אחראיים גם לאי־שוויון הגובר בארה״ב. אבל היא נמנעה מלעשות את מה שוורן עשתה בנאומה לפני ארבעה חודשים - להצביע על האינטרנט כמקור מסוכן במיוחד של ריכוזיות, כוח שוק ופגיעה בצרכנים ובדמוקרטיה.

הצרכנים האמריקאים מרגישים ומתחילים להבין היטב את הריכוזיות בתחום הסלולר, הכבלים, בתי החולים, החקלאות, המזון, התעופה והקמעונות - אבל הם עדיין לא הפנימו שהאתגר הגדול ביותר שצפוי בעשור הקרוב בתחום הריכוזיות וכוח השוק הוא ההתמודדות עם ענקיות האינטרנט - גוגל, פייסבוק, אמזון, אפל ודומותיהן.

חלק מהחברות האלה מציעות את שירותיהן בחינם, אבל החינם הזה הוא שימוש ומכירה של הפרטיות של הגולשים לכל המרבה במחיר. עולם הטכנולוגיה והאינטרנט נהפך לעולם של מונופולים עם כוח שוק אדיר. הם בולעים כל סטארט־אפ וכל חברה שעלולים להוות תחרות, משלמים מסים אפסיים, צוברים יתרות מזומנים אדירות, ובאחרונה גם משקיעים סכומי עתק ברכישת כוח פוליטי - גיוס מאות בכירים מהממשל על זרועותיו, השקעה של מאות מיליוני דולרים בלובי והזרמת כספים ענקיים לאוניברסיטאות ולמוסדות מחקר כדי לייצר מערכת אקולוגית שהופכת כל קריאת תיגר עליהן כמהלך קריירה מסוכן למומחים רבים.

בולטת במיוחד בהקשר זה, כיום יותר מכולם, ענקית החיפוש גוגל שהידקה מאוד את קשריה עם הממשל בעידן אובמה. ג'ואנה שלטון, הלוביסטית הראשית של החברה, היתה שיאנית הביקורים בבית הלבן בשנים האחרונות, וסימני השאלה סביב המדיניות הרפה של רשויות ההגבלים האמריקאים בכל הקשור לגוגל מתרבים והולכים.

קלינטון ובעלה גייסו והתעשרו במישרין ובעקיפין מחלק גדול מהענפים שבהם גדלה הריכוזיות בארה״ב בעשור האחרון. יו"ר גוגל אריק שמידט הוא אחד היועצים והתורמים הגדולים שלה, ועל רקע זה קל להבין את הספקנות, הביטול והציניות כלפי הכרזותיה להיאבק בריכוזיות. אבל זה רק חלק מהסיפור. לקבוצות האינטרס, לכסף הגדול ולמונופולים יש שורה ארוכה של חומות הגנה שמסייעות להם להמשיך לצבור נתחי שוק, כוח ורגולציה נוחה. החומה הראשונה היא ייצור סדר יום שמונע דיון בשאלה אם יש ריכוזיות ומה המחיר הכלכלי והחברתי שלה. החומה השנייה היא לטעון שאין כאן כל בעיה, ושהריכוזיות והגודל רק מייצרים תועלות לצרכנים.

הנאומים של וורן וקלינטון והגל שמתחיל בחודשים האחרונים בעיתונות נגד הריכוזיות עשויים לשבור את שני המחסומים הראשונים, שהם לעתים החשובים ביותר, בתהליך השינוי. בעיית הריכוזיות עולה בהדרגה על סדר היום האמריקאי, ובכל יום מתרבים הקולות שטוענים שמדובר בבעיה משמעותית לכלכלה.

2. מרגרטה

מרגרטה וסטגר
ERIC VIDAL/רויטרס

בעוד בארה"ב הפוליטיקאים והרגולטורים רק מתחילים להרהר בקול רם בסכנה של ריכוזי כוח אדיר בידי חברות ענק בכלל ובידי ענקיות האינטרנט בפרט, בצד השני של האוקיאנוס האטלנטי יש גברת נחושה הרבה יותר וגם זריזה מקלינטון ומאובמה. הכוונה היא כמובן למרגרטה וסטגר, נציבת התחרות באיחוד האירופי. וסטגר, שמונתה לתפקידה לפני שנתיים, היתה קודם לכן ראש המפלגה הסוציאל־ליברלית בדנמרק.

המודל הכלכלי הדני זוכה בשנים האחרונות בארה״ב - ולפני כן בישראל - להרבה יותר תשומת לב למרות היותה מדינה קטנה. המודל הדני מעניין כי הוא משלב מסים גבוהים ושירותי רווחה רחבים עם גישה קפיטליסטית לשווקים: הדנים, כמו השוודים, מדורגים במקומות הגבוהים ביותר במדדי התחרות והתחרותיות העולמית, והם ממעטים להגן על התעשיות המקומיות שלהם מתחרות. המודל הדני אומר - פתח הכל לתחרות אכזרית, גם את שוק העבודה, גם את המגזר הציבורי, קצור פירות מהתחרות הזאת וחילק אותם כך שילכו לא רק ל״חשודים המיידיים״ הנהנים מתחרות (העשירים והחזקים) - אלא לכלל הציבור.

את הגישה הזאת הביאה עמה וסטגר לאיחוד האירופי. בשנה האחרונה היא נהפכה לגברת השנואה ביותר על ידי חברות הענק בעולם. וסטגר טענה שמעבר לתכנון המס בדמות העברת הרווחים לאירלנד (שהוא חוקי) ומעבר לזכותה של אירלנד לגבות שיעורי מס נמוכים בכדי לעודד חברות להעביר רווחים לאירלנד (גם חוקי), אירלנד נתנה לאפל הטבת מס ספציפית שתקפה רק לה, ובכך פגעה בתחרות בקרב חברות בתוך אירלנד (כי חברות אחרות באירלנד לא זכו להטבה).

וסטגר מתכוונת להאשים את גוגל בניצול כוח השוק שלה בשוק מערכות ההפעלה (אנדרואיד) כדי להיטיב עם החיפוש שלה, שהוא כבר מונופול בתחומים רבים. היא תדרוש שמערכת ההפעלה של גוגל לא תגיע עם חיפוש גוגל מותקן מראש - מהלך דומה לפסיקה האירופית, שכפתה על מיקרוסופט להציע מגוון רחב של דפדפנים כשמתקינים windows. בינתיים דורשת וסטגר מגוגל קנס של 7 מיליארד דולר על השימוש לרעה בכוחה.

הפעלתנות של וסטגר בתחומים האלה בולטת במיוחד על רקע העובדה שמקביליה האמריקאיים - המשרדים המשפטיים ורשות הסחר האמריקאית - נמנעים מלנקוט צעדים נגד המונופולים האמריקאיים הענקיים, שאפל בראשם. החברות האמריקאיות טוענות שמדובר ברגולציה פוליטית אירופית אנטי־אמריקאית.

ייתכן, אבל יש הסבר נוסף, גם הוא מעולם הכלכלה הפוליטית: הרגולטורים האמריקאים שבויים בידי הכסף של חברות הענק - והאירופאים עדיין לא. עם זאת, בשנתיים האחרונות החלה גוגל לגייס לשורותיה במהירות מפחידה עשרות פקידים בכירים מהאיחוד האירופי בבריסל. עתיד התחרות וההגבלים העסקיים באירופה ובארה״ב נתון כרגע בידיה של וסטגר.

3. דונלד

דונלד טראמפ
MIKE SEGAR/רויטרס

"ניו יורק טיימס" פירסם השבוע את דו״ח מס ההכנסה של דונלד טראמפ מלפני 21 שנה - 1995. לכאורה, חדשות ישנות ולא רלוונטיות, אבל בפועל מדובר בשנה קריטית בהיסטוריה של טראמפ שמאפשרת להבין כיצד האיש הזה התעשר ואיך עובדת הכלכלה הפוליטית האמריקאית. הנה הסיפור של טראמפ בעשר מערכות כפי שנחשף בדו״ח.

במערכה הראשונה נולד דונלד טראמפ למשפחה עשירה, מקבל מאבא כסף קטן לשחק אתו ונכנס לעסקי הנדל״ן. כל עוד שוק הנדל״ן עולה - הכסף ההתחלתי מאבא והשם טראמפ נותנים לו רוח גבית.

