השופטים והפרופסורית שחשפו את החנפנים, הרשעים, הפחדנים והצינים - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השופטים והפרופסורית שחשפו את החנפנים, הרשעים, הפחדנים והצינים

מדובר בגברים שהתמונה היחידה שהם רואים לנגד עיניהם היא של הלהקה הנודדת שהם פוגשים בחתונות, בפתיחות, בקוקטיילים - שם הם מתערבבים עם גברים הדומים להם, יחצנים, עורכי דין, רואי חשבון ומאכערים של הון-שלטון-עיתון

79תגובות

אחרי 30 שנה שברובן היתה שקועה במודלים כלכליים ומתמטיים של עולם הפיננסים,ְ המימון וההשקעות, מתוכן שבע שנים שבהן התמקדה במחקר וניתוח של רגולציית מערכת הבנקאות, פירסמה בחודש שעבר פרופ' ענת אדמתי מאוניברסיטת סטנפורד מאמר אקדמי ראשון מסוגו עבורה.

כבר מכותרתו של המאמר אפשר לנחש שמשהו מפתיע קרה למרצה למינהל עסקים, שנבחרה לפני כמה שנים לאחת מ–100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של מגזין "טיים". "צריך כפר שלם כדי לקיים מערכת פיננסית מסוכנת", קראה אדמתי למאמר שלה. למי שלא ראה את הסרט ולא הבין את המטאפורה, היא מוסברת במפורש בהערת שוליים בעמוד הראשון:

קמחי מוטי

"'צריך כפר שלם כדי לגדל ילד, צריך כפר שלם כדי להתעלל בילד' - ההצהרה מקפיאת הדם הזאת נשמעת מפיו של עורך דין שייצג שורה של ילדים שהיו קורבנות התעללות מינית בסרט 'ספוטלייט' (2015), שגולל את סיפורה של קבוצת עיתונאים מה'בוסטון גלוב' שחשפה פדופיליה בכנסייה הקתולית. התופעה נמשכה עשרות שנים משום שהכמרים המתעללים זכו להגנה, הקורבנות שתקו או הסכימו שלא לדבר בפומבי ואחרים שיתפו פעולה בהסתרת התופעה מהרשויות והציבור לאורך שנים", כותבת אדמתי.

אוהבים לקרוא את גיא רולניק? רוצים לקבל למייל כל טור שלו, מיד עם פרסומו? לחצו על "התראות במייל", כאן למעלה בשורת השיתוף

מה גורם לפרופסורית לכלכלה מסטנפורד להשוות בין קשר השתיקה סביב פדופיליה בכנסייה הקתולית לבין רגולציה על המערכת הבנקאית בארה"ב? מה גורם לה לכתוב מאמר בן 32 עמודים שאין בו מספרים, טבלאות ונוסחאות, אלא בעיקר תזת כלכלה פוליטית השזורה בציטוטים של סוציולוגים, אינטלקטואלים, אנשי מדע המדינה ועיתונאים?

התשובה פשוטה: לפני כמה שנים החליטה אדמתי לרדת ממגדל השן האקדמי הנוח והמוגן, ולצאת במסע לשינוי העולם. היא הרגישה שהיא לא יכולה להמשיך ללמד את הסטודנטים שלה לתואר שני או לדוקטורט את התיאוריה על מערכת הבנקאות והפיננסים מבלי לספר להם על הפער האדיר מהמציאות.

המסע הזה, שבו היא נהפכה בעל כורחה מאקדמאית לכמעט אקטיביסטית ויזמית של רפורמות, שינה מהותית את תפישת עולמה. ברגע שהיא החליטה לכפור בעיקר, להעלות ספקות לגבי אמיתות שהיו מקובלות במשך שנים ומעטים קראו עליהן תיגר, ברגע שהרעיונות שלה החלו לאיים על ראשי מערכת הבנקאות והרגולציה, או אז היא הבינה שהכישלון הפיננסי האדיר של 2008 לא היה אירוע ייחודי אלא תוצאה של מערכת אקולוגית שלמה, כפר שלם שלא רוצה להתמודד עם הכוח האדיר של הבנקים והפריווילגיות והכסף שמהם נהנים משתפי הפעולה.

הכפר השלם שמגן על מבנה מערכת הבנקאות והרגולציה הכושלת שלו, שלדעת אדמתי לא השתפרה משמעותית גם לאחר המשבר הגדול של 2008 והחוקים שבאו בעקבותיו, הוא אינו רק הבנקאים והבנק המרכזי - המפקח הישיר עליהם.

ב"כפר" מכוונת אדמתי לחבריה האקדמאים, למומחים ואפילו לעיתונאים. היא מקדישה את המאמר לנושא שבדרך כלל לא זוכה להתייחסות, ל–Enablers - האנשים שמאפשרים את העוולות, העיוותים, האלימות והקיפוח. כל מי שבילה כמה שנים במסדרונות הכוח יודע עד כמה הדבר מסוכן: כולם מעדיפים לסמן את הפוליטיקאים כשעירים לעזאזל - אליהם יכוונו אנשי האקדמיה את האש אחרי כל כישלון. כאשר אקדמאים תוקפים פוליטיקאים, הם לא צריכים לשלם בדרך כלל מחיר אישי, לציבור יש ממילא הערכה נמוכה אליהם והקולגות והעיתונות ימחאו לך כפיים.

ענת אדמתי
אייל טואג

אדמתי כבר לא עושה לעצמה ולחבריה את החיים קלים: ללא שיתוף הפעולה של האקדמיה, המומחים והעיתונות, הפוליטיקאים והרגולטורים לא היו יכולים לשמר מערכת בנקאות מסוכנת וטורפנית, שמנתבת את רוב רווחיה לקבוצה קטנה של בנקאים ומגלגלת את הפסדיה על הציבור כבעל מניות או משלם מסים.

כאשר שאלתי אותה איך מגיעים מרגולציה שבויה בידי בנקאים לפדופיליה, היא אמרה: "הנקודה בסרט ספוטלייט היא שהתרחש פשע, שנשמר בסוד הרבה שנים. רק אם אתה מתעמק אתה מבין את הסיבות - חלק מהקורבנות לא רצו לדבר, ועם אלה שכן רצו הגיעו להסכם שלא ידברו. אנשים לא רצו להסתכל לשם, מה שנקרא עיוורון מרצון, ולא היה נעים שמדובר בפשע בכנסייה. במשך שנים רבות פשעים חזרו ונשנו ולא הגיעו לפתרון.

"המערכת הפיננסית היא המקבילה לזה. הקושי האדיר הוא שהנזק אבסטרקטי ומפוזר, שהקורבן אפילו לא יודע שהוא ניזוק ושמערכת שלמה משמרת את זה ככה. זה יכול להימשך המון זמן, אפילו לעולם, כי אף אחד לא מבין שהמצב עוד יותר קשה. במקרה של הסרט, הגיע עורך חדש לעיתון שאמר שהוא לא רוצה מחבורת העיתונאים שלו עוד סיפור על חמישה־עשרה מקרי פדופיליה, אלא ללכת עד הסוף".

בשנה שעברה ביקשה ממני אדמתי לכתוב את ההקדמה למהדורה בעברית של ספרה "בגדי הבנקאים החדשים", שבו ניתחה את כל השקרים שמוכרים הבנקאים והרגולטורים לציבור על הסיכונים במערכת הבנקאות. נענתי בשמחה ותיארתי את קווי הדמיון בין הכישלון בפיקוח על הבנקים בארה"ב לבין מערכת הבנקאות בישראל בכלל ופרשיות השחיתות בבנק הפועלים ובני הדודים נוחי ודני דנקנר בפרט. הייתי משוכנע שאדמתי, ישראלית לשעבר שאמנם גרה בסטנפורד אך יש לה חברים רבים בצמרת הבנקאות והרגולציה בישראל, תבקש ממני למתן את הטקסט החריף. אבל מלה אחת לא שמעתי ממנה. הטקסט הודפס בדיוק כפי שמסרתי לה אותו.

