כך חברו גופי המודיעין ומשרד החוץ לנתניהו במהלך האנטי דמוקרטי ליצירת מונופול גז - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך חברו גופי המודיעין ומשרד החוץ לנתניהו במהלך האנטי דמוקרטי ליצירת מונופול גז

מה שמדינת ישראל זקוקה לו הוא סיירת סודית חדשה. לא כזאת שתנסה להשתלט על אסדות קידוח במקרה של התקפת טרור, אלא סיירת שתחזיר את השליטה במדינה מידי קבוצות האינטרס - הטייקונים, הצבא והאוליגרכיה הפוליטית

203תגובות

״האמריקאים״, הסביר לי אתמול ח"כ בעל עבר דיפלומטי עשיר, ״לא באמת מאמינים בדמוקרטיה הישראלית. לשגריר האמריקאי ולאנשי הממשל שמקורבים לנובל אנרג׳י אין שום בעיה להתקשר גם בימים אלה לכל ח"כ שהם מכירים ולא מכירים וללחוץ עליו להצביע בעד מתווה הגז, כדי לקדם את האינטרסים של נובל. זאת השיטה האמריקאית״.

עד לפני חצי שנה יכולנו להיישיר מבט לעיניהם של השגריר האמריקאי ושל כל פקיד בממשל ולהגיד להם שעם כל הכבוד לארה"ב, הרי שבכל הקשור ליחסים מושחתים בין הון לשלטון, אין לנו שום דבר ללמוד מהדרך שבה נעשים הדברים בגבעת הקפיטול בוושינגטון - ואולי ראוי שיבואו הם אצלנו ללמוד פרק בדמוקרטיה. הכסף הגדול עדיין לא השחית כל חלקה טובה בכנסת, בממשלה ובמגזר הציבורי ביסודיות, באלימות ובדרך כלל מהמקפצה - כפי שהוא עושה בארה"ב.

תומר אפלבאום

עד לפני חצי שנה יכולנו לספר לחברינו האמריקאים שישראל העבירה בדצמבר 2013 את חוק הריכוזיות, מהלך שבארה"ב עשו דומים לו רק לפני 100 שנה; שישראל שברה את קרטל הסלולר, דבר שאיש לא חולם לעשות בארה"ב, ושבהשוואה לישראל שוק התקשורת האמריקאי נראה לפעמים כעולם שלישי.

עד לפני חצי שנה יכולנו לספר לחברינו האמריקאים שלמשרד האוצר שלנו הגיע פוליטיקאי שהטיקט היחיד של מפלגתו הוא שבירת מונופולים וקרטלים במגזר הפרטי והציבורי. בארה"ב, שמשוועת לתחרות ברבים מהענפים המקומיים, אין שום סיכוי לשר אוצר כזה - בטח לא לנשיא.

אבל כל זה היסטוריה רחוקה. כי בחצי השנה האחרונה מנשבת רוח רעה בשלטון הישראלי, שמנסה להוליך אותנו אחורה, לאווירה ששלטה כאן עד למחאה החברתית. מאז הניצחון הגדול של בנימין נתניהו בבחירות, מאז שהכניע את אויביו בתקשורת ועם עליית המדרגה במעורבותו בפוליטיקה האמריקאית, הוא מאבד בהדרגה את הצורך לקבל מהציבור לגיטימציה למהלכיו הכלכליים.

מטרידה יותר מהמחיר הגבוה שמנסה נתניהו לקבע במתווה הגז - שינפח את יוקר המחיה ויכה בתעשייה הישראלית; מטרידה יותר מהוויתור על הביטחון האנרגטי והיתירות בשוק האנרגיה הישראלית; מטרידה יותר מהתנאים המסחריים הגרועים ומהמשא ומתן השלומיאלי, היא הפגיעה האנושה בדמוקרטיה שיגרום אישור המתווה הזה: הקמתו של מונופול פרטי - הגדול והמשפיע ביותר שפעל כאן - מפחיד לא פחות, יציב ומוברג ונטוע הרבה יותר מקרטל הכסף הגדול שבו שלטה משפחת דנקנר לפני חמש שנים.

אמיל סלמן

לצערנו, לא צריך להמתין לאישור המתווה כדי להבין את ההרס שהוא יזרע בדמוקרטיה הישראלית. משום שכדי להקים מונופול פרטי ענק, שיחנוק את כל שוק האנרגיה הישראלי ויקריב את האינטרסים של הממשלה, הציבור והתעשייה, ובניגוד למדיניות הכלכלית המוצהרת של מפלגות הקואליציה, שהתחייבו להיאבק בריכוזיות ובמונופולים - נאלץ נתניהו לדרוס או להתעלם כמעט מכל שומרי הסף ומכלבי השמירה של הדמוקרטיה.

ההכרזה על תגלית הגז המצרית בתחילת השבוע לא רק הפכה את מתווה הגז לבדיחה גרועה, אלא סיפקה שוב הצצה לתהליך המדהים שניהל כאן נתניהו בחודשיים האחרונים. כזכור, כדי לעקוף את הממונה על ההגבלים העסקיים, ולמעשה כדי לעקוף דיון כלכלי רציני במתווה הגז ובהשלכות האנטי־תחרותיות שלו, שלף נתניהו את כלי הנשק הישן והגרוע ״שיקוליים ביטחוניים״ או ״אסטרטגיים״.

נתניהו ביקש וקיבל מכל גורמי הביטחון הבכירים - החל במודיעין, עבור במטה לביטחון לאומי וכלה במשרד החוץ - חוות דעת על מתווה הגז. חוות הדעת האלה, של גורמים שאמורים להיות מקצועיים, עצמאיים ומעמיקים, מזכירות את חוות הדעת המוזמנות שמספקים מומחים ששוכרות חברות ציבוריות כשהן רוצות לדחוף לגרונם של בעלי המניות או האג״ח מהציבור עסקות גרועות במחירים מפולפלים.

כך למשל, בחוות הדעת של יו״ר המל״ל יוסי כהן, שכוללת פחות מ–1,000 מלה (חצי מאורך הטור הזה), מופיע סעיף 3, המסביר את ״התועלת הלאומית ממציאת והרחבת השימוש בגז טבעי באה לידי ביטוי במגוון מישורים״.

מיכל פתאל

בהמשך מובאים סעיפים כמו ״משיכת משקיעים״, ״פיתוח תעשייה״, ״הורדת יוקר המחיה״, ״הגברת העצמאות האנרגטית״, ״הפחתת פליטת זיהום״ ו״מינוף לחיזוק קשרים מדינים־כלכליים״. לא רק שהטקסט מזכיר חיבור של תלמיד כיתה ג׳ שנשלח לעשות עבודה בבית הספר והעתיק פסקאות מוויקיפדיה, אלא שהוא כלל לא רלוונטי. מדובר בספין, משום אין חילוקי דעות בין המומחים לגבי חשיבות הפיתוח של שוק הגז הישראלי.

גרוע מזה: מתנגדי המתווה מסבירים מדוע הוא לא עושה די כדי לקדם את כל הרעיונות המצוינים האלה - לפתח את התעשייה, להוריד עלויות, להפחית פליטות וזיהום ולהגביר את העצמאות האנרגטית. למעשה, הם אומרים, המתווה פועל להקטין את העצמאות האנרגטית (הגדלה דרמטית בהיתרים ליצוא) ולהקטין את פוטנציאל הורדת יוקר המחיה (מחיר שמגיע עד 7.5 דולרים ליחידת חום - פי שלושה מהמחיר שבו הגיע בעבר גז ממצרים לישראל).

אי אפשר לבוא למל״ל בטענות על שהיא לא ערכה ניתוח כלכלי, סביבתי ואנרגטי רציני של מתווה הגז - הרי בסוגיה זו אין לאנשיה שום יתרון או ידע בתחום. מה שמטריד באמת הם סעיפים 6 ו–9, שבהם מסבירים אנשי המל"ל שעיכוב מערך הגז הטבעי (סוג של ספין, שהרי הגז זורם כבר שנתיים מתמר והמתווה לא הבטיח את פיתוח לווייתן) ״עלול לפגוע ביחסים בין מדינת ישראל לבין שכנותיה…עלול לפגוע ביכולתם של המשטרים האלה, שיציבותם חשובה לביטחון הלאומי של ישראל…״. בהמשך מוסבר בחוות הדעת שהסכנה היא בעיקר ממצרים, שמצויה ב״משבר״ בשוק האנרגיה, ולכן המתווה קריטי כדי לייצא אליה גז מישראל.