במערכה השנייה, כפי שכמעט תמיד קורה בתחום הנדל״ן, טראמפ מתחיל להתרחב באמצעות לקיחת הלוואות עתק מבנקים ומגופים מוסדיים. הוא נכנס לתחום מלונות ההימורים באטלנטיק סיטי באמצעות מיליארדים שהוא לווה בוול סטריט.

במערכת השלישית מתרסקים רוב העסקים של טראמפ תחת נטל החוב הגדול והניהול החובבני שלו. זה השלב שבו טראמפ מבצע ״תספורות״ ענק לכל מי שהלווה לו כסף: הבנקים והגופים המוסדיים נאלצים לוותר לו על חובות בכמיליארד דולר.

במערכה הרביעית, חוקי מס הכנסה האמריקאיים, שתפורים היטב לטובתם של יזמי הנדל״ן שממעטים לשלם מס בגלל המינוף הגבוה שלהם, מאפשרים לטראמפ לקחת לעצמו, לשימושו הפרטי, את ההפסד האדיר שהוא גרם לציבור כתוצאה מהשקעותיו הכושלות. כלומר, טראמפ יוצר לעצמו ״נכס מס״ - כסף של אנשים אחרים שהוא הפסיד.

במערכה החמישית מנצל טראמפ את הגאות בשווקים הפיננסיים ומנפיק ב-1995 את בתי הקזינו שלו בוול סטריט. הוא מפסיד את רוב כספם של המשקיעים, ומשתמש בחברה הציבורית שהנפיק בעיקר כדרך לחלץ עצמו מחובות ומערבויות אישיות. הוא דוחף לחברה הציבורית את חובותיו, מושך ממנה משכורות עתק ודמי ניהול ומוביל אותה לפשיטת רגל נוספת.

במערכה השישית עושה טראמפ תפנית במודל העסקי שלו, ומיזמות נדל״ן הוא פונה לשיווק, מכירות וסלבריטאות. פשיטות הרגל הענקיות שלו וחיבתו לדוגמניות מזרח־אירופאיות גבוהות ודקות גו קונות לו מקום של כבוד במדורי הרכילות בכל העיתונים, והוא יוצר לעצמו מותג של ״הצלחה״, שאותו הוא מוכר ליזמי נדל״ן אחרים.

במערכה השביעית נהפך טראמפ לכוכב טלוויזיה בתוכנית ״המתמחה״, מה שמקדם עוד יותר את עסקי המותגים והשיווק שלו. ההפסד הענק המקורי שרשם ב-1995 נהפך לנכס מס שבו הוא משתמש כדי לא לשלם כמעט מסים על הכנסותיו כאיש שיווק, מכירת מותגים וכוכב טלוויזיה.

במערכה השמינית מודיע טראמפ שהוא רץ לנשיאות. הממסד הפוליטי והטלוויזיה צוחקים עליו ורואים בו אנקדוטה - אבל הטלוויזיה לא יכולה להחמיץ כל מסיבת עיתונאים והתרחשות הקשורה בו כי הוא יצרן אדיר של רייטינג ועניין.

במערכה התשיעית לא מפסיק טראמפ לייצר מחלוקות, מושך תשומת לב אדירה, מקבל בחינם כיסוי תקשורתי בשווי של כ-3 מיליארד דולר, ונהפך למועמד הרפובליקני לנשיאות ארה״ב. כאשר נחשף קצה הקרחון של תרגיל המס שלו, שאיפשר לו גם לדפוק את המשקיעים וגם להימנע מתשלום מס על הרווחים שלו, הוא ויחצניו מסבירים שזה רק מוכיח שהוא ״גאון״, ״איש עסקים מעולה״ וכי ״עד עכשיו הוא פעל למען עצמו ועכשיו הוא יפעל למען הציבור״. חלק גדול מהתומכים שלו קונים את התיאוריה המדהימה הזאת.

ב-8 בנובמבר נבחר טראמפ לנשיא ארה״ב או מפסיד לקלינטון. בכל מקרה המותג טראמפ זוכה לדחיפה נוספת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#