רוב מערכת הבנקאות האמריקאית שונה מהותית מזאת הישראלית מבחינת המודל העסקי שלה. אבל הרבה יותר מספרה המצוין על הבנקאות, דווקא המאמר החדש של אדמתי על הכפר השלם שנדרש כדי לשמר רגולציה מסוכנת הוא חומר קריאה חובה לרגולטורים, לאקדמאים, לפוליטיקאים ולעיתונאים - ולא רק אלה שפועלים בתחום הכלכלה והכספים. זהו מאמר סוציולוגי המתאר את נטייתם של רוב האנשים להתרחק מעימותים, לשתף פעולה עם עמדות הכוח, להסתכל לצד השני, להיות שבויים ברעיונות ובנרטיבים שליטים ולעתים קרובות גם לרדוף, לתקוף ולנסות לדחוק לשוליים את כל מי שמנסה לבקר את המערכת ולהעלות שאלות בסיסיות על המבנה שלה.

השבוע התמלאו העיתונים במאמרי ניתוח וביקורת חריפים על נוחי דנקנר, לאחר השופט חאלד כבוב הרשיע אותו בפלילים בפרשת הרצת המניות לקראת ההנפקה שזכתה כאן לכינוי הנפקת החברים.

השופט חאלד כבוב
עמי שומן

העיתונאים, כמו השופט כבוב, ניתחו את האישיות של דנקנר, הכריזמה, הכוחניות, שיטות הפעולה המתוחכמות והתרומה האדירה שהיתה לו להשחתת המשק. העיתונאי אמיר זיו תיאר זאת בטור חד וחריף כ"דנקנריזם", וקבע כי "דנקנר הורשע בעבירה חמורה של הרצת מניות, אבל הנזק הציבורי והערכי שגרם הדנקנריזם בשנות שלטונו היה לא פחות משמעותי".

אבל מי שהורשע כאן לא היה דנקנר, אלא המועדון שהשחית את הכפר כולו. דירקטורים, פוליטיקאים, עורכי דין, רואי חשבון, כלכלנים, מנכ"לי עמותות, תנועות חברתיות, עיתונאים, משפטנים, רגולטורים - כולם העדיפו להתעלם או לשתף פעולה. כולם רצו להיות חלק מהמועדון וליהנות מהיוקרה ומהפריווילגיות שהוא מעניק. את השיטה של השתלטות על חלקים גדולים מהמשק בהלוואות עתק, בחיבורים לשלטון, בהלוואות תת־קרקעיות ובקניית עיתונים ועיתונאים לא המציא דנקנר - קדמו לו בשנות ה–80 אהרון דברת ויצחק שרם בימים שבהם שלטו בקונצרן כלל, ואליעזר פישמן בשנות ה–90 ובמחצית הראשונה של שנות ה–2000.

דנקנר לקח את מודל הפירמידה הממונפת וההון־שלטון־עיתון לשיאים חדשים רק משום שהוא הגיע בעיתוי הנכון. כל השחקנים בכפר הזה כבר היו מוכנים להשתלטות שלו ושיתפו עמו פעולה. העיתונים והעיתונאים שסרו למרותם של דברת, שרם, פישמן, בני גאון ודומיהם היו הראשונים לשרת את דנקנר. הפוליטיקאים השולטים של שנות ה–2000 היו מקדימה ומהליכוד, אבל הם לא היו שונים בהרבה מהפוליטיקאים של מפלגת העבודה ששלטו בשנות ה–90 בנכונות שלהם לשרת את מועדון הריכוזיות.

בפסק הדין התעלה כבוב על עצמו ועל חבריו בבית המשפט הכלכלי והמחוזי בשנים האחרונות, כאשר קרע את מסכת השקרים, המניפולציות והתרגילים המשפטיים של פרקליטי דנקנר, והשתמש בהיגיון פשוט: לא היה איש מקצוע אחד בשוק ההון שלא ידע בדיוק מה קרה בהנפקת החברים של דנקנר, שלא הבין את השיטה המושחתת ולא ראה את הסימנים הפליליים הברורים בהתנהגות של דנקנר ואנשיו. הפגישות הליליות, השפה העבריינית, החלפת מכשירי הטלפון - כולם הבינו מה קורה כאן.

אבל משמעותית הרבה יותר מחשיפת ההתנהגות העבריינית של דנקנר הוא חשיפת הכפר כולו, מה שבעיתון זה אנחנו מכנים בשנים האחרונות "המועדון" - תרגום לא מוצלח במיוחד של Old Boys Club. קבוצה קטנה של אנשים, רובם גברים, ששלטו במאות מיליארדי שקלים של הציבור ועשו בהם כבשלהם. הם היו נאמנים רק לעצמם, לקבוצת היחס שלהם, לאלה שיכולים לאשר להם בונוסים, קידום וג'ובים. גברים אחוזי חרדת סטטוס נוראית שהיו עסוקים רק במיקום שלהם בטבלאות השכר, במיקום שלהם ברשימת ההזמנות לקוקטיילים ולאירועים ולחתונות ולבר ובת המצוות של המועדון. גברים שתמונת המציאות היחידה שהם רואים לנגד עיניהם היא של הלהקה הנודדת שהם פוגשים עם בנות זוגם פעמיים בשבוע בחתונות, בפתיחות, בקוקטיילים שלהם, שם הם מתערבבים עם גברים הדומים להם, עם יחצנים, עורכי דין, רואי חשבון והרבה מאכערים של הון־שלטון־עיתון. גברים שנהנו כאן במשך שנים מסטטוס חברתי גבוה בעיקר משום שהפשעים הכלכליים שלהם היו ברוב המקרים חוקיים לחלוטין, אבסטרקטיים, מורכבים, מרוחקים מעין הציבור, מפוזרים על פני מאות אלפי משלמי מסים ומשקיעים.

לא פחות היסטורי, במובנים מסוימים יותר היה פסק הדין שנתן לפני כשנה השופט עופר גרוסקופף בהחלטתו לאשר את התביעה הייצוגית נגד חברת השקעות דיסקונט מקבוצת אי.די.בי בגין רכישת "מעריב". גרוסקופף שמע את הדירקטורים והמנהלים באי.די.בי מסבירים מדוע אישרו להשקיע כמעט 400 מיליון שקל מכספי פנסיונרים ברכישת עיתון כושל שהפסיד מאות מיליוני שקלים במשך עשור.

בישראל של לפני חמש או שבע שנים הסיכוי ששופט יתערב בשיקול הדעת של מנהלים ודירקטורים היה אפסי. רוב בתי המשפט מעדיפים תמיד להתחבא מאחורי הכלל Business Judgment Rule - לא מנסים להיכנס בנעלי המנהלים ולהבין את שיקוליהם.

השופט עופר גרוסקופף
טס שפלן

אבל גרוסקופף הוכיח שהוא ראש משפטי גדול, הלך נגד הזרם ועם ההיגיון הכלכלי הפשוט וקבע שהאירוע שבו דירקטוריון דיסקונט השקעות החליט להשקיע בהוראת דנקנר מאות מיליוני שקלים ברכישת "מעריב" לקוח מהסיפור "בגדי המלך החדשים". לא היה כל היגיון כלכלי ברכישה הזאת, היא נועדה לתת מכשיר של כוח והרתעה לאי.די.בי להרתיע מבקרים ואת מי שהיא תפשה כאויבים.

כן, בדיוק כמו אדמתי, כך גרוסקופף, כך גם כותב שורות אלה ורבים מהעורכים והכתבים של העיתון הזה, משוכנעים שזה הרגע להתבונן בכפר כולו, בקהל המריע, במשרתים של המלך ולא רק במלך - דנקנר אחד. כי בשביל לתת לאיש אחד, עם הון עצמי אפסי, יחד עם בן דודו המושחת, להשתלט על מאות מיליארדי שקלים של כספי ציבור ולצבור עוצמה כלכלית ועסקית כה גדולה צריך הרבה מאוד משתפי פעולה, חנפנים, פחדנים, אדישים, רשעים, צינים ובעיקר אלה שמעדיפים תמיד לראות בסטטוס־קוו, בקיים, גזירת גורל, מצב טבעי, דרכו של עולם.

רבים מאלה שחגגו השבוע בפרשנויות והסברים על נזקי הדנקנריזם וההשחתה של שוק ההון הם אלה שעד לפני שלוש שנים הרכינו ראש, התעלמו ולפעמים שיתפו פעולה עם דנקנר. לא רק בגלל טובות ההנאה האדירות שקונצרן ובנק של מאות מיליארדים יודעים להרעיף, אלא בעיקר משום שהם רצו לשחות עם הזרם ולהיות חלק מהמועדון החברתי הזה. צדקה אדמתי כשנטשה את ספרי המימון והלכה לקרוא את הגותו של הסוציולוג אלברט בנדורה. ספרו החדש, "ניתוק מוסרי: כיצד אנשים טובים יכולים לעשות רע ולהרגיש טוב עם עצמם", הוא חומר קריאה מומלץ לכל מי שמחזיק בעמדות כוח ויכול להשפיע על הקצאת המשאבים ובעיקר על הנורמות והרעיונות בחברה הישראלית - דירקטורים, רגולטורים, מנהלים, פוליטיקאים ועיתונאים.

הצעד הראשון בהבראת הכפר הזה, בניקוי היסודי שלו, הוא לוודא שלא יהיו בו יותר מלכים. לא דנקנר, לא פישמן, לא תשובה, לא דברת ולא שום גאון אחר. ריכוזי כוח וכסף אדירים לא רק פועלים נגד כלכלת שוק, תחרות ויזמות - הם האויבים של הדמוקרטיה, של האמון הציבורי ושל ממשלה שמנסה לשרת את האזרחים. מלחמה בריכוזיות היא אינה מלחמה ביוקר המחיה, במחירי מונופולים או במבנה שוק ההון - מלחמה בריכוזיות היא מלחמה למען הדמוקרטיה, למען שירות ציבורי חזק שמשרת את הציבור, למען מערכת בריאות שממוקדת בציבור ולא שבויה בידי חברות ביטוח וקבוצות אינטרס.

יש עוד הרבה צעדים, נתיבים ועבודה הדרושים כדי לייצר מנהיגות מסוג אחר למגזר העסקי, לשירות הציבורי, לעיתונות ולרגולציה בישראל - אבל אי אפשר לדלג על השלב הראשון, הקריטי.

כי האנשים שצוברים כוח כלכלי אדיר מתרגמים אותו כמעט תמיד לכוח פוליטי ובו הם קונים לגיטימציה ומעמד ציבורי שהופך אותם כמעט לחסינים מביקורת. קרה לנו נס, המסיכה נקרעה מפני הדנקנריזם, מתחילים לקום כאן כמה רגולטורים ומנהיגים בודדים שמוכנים להתמודד עם ריכוזי הכוח האלה. בואו לא נחמיץ את השעה הזאת, בואו לא נאפשר לחלון ההזדמנות הזה להיסגר עלינו. הביטו בארה"ב ובבריטניה, לכאורה המדינות הכי דמוקרטיות בעולם, אך בפועל מדינות שבהן גדל בשלושת העשורים האחרונים במהירות הפלח באוכלוסיה שמרגיש מופקר, מוחלש ומיואש. אל לנו לקבל את הריכוזיות, השחיתות, הן הפלילית והן החוקית, כמצב טבעי, כגזירת גורל - אפשר ויכול להיות אחרת.

נוחי דנקנר בהכרעת הדין במשפט הרצת המניות באי.די.בי
אביגיל עוזי

לפני חמש שנים אחזו הדנקנרים בגרון ברבות מעמדות המפתח במדינה, וכיום ראש הממשלה שהיה מקורב אליהם בכלא, הדנקנר שהיה בראש בנק הפועלים מרצה עונש מאסר שני והדנקנר הראשי הורשע בפלילים. חלק מהמוסדות הדמוקרטיים עדיין מתפקדים וקומץ אנשים נחושים עדיין יכול להניע תהליכים משמעותיים. זה עדיין יכול להיות הכפר הטוב ביותר בעולם.

>> למאמר של ענת אדמתי - "צריך כפר שלם כדי לקיים מערכת פיננסית מסוכנת"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#