האם ישראל נדבקת בחיידק המינוף הגלובלי?

האשראי שממשיך לצמוח בקצב מבהיל בישראל הוא לנדל״ן

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
גיא רולניק
גיא רולניק

מאז המחאה החברתית גבר העיסוק העיתונאי לא רק ביוקר המחיה בישראל, אלא גם בהיקף האשראי במשק בכלל ובאשראי של טייקונים ומשקי בית בפרט. הטלטלות בשווקים הפיננסיים בסין ימקדו גם הן בעתיד את הדיון בגידול המהיר באשראי ובמינוף בכלכלה השנייה בגודלה בעולם.

בטבלה המצורפת, הלקוחה מדו"ח של חברת הייעוץ מקינזי, אפשר לראות מה קרה למינוף של משקים שונים ברחבי העולם, ביניהם ישראל, מאז 2007 - השנה שקדמה למשבר הפיננסי. כפי שאפשר לראות בטבלה מדינות רבות המשיכו להגדיל דרמטית את היקף המינוף שלהן - היחס בין סך החובות לבין התוצר של המדינה.

ישראל, לעומת זאת, בולטת בניתוח העולמי בשני הפרמטרים החשובים: ראשית, שיעור המינוף הכולל בישראל (מגזר עסקי, ממשלה וצרכנים) הוא מהנמוכים בעולם. ירידת המינוף בישראל בשבע השנים האחרונות נובעת משמירת ההוצאה הממשלתית ביחס לתוצר ומעצירת ההתנפחות של האשראי לטייקונים. שרשרת רפורמות, שבראשן ועדת הריכוזיות, בלמו את הגידול המהיר באשראי לפירמידות ולטייקונים. מנגד, האשראי שממשיך לצמוח בקצב מבהיל בישראל הוא לנדל״ן, כתוצאה מעליית המחירים המהירה שזורעת הרס בחלקים החלשים של מעמד הביניים.

בסין המצב שונה לגמרי, והחוב שלה גדל במהירות. החוב הכולל של סין, שהתנפח בין היתר בעקבות בועת הנדל"ן ובנקאות הצללים, גדל פי ארבעה - מ–7 טריליון דולר ב–2007 ל–28 טריליון דולר באמצע 2014. עם יחס חוב־תמ"ג של 282%, זהו אמנם חוב שניתן לניהול, אך הוא גדול מזה של מדינות כמו ארה"ב או גרמניה.

ישנם כמה גורמים מדאיגים: מחצית מההלוואות קשורות באופן ישיר או עקיף לשוק הנדל"ן של סין, בנקאות הצללים הלא מפוקחת אחראית לכמעט מחצית מההלוואות החדשות, והחובות של ממשלות מקומיות רבות לא ניתנים לפירעון.

תגיות:

תגובות

על סדר היום