אחיו של משה כחלון, ה"יוחנן דנינואים" - והפנסיה העלובה שלכם - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אחיו של משה כחלון, ה"יוחנן דנינואים" - והפנסיה העלובה שלכם

בקאסטה התחתונה נמצאים רוב אזרחי ישראל, הבלתי מחוברים, האאוטסיידרים. יש להם פנסיה צוברת המושקעת בשוק ההון, רוב תיק ההשקעות שלהם אינו מסובסד, הפנסיה שלהם תיגזר מהשכר הממוצע - ואפשר לפטר אותם כל יום עם התראה קצרה

97תגובות

ביום שני נחתה במייל של העיתונאים הכלכליים הודעה לעיתונות ממשרד האוצר: המלצות צוות בראשות מנכ״ל משרד האוצר על רפורמה בשוק הפנסיה בישראל, שלדברי שר האוצר משה כחלון היא ״מהלך היסטורי שנובע מרצוננו העז לאפשר לכל אזרח להזדקן בכבוד״.

היסטורי? לרגע היה לנו נדמה שנרדמנו בשמירה. בעודנו מתבוננים בדאגה בתהליך שהחל השבוע - המריטה, הדה־לגיטימציה וגרירת הרגליים לאחר פרסום מסקנותיה של ועדת שטרום, שאמורה לצמצם את הריכוזיות במערכת הבנקאות - מגיחים כחלון ואנשיו עם עוד רפורמה, ולא סתם רפורמה - אלא אחת היסטורית.

נתניהו וכחלון יושבים זה לצד זה בישיבת ממשלה בחודש שעבר
אמיל סלמן

מהלך היסטורי בשוק הפנסיה? היסטורי? שוק הפנסיה הישראלי הרי די צעיר. כדי לעשות היסטוריה צריך לעשות לפחות אחד מהמהלכים הבאים:

1. למשה כחלון יש אח, איש מערכת הביטחון לשעבר. כחלון נוהג להתלוצץ אתו מדי פעם על החיים הטובים שהוא חי מאז שעזב את הצבא. הפנסיה התקציבית שמקבל האח מגיל 42 גבוהה ב-50% עד 100% מפנסיה של מורה, עובדת סוציאלית ולמעשה משל רוב העובדים במשק. אבל הפנסיה הזאת כמובן גבוהה הרבה יותר משום שגיל הפרישה מהצבא מוקדם ב-20 שנה מגיל הפרישה של שאר העובדים במשק.

שוק הפנסיה הישראלי מחולק לכמה קאסטות. הקאסטה העליונה שייכת ליוחנן דנינואים: מפכ״ל המשטרה הפורש, שחברת הביטוח מגדל צירפה השבוע לשורותיה כיו"ר הדירקטוריון תמורת 187 אלף שקל בחודש.

מגדל מסוגלת ורוצה לשלם לדנינו את השכר המרשים הזה, אף שיש לו אפס מוחלט של ניסיון בהשקעות ובעסקים, משום שהיא חברה באחד הענפים הרווחים והריכוזיים ביותר במשק, שרוב הצלחתו תלויה ברגולציה ממשלתית: ביטוח חיים. המדינה כופה על רוב אזרחיה לחסוך דרך חמש חברות הביטוח הגדולות כדי לקבל את הטבות המס, והחברות מקבלות כל שנה נתח כמעט זהה מתוך זרם אדיר של עשרות מיליארדי שקלים של כספי חוסכים.

הממונה על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר
אמיל סלמן

השכר של דנינו במגדל יצטרף לפנסיה התקציבית שהתחיל לקבל מיד עם פרישתו מהמשטרה, אף שהוא צעיר בעשור מגיל הפרישה. הצידוק לפנסיה התקציבית הגבוהה הוא למנוע מצב שבו אנשי המגזר הציבורי שיפרשו בגיל צעיר לא יצליחו למצוא עבודה. אבל מה שקורה בפועל הוא שרובם מוצאים עבודה ומקבלים גם גמלה מוקדמת (על חשבון משלם המסים) וגם שכר נוסף. במקרה של דנינו מדובר בפנסיה תקציבית של כמעט 60 אלף שקל בחודש, שאותה הוא התחיל לקבל מהמשטרה מיד עם סיום תפקידו - חבילה בשווי של יותר מ-15 מיליון שקל. לזה צריך להוסיף 187 אלף שקל בחודש ממגדל. אז אולי אנחנו צריכים לתקן את מה שכתוב למעלה: ייתכן שדנינו הוא בעצם גאון בתחום הפנסיה. הוא ידע לסדר לעצמו פנסיה של רבע מיליון שקל בחודש.

במשק הישראלי יש אלפי אנשים מסוגו של דנינו: הם פרשו מהמגזר הציבורי עם פנסיות תקציביות גבוהות, שמטרתן לפצות אותם על כך שלא ימצאו עבודה במגזר העסקי - אבל הם מצאו עבודה והם מקבלים פעמיים. אלופי ה״לקבל פעמיים״ הם כמובן פורשי מערכת הביטחון שעוברים לעבוד במונופולים הביטחוניים. לפעמים הם אפילו מקבלים שלוש פעמים: פעם ראשונה הם מיליונרים-פנסיונרים של מערכת הביטחון, פעם שנייה הם ״יועצים״ במשרד הביטחון ופעם שלישית הם מוצאים עבודה קבועה באלביט, בתעשייה האווירית וברפאל או סתם ג׳וב בכיר בעירייה גדולה. שהרי זה יתרון נוסף של עבודה בארגונים האלה: מדובר בחבורות שדואגות למנות את חבריהם ומקורביהם לתפקידים. זאת חברות מיוחדת במינה שמחושלת בדם. ליתר דיוק, בדמים. בכסף ציבורי. כסף של משלם המסים.

בז'רגון של מס הכנסה קראו לזה פעם קופה ציבורית - לקבל פעמיים - וזה היה אסור בחוק. משרד האוצר היה מקזז לפורשים שמקבלים גם גמלה וגם שכר. אבל לחץ של מערכת הביטחון ושל ח"כים ״חברתיים״ כמו חיים כץ הביא לביטול התקנה הזאת. עכשיו מותר לקבל כפול - על חשבון אלה ש״החברתיים״ אף פעם לא מתעניינים בהם - הציבור הרחב והמפוזר, שלא מאוגד ומחובר לעטין ציבורי.

בקאסטה מתחת לדנינואים נמצאים רוב הפנסיונרים של מערכת הביטחון. ראשית, הם מקבלים פנסיה תקציבית שאינה תלויה בגחמות ההשקעות בשוק ההון, צמודה לשכר הגבוה ביותר האחרון. שנית, גיל הפרישה שלהם נמוך ב-20 עד 25 שנה משל שאר העובדים במשק. נתונים שנחשפו ב-TheMarker לפני שלוש שנים הראו ש-60% מהפנסיונרים של מערכת הביטחון מקבלים פנסיות בשווי של 4 עד 8 מיליון שקל - פי חמישה עד עשרה משאר העובדים במשק. 70% או 80% מהם שירתו במערכת הביטחון הענקית (צבא, מוסד, שב״כ, משרד הביטחון) במקצועות אזרחיים משרדיים לחלוטין, ולא סיכנו את חייהם יותר מעובדת סוציאלית. השכר שלהם בא על חשבון הציבור הרחב, כמו חיילי הסדיר והמילואים שמסכנים את חייהם.

בקאסטה הבאה נמצאים אלה שיש להם פנסיה תקציבית ״רגילה״ בלי פרישה מוקדמת כמקובל במערכת הביטחון. גם ההטבה הזאת שווה הרבה כסף. הפנסיה שלהם מובטחת מראש - היא אינה נתונה לתנודות השווקים ובדרך כלל היא גבוהה הרבה יותר משום שהיא צמודה למשכורת האחרונה של הפורש ולא למשכורת הממוצעת, כמו לשאר העובדים במשק שיש להם פנסיות צוברות.

בקאסטה הבאה נמצאים אלה שיש להם פנסיה צוברת, רגילה, שמושקעת בשוק ההון - אבל פנסיה ותיקה: הם פתחו את קרן הפנסיה או את ביטוח המנהלים שלהם לפני 20 שנה ולכן חלק ניכר מהפנסיה שלהם מושקע באג"ח מסובסדות בריביות ריאליות גבוהות של 5%-6% (צמוד למדד).

בקאסטה אחת לפני התחתית נמצאים אלה שיש להם פנסיה צוברת, המושקעת בשוק ההון, שרובה אם לא כולה מושקעת בשוק החופשי, בלי שום סובסידיה. ההטבה היחידה שיש להם היא הקביעות. אי־אפשר לפטר אותם. הנתונים הפנימיים של אגף הכנסות המדינה במשרד האוצר מלמדים כי מדובר בהטבה גדולה בהרבה ממה שרוב הפוליטיקאים, העיתונאים והציבור הרחב מבינים: חלק גדול מהקונים של דירות להשקעה בשנים האחרונות אינם אוליגרכים רוסים או היי־טקיסטים, אלא העשירונים העליונים במגזר הציבורי שנהנים מקביעות: במערכת הביטחון, בחברות הממשלתיות, ברשויות המקומיות ואפילו במערכת החינוך. מתברר שהיציבות התעסוקתית נותנת כוח כלכלי משמעותי.

בקאסטה התחתונה נמצאים רוב אזרחי מדינת ישראל, הבלתי מחוברים, האאוטסיידרים. יש להם פנסיה צוברת המושקעת בשוק ההון, רוב תיק ההשקעות שלהם אינו מסובסד, הפנסיה שלהם תיגזר מהשכר הממוצע ואפשר לפטר אותם כל יום עם התראה קצרה. הם עובדים בעסקים שנתונים ברובם בתחרות, ואם המנהלים שלהם כושלים או מושחתים - הם משלמים את המחיר. אם העסק שלהם לא מתאים עצמו להתפתחויות הטכנולוגיות, הם ילכו הביתה.

כמובן שיש גם קאסטות מיוחדות: אלה שלכאורה נמצאים בשוק ״הפרטי״, אבל למעשה החברות שבהן הם עובדים הן מונופולים מוחלטים שיכולים לשלם משכורות עתק ולתת לרוב העובדים קביעות לכל העובדה. נתוני בנק ישראל הרשמיים מעלים שבתוך 50 אלף עובדי מערכת הבנקאות יש קאסטה של 10,000 עובדים ותיקים עם קביעות לכל החיים ומשכורות בעלות של 100-50 אלף שקל בחודש. בבנק ישראל היו בעבר רבים שנהנו ממשכורות בעלויות שמתקרבות למספרים אלה - ולכן הטינה שרוחשים שם לכל מי שרוצה להכניס תחרות במערכת הבנקאות לא נובעת רק מאידיאולוגיה של יציבות, אלא ממשהו עמוק הרבה יותר.

לרגע התרגשנו מהמהלך ההיסטורי שעליו הכריז כחלון: כנראה שהוא ומנכ״ל משרדו מודיעים שהם שמים קץ לשיטת הקאסטות האלה, שהרי לא רק שמדובר בשיטה שמעמיקה את האי־שוויון במשק אלא גם מסכנת את היציבות הפיננסית של ישראל. המחויבות האקטוארית לפנסיה תקציבית של מערכת הביטחון גדלה ב-30 השנים האחרונות מ-30 ל-300 מיליארד שקל, סכום מפלצתי שמשלם המסים יצטרך לשלם בעשורים הבאים לנגדים, לנהגים, לפקידים ולשאר פורשים של מערכת הביטחון שקיבלו פנסיות גבוהות פי חמישה ועשרה משאר העובדים במשק.

אבל עיון בדו״ח ״ההיסטורי״ שהוציא משרד האוצר מלמד שאף אחד מהדברים שצוינו כאן לא זכה לשום התייחסות ברפורמה של כחלון. כל קבוצות האינטרס במשק, שנהנות מפנסיות מוגנות ומסובסדות על חשבון הציבור הרחב והמפוזר, יכולות להמשיך לישון בשקט.

2. אבל אולי כאשר כחלון ומנכ״לו אומרים ״מהלך היסטורי״, הם בכלל מתכוונים לנושא גדול לא פחות: העובדה שכמעט שני-שלישים מכל הפנסיה, הפיקדונות וההשקעות במשק נמצאים כיום בידיהן של עשר משפחות, חברות וקבוצות עסקיות באמצעות שיטה לא דמוקרטית ומסוכנת הקרויה ״גרעיני שליטה במוסדות פיננסיים״.

ביום חמישי בבוקר, בשעת כתיבת שורות אלה, התנהלה דרמה פיננסית כאשר קבוצת אי.די.בי לא הצליחה עד לדקה ה-90 למצוא קונה לחברת הביטוח כלל ביטוח. המפקחת על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, הודיעה לאי.די.בי שבשליטת אדוארדו אלשטיין שאם לא יימצא קונה היא תיאלץ אותה למכור את כלל ביטוח בבורסה.

במקביל לדרמה בפירמידה השולטת בכלל ביטוח מתנהלת דרמה בהפניקס. שם היו״ר הסיני, זה שנעלם לפני חודש לחקירות של המשטר הסיני, הודיע שבכוונתו להגיע לישראל ולהיפגש עם המפקחת על הביטוח כדי לשכנע אותה שצו השעה הוא להעביר גרעין שליטה ב–150 מיליארד שקל של כספי פנסיה ישראליים לידי החברה הסינית שבה הוא שולט.

כל הדרמה הזאת מיותרת לחלוטין. פירוק גרעין השליטה בכלל ביטוח ובהפניקס והעברת כל הבעלות בהן לידי הציבור הרחב והמפוזר בבורסה הם המהלך המתבקש וההכרחי כדי להגן על החוסכים ועל שוק ההון.

המצב הנוכחי בכלל ביטוח הוא כזה: החברה שולטת בכספי פנסיונרים וחוסכים בהיקף של יותר מ-150 מיליארד שקל. היא נשלטת על ידי אי.די.בי פיתוח, שנשלטת על ידי אי.די.בי אחזקות, שנשלטת על ידי עוד פירמידה של חברות פרטיות שבקצה שלה יש שותפות של קרנות ומשקיעים, בעיקר דרום־אמריקאים - שאותם מנהל אלשטיין. בגלל השרשור לאורך הפירמידה והמינוף המקובל בחברות ביטוח יוצא שמתוך 150 מיליארד השקלים האלה חלקו של אלשטיין הוא כנראה פחות מ-1% - אבל השליטה היא בידיים שלו. זה היה המצב בתקופה שבה נוחי דנקנר שלט באי.די.בי, ובמקרה שלו זה גם היה נכון בתקופות שבהן הוא כבר היה פושט רגל מבחינה כלכלית - התחייבויות גדולות מנכסים.

שיטת גרעיני השליטה במוסדות פיננסיים היא הגלגול הכלכלי של דיקטטורה פוליטית: כמה משפחות וקבוצות עסקיות מעבירות ביניהן בירושה או מיד ליד בעסקות קנייה ומכירה בגרעיני שליטה את השליטה בחלקים אדירים משוק ההון - כסף של ציבור רחב ומפוזר. הציבור לא מבחין בעיוות כי במוסדות פיננסיים, בניגוד לחברות רגילות, רוב הכסף שנמצא בשליטת החברה אינו הכסף של המשקיעים במניות ובאג"ח שלה, אלא הכסף שהיא מנהלת עבור הציבור: העמיתים והבעלים של קרנות הפנסיה, פוליסות הביטוח וקרנות הנאמנות.

סלינגר הבינה מזמן שהשיטה של גרעיני השליטה במוסדות פיננסיים מעווותת: מכניסה תמריצים מסוכנים לשוק ההון, מגדילה את הריכוזיות וחושפת את הציבור לסיכונים. אבל בלי גיבוי פוליטי משמעותי - שר אוצר שיודיע שהוא שם קץ לשיטה הזאת ויורה לפזר את גרעיני השליטה בכל המוסדות הפיננסיים - לא יחול שינוי. סלינגר תצטרך כל הזמן לערוך חקירות ולגרור רגליים במתן היתרים לבעלי שליטה במוסדות פיננסיים, כמו שבנק ישראל עשה בשעתו כאשר לא רצה לתת לשלמה אליהו היתר שליטה בבנק לאומי. כאשר לאליהו נמאס להמתין לבנק ישראל הוא עשה מהלך הגיוני: במקום לקנות את גרעין השליטה בלאומי (400 מיליארד שקל של כסף ציבורי) הוא הסתפק בגרעין השליטה במגדל (200 מיליארד שקל).

האם זאת הרפורמה ״ההיסטורית״ שעליה דיבר כחלון? מתברר שלא. כחלון משאיר את סלינגר לבדה במערכה הזאת כבר כמה חודשים ולא נותן לה גיבוי פוליטי לשים קץ לשיטת גרעיני השליטה.

3. ואולי אנחנו חושבים בקטן? אולי זה לא מהלך היסטורי בפנסיה במובן המצומצם של המלה? אולי כחלון ומנכ״לו הבינו שהסיבה לכך שלחלק גדול מהקשישים ולילדיהם לא תהיה פנסיה ראויה בעשורים הבאים נובעת מהמחירים המטורפים של הדירות? אולי כחלון ומנכ״לו החליטו שהגיע הזמן לנהל מדיניות כלכלית שלא משרתת את בעלי הדירות והנדל״ן, אלא את השכבות החלשות? אולי הם שמעו שבשלוש השנים האחרונות פשטו עשרות אלפי זוגות צעירים על הפנסיות של ההורים שלהם ונגסו מהן שליש וחצי כי זאת היתה הדרך היחידה שלהם להשיג את ההון העצמי ללקיחת משכנתא? אולי כחלון ומנכ״לו הבינו שכל ההודעות לעיתונות שהם הוציאו בחודשים האחרונים על מהפכות בשוק הדיור הן לעג לרש, כי מחירי הדירות נשארו ברמותיהם המטורללות? אולי הם החליטו סוף-סוף להציג תוכנית שמורידה את מחירי הדירות בישראל ב-20% או 40%, חזרה להיכן שהיו לפני חמש שנים?

מתברר שלא. גם בחזית מחירי הדירות המטורפים אין שום חידוש. הציבור מצביע אי־אמון בהכרזות של כחלון, שטוען כי יוריד בצורה דרמטית את מחירי הדירות, ו-2015 תסתיים בשיא של כל הזמנים בלקיחת משכנתאות חדשות לרכישת דירות במחירים של פי 130, 140 ו-150 מהשכר הממוצע במשק - הרמה הגבוהה ביותר בעולם. העברת העושר הגדולה בהיסטוריה של ישראל מאלה שאין להם נדל״ן או ירושות לאלה שיש להם ממשיכה כסדרה.

4. טוב, זמננו תם, יום שישי, יום קצר, ולא נמשיך את המשחק הזה. שום מהלך היסטורי כזה לא מפורט בהודעה לעיתונות שהוציא השבוע משרד האוצר. הרפורמה שעליה הודיע האוצר מזכירה להפליא את רוב הרפורמות שיוצאות מהממשלה הזאת, קודמתה וקודמתה: לוקחים כסף מקבוצה אחת גדולה ומפוזרת באוכלוסיה ומעבירים אותו לקבוצה אחרת גדולה ומפוזרת. מאחר ששתיהן קבוצות גדולות ומפוזרות מספיק איש לא מתקומם, אין שום אופוזיציה, ולמעט כמה ח"כים משועממים שמחפשים כותרת בעיתונות - קל להעביר רפורמה כזאת.

הרפורמה ״ההיסטורית״ שעליה הודיע כחלון השבוע היא הגדלת הנפקת האג״ח המסובסדות של קרנות הפנסיה לעמיתים מבוגרים. מאחר שהריביות הריאליות בשוק ההון היום קרובות לאפס, הרי שההפרש בין ריבית השוק לבין הריבית באג״ח המיועדות יעלה למשלם המסים כ-3.8 מיליארד שקל בשנה. ומאין מביאים את הכסף? מאלה שמנינו בסעיף הראשון? השני? או השלישי? אלה שיש להם פנסיות בשווי גבוה פי שניים, שלושה, ארבעה וחמישה מהציבור הרחב? כמובן שלא. זה יילקח מציבור רחב ומפוזר שלא יבחין ולא יבין מה קורה כאן - החוסכים הצעירים. ומה זה צעיר לפי שיטת משרד האוצר? מתברר שאצל כחלון ואנשיו 50 הוא הצעיר החדש.

יש הרבה דרכים חלופיות לעשות את הסבסוד הצולב הזה: האוצר החליט לעשות זאת באמצעות הגדלת הנפקת האג״ח המיועדות לקרנות הפנסיה. צריך ואפשר לברך על המהלך של העברת כסף מהצעירים לקשישים, אבל לקרוא לזה היסטורי זה מגוחך. זה מסוג המהלכים שאפשר להעביר תחת כל ממשלה, בכל סיטואציה. אין כאן שום שינוי מבני, שום קבוצת אינטרס שצריך להילחם בה. לוקחים מקבוצה גדולה מאוד של אנשים שלעולם לא יהיו מסוגלים להבין, לעקוב ובעיקר להתארגן (החוסכים הצעירים) ומעבירים לקשישים. יאיר לפיד היה אלוף העולם ברפורמות כאלה.

אבל בדרך, לסיום, לא התאפקו במשרד האוצר וגם ליוו את הדו״ח שכתבו על הרפורמה הזאת בהטעיה של הציבור. בעמוד 15 של הדו״ח כותבים מחבריו את הפסקה המוזרה הבאה: ״עבור חוסך צעיר אין משמעות רבה להגנה (הקטנת הנפקת האג״ח המסובסדות בריבית של 4.8%) - שכן צפוי לו אופק חיסכון ארוך. התשואה הממוצעת שישיג חוסך כאמור באמצעות שוק ההון לאורך תקופת החיסכון צפויה להיות גבוהה מהתשואה על האג״ח המיועדות (המסובסדות). למשל, בעשור האחרון, הניבו ההשקעות בשוק תשואה בשיעור של למעלה מ–6% בשנה״.

בתרגום לעברית כותבים בדו״ח הרשמי של משרד האוצר שהצעירים (אלה עד גיל 50) לא צריכים בכלל לדאוג. אג״ח מיוחדות בריבית של 4.8% לשנה פלוס הצמדה למדד הן בכלל לא הטבה של ממש. לקחנו מכם משהו שאין לו שום ערך כלכלי אמיתי. תגידו, חברים במשרד האוצר, לא מצאתם איזה כלכלן בשוק ההון שיעבור על הדו"חות שאתם מוציאים? אתם רציניים? אתם לוקחים את העשור האחרון בשוק ההון, שבו חלה ירידה חסרת תקדים בעוצמת ובשיעור בריבית - מה שדחף למעלה את כל מחירי המניות והאג״ח, מספרים לכל עם ישראל שזה בוודאות מה שגם צפוי לקרות בעשור הקרוב ומודיעים למיליוני חוסכים צעירים (״הצעיר החדש״) שהם ״ממילא״ לא ירוויחו דבר מאג״ח שנותנות תשואה ריאלית שנתית, בטוחה לחלוטין, של כמעט 5%?

האם במשרד האוצר לא הבחינו או לא הבינו שכאשר התשואות של כל סוגי האג״חים בשוק ההון כיום קרובות לאפס, התשואה הפנימית הגלומה בתיקי ההשקעות של אג"ח כל קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים קרובה גם היא לאפס? האם הם לא מבינים שהגאות במחירי המניות בשנים האחרונות לא נבעה משיפור דרמטי ברווחי החברות, אלא בעיקר מהירידה המתמשכת של הריביות בשוק ההון שמוצתה משום שהריביות בכל העולם נעות כבר שנתיים סביב האפס?

יש לי הצעה עבורכם, החברים במשרד האוצר, בעיקר לחשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו. אם תשואה ריאלית שנתית של 5% לתקופה של 10 או 20 שנה היא לא הטבה משמעותית למשקיעים, אם אין לזה ״משמעות רבה״ כדברי הדו״ח המוזר שהוצאתם השבוע, אז אנא פתחי מחר בבוקר ״חלון״ לציבור והודיעי שאת מוכנה למכור לכל חוסך ישראלי אג״ח לא סחירה ל–10 או 20 שנה בריבית ריאלית של 5%. אולי אפילו לא למכור את האג״ח עצמה, אלא רק אופציה על זכות לקבל אג״ח כזאת. אני מכיר לפחות משקיע אחד, צעיר עלק (לפי ההגדרה של משרד האוצר), שמוכן לשים את כל הפנסיה שלו ושל משפחתו בריבית ריאלית שנתית של 5% ולהיפרד מכל החלומות של שוק ההון שאתם מנסים למכור לו.

את מוכנה לדיל הזה? להציע לכל אזרחי ישראל ״הצעירים״ אג״ח מסובסדות לא סחירות בריבית ריאלית הגבוהה פי ארבעה מהרמה בשוק? או שזה רק טקסט שמתאים לכתוב בדו״ח ״היסטורי״?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#