סיור ראשון באזורי B, A ו-C של המדינה העצמאית שהוקמה בתוך ישראל

פעם בחודש מכניסים מנהלי אזור B עיתונאים לאזורים הסודיים ביותר, מראים להם סרטי תדמית אמיתיים ובדיוניים על אמצעי לחימה ■ הם רשאים להגיד בטלוויזיה שמדובר בדור הבא ובחזית הטכנולוגיה, אבל לא להסביר אם יש צורך בכלי הנשק האלה

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

ברוכים הבאים לסיור סוף השבוע במדינת "מערכת הביטחון בישראל". בניגוד לאחותה הקטנה, הרשות הפלסטינית, ולאמה, מדינת ישראל, מדינת מערכת הביטחון בישראל לא המתינה לאו"ם שיכיר בה, ולמעשה לא חיכתה לשום מוסד פוליטי או דמוקרטי ישראלי ובינלאומי. ראשיה ואנשיה לקחו מזמן את גורלם בידם, הכריזו על עצמאות, והם מקיימים מדינה ריבונית ועצמאית שיודעת לשמור על כל אזרחיה ולהגן על גבולותיה.

מיד כשנעבור את הש"ג בשער רבין, תראו מימין את אזור A: כאן נמצאים תנאי הפנסיה, השכר וההטבות של קציני צה"ל, אנשי הקבע שאינם נוטלים חלק בפעילויות מבצעיות או קרביות, אלא שוהים בעיקר במשרדים. זהו שטח קשה מאוד, סגור ומבודד, ושום כוח בינלאומי או מקומי לא הצליח לחדור לתוכו ולמפות את הנעשה בו. הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית וממשלת ישראל מעולם לא הצליחו לקבל מידע אמיתי על הנעשה באזורי A. ההערכות הן שכ-80% מהתושבים באזורי A עובדים במשרדים דומים להפליא למשