ניו המפשייר חושפת את הקרע בשמאל האמריקאי - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ניו המפשייר חושפת את הקרע בשמאל האמריקאי

אף שקלינטון וסנדרס מקוטלגים שניהם כדמוקרטים או ליברלים, בפועל מפרידה ביניהם תהום אדירה: קלינטון היא בשר מבשרו של האלפיון העליון בארה״ב, וסנדרס הוא פוליטיקאי שמכריז מלחמה על מה שהוא מכנה ״האוליגרכיה האמריקאית״

14תגובות

1. מי אמר שהילרי קלינטון נחלה הפסד קולוסאלי בכל קבוצות האוכלוסיה והגיל בפריימריס בניו המפשייר? מה פתאום. גם לאחר ההפסד הצורב וההיסטורי של מכונת המלחמה הקלינטונית העשירה לסבא יהודי וסוציאליסט מוורמונט, עדיין יש קבוצה אחת בשמאל האמריקאי שנותרה נאמנה לקלינטונית ולבעלה: בקרב דמוקרטים בעלי הכנסה שנתית גבוהה מ–200 אלף דולר, ה–5% העליונים בארה"ב ובקרב דמוקרטים מעל גיל 65 קלינטון עדיין מובילה. בקושי, אבל מובילה.

בכל שאר קבוצות האוכלוסיה — צעירים מאוד, צעירים, בני גיל העמידה, גברים, נשים, בעלי השכלה גבוהה, בעלי השכלה נמוכה — לקח סנדרס את ניו המפשייר בגדול. התוצאה הסופית היתה משפילה: קלינטון, שלפני שנה הובילה על סנדרס ב–40 נקודות, סיימה את יום שלישי בהפסד של 21 נקודות.

ברני סנדרס בהשוואה לבראד פיט - סקסי יותר

העיתונות בארה״ב ובישראל מסקרת באובססיביות בחצי השנה האחרונה את דונלד טראמפ. הוא כוכב טלוויזיה, הוא יצרן כותרות, הוא פרובוקטור, הוא גזען שלא דופק חשבון לאף אחד. אבל למהפכה המרכזית שמתרחשת כיום בארה״ב קוראים ברני סנדרס.

נתחיל מהסוף. המהפכה של סנדרס לא תימדד בשאלה אם יגיע לבית הלבן או ייעצר בשבוע הבא בפריימריס בדרום קרוליינה או ביום שלישי הגדול של ה–1 במארס, שבו תושבי 13 מדינות ילכו לפריימריס.

המהפכה של סנדרס התחילה לצבור תאוצה ב–15 בספטמבר 2008, כאשר בנק ההשקעות ליהמן ברדרס קרס תוך שהוא לוקח אתו את רוב המערכת הפיננסית האמריקאית. זה היה הרגע שבו החלו האמריקאים להתעורר משטיפת המוח שעברו במשך כמה עשורים ולשאול את עצמם אם באמת יש שוק חופשי או קפיטליזם מקורבים המשרת את קבוצות האינטרס, את חברות הענק ואת המיליארדרים.

ברק אובמה הגיע לבית הלבן, אבל במהרה התברר שאת הדיסקט, הרעיונות, החיבורים, הקשרים, והתרבות בשלטון אי־אפשר להחליף כל כך מהר, אם בכלל. הוא מינה סביבו את היורשים, החברים וממשיכי דרכם של אלה שהובילו בשלושת העשורים האחרונים את הכלכלה האמריקאית בתוואי שבו היא נעה: אלה שהביאו להתנקזות רוב פירות הצמיחה בתקופה הזאת למאיון העליון בעוד שרוב האוכלוסיה מדשדשת מאחור.

דונלד טראמפ בעצרת בחירות באיווה
בלומברג

כאשר סנדרס התייצב לפני תשעה חודשים למסיבת עיתונאים מאולתרת וחובבנית והציג את מועמדותו לנשיאות, העיתונות האמריקאית גילתה בזה אפס עניין. מי שנדרש לכתוב על האירוע העיר משהו על השיער הלבן המדובלל של סנדרס, שהתנפנף ברוח, ועל כך שאין לו שום הבנה ויכולת להתמודד עם התקשורת.

אבל בעוד שהאליטות בפוליטיקה, בעולם העסקים, באקדמיה ובעיתונות בזו לסנדרס או התעלמו ממנו, הרי שבשטח, בכנסים ובאירועים הוא צבר תאוצה משבוע לשבוע. רק בשבועות האחרונים החלה העיתונות האמריקאית להתייחס ברצינות לתופעת סנדרס. ״הפלורליזם״, הריבוי האדיר של כלי תקשורת בארה״ב, לא עזר: רוב העיתונות נאחזת בישן, במוכר, בחזק, בממסד.

הימין בארה״ב אוהב להגיד שהעיתונות האמריקאית שמאלנית וליברלית. זאת אקסיומה מקובלת בחוגים רבים. סנדרס חשף את פרצופה האמיתי של רוב העיתונות: היא לא שמאלנית ולא ליברלית, אלא בעיקר ממסדית ושמרנית במקרה הטוב, וחנפנית במקרה הגרוע. כיום אין יותר ממסדי בארה״ב מהקלינטונים: המיליארדים שהצליחה המשפחה לגייס בעשור האחרון לקרן הצדקה שלה מכל קבוצות האינטרס, חברות הענק ומדינות הזרות הם הביטוי הבולט ביותר לרשת הפוליטית־כלכלית של המשפחה, שמחזיקה בזרועות, חיבורים וחברים ברוב צמרת וול סטריט, העיתונות, הבידור והקולנוע.

בנאום הניצחון שלו בשלישי בערב הכריז סנדרס שאנשי ניו המפשייר שלחו מסר לממסד הפוליטי, הכלכלי והתקשורתי. כן, התקשורת. דעתו של סנדרס על עיתונות הטייקונים המשרתת את חברות הענק בארה״ב לא השתנתה מזה 30 שנה. הוא לא נותן לה פטור כי היא מפרסמת מאמרים בעד הפלות ובעד פמיניזם ובעד שחורים. רוב העיתונות היתה ונותרה בשליטתו של אותו ממסד כלכלי־פוליטי שהניע בשנים האחרונות את ארה״ב מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה.

 ברני סנדרס
אי־פי

הזינוק המטאורי של סנדרס בשבועות האחרונים חושף ומאיץ את הקרע הגדול, הרעיוני, שמתרחש במפלגה הדמוקרטית בארה״ב. אף שקלינטון וסנדרס מקוטלגים שניהם כדמוקרטים או ליברלים, בפועל מפרידה ביניהם תהום אדירה: קלינטון היא בשר מבשרו של האלפיון העליון בארה״ב, וסנדרס הוא פוליטיקאי שמכריז מלחמה על מה שהוא מכנה ״האוליגרכיה האמריקאית״.

סנדרס בן 74, המסרים שלו פשוטים וחד־גוניים, יש לו ניסיון ניהולי מועט. כל הממסד האמריקאי יעמוד בדרכו לבית הלבן בשבועות הקרובים. הסיכוי של הקלינטונית עדיין גבוה משמעותית. אבל מי שרוצה לדעת מהו עתידה של המפלגה הדמוקרטית בארה״ב צריך להתרכז בסנטור מוורמונט ובמיליוני האמריקאים ש”מרגישים את ה–Bern".

הדור הצעיר שתומך בסנדרס לא נבהל כאשר מטיחים בקשיש היהודי שהוא סוציאליסט. לא מפני שהעמדות שלו אינן באמת סוציאליסטיות (הוא לא מאמין בבעלות הממשלה על אמצע הייצור, אלא בעיקר מציע מערכת בריאות וחינוך ציבורית, שכר מינימום והתארגנות עובדים), אלא בעיקר משום שזה דור חדש שנולד אחרי קריסת מסך הברזל ולא חושב שקומוניזם או סוציאליזם הם איום על האנושות או על החופש.

הדור החדש המצביע סנדרס מבין שהמערכת הפוליטית והכלכלית בארה״ב בנויה יותר ויותר כדי לשרת את העשירים, החזקים והמקושרים. הוא גם לא מאמין יותר שפייסבוק, גוגל, אמזון וכל חברות האינטרנט החדשות ישנו את מאזן הכוח הזה. הן אולי רק יחריפו אותו: המונופולים האינטרנטיים והטכנולוגיים שהתפתחו בשנים האחרונות נראים לא פחות גרועים מקודמיהם — בבנקאות, באנרגיה, בקמעונות. הדור הצעיר בארה"ב פוחד יותר מהמבנה הכלכלי והחברתי שלה ולא מהמזרח התיכון, מהאסלאם או מסוציאל־דמוקרטיה. על ג׳וזף מקארתי רובם לא שמעו.

הילרי קלינטון
רויטרס

הדור החדש של מצביעי המפלגה הדמוקרטית מגלה עניין מוגבל מאוד במזרח התיכון, ולא נבהל מהמתקפות של קלינטון ואנשיה על כך שלסנדרס אין ניסיון ומשנה סדורה לגבי דאעש, סעודיה, סוריה, רוסיה או אירן. לדידם, האיום העיקרי על החברה והכלכלה האמריקאית נמצא בבית: השחיתות המבנית החוקית בשלטון שיצרה את האי־שוויון, את שיעורי העוני הגבוהים, את כמות האסירים הגדולה בעולם ואת הברוטליות המשטרתית כלפי מיעוטים.

בימים האחרונים הבינה קלינטון באיחור שהניסיון שלה לסחוב את השיחה לכיוון המזרח התיכון או לסיסמאות ״ליברליות״ ישנות נועד לכישלון. סנדרס קבע את האג׳נדה והיא נאלצת להתיישר. פחות מחמש דקות לאחר תחילת נאום ההפסד שלה בניו המפשייר היא הכריזה שלא תהסס לפרק את הבנקים בוול סטריט.

אבל הסיכוי שלה לשכנע את הציבור האמריקאי בכנות כוונותיה הוא קלוש: גם מפני שהאמינות שלה נמוכה ובעיקר משום שהתיאבון שלה לקבל צ׳קים של מיליוני דולרים מבנקים אמריקאיים לא יודע שובע. היא מסרבת כבר כמה שבועות לפרסם את הנאומים שנשאה בכנסים סגורים של הבנקים, ודיווחים בעיתונות חושפים רטוריקה שמתאימה לשותף בגולדמן סאקס ולא לפוליטיקאית שמתכוונת להתמודד עם הכוח הפוליטי של וול סטריט.

שליש מהתורמים של קלינטון במרוץ לנשיאות הם מיליארדרים וחברות ענק שזקוקות לאוזן קשבת בוושינגטון ושמנהליהן ובעלי השליטה בהן נהפכו למולטי מיליונרים ולמיליארדרים בזכות השיטה הכלכלית הנוכחית. לאורך הקריירה הפוליטית שלה גייסה קלינטון עשרות מיליוני דולרים מוול סטריט, מעורכי דין, מחברות תקשורת, מחברות היי־טק, מחברות ביטוח ומחברות תרופות. ומי שרוצה להבין איך עובדים הלוביסטים ואת המרכזיות שלהם בפוליטיקה האמריקאית — כדאי שילך ישר אל המומחים לתחום.

קלינטן ניצחה רק אצל חמשת המאיונים העליונים
ההובלה של סנדרס על קלינטון בפריימריס בני המפשייר, על פי קבוצות גיל
גיל - 18-24 - 60%
גיל- 29-25 - 60%
גיל 30-39- 40%
גיל - 40-49- 20%
גיל 50-64 - 5%
גיל 66 ומעלה- קלינטון הובילה ב-10%
גברים - 40%
נשים- 10%
הכנסה שנתית מתחת ל-30 אלף דולר - 40% 
הכנסה שנתית 30-50 אלף דולר - 20%
הכנסה שנתית 50-100 אלף דולר - 20%
הכנסה שנתית 100-200 אלף דולר - 10%
הכנסה שנתית 200 אלף דולר ויותר - 10% לטובת קלינטון

2. במפה הפוליטית האמריקאית אין רחוק יותר מסנדרס מאשר ג׳ק אברמוף. סוציאליזם, סוציאל־דמוקרטיה, מערכת בריאות וחינוך ציבורית הן מלים גסות עבורו. אברמוף, רפובליקאי, שמרן, בשרה מבשרה של המערכת הפוליטית הימנית, הוא עבריין מורשע שריצה ארבע שנות מאסר בגין עבירות פליליות שקשורות בעבודתו כלוביסט. אבל כאשר מדובר בהבנה של הדרך שבה הכסף, חברות הענק וקבוצות האינטרס עובדים בשלטון האמריקאי — אברמוף הוא כתובת מצוינת.

אברמוף פרץ לתודעה האמריקאית לפני עשור, כאשר נהפך לאחד הלוביסטים המשפיעים ביותר בגבעת הקפיטול. שרשרת עבירות פליליות שבהן הורשע הובילו אותו להחלטה לעשות תפנית בקריירה שלו ולחשוף את השיטה שבה עובדת המערכת שבה פעל במשך 20 שנה. הוא כתב ספר אוטוביוגרפי ופתח בסדרת ראיונות חושפניים שבהם הסביר בפרטי פרטים כיצד הלוביסטים משחדים בצורה חוקית את חברי הקונגרס והסנאט האמריקאים. התמונה שהוא הביא מתוך מסדרונות הסנאט והקונגרס היתה מבהילה: החל ב״שוחד רך״ של מאות כרטיסי חינם למשחקי ספורט בשווי מיליון דולר בשנה שהיה מחלק לפוליטיקאים ולעובדי הלשכות שלהם, עבור בגיוס עובדי הלשכות למשרד הלוביסטים שלו וכלה בהזרמת כספים ישירה מחברות ענק לפוליטיקאים. אברמוף טוען שכרבע או שליש מהלשכות של חברי קונגרס בארה״ב היו נתונות להשפעה משמעותית של הצוות שלו, מה שהניב להערכתו הטבות של כ–5 מיליארד דולר ללקוחותיו.

ביום שני בערב נפגשתי עם אברמוף כדי לשמוע מהאיש שעסק לפרנסתו במשך כ–20 שנה בהשחתה של חברי קונגרס וסנאט אמריקאים כיצד הכסף מניע את הפוליטיקה. בכל הקשור למרכזיות השחתת השלטון האמריקאי בידי הכסף וקבוצות האינטרס — אברמוף וסנדרס נשמעים דומים מאוד. מי שחושב שהתיאור של הסנטור מוורמונט על כסף מחברות הענק שקונה, מוכר ומעצב כמעט את כל החוקים, התקנות והרעיונות בוושינגטון הוא שמאלני או קונספירטור, צריך לשבת כמה שעות עם אברמוף, ולבקש ממנו לתאר בפרטי פרטים כיצד נראה סדר יומם של חברי הקונגרס והסנאט מהרגע שבו הם נבחרים לתפקיד.

ג'ק אברמוף
רויטרס

ההשחתה, אומר אברמוף, מתחילה כבר בשבוע הראשון, כאשר חבר הקונגרס מגיע לוושינגטון. המנהיגות של המפלגה, הדמוקרטית או הרפובליקנית, מציגה לחבר הקונגרס הטרי את האברמופים — הלוביסטים — שתפקידם לסייע לו לגייס כסף. ״גש לג׳ק, הוא יטפל בך״.

גיוס כסף אינו אירוע חד־פעמי אלא עבודה שוטפת, כמעט יום־יומית. רוב חברי הקונגרס והסנאט מגיעים לוושינגטון עם חוב פיננסי גדול שצברו למימון הקמפיין שלהם. הם צריכים להתחיל ״לעבוד״. החוב לא יוחזר מהשכר הממשלתי השוטף, שאינו גבוה במיוחד נוכח יוקר המחיה בוושינגטון, אלא מאירועי גיוס כספים. את האירועים האלה יארגנו הלוביסטים והם יגיעו אליהם עם צ׳קים — חלקם מכספם האישי ורובו של לקוחות שלהם — חברות הענק המזרימות מיליארדים לכל זרועות השלטון בכל דרך חוקית, כדי להשפיע על החוקים והרגולציות.

גם חברי קונגרס וסנאט אמידים, שלא נקלעו לחובות במימון הקמפיין שלהם, ייהפכו מהר מאוד לחלק מהשיטה. ״הדבר הראשון שהמנהיגות של המפלגה תבהיר להם כאשר הם יגיעו לגבעת הקפיטול הוא שהמשימה היחידה שלהם היא להיבחר מחדש", הסביר לי אברמוף. "וכדי להיבחר מחדש צריך לגייס כסף. כל הזמן. לא רק לקמפיין שלך, אלא לקחת חלק בכל האירועים של גיוס כסף של כל מוסדות המפלגה. מי שלא ייקח חלק פעיל במאמצי גיוס הכסף, הסיכוי שלו להגיע לעמדות משפיעות או לראשות הוועדות החשובות בקונגרס ובסנאט הוא אפסי. המשוואה ברורה: מי שיודע לגייס כסף, מי שאוהב לגייס כסף — יגיע רחוק״.

התלות האדירה של חברי הקונגרס והסנאט בכסף של חברות הענק הרבה יותר מסוכנת ממה שנראה במבט ראשון, משום שלמעט הבנק המרכזי האמריקאי, התקציב של רוב סוכנויות הרגולציה האמריקאיות החשובות כפוף לאישור הוועדות בקונגרס. האגדה על השוק החופשי האמריקאי מצחיקה את עשרות אלפי הלוביסטים שמתגוררים בוושינגטון. מי שמאמין בשוק, ראוי שישאל את עצמו מדוע מחירי הנדל״ן בעיירות היוקרתיות בבירה הם מהגבוהים בארה״ב ומדוע מאות לוביסטים מרוויחים מאות אלפי ומיליוני דולרים בשנה.

אברמוף לא מופתע מהיחלשותה של קלינטון בסקרים ובפריימריס: הוא רואה בה ובבעלה את צמד הפוליטיקאים המושחתים ביותר בארה״ב בעשורים האחרונים. וכאשר הוא מדבר על שחיתות הוא אינו מתכוון לפלילים אלא לשחיתות החוקית: מאות מיליוני הדולרים שגייסה המשפחה לפעילויות הצדקה שלה מחברות ענק ומקבוצות אינטרס. ״כולם יודעים שחלק מהכסף הזה משמש לתחזוקת סגנון החיים ורמת החיים הגבוהה של המשפחה והכוח הפוליטי האדיר שלה. אתה באמת מאמין שחברות הענק שמזרימות להן כסף מתעניינות בטיפול ברעב באפריקה״?

האם זאת נטייתו הפוליטית הימנית המובהקת של אברמוף, שגורמת לו לתקוף את הקלינטונים? לא בטוח, הוא מתאר את רוב חברי הקונגרס והסנאט הרפובליקאים כמושחתים ומבחינתו השחיתות הזאת קיימת שנים רבות. ״סנדרס הוא חלק מקבוצה קטנה של מחוקקים שמעולם לא לקחו חלק במעגל השחיתות, בתרבות המושחתת ובמערכות היחסים המושחתות בוושינגטון״, הוא אומר לי, ומיד מוסיף: ״וזאת גם הסיבה שהוא מעולם לא היה בעמדת השפעה אמיתית. הוא ייצג מדינה שולית. אם הוא יגיע לבית הלבן יתברר מהר מאוד שאתה לא יכול ליישם דבר מכל הרעיונות שלו — כי הקונגרס והסנאט לא השתנו. הם עדיין נשלטים בידי הכסף״.

כמו רוב חבריו השמרנים, אברמוף לא יודע לתת שום תחזית לגבי המשך המרוץ בתוך המפלגה הרפובליקנית. את דונלד טראמפ הוא רואה כליצן מסוכן אך משוכנע שהמיליארדר שמציג עצמו כ״אנטי־ממסד״ ימהר לחבק את כל קבוצות האינטרס אם יגיע לבית הלבן. ״הוא איש עסקים, ומי שיתחנף אליו או ידאג לו יקבל את שלו״. אברמוף גם חשדן מאוד לגבי העושר של טראמפ, שלדעתו נמוך ב–90% ממה שהוא וכלי התקשורת מציגים.

הרעיון שמוכר טראמפ, כאילו הוא יידע לנהל משאים ומתנים קשוחים על הסכמי סחר ודיפלומטיה עם המעצמות הבינלאומיות, גורם לאברמוף לצחוק: ״מדובר בבדרן שצמא רק לאהבת הקהל. מספיק שהסינים יגידו לו שהם יקראו לילדים שלהם דונלד — והוא כבר יעבור לצד שלהם״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#