הקשר בין שכר הבנקאים לאכילה מופרזת של אוזני המן - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקשר בין שכר הבנקאים לאכילה מופרזת של אוזני המן

גיא רולניק על השיעור החשוב שהכלכלן הצעיר לא הכיר

38תגובות

הדיון בהצעתו של שר האוצר משה כחלון להגביל את שכר המנהלים בבנקים ובחברות הפיננסיות משך השבוע תשומת לב רבה — וטוב שכך. שכר המנהלים במערכת הפיננסית אינו סוגיה קטנה או נישה ליודעי ח״ן. ככל שיתרחבו ויעמיקו מעגל השיחה והדיון בנושא, כך תשתפר יכולתם של פוליטיקאים, רגולטורים ומחוקקים לקבל החלטות קשות ומורכבות בנושאים חשובים.

בשבוע שעבר הקדשנו את הטור להסבר מדוע התערבות הממשלה בשכר המנהלים בחברות פיננסיות אין בה דבר וחצי דבר עם סוציאליזם, קפיטליזם ושאר סיסמאות החביבות על השמאל והימין בישראל. ההתערבות נחוצה כדי לטפל בכשל שוק שכר המנהלים ובכשלי השוק הנוספים שהוא מייצר. השבוע ננסה לעלות מדרגה בדיון ולהציג את עמדת הכלכלן המתחיל ואת עמדת הכלכלן המנוסה יותר, שלעתים עשויה להיות לו ראייה רחבה יותר מדיסציפלינות נוספות.

הכלכלן הצעיר: ״לממשלה אסור להתערב בעסקים, צריך לתת לשוק החופשי לפעול, ראינו לאן זה הגיע במדינות הסוציאליסטיות והקומוניסטיות״.

הכלכלן הוותיק: ״ממשלות בכל העולם, החל בארה״ב, עבור באירופה וכלה בסקנדינוויה, מתערבות בשווקים באופן מסיבי. שוק חופשי הוא רעיון דמיוני, משום שכל שוק באשר הוא פועל על בסיס תשתית חוקית ונורמטיבית שכוללת עשרות, מאות ולפעמים אלפי חוקים ומגבלות. שוק חופשי נשען על זכויות קניין, חוזים, תקנות ובתי משפט שבלעדיהם לא יכולה להתקיים כלכלה מודרנית. מטרת המעורבות הממשלתית היא לפתור כשלי שוק, להגדיל יעילות ולספק שירותים שהשוק לבדו יתקשה להעניק.

מנכ"ל הפועלים, ציון קינן
מוטי מילרוד

״דנמרק, כלכלה המוגדרת סוציאל־דמוקרטית ויש בה מעורבות גבוהה של הממשלה, מדורגת על ידי מכון המחקר האמריקאי השמרני הריטג׳ ככלכלה חופשית יותר מאשר ארה"ב ובריטניה. המעורבות הגבוהה של ממשלת דנמרק בכלכלה לא מונעת ממנה לקיים שווקי מוצרים, שירותים ועבודה גמישים יותר. אין להתרשם מסיסמאות על קפיטליזם, סוציאליזם, ממשלה גדולה וקטנה, שמתבררות כריקות ככל שמעמיקים בהבנת השווקים״.

הכלכלן הצעיר: ״שווייץ נחשבת לכלכלה חופשית ומוצלחת במיוחד, ובשנה שעברה דחו השווייצרים במשאל עם את ההצעה להגביל את שכר המנהלים בחברות הציבוריות״.

הכלכלן הוותיק: ״אכן נקודה מעניינת מאוד. עם זאת, כדאי לשים לב לכמה דברים. ראשית, העובדה ששווייץ הגיעה למסקנה שהיא רוצה לקיים משאל עם כזה היא מעוררת מחשבה ומעלה אפשרות שאפילו בשווייץ העשירה, עם שורה ארוכה של חברות ענק מצליחות, נוצר לחץ ציבורי משמעותי להתערבות ממשלתית בשכר המנהלים. ההצעה היתה קיצונית מאוד: לקבוע יחס של 1 ל–12 בין השכר הנמוך לגבוה בכל חברה ציבורית. איש בישראל לא העלה על דעתו להציע מהלך כה קיצוני. שנית, קבוצות האינטרס החזקות השקיעו סכומים גדולים וערכו לובי מסיבי, שלא היה ליוזמי ההצעה, כדי להפחיד את הציבור.

"שלישית, וזאת הנקודה החשובה ביותר: הבנקים וחברות הענק השווייצריות שואבים את רוב הכנסותיהם ורווחיהם מהשווקים הבינלאומיים. הם עומדים מדי שנה, רבעון, יום, שעה ודקה בתחרות בינלאומית — וכך גם המנהלים של פירמות ענק שווייצריות כמו UBS, קרדיט סוויס, נסטלה, נוברטיס, רוש, סינג׳נטה, שינדלר וסווטש.

"לעומת זאת, כל חברות הענק הפיננסיות הישראליות שואבות את רווחיהן ואת רוב הכנסותיהן מהשווקים הריכוזיים הישראליים. לבנק לאומי ולבנק הפועלים היו עסקים בינלאומיים — אבל רובם נכשלו. בעשור האחרון בלטו שני אירועים גדולים: בנק הפועלים הפסיד מיליארדים בהשקעות במשכנתאות סאבפריים אמריקאיות ובנק לאומי הפסיד מיליארדים בפעילות פלילית של סיוע להעלמות מס של אזרחים אמריקאים.

"הבנקים והחברות הפיננסיות הישראליות לא רצו ומעולם לא ניסו למשוך ברצינות מנהלים מהשוק הבינלאומי. מאחר שהם פועלים בשוק מונופוליסטי או קרטליסטי, הם מגייסים להנהלותיהם בעיקר פקידים בכירים לשעבר מהממשלה. אף מנכ״ל לשעבר של בנק ישראלי לא הצליח למצוא תפקיד בשוק הבינלאומי. כמה מהם מצאו תפקידים אצל טייקונים ישראלים שזקוקים לקשרים ולחיבורים בבנקים הישראליים, והאחרים פרשו לתחום הפילנתרופיה או למשחק קלפים וגידול נכדים — פעילות מבורכת לכשעצמה".

מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק-עמינח
עופר וקנין

הכלכלן הצעיר: "נטפלים למנהלי הבנקים והחברות הפיננסיות בשעה שהמשכורות הגבוהות ביותר הן לא של שכירים אלא של עצמאים. העשירים הגדולים לא ייפגעו״.

הכלכלן הוותיק: "אכן, המשכורות הגבוהות ביותר בישראל נמצאות מחוץ לעין הציבורית. אבל זאת בדיוק הנקודה. מטרת מהלך החקיקה אינה לפגוע בעשירים, אין לנו שום בעיה עם עשירים ומתעשרים, שהם חלק מכלכלה משגשגת, אלא לתקן כמה כשלי שוק חשובים בענף אסטרטגי עם השלכות רוחב ועומק.

"התגמול שמקבלים העצמאים מבוסס, בדרך כלל, על משא ומתן אמיתי בין העצמאי לבין הלקוח שלו. זאת כלכלת שוק במיטבה. לעומת זאת, המנכ״ל השכיר בבנק או בחברה ציבורית ענקית מנהל משא ומתן שונה בתכלית, בדרך כלל עם ועדה של דירקטורים שמפקחים על כסף של אנשים אחרים, לא שלהם. למנכ״ל יש בדרך כלל כוח, ידע, מעמד, תמריץ ויכולת השפעה גדולה, בעוד שלדירקטורים לא רק שיש הרבה פחות, אלא שגם אין להם תמריץ כלכלי לצמצם את שכרו — מאחר שזה אינו כספם.

"במלים אחרות: הסיפור על עצמאים, בעלי מקצועות חופשיים, שנהנים משכר גבוה יותר הוא מדויק, אבל מדובר בטיעון קש שכלל אינו רלוונטי לשיחה על שכר המנהלים בבנקים ובמוסדות הפיננסיים".

הכלכלן הצעיר: ״להצעה של שר האוצר לא תהיה השפעה של ממש על האי־שוויון במשק. מדובר בקומץ של מנהלים. האי־שוויון נמצא במקומות אחרים״.

הכלכלן הוותיק: "אכן, ההשפעה הישירה של 20 או 30 מנהלים על האי־שוויון במשק תהיה אפסית והיא כלל לא מעניינת. אבל ההשפעה העקיפה תהיה עצומה. ראשית, ברגע שהמשכורות במגזר הפיננסי יירדו באופן משמעותי, הדבר יעביר מסר חזק לכל המשק ולמקבלי ההחלטות שהנורמות בישראל משתנות. זאת תהיה הוכחה שאפשר לפתור את כשל השוק הזה, שרבים התייחסו אליו עד היום כגזירת גורל. שנית, מנהלי שבעת המוסדות הפיננסיים הגדולים בישראל שולטים בכ–2 טריליון שקל של כסף ציבורי, שמושקע בהון ובחוב של אלפי חברות. לכן המערכת הפיננסית היא מקום מצוין להתחיל בו בתיקון כשל השוק.

הכלכלן הצעיר: ״אבל האי־שוויון בישראל נוצר בגלל החרדים והערבים. צריך לשפר את מערכת החינוך. הגבלת החוק הזאת לא תפתור שום דבר בתחומים החשובים האלה״.

הכלכלן הוותיק: ״אכן, הגבלת השכר במוסדות הפיננסיים לא תפתור את כל בעיותיו של המשק הישראלי. היא גם לא תפתור את ההתחממות הגלובלית, הטרור באירופה, הגזענות, אכילה מופרזת של אוזני המן, דונלד טראמפ או ההתמכרות לדואר אלקטרוני, לפייסבוק ולטוויטר. הטיעון שיש עוד הרבה בעיות חשובות אינו רלוונטי. צריך לשאול אם הצעת החוק הזאת מטפלת בבעיה אמיתית וחשובה בצורה מידתית, והתשובה לכך חיובית. האם יש כאן סיכון? קטן מאוד, כפי שהראנו למעלה ונמשיך להראות בהמשך הטור הזה״.

הכלכלן הצעיר: ״הבנקים בישראל רווחיים וחזקים. הגבלת שכר המנהלים היא קנס על הצלחה. כך עושים במדינות מפגרות״.

הכלכלן הוותיק: ״ההצלחה של מנהלים בחברות מונופוליסטיות ונהנות מהגנה ממשלתית, כמו הבנקים בישראל, לא קשורה לתועלת שהחברות האלה מייצרות למשק ולחברה. אין קשר בין רמת הרווחיות של הבנקים הגדולים או חברות הביטוח לבין התרומה שלהם להקצאת המקורות במשק או לרמת השירותים שהם מעניקים ללקוחותיהם.

"דוגמה מצוינת היא חברות הסלולר הישראליות: עד לפני חמש שנים הן נהנו מהגנה ממשלתית ופעלו כקרטל, מה שהבטיח להן רווחים עצומים ומשכורות של כ–10 מיליון שקל בשנה למנכ״ליהן. דווקא לאחר שנפתחה התחרות ותעריפי הסלולר ירדו דרמטית לרווחת הציבור, שכר המנהלים בהן ירד ב–50% עד 70%. ללמדנו שכאשר יש מונופולים וקרטלים וחיבורי הון־שלטון הקשר בין ההצלחה הפיננסית האישית של המנהלים לבין התועלת לציבור הוא חלש״.

הכלכלן הצעיר: ״טיפול באי־שוויון במשק צריך להתמקד באי־שוויון בהזדמנויות ולא באי־שוויון בתוצאות. אסור לקנוס אנשים על הצלחה״.

הכלכלן הוותיק: "הדבר החשוב ביותר שיש לעשות כשמטפלים במערכת הפיננסית בישראל הוא להגביר את התחרות. אבל עד שזה יקרה, יש דברים נוספים שאפשר לעשות. ככל שמצטבר בידי הכלכלנים מידע על מקורות האי־שוויון בחברה, המחשבות על התמודדות אתו משתנות. הטיפול באי־שוויון בתחום ההזדמנויות הוא אכן הבסיסי והחשוב ביותר: כיצד דואגים שלכל אזרח יינתנו הכלים וההזדמנויות לממש את שאיפותיו ללא קשר לרקע שממנו הגיע. אולם, כדי לטפל באי־שוויון של הזדמנויות צריך גם לטפל באי־שוויון של תוצאות: 1. חלק מהאי־שוויון בתוצאות קשור לא רק לנקודת ההתחלה של כל פרט בחברה אלא להתרחשויות שאינן בשליטתנו. 2. אנחנו חיים בכלכלה ששווקים רבים בה הם מהסוג של ׳המנצח לוקח הכל'. השאלה מה יהיה הפער בין האנשים בראש הפירמידה לבין אלה בתחתיתה — פי 5, 50, 500 או 5,000 — היא לעתים קרובות תוצאה של נורמות והחלטות פוליטיות. 3. ככל שהאי־שוויון בתוצאות גדול יותר, הוא יכתיב את האי־שוויון בהזדמנויות לדורות הבאים״.

הכלכלן הצעיר: ״אנחנו מבריחים משקיעים, יש אווירה אנטי־עסקית״.

הכלכלן הוותיק: ״ההכרזות על הברחת משקיעים חוזרות בעקביות ובשיטתיות מזה 20 או 30 שנה, כל אימת שהממשלה מנסה לערוך רפורמות להגברת התחרות או לטיפול בכשלי שוק. בפועל, ההשקעות הזרות בישראל שומרות על רמה גבוהה וממילא רובן מתבצעות בתחומים יצרניים הרבה יותר, כמו היי־טק ותעשייה.

"ההשקעות הזרות היחידות שעלולות להיפגע כתוצאה ממהלכים כאלה הן השתלטויות ממונפות על מונופולים מקומיים, כמו הרכישות של תנובה ובזק שביצעה קרן ההשקעות איפקס. הניתוח הכלכלי מראה שההשתלטויות האלה לא תרמו דבר למשק, לתעסוקה ולפריון. המשתלטים מינפו את החברות, משכו מהן דיווידנדים בהיקפים גדולים והותירו את הפריון והתשתיות שלהן ללא שינוי של ממש.

"זאת ועוד: הצעקה 'אנטי־עסקי' היא סיסמה מסוכנת במיוחד, שהיכתה שורש גם אצל הפרשנים והכלכלנים הטובים ביותר בגלל חוסר הבנה או שטחיות. הם נוטים לשכוח שוב ושוב שהמטרה של מדיניות כלכלית ממשלתית היא לא להגן על החברות גדולות או לתמוך בהן, אלא לתמוך בתחרות — כלומר לתת לכוחות השוק לפעול. המערכת הפיננסית בישראל היא ריכוזית ולא יעילה, ואנשי העסקים האמיתיים, אלה שצריכים להתחרות בשווקים, מבינים זאת היטב. איש מהם לא ידבר בקול, כי הם חוששים מכוחה האדיר, אבל הם תומכים ויתמכו בכל רפורמה שתצמצם את כוחה העצום ותרסן את הרנטות המונופוליסטיות שגורפים מקורביה".

הכלכלן הצעיר: ״שכר המנהלים בבנקים הוא סוגיה שולית. למה בכלל מתעסקים בזה? רק כדי להעלות לכותרות את מה שהפוליטיקאים רוצים״.

הכלכלן הוותיק: ״פוליטיקאים צריכים להיבחר ולכן הם מייצרים כותרות, אין בזה שום חידוש. בישראל וברוב העולם המערבי העיוות הדמוקרטי הבסיסי הוא שהציבור הרחב אדיש ולא מאורגן, ואילו הבנקים והמונופולים הגדולים מפעילים לובי אדיר ישירות דרך שליטתם בעיתונות כדי למנוע רגולציה לטובת המשק והציבור. אנחנו צריכים לברך על התופעה שמתרחשת מאז פרוץ המחאה החברתית — לראשונה פוליטיקאים מרגישים צורך לשרת את הציבור הרחב ולא רק את קבוצות האינטרס״.

הכלכלן הצעיר: ״אבל זה לא חשוב, זה כסף קטן״.

הכלכלן הוותיק: ״ההוצאה הכספית הישירה על שכר המנהלים בבנקים ובמוסדות הפיננסיים היא אכן שולית, אבל ההשפעות החיצוניות של הסכמי השכר האלה הן אדירות. המוסדות הפיננסיים בישראל הם המנהלים של רוב חסכונות הציבור והשקעותיו. שכר מנופח במוסדות פיננסיים בשוק לא תחרותי מגדיל את התמריצים של מנהליהם במעשה או במחדל יותר ממשכורות עתק בחברות אחרות במשק שבהן הם משקיעים את כספי הציבור. מנהל בנק או חברת ביטוח שמושך משכורת של 10 מיליון שקל בשנה לא ירצה להעלות סימני שאלה לגבי מנהלים בחברות אחרות שמושכים משכורות דומות. המשכורות האלה בבנקים, שרוב הציבור מבין היטב שהם מונופולים, מייצרות נורמות חברתיות שליליות, פוגעות בלגיטימיות של כלכלת השוק וברגע של משבר עלולות להביא למדיניות כלכלית הרסנית".

הכלכלן הצעיר: ״אפילו אם אשתכנע שהגבלת השכר בגופים הפיננסיים היא צעד מתבקש, עדיין נותר החשש שזה יזלוג לכלל החברות הציבוריות — ושם זה ייצור נזק אמיתי לניהול ולתחרותיות״.

הכלכלן הוותיק: ״אין חשש כזה. אם תהיה זליגה כלשהי, זה יהיה בדרישה להגביל שכר במונופולים מקומיים גדולים אחרים — וטוב שכך. המשטר התאגידי בחברות הענק הישראליות לא הצליח לייצר פתרונות שוק שירסנו את שכר המנהלים לטובת הציבור הרחב והמשק. במקום שבו החברות צריכות להתחרות באמת, הסיכוי לזליגה נמוך הרבה יותר. ואגב, גם בחברות תחרותיות, כפי שהוכיחו מחקרים בארה״ב, יש נטיה של דירקטוריונים לשרת את המנהלים ולא את הציבור הרחב. טוב יהיה אם הדירקטוריונים וההנהלות יצטרכו להתאמץ יותר להסביר את חבילות השכר והתגמול״.

הכלכלן הצעיר: “אבל מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח ומנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן יעזבו״.

הכלכלן הוותיק: ״עומדים בתור מאות, אם לא אלפי, מחליפים שיהיו מוכנים למלא את התפקיד ברבע שכר. מאחר שפועלומי הוא דואפול מקומי עם תחרות אפסית אין לנו שום דרך רצינית להעריך את כישורי הניהול של השניים בהשוואה לחברות אחרות.

"אנחנו כן יודעים שבתקופתם ותחת פיקוחם האישי הועמדו הלוואות במיליארדי שקלים לטייקונים כמו אליעזר פישמן ונוחי דנקנר בלי ביטחונות נאותים, מה שהסב הפסדים במיליארדים לציבור. הבעיה לא היתה במתן האשראי או בעצם העובדה שלעתים סיכוני אשראי מתממשים — זה הרעיון בבנקאות וזה בסדר גמור. הבעיה חמורה כפליים: קינן ורוסק עמינח לא נקטו את הפעולות הנדרשות המתחייבות מניהול בנקאי מקצועי, שמרני וזהיר כדי לגבות את החובות האלה כאשר מצב הלווים הידרדר. למעשה, עד היום הם ממשיכים להתנהל ברשלנות ולא לעשות את הנדרש כדי לגבות את החובות של הטייקונים — מה שגורם נזק קשה למוניטין של הבנק מול לקוחות אחרים. יש לקוות שאלה שיחליפו אותם יאמצו נורמות ניהול ושכר אחרות״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#