האיש שהפסיק לפחד מקוקה קולה ומקדונלד'ס - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שהפסיק לפחד מקוקה קולה ומקדונלד'ס

לחלק גדול מהצרכנים, בעיקר בשכבות החלשות, יש יכולת בחירה מוגבלת כאשר הם מגבשים הרגלי תזונה, בוחרים קרן פנסיה או מגדילים את ההלוואות בכרטיסי אשראי

158תגובות
הנשיא אובמה אוכל בורגר בדיינר אמריקאי
Bloomberg

1. רונה אפלבאום

ב-24 בנובמבר סיימה רונה אפלבאום, המדענית הראשית של ענקית המשקאות קוקה קולה, את תפקידה בחברה. ידיעות קצרות בעיתונות האמריקאית דיווחו שאפלבאום נאלצה לסיים את תפקידה לאחר שכמה חודשים קודם לכן נחשף שיזמה תוכנית סודית למימון מחקר מדעי, שיצמצם בתודעה הציבורית את ההשפעה שיש למוצרי החברה על התפשטות השמנת יתר - מגיפה שפוגעת בתושבי ארה"ב בעשורים האחרונים.

כתבות נוספות ב-TheMarker

עורכי הדין, מסעדות הפאר והאלכוהול: האנשים שליוו את ענבל אור

החבר הפרנואיד שלי צודק

צ'יפס
ערן לאור

בין השאר הקימה אפבלאום קבוצת מחקר, לכאורה ללא מטרות רווח, בשם Global Energy Balance Network, שחבריה היו מדענים שעודדו את הציבור להתמקד בחשיבות הפעילות הגופנית ולא להיות מוטרדים מההרכב עתיר הקלוריות של מזון ומשקאות עתירי סוכרים, שומנים ומלח.

קוקה קולה, שמימנה את הקבוצה, טענה שלא היתה לה השפעה על המחקר, אבל חלופת מייליים בין החברה לבין המדען שעמד בראשה הוכיחה את ההפך: החברה השתמשה במכון כדי לקדם את האינטרסים העסקיים שלה.

המקרה של קוקה קולה הצליח למשוך תשומת לב ציבורית כי מדובר במותג הצרכני המפורסם ביותר בעולם, אבל עשרות ומאות מקרים נוספים של חברות ענק שקונות מחקרים, חוקרים ומדענים כדי לקדם את האינטרסים העסקיים שלהן מתרחשים מדי שנה ומושכים תשומת לב ציבורית מועטה. בענפים רבים חברות הענק לא רק קונות מחקרים, אלא מרעילות את כל המערכת האקולוגית שבה פועלים המדענים. באמצעות הזרמת כספים למוסדות אקדמיים ולאקדמאים עצמם או בשליטה מבוקרת במידע ובידע הן מקטינות מאוד את התמריץ של החוקרים להתקדם בכיווני מחקר שיפגעו בעסקיהן.

חודשיים לאחר התפטרות המדענית הראשית של קוקה קולה פירסמו מדענים ממכון הלב, הכליות והדם האמריקאי מחקר שממנו עולה כי צריכת כוס אחת ביום של משקה תוסס מגדילה את אחוזי השומן סביב איברים חיוניים הקשורים לסוכרת ולמחלות לב. אנשים בגיל העמידה ששותים באופן קבוע משקאות עם סוכר הציגו עלייה בשיעור השומן העמוק סביב הכבד, הלבלב והמעיים.

ד"ר רונה אפלבאום
אי־אף־פי

משרד הבריאות הבריטי ממליץ שסוכרים לא יהוו יותר מ-5% מצריכת האנרגיה או הקלוריות של אדם מדי יום - בערך שלוש כפיות סוכר למבוגרים ושש לילדים. בפחית קוקה קולה יש תשע כפיות סוכר.

משקאות מסוכרים הם רק חלק קטן מהדיאטה המודרנית והתעשייתית. רוב מדפי הסופרמקטים בארה"ב ובמדינות רבות אחרות עמוסים במזון תעשייתי עם כמויות גדולות של סוכרים ומלח. הכמויות הגבוהות הופכות את החטיפים והמשקאות לא רק לטעימים יותר אלא גם לממכרים.

2. רוברט שילר וג׳ורג׳ אקרלוף

שני חתני פרס נובל פירסמו לפני חצי שנה ספר בשם Phishing for Phools, שבו הם תיארו את הכלכלה האמריקאית כנשלטת יותר ויותר על ידי חברות ענק שמתחרות ביניהן לא באיכות, במחיר או בשירות, אלא ביכולת להונות את הלקוחות שלהן ולמכור להם מוצרים לא בריאים.

אם הספר היה מתפרסם לפני עשר שנים ומחבריו לא היו שני חתני פרס נובל, הוא היה מתקבל בגיחוך ומוגדר על ידי רבים כמופרך: השוק חופשי, לקונים יש בחירה, איש לא הכריח אותם לקנות את המוצרים, ברובם יש גילוי נאות להרכב ולעלותם, יש קונה מרצון ומוכר מרצון וכל התערבות בנושא הזה סופה להביא אותנו לקומוניזם או למשטר אוטוקרטי אחר.

רוברט שילר
רויטרס

אבל אנחנו ב–2016, אחרי המשבר הפיננסי בוול סטריט ואחרי זינוק אדיר במעמדו של המחקר בתחום הכלכלה ההתנהגותית, והשאלה אם השוק הוא אכן חופשי, אם יכול בכלל להתקיים שוק חופשי ומה טיבו של החופש שיש לצרכנים מעלה גיחוך אצל יותר ויותר אנשים.

ראשית, הרעיון של ״שוק חופשי״ שמתפתח לבדו, עצמאית, רק בזכות כוחות טבעיים, הוא מופרך בעצמו, כי שווקים יכולים להתקיים רק על בסיס תשתית של חוקים, תקנות ורגולציות שנקבעים על ידי הממשלה והפוליטיקאים. ללא זכויות קניין מוגדרות ובתי משפט אין שום דרך לאכוף חוזים ולקיים שווקים. החוקים האלה, שבלעדיהם השווקים לא יכולים לפעול, משפיעים לעתים קרובות על שיווי המשקל בהם - כיצד מתחלק בהם הערך בין השחקנים השונים.

שנית, כיום כבר אין כלכלנים ומדענים שכופרים בכך שרוב הצרכנים שפועלים בשווקים סובלים מהטיות רבות בהתנהגותם, שדוחפות אותם לבצע פעולות שפוגעות בהם לעתים קרובות.

שלישית, בשנים האחרונות מתרבים הסימנים לכך שבשווקים רבים בארה״ב רמת התחרות יורדת ורמת הריכוזיות עולה: חופש הבחירה של הצרכנים מצומצם בהרבה ממה שנדמה, ומספרן של החברות שיש להן יכולת להשפיע על המחירים בשווקים ועל כללי המשחק בהם הוא גדול מאוד. אחת השאלות המעניינות ביותר היא אם הריצה של חברות אמריקאיות להתמזג וליהפך לחברות יותר ויותר גדולות נובעת אך ורק מרצונן לממש יתרונות לגודל כדי להתייעל ולהגדיל את המשאבים על מחקר ופיתוח, או שמא הגודל קריטי כדי לצבור כוח פוליטי וכוח שוק מופרז בשווקים, כדי לדחוק מתחרים קטנים ולהעלות את מחסומי הכניסה לענף.

ג'ורג' אקרלוף
בלומברג

3. משה בר סימן טוב

סגן ראש אגף התקציבים במשרד האוצר סיים ב-2014 את תפקידו כאחראי על תקציבי הבריאות והרווחה וקיבל צ׳ופר: תפקיד הנספח הכלכלי בוושינגטון. כמו רבים לפניו הוא גילה שהתפקיד נחמד אבל קשה להפריז בחשיבותו.

האוצר אוהב לעשות הרבה רעש וצלצולים על הטיפול בסיוע שמקבלת ישראל, אבל כולם יודעים שהסיוע הזה הוא בעיקר האינטרס של חברות הנשק האמריקאיות הגדולות, וכל עוד הן שולטות בוועדות החשובות בקונגרס ובסנאט הסיכוי שהן יוותרו על הזרמת הכסף הסיבובית הזאת מהקופה בוושינגטון לצה״ל וחזרה ללוקהיד מרטין, מקדונל דאגלס ודומותיהן - הוא אפסי.

תחת ההשראה של המחאה החברתית והרוח המחודשת שהחלה לנשב באגף התקציבים להכנסת תחרות למשק החל בר סימן טוב לחפש רעיונות לחברות ענק, טכנולוגיות או רעיונות אמריקאיים שאפשר להביא לישראל כדי להפוך אותה לתחרותית יותר.

אחרי כמה חודשים קיבל בר סימן טוב, שלקח חלק בתהליך ההפרטה של מערכת הבריאות, עצה משונה: אולי השהות שלך בארה״ב היא הזדמנות ללמוד לא מה צריך לעשות בכלכלה הישראלית אלא ממה צריך להימנע, אולי זאת הזדמנות שלך להסתכל על מערכת הבריאות האמריקאית ולהרהר בשאלה מה הסיכון הטמון באימוץ מודלים פרטיים במערכת הישראלית - שהיא טובה בהרבה.

אחרי כמה חודשים לבר סימן טוב נמאס: הוא קיבל טלפון משר הבריאות יעקב ליצמן, לא חשב פעמיים, ארז את המשפחה ושב לישראל לתפקיד מנכ״ל משרד הבריאות.

משה בר סימן טוב
אמיל סלמן

ההשקעה הקצרה בביקור בארה״ב הוכיחה את עצמה השבוע. כאשר ליצמן הותקף על ידי ענקית הג׳אנק פוד האמריקאית מקדונלד'ס על שהעז לבקר אותה, נשלח בר סימן טוב אל העיתונאים כדי להגן על השר. וכאן הגיעה ההפתעה: האמירות של בר סימן טוב לא דומות למה שהיינו רגילים לשמוע מנערי אגף התקציבים ומבוגריו, שבמשך שנים ארוכות העריצו את ארה"ב הגדולה ואת סיסמאות הבחירה החופשית.

״יש פה קרב על התודעה", הוא אמר. "העולם מציף אותנו בגירויים, ואנחנו כבר לא בוחרים חופשיים בדבר הזה. הפרסום, הטעמים, ההצבה של הדברים בדוכנים ובחנויות - הכל מתחבר ומנתב אותנו לצרוך מהדברים האלה עוד ועוד, הרבה מעבר למה שנכון לנו מבחינה בריאותית, והגיע הזמן לשבור את הנרטיב שהכל תלוי באדם, ושאם הוא יאכל פחות ויעשה ספורט - הכל יהיה בסדר".

בר סימן טוב לא הסתיר בראיון שנתן השבוע לרוני לינדר־גנץ ב-TheMarker מתי נפל לו האסימון: בתקופה שבה כיהן כקונסול הכלכלי בארה"ב. "ראיתי מה קורה כשלא עוצרים את זה בזמן. התופעות של השמנה חולנית שפעם היו רק בפרברים האמריקאיים או במקומות הנידחים קיימות כיום גם בקרב האוכלוסיות הכי חזקות. רואים דור של ילדים בבעיה. יש התמכרות בעייתית למזון מעובד ולסוכר. הבת שלי, שלמדה בבית ספר יהודי יוקרתי, קיבלה סוכרים וגלידות וממתקים ושתייה קלה לארוחות בוקר וצהריים. אותו דבר התרחש בבית הכנסת ובמקומות נוספים. מבחינתי הוועדה הזו (לרגולציה מקדמת תזונה בריאה, ג"ר), היא אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו עושים במשרד - שינוי בגישה למערכת הבריאות. והגישה הזאת צריכה להיות בעוד הרבה מאוד זירות".

לינדר־גנץ לא עשתה לו את החיים קלים ושאלה: יש מי שיאמר שזה קצת פטרוני. האם תפקידו של משרד הבריאות הוא להיכנס לנו לצלחת? "העניין הוא שלא מדובר בצלחת של אדם פרטי, אלא עניין סביבתי מערכתי", ענה בר סימן טוב. "צריך לייצר לאדם סביבה בריאה שתכוון אותו למטרות הנכונות, וכמו שאנחנו מקפידים למנוע עישון במקומות ציבוריים ושלא ימכרו אלכוהול לילדים - כך עלינו לייצר סביבה בריאה וסביבה מעודדת בחירות נכונות, כי ההיצע והזמינות והפרסום של המזון מכוונים אותנו לצרוך עוד ועוד באופן בלתי מודע. חשוב שהשיח על המזון יהיה במקום מאוד גבוה בדיון הציבורי. אנשים מתים מפיגועים, מדברים על מוות בתאונות דרכים, אבל גורם התמותה מספר 1 הוא מחלות שנובעות מאורח חיים לא בריא ומצריכה של מזון מתועש, מעובד ועתיר מלח, שומן וסוכר. אנחנו רוצים לטפל בכל המעגלים האלה - החל בשינוי ההרכב תזונתי, דרך הגבלת נגישות למזון מזיק ועד עידוד של בחירות בריאות. אנחנו עדיין בנקודה שאפשר להתמודד עם זה".

ומה גורם לכם ללכת דווקא על הראש של מקדונלד'ס? שאלה לינדר־גנץ. "אני לא מדבר רק על מקדונלד'ס, אלא על תעשיית המזון המהיר כולה. אנחנו קוראים לציבור להיות מודע למה שהוא אוכל, ולאכול הרבה פחות אוכל מעובד ומתועש ויותר אוכל ביתי. אף אחד לא מחפש שאנשים יתנזרו לחלוטין מסוכר או מאוכל שנחשב מהיר, אבל חוסר המודעות והזמינות מייצרים בסוף גם בקרב ילדים הרגלי תזונה לא בריאים.

"צריכה של אוכל מתועש בהיקפים גבוהים משפיע על הרגלי התזונה, ואלה הרגלים שאנחנו קונים בילדות ונשארים אתנו לאורך החיים. ולכן בהחלט נכון לדון לא רק אם הצ'יפס של מקדונלד'ס בריא או לא, ועד כמה הזמינות של השתייה הממותקת שם גבוהה - עצם הצריכה של אוכל מהיר בחוץ היא לא טובה. ובהיבט הזה מקדונלד'ס היא סוג של סמל".

פקיד או פוליטיקאי אמריקאי שהיה יוצא נגד חברת ענק אמריקאית כמו מקדולנד'ס (שווי שוק של 115 מיליארד דולר) או קוקה קולה (200 מיליארד דולר) ברטוריקה דומה היה מסיים את הקריירה שלו מהר מאוד לאחר שהיה מואשם בכך שהוא יוצא נגד ערכים אמריקאיים. תחת הסיסמה של "חופש, בחירה ותרחיקו את הממשלה" היו עושים ממנו קציצה, צ׳יפס וקטשופ. בישראל, אחרי המחאה החברתית והיחלשות הטייקונים, היכולת לבקר את המונופולים הגדולים והאלימים ביותר התרחבה משמעותית בשנתיים האחרונות.

הסיפור של "בחירה" - מושך, חופשי, דמוקרטי ככל שיישמע - הוא לעתים קרובות מסך עשן. יותר ויותר כלכלנים, מדענים ואקדמאים מראים שלחלק גדול מהצרכנים, בעיקר בשכבות החלשות, יש יכולת בחירה מוגבלת כאשר הם מגבשים הרגלי תזונה, כאשר הם בוחרים קרן פנסיה או מגדילים את ההלוואות בכרטיסי אשראי. ככל שמעמיק האי־שוויון בארה״ב, ככל שהיא מידרדרת ברמת הבריאות ותוחלת החיים בהשוואה למדינות מערביות אחרות, ככל שמעמיקה ההבנה הציבורית את יחסי ההון־שלטון - כך סיסמת הבחירה והחלום האמריקאי נראית פחות ופחות משכנעת.

כאשר בר סימן טוב אומר "לא עוצרים את זה בזמן" הוא מתייחס למגיפת ההשמנה האמריקאית, אבל אולי גם להידרדרות המפחידה במערכת הבריאות בארה"ב בשני העשורים האחרונים. המערכת נהפכה ליקרה ביותר בעולם וגם לאחת המושחתות ביותר והכי פחות שוויוניות.

אבל מה שיותר מטריד בארה"ב הוא שהמערכת הפוליטית והרגולטוורית האמריקאית נהפכה במקרים רבים לשבויה כמעט טוטלית בידי קבוצות האינטרס ובעיקר חברות הענק. חברות התרופות, המזון, הבנקים, הנשק והכימיה אוחזות את הקונגרס והסנאט בגרונם ובעיקר בכיסם. הסיבה היחידה לכך שברני סנדרס, יהודי בן 74 שמגדיר את עצמו סוציאליסט, מצליח לאיים על משפחת המלוכה הקלינטונית המוברגת בממסד הפוליטי והכלכלי האמריקאי היא שליותר ויותר אמריקאים נמאס לראות בוושינגטון פוליטיקאים שלא רוצים או לא מסוגלים להפסיק לינוק מעטיני הכסף הגדול.

ההיסטוריה הכלכלית והפוליטית של רוב המדינות מראה עד כמה קשה, בדרך כלל בלתי אפשרי, לעבור משיווי משקל אחד לאחר כשמדובר בנורמות חברתיות ובהתקבעות של קבוצות אינטרס או ברשתות כלכליות־פוליטיות חזקות. בישראל נעצרה בשנים האחרונות הדהרה לכיוון האמריקניזציה והאוליגרכיזציה. בר סימן טוב, שלקח חלק בתהליך הזה בשנים שבהן היה אחראי על תקציב הבריאות, כשביטוחי הבריאות הפרטיים היקרים התנפחו במהירות, הסיק מסקנות מהטעויות שנעשו ומהגיחה הקצרה שלו לוושינגטון. הוא לא הרגולטור היחיד בירושלים שמבין שארה"ב היא מקום מדהים, ענק ויזמי, אבל דוגמה רעה מאוד בתחומי מדיניות רבים.

מי שעדיין תקוע במנטרות של שנות ה-80 או ה-90 הוא הבוס של הבוס של בר סימן טוב. אולי ההתרסקות והקרע האידיאולוגי בתוך המפלגה הרפובליקנית, שרבים מראשיה שירתו את חברות הענק בארה״ב, וההשפלות שחוטפת הילרי קלינטון שגם היא ובעלה התחברו לאותן חברות - יבהירו בסוף לממסד הפוליטי בישראל שמשהו קורה בארה״ב. מדי יום גדל מספר האנשים שמבינים שחברה שמוכרת מים מוגזים עם תשע כפיות סוכר, חברה שמוכרת קציצה עם הרבה צ׳יפס וקטשופ או בנקים להשקעות גדולים מכדי ליפול שמרוויחים עשרות מיליארדי דולרים מרנטות וחולשת לקוחותיהם - הם לא בהכרח התרומה הגדולה ביותר של ארה״ב לאנושות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#