האם אנשי המל״ל וצה"ל לא ידעו במועד כתיבת הדברים, לפני חודשיים, שענקית האנרגיה האיטלקית החלה בקידוח מול חופי מצרים? האם הם לא הביאו בחשבון אפשרות של תגלית משמעותית? הם לא היו צריכים לחדור למיילים של הנהלת Eni או של הגיאולוגים והמדענים שלה. הם היו יכולים לקרוא את ההודעות לעיתונות ששיחררה החברה.

אמיל סלמן

אפשר להרהר בסוגיה מה מטריד יותר: האפשרות שהמל״ל, משרד הביטחון והמודיעין לא ידעו דבר על קידוחי הגז של מצרים, או האפשרות שהם ידעו גם ידעו, ופשוט השמיטו את המידע מחוות הדעת כדי לשרת את מזמין העבודה — ראש הממשלה. יהיה גם מי שיטען שניגוד האינטרסים שבו מצוי כהן, שאך לפני שנתיים מונה על ידי ראש הממשלה לראש המל"ל וזקוק לתמיכתו של נתניהו במרוץ הנוכחי לראשות המוסד, יכולה לספק הסבר לחוות הדעת התמוהה של גוף ביטחוני זה.

אבל מיותר להתחבט בשאלה הזאת, כי יש עובדה אחת שאין עליה מחלוקת: חמישה ימים חלפו מאז התגלית הענקית של הגז מול חופי מצרים, ועד לרגע זה לא שמענו את המל"ל, צה"ל, משרד החוץ או משרד ראש הממשלה מסבירים כיצד הניתוחים שלהם על קריסת מצרים בגלל מחסור בגז והשתלטות אירנית בגלל עיכוב באישור מתווה עולים עכשיו בקנה אחד עם המציאות החדשה: מצרים, שעד לתגלית האחרונה היו לה עתודות גז גדולות (ולא מפותחות), היא החל מהשבוע מעצמת הגז הגדול ביותר באזור, עם רזרבות כפולות מאלה של ישראל.

במקום להשתמש בתגלית הגז הענקית כדי לרדת מהעץ, להודיע שצריך לחשוב מחדש על שוק האנרגיה ולהסביר למונופול הגז שהוא צריך להוריד דרמטית את המחיר לרווחת תושבי ישראל, התעשייה, הסביבה והבריאות, פתחו שליחיו, עוזריו ומשרתיו של ראש הממשלה בקמפיין מוזר, שמסביר שבגלל התגלית במצרים צריך לאשר את המתווה.

כלומר, הנימוק של השבוע שעבר - השתלטות אירנית על מצרים - נעלם, ועכשיו כשמצרים נהפכת למעצמת גז, הופכים את הטיעון על ראשו ומסבירים שדווקא מפני שהמצרים מצאו גז - צריך לאשר את המתווה. כלומר, אם לשאול ביטוי מתורת ההחלטות, לדידו של נתניהו והמומחים שלו אין שום ״מצב טבע״ ביקום הנוכחי שפוגע בכדאיות של המתווה המוזר. כל התרחשות מפתיעה במרחב הפוליטי והכלכלי - קריסה במחירי הגז העולמיים, תגלית גז במצרים, כן הסכם עם אירן, לא הסכם עם אירן - כל דבר שמתרחש או יתרחש תמיד יצדיק את מתווה הגז, את הפטור מרגולציה את החקיקה למונופול, את המחירים הגבוהים, את היעדר היתירות ואת שאר הסעיפים בהסכם, שמשום מה נראה כתפירה עילית ומדויקת לאינטרסים הכלכליים של נובל אנרג'י, דלק, ישראמקו ורציו.

אמיל סלמן

לא פחות מעליבה היתה ההתגייסות של מנכ״ל משרד החוץ דורי גולד למסע היחצ״נות של הבוס. בישיבת הממשלה הוא הסביר ש״חברי קונגרס אמריקאים מאוכזבים״ מכך שישראל לא מעניקה לנובל מונופול חסין מרגולציה על מגש של כסף.

עו"ד נילי אבן חן, ראש המחלקה הכלכלית של התנועה לאיכות השלטון, מעורבת בעשור האחרון ברוב החקיקה וברפורמות הכלכליות המשמעותיות בישראל. אבן חן נמנית עם קומץ האנשים שיצאו למאבק בקבוצות האינטרס ובשחיתות, הרבה לפני שזה היה פופולרי ולגיטימי, ושתירגמו את האנרגיה של המחאה החברתית לשינויים מבניים דרמטיים במבנה הכלכלה, כמו חוק הריכוזיות.

השבוע היא היתה נרעשת, כועסת ועצובה במיוחד. אבן חן, שניהלה מאבקים כמעט בכל הטייקונים במשק והובילה מאבקים של התנועה בפרשיות שחיתות במגזר הציבורי, הודתה שמתווה הגז הזה קובע תקדימים חדשים ומפחידים: ״תופעה של מומחים המייצרים חוות דעת 'מלומדות' המשרתות את שליטי ההון היא תופעה עצובה אך מוכרת. השבוע למדנו כי תופעה זו אינה נחלתם הבלעדית של מומחים המתוגמלים כספית כדי לספק את התוצאה הרצויה, אלא חצתה גבולות לעבר משרד החוץ והמועצה לביטחון לאומי. גם גופים אלה נקטו שיטת 'שלח לחמך על פני המים' כדי לספק את רצון השליט".

אנחנו חוצים קווים אדומים בלי שום תשומת לב ציבורית משמעותית, אומרת לי אבן חן. ״העובדה שחוות הדעת המקצועיות שעל בסיסן הוחלט לראשונה בתולדות המדינה לעקוף את סמכויות הממונה על ההגבלים העסקיים התעלמו לחלוטין מההיתכנות הממשית למציאת גז במצרים, מעלה חשש כבד שראש הממשלה עשה יד אחת עם גופים האמורים להיות מקצועיים לחלוטין ונטולי כל שיקול פוליטי. זהו חשש חמור ביותר שעלול להעיד על כשל מהותי בכל מערכות השלטון, לרבות הפרה הקדושה — מערכת הביטחון. הדבר היה אמור לזעזע את אמות הסיפין, אך הוא התקבל בשקט בציבור״.

אנצ'ו גוש

ההתקרנפות של כל זרועות הצבא, האסטרטגיה והביטחון מול מצעד האיוולת האלים של מתווה הגז לא נובעת רק מחולשת המערכת, אלא גם משילוב האינטרסים. אין דבר אהוב יותר על מערכת הביטחון בישראל מאיומים ביטחוניים חדשים או התפתחויות שמצדיקות את הגדלת תקציב הביטחון ורכישה של צעצועים חדשים.

אך סמלי הוא שלאחר שמערכת הביטחון סיימה את המערכה נגד דו״ח לוקר, שחשף שוב את השחיתות, הניפוח, הבזבוז והתוהו ובוהו בשימוש בכספי משלם המסים בצבא, היא הדליפה השבוע לעיתונאיה את ״הסקופ״ על תרגיל ״ההשתלטות״ שעשו היחידות הסודיות של הצבא על אסדות הקידוח של נובל ותשובה בים.

כלומר, הנה לנו בקליפת אגוז אחת הכלכלה הפוליטית בישראל מודל 2015: ראש הממשלה מקדם הקמתו של מונופול אנרגיה מפלצתי בהסכם ארוך טווח עם שותפות אמריקאית־ישראלית שתהיה פטורה מרגולציה ומחקיקה. הממשל בארה"ב, המדינה שבה הומצאו ההגבלים העסקיים, מפעיל על ישראל לחץ לנטוש שיקולים כלכליים ולהתכופף מול האינטרסים האמריקאיים.

היזמים שעתידים לרשום שיעורי רווחיות כפולים או משולשים מהמקובל בעולם מקוננים על התערבות ממשלתית, אך בה בעת הצבא מזכיר לנו לא רק שכל עלויות האבטחה של המתקנים יגולגלו על משלם המסים. עבור הצבא זאת הזדמנות לצאת למסע קניות של אוניות חדשות. עוד אוניות, עוד גנרלים, עוד מפקדות, עוד פנסיות, עוד עמלות תיווך, עוד מולטי־מיליונרים הצומחים ממערכת הביטחון.

למה שחיל האוויר ישרוף מיליארדי דולרים על עוד ועוד טייסות של F35? גם חיל הים רוצה את יום הקניות שלו. האם באמת צריך ארבע או חמש אוניות יקרות על כוח האדם ומערכי התמיכה בהן בשביל אסדה? מי מפקח על מסעות הרכש והבזבוז בצה״ל? במקום לבנות במהירות צינור נוסף מתמר, שופך חיל הים מיליארדים על רכש. אגף תקציבים, שבורח מעימות עם מונופול הגז נכשל, מסרב להיכנס לעימות עם מערכת הביטחון למרות הרוח הגבית הנדירה של לוקר.

במלים אחרות: מה שמדינת ישראל זקוקה לו הוא סיירת סודית חדשה. לא כזאת שתנסה להשתלט על אסדות קידוח במקרה של התקפת טרור, אלא סיירת שתחזיר את השליטה במדינה מידי קבוצות האינטרס - הטייקונים, הצבא והאוליגרכיה הפוליטית.

אלא שנתניהו, בשותפות פסיבית של שר האוצר ואגף התקציבים, פועל בחודשים האחרונים רק כדי למנוע את הקמתה של סיירת כזאת. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט, שהתריע לפני שנה שמונופול הגז מאיים על הדמוקרטיה, נאלם ונעלם בחודש האחרון. עד היום לא זכה הציבור לקרוא את חוות דעתו המשפטית על מתווה הגז. היועץ המשפחתי לממשלה, יהודה וינשטיין, שותק; הממונה על ההגבלים העסקיים סולק; יו״ר רשות החשמל - רשות שהוקמה רק כדי שתהיה עצמאית מלחצים פוליטיים - סולקה על ידי הפוליטיקאים; משרד האוצר, שאמור להיות השחקן העצמאי היחיד שמכיר בחשיבות התחרות והרגולציה העצמאית, שותק; שר האוצר נוכח־נבצר, כאילו נמנע, אבל יו״ר הסיעה שלו מבין את הרמז ועושה נפשות למתווה הגז; מבקר המדינה מפרסם דו״ח חמור - וכל המערכת הפוליטית מתעלמת ממנו.

ואיפה האופוזיציה? איפה ציפי לבני, שמתיימרת להגן על הדמוקרטיה? איפה יצחק הרצוג, שהבטיח שהוא כבר רחוק שנות אור מימיו בהרצוג־פוקס־נאמן? במה הם עסוקים? הם מקדמים שיחות שלום סודיות עם אירן? הם מבריאים את המגזר הציבורי? הם משקמים את ההון החברתי? יש משהו קריטי ובוער יותר שהאופוזיציה יכולה כרגע להוביל חוץ מעצירת מונופול הגז ודריסת התהליך הדמוקרטי? אך סמלי הוא שביום שבו החזיר נתניהו את מתווה הגז לכנסת הגיע שליחו הנאמן אופיר אקוניס עם החוק לסתימת פיות ברשות השידור. האם העיתוי מקרי? או שמא זהו איתות לעיתונאים כמו קרן נויבך, ששואלת כמעט מדי בוקר שאלות קשות על מתווה הגז ועל המונופולים שלא נוחות לראש הממשלה, לבנקאים ולטייקונים?

המפתח נמצא שוב אצל שר האוצר משה כחלון. הוא שולט ללא מצרים במפלגת כולנו. אם ירצה, יוכל לאותת לנתניהו שאין שום סיכוי שמתווה הגז הזה יעבור. נתניהו לא ילך לבחירות ולא יוכל להפעיל משמעת קואליציונית. ההחלטה היא רק בידי כחלון. השר שלו לאיכות הסביבה, אבי גבאי, הצביע נגד לאחר שלא קיבל שום הסבר מניח את הדעת ממשרד האנרגיה ואף מאגף התקציבים.

כחלון צריך להזכיר לח"כים שלו מה היתה ההבטחה העיקרית שלהם לפני הבחירות. אם לא נתעשת, אם לא ננצל את התגלית המצרית כדי לרדת מהעץ, אזי קשה יותר יהיה לבוא בטענות לאותם אמריקאים שציטט הדיפלומט שעמו פתחנו. זאת לא דמוקרטיה, אלא אוסף של קבוצות אינטרס אלימות שאוחזות כמה מיליוני אזרחים ישראלים מפוזרים, מבוזרים, לא מאורגנים, לא מיודעים בגרונם - ולא מרפות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#