האשה שהפכה 1,000 דולר ל-100 אלף דולר בעשרה חודשים - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האשה שהפכה 1,000 דולר ל-100 אלף דולר בעשרה חודשים

לא, זו לא סימון ביילס, אבל זה כמו להתרומם יום אחד מכורסת הטלוויזיה, ואחרי שבוע להתחרות בה על הקורה או בין המקבילים ■ באותה תקופה הסיכוי להפוך 1,000 דולר ל-100 אלף דולר בתוך עשרה חודשים היה אחד ל-31 טריליון

86תגובות
ביל והילרי קלינטון, 1979
Barry Thumma/אי־פי

אתרי האינטרנט בישראל ובעולם מלאים כבר יותר מעשור בפרסומות של חברות שמציעות לציבור הרחב להשקיע ולסחור דרכן באופציות, בחוזים ובנגזרים על מטבעות, סחורות וניירות ערך. מאות אלפי אנשים מתפתים לפרסומות האלה, ורובם מפסידים את רוב כספם במהירות.

מה שהציבור לא מבין הוא שלא מדובר באמת בהשקעות, אלא בעיקר בהימורים. הדרך העיקרית שבה החברות האלה מפרידות את הלקוחות מכספם היא באמצעות עמלות המסחר.

האם כל המהמרים על אופציות ונגזרות חייבים להפסיד?

מה דעתכם על הסיפור הבא: עורכת דין מארקנסו, ארה״ב, חסרת כל ניסיון בהשקעות בכלל ובנגזרים בפרט, החליטה יום בהיר אחד לקחת 1,000 דולר ולהשקיעם בחוזים על מחירי הבקר בבורסות שיקגו. היא בחרה בחוזים מסוכנים, תנודתיים ויקרים במיוחד. בעסקות הראשונות שלה היא הפסידה עשרות אלפי דולרים, אבל לא ויתרה - ובתוך עשרה חודשים היא יצאה עם רווח של 100 אלף דולר.

בנקודת זמן זאת היא עשתה את הלא ייאמן במקרים כאלה: בניגוד לרוב האנשים שמצליחים מאוד בפרקי זמן קצרים בהשקעות פיננסיות, היא החליטה לקום מהשולחן, לממש את כל הרווחים ולא לחזור יותר לעולם להשקיע בחוזים על בקר.

כן, היא הפכה 1,000 דולר ל-100 אלף דולר.

מי שעוקב אחרי הפוליטיקה האמריקאית הבין בשלב זה במה מדובר. בסיפור ישן מאוד, שהתרחש ב-1978 ונחשף לציבור האמריקאי ב-1994, וידוע תחת השם "השערורייה של הילרי קלינטון והמסחר בחוזי בקר".

נשיא קזחסטן נורסולטן נזרבייב
POOL/רויטרס

ההצלחה המדהימה שקלינטון רשמה בהשקעה ממונפת באופציות על מחירי הבקר נחשפה במאי 1994, לאחר שהקלינטונים נכנסו לבית הלבן ונאלצו לתת גילוי נאות לעסקות פיננסיות שעשו בעבר.

העיתונאים, הפוליטיקאים והציבור הבינו מיד שההצלחה המדהימה של קלינטון להפוך 1,000 דולר ל-100 אלף דולר תוך עשרה חודשים מעט מוזרה, שלא לומר משונה. קלינטון טענה בהתחלה שהיא ביצעה את כל החלטות ההשקעה בעצמה, אבל בהמשך שינתה גרסה והודתה שמי שביצע חלק גדול מהעסקות היה חבר שלה, סוחר מנוסה באופציות. בהמשך התברר כי כשקלינטון הפסידה ונכנסה למשיכת יתר גדולה, הברוקר שדרכו בוצעו העסקות לא דרש ממנה להביא כסף מהבית או לממש מיד את הפוזיציה.

מי שאין לו רקע בהשקעות או במימון בכלל ובנגזרים בפרט עשוי לחשוב שהפיכת 1,000 דולר ל-100 אלף דולר תוך עשרה חודשים היא עניין של כישרון או מזל נדיר. אבל שתי האפשרויות קלושות. לקלינטון לא היה שום כישרון או הבנה בתחום. כפי שתיאר זאת מומחה בתחום האופציות: "זה כמו לקנות לראשונה בחייך מגלשי קרח ולמחרת להתמודד באולמיפיאדה". בתרגום לעברית: זה כמו להתרומם יום אחד מכורסת הטלוויזיה, ואחרי שבוע להתחרות בסימון ביילס על הקורה או בין המקבילים.

ומה עם האפשרות שמדובר במזל? זאת אכן אפשרות. שלושה מומחים ערכו בשעתו את הבדיקה הזאת, ופירסמו את ממצאיהם ב-Journal of Economics and Finance היוקרתי. מתברר שבאותה תקופה אכן היה סיכוי להפוך 1,000 דולר ל-100 אלף דולר בתוך עשרה חודשים: סיכוי של אחד ל-31 טריליון.

אם זה לא מזל וזה לא כישרון, איך הופכים 1,000 דולר ל-100 אלף דולר? עד היום לא ניתנה לכך תשובה. כאשר הקלינטונים נאלצו לחשוף את העסקות המדהימות האלה השנה היתה כבר 1994, 15 שנה לאחר שהן בוצעו, ההתיישנות חלה על התקופה וממילא שום רשות פדרלית לא פתחה בחקירה.

פרנק ג'וסטרה
רויטרס

בין האפשרויות שהועלו היו שלחשבון של קלינטון הועברו מחשבון אחר עסקות בשלב שבו הן היו כבר רווחיות, או שמול העסקות שהיא ביצעה היה צד שני שהפסיד בכוונה - ובדרך זאת הועבר אליה שוחד של 100 אלף דולר.

מדוע נזכרנו דווקא כעת בסיפור העתיק והמוזר הזה? משום שהקריירה של הילרי וביל קלינטון עמוסה בעשרות, אולי מאות, סיפורים משונים כאלה. סימני השאלה לגבי ההתנהלות האישית הכלכלית של הקלינטונים התחילו לעלות לפני יותר מ-30 שנה, בתחילת דרכו של הזוג בעולם העסקים והפוליטיקה. אין הכוונה לכל הסנסציות שנחשפו באתרי אינטרנט, עיתונים, ערוצים ומכוני מחקר שמרנים, ימניים, רפובליקנים וכדומה, אלא למידע בדוק, מוצלב, לפעמים רשמי, שעלה ממסמכים ומתחקירים של עיתונים ומגזינים מרכזיים בארה״ב.

כמעט בלתי אפשרי לעקוב אחרי כל הפרשיות הפיננסיות המוזרות של הקלינטונים. האחרונה שבהן נחשפה לפני שבועיים. סוכנות הידיעות אי־פי עשתה עבודה עיתונאית די פשוטה: היא הצליבה את רשימת הפגישות של הילרי קלינטון בשנתיים הראשונות שלה בתפקידה כמזכירת המדינה עם רשימת התורמים של הקרן של הקלינטונים, Clinton Foundation. התוצאות היו מדהימות: מתוך 154 פגישות עם אנשים מחוץ לממשל, 85 מהפגישות היו עם תורמים של הקרן. 85 האנשים האלה תרמו בסך הכל 156 מיליון דולר, 40 מתוכם תרמו לפחות 100 אלף דולר כל אחד.

מדהים יותר מהחשיפה היה הביטול שבו התייחסו אליה העיתונים המרכזיים ובעיקר "ניו יורק טיימס", שהודיע בסוף השבוע שעבר במאמר המערכת שלו כי "לא נמצאו עדויות ליחסי קח־תן בין האנשים שתרמו כסף לקרן המשפחתית לבין ההחלטות של קלינטון". ה"טיימס" נכשל כאן פעמיים, אם לא יותר. פעם ראשונה בכך שהתעלם מהעובדה הפשוטה שבעולם העסקים, בעיקר עסקים שכפופים לרגולציות כבדות, גישה לפוליטיקאים בכירים היא מטבע קשה ויקר שיכול להיות שווה מיליונים ולפעמים מיליארדים; ופעם שנייה בכך שעיתונאים כמו דיוויד סירוטה, עיתונאי ליברלי בעיתון International Business Times, הציגו שורה של תורמים מרכזיים לקרן, שהעסקים שלהם או המדינות שלהן עשו לובי מול מחלקת המדינה בתקופה שבה הועברו התרומות שלהם.

גם אם נניח שההשקעות המצליחות, ועשרות או מאות הפגישות של הקלינטונים עם תורמים גדולים שהיו תחת רגולציה כבדה של הממשל הן רק צירופי מקרים, עצם ההתנהלות של הקלינטונים עם כסף מחברות ענק וממשלות זרות בעשור האחרון היא מדהימה.

תחקיר של "ניו יורק רוויו אוף בוקס" מינואר האחרון קבע שמעטים הפוליטיקאים בהיסטוריה של ארה״ב שניצלו את הכסף הגדול כמו הקלינטונים, ושהשניים יצרו "מכונה", שבה חברות ענק, בנקים וממשלות זרות מקבלים גישה לממשל תמורת תשלומים שהצטברו למיליארדי דולרים - חלק מהכסף כתרומות לקמפיינים הפוליטיים, חלק כתרומות לקרן של המשפחה וחלק עבור נאומים וייעוץ.

בתחקיר נכתב בין השאר כי "נשיאים רבים אחרים השתמשו בעבר בקרנות פילנתרופיות כדי לשמר את כוחם והשפעתם ולייצר לעצמם הכנסות משמעותיות ממתן נאומים — אבל הקלינטונים יצרו מכונה מתוחכמת הרבה יותר, שבה ביל מגייס סכומי עתק משלושת הערוצים האלה, בין השאר כדי לממן את הקריירה הפוליטית של אשתו. הציפייה של התורמים היא שכסנאטורית, מזכירת המדינה ואולי נשיאה, היא תוכל להחזיר להם 'טובות' עבור התרומות שלהם".

בין נותני החסות לכנסים האחרונים של יוזמת קלינטון אפשר למצוא חברות שיש להן אינספור ממשקים, היתקלויות, משאים ומתנים עם הרגולציה האמריקאית: קוקה קולה, בנק HSBC, מוסנטנו, פרוקטר אנד גמבל, סיסקו, מיקרוסופט, היולט פקארד, פרייס ווטרהאוס, בלקסטון, גולדמן סאקס, אקסון ועוד ועוד.

תחקיר של CNN העלה שביל והילרי קלינטון השתכרו 153 מיליון דולר מאז 2001 עד פתיחת מסע הבחירות לנשיאות של הילרי מנאומים בלבד. תחקיר אחר העלה שב-2013 לבדה הילרי קיבלה מחברות ענק 10 מיליון דולר עבור נאומים, ורוב הסכום מגיע מבנקים ומחברות תרופות.

מה שחשוב להבין כשרואים את המספרים האלה זה שכמעט כל חברות הענק, שתרמו לקלינטונים או שכרו את שירותיהם כיועצים או נואמים - הן כאלה שיכולות להרוויח או להפסיד מיליארדי דולרים משינויים לטובה או לרעה ברגולציה עליהן. רוב סוכנויות הרגולציה המרכזיות בארה״ב כפופות ישירות לדרג הפוליטי.

הקלינטונים לא בחלו בכסף מאנשי עסקים שעיקר עסקיהם במדינות עולם שלישי או בכסף שהגיע ישירות ממדינות זרות שיש להן אינטרסים עסקיים או דיפלומטיים משמעותיים בארה״ב. הם לא היססו לקחת כסף מגורמים שהיה חשש כבד, ולו רק למראית עין, שהם במקביל מנהלים משאים ומתנים עם הממשל הפדרלי בנושאים מהותיים.

תחקיר של דיוויד סירוטה העלה שבמהלך כהונתה כמזכירת המדינה אישרה קלינטון עסקות נשק בהיקף של 165 מיליארד דולר עם 20 מדינות שתרמו כסף לקרן הפילנתרופית המשפחתית של הקלינטונים.

אחד הסיפורים המדהימים ביותר שנחשפו עוסק במיליארדר הקנדי פרנק ג'וסטרה, אחד התורמים הגדולים לקרן המשפחתית של הקליטונים. ג׳וסטרה וביל קלינטון טסו יחדיו בספטמבר 2005 לפגישה באלמטי, בירת קזחסטן, עם נורסולטן נזרבייב - נשיא המדינה עתירת אוצרות הטבע. בפגישה הבטיח קלינטון שהוא יתמוך במינויה של קזחסטן לראשות מוסד בינלאומי חשוב, שמפקח בין השאר על הוגנות של בחירות באירופה - מינוי שהיה חשוב להעלאת קרנו של נזרבייב. קלינטון אכן המליץ, ארה״ב תמכה, קזחסטן קיבלה את התפקיד - דבר מדהים בהתחשב בכך שמדובר באחת המדינות המושחתות ביותר בעולם, לפי כל הדירוגים הבינלאומיים.

שלוש שנים לאחר מכן התברר שנזרבייב הפעיל את השפעתו כדי שג'וסטרה, חברם של הקלינטונים, יזכה במכרז על מכרות אורניום בקזחסטן. העסקה הזאת נסגרה 48 שעות לאחר שקלינטון וג'וסטרה נפגשו באלמטי. ג'וסטרה תרם באותה שנה 31 מיליון דולר לקרן של הקלינטונים ולאחר שנתיים הרים תרומה נוספת של 100 מיליון דולר. בראיון שהעניק בספטמבר 2006 לעורך "הניו יורקר", דיוויד רמניק, אמר ג'וסטרה: "כל הז'יטונים שלי, כמעט כולם, הם על ביל קלינטון. הוא מותג בינלאומי והוא יכול לעשות דברים ולבקש דברים שאף אחד לא יכול". סיפור דומה התרחש בקולומביה עם עסקי נפט של ג'וסטרה ומעורבות של הילרי קלינטון בתקופה שבה היתה מזכירת המדינה.

העיתונות האמריקאית מדווחת על העסקות המשונות, ניגודי האינטרסים וההתעשרות הפנומנלית של הקלינטונים בעשור האחרון - הונה האישי של המשפחה מוערך ביותר מ–100 מיליון דולר, מדהים בהתחשב בכך שהם עזבו את הבית הלבן כמעט חסרי כל - והכל כמובן מכסף של חברות ענק וממשלות שזקוקות לטובות מהממשל הפדרלי.

אבל רוב הדיווחים האלה נבלעים ברעש פוליטי אדיר, במחלוקות אמיתיות ומדומות מדוברות ומושכות הרבה יותר, כמו מעורבות במזרח התיכון, הפלות, לוב, השרת הפרטי של המיילים, או ממוסגרים כחלק ממרוץ סוסים פוליטי.

החלוקה של רוב כלי התקשורת המרכזיים בארה״ב לליברליים ושמרניים, לימניים ושמאלניים, מונעת דיון ציבורי רציני בשאלות של שחיתות חוקית או פלילית של המועמדים לנשיאות, ומטשטשת כל ניסיון לקבוע נורמות בפוליטיקה ובציבוריות האמריקאית.

הרשתות השמרניות מתארות את הקלינטונים כמושחתים, הרשתות הליברליות ממסגרות את הפרשיות לעתים קרובות כטענות של השמרנים, וממילא כולם זוכרים את פרשיות השחיתות המרובות בממשל בוש בכלל וסביב המלחמות במזרח התיכון בפרט.

מי ששרד את הטקסט הארוך הזה ישאל את עצמו מיד "ומה עם טראמפ?". זה החלק העצוב בסיפור.

מול השחיתות של הקלינטונים ניצבת חלופה מפחידה כפליים: מועמד שכל קשר בין הרטוריקה שלו לבין המציאות הוא קלוש, שמשתמש בגזענות, בשנאת זרים ולעתים גם בסקסיזם כקרדום לחפור בו קולות ותמיכה, שמבטיח לאמריקאים פנטזיה של החזרת ארה"ב לגדולתה - סיסמה שרבים מהתומכים בו רואים בה הבטחה סמויה להחזיר את המדינה לתקופות שבהן לנשים, שחורים, מיעוטים ולהט"בים היו פחות זכויות, הוא מציע תוכניות כלכליות משונות ולא קוהרנטיות, שבמרכזן פרוטקציוניזם מחד והורדת מסים לעשירים מאידך, תוך שהוא הופך את כל הזירה הפוליטית והציבורית לקרקס הזוי שכמותו לא ידעה הפוליטיקה האמריקאית מעולם.

רבים מהאמריקאים שתומכים בטראמפ מנמקים זאת בהצלחתו כאיש עסקים ומתעלמים מכך שרוב הונו (שכנראה קטן דרמטית מהצהרותיו) נצבר בעסקי נדל"ן שמבוססים על קשרים עם פוליטיקאים, שלאורך הקריירה שלו הוא הותיר אלפי משקיעים, עובדים וספקים חסרי כל, ושכיורש של אב עשיר הוא רחוק מלהיות איש שעשה את הונו בעשר אצבעותיו.

הבחירה שעומדת כיום בפני הבוחרים האמריקאים היא נוראית: להחזיר לבית הלבן את משפחת קלינטון הצינית והמושחתת, שעסקה בעשור האחרון בעיקר בהתעשרות מלקיחת כסף מקבוצות אינטרס ונראית כמתכון בטוח לשימור הסטטוס־קוו של העשורים האחרונים בארה"ב - או להכניס לבית הלבן אדם גזען, מסוכן ולא צפוי, שהנרקיסיזם והשרלטנות שלו מופרכים ומוגזמים בהרבה בהשוואה לנורמות הנמוכות ממילא המקובלות בזירה הפוליטית.

מי שמקונן על המערכת הפוליטית בישראל, על ההקצנה, על השיח הרדוד ועל התחושה שהפוליטיקאים עסוקים רק בהישרדות ובעצמם, מוזמן להתעניין בנעשה בארה"ב. חצי הכוס המלאה היא שבארה"ב השחיתות החוקית, המבנית, של הקליטונים ושל רוב חלקי המערכת הפוליטית גרועה במובנים רבים מבישראל, ועדיין אין לנו מועמד לראשות הממשלה מסוגו של טראמפ. חצי הכוס הריקה היא שיש הרבה כוחות במערכת הפוליטית והעסקית שישמחו לראות את ישראל נעה לכיוון המודל של הכלכלה הפוליטית האמריקאית שנשלטת בידי הכסף וקבוצות האינטרס, ויש סכנה ברורה ומיידית שכמה מהמתמודדים על ראשות הממשלה בבחירות הבאות לוקחים כמה שורות, פסקאות, דפים ובהמשך פרקים מהמדריך של טראמפ לכיבוש השלטון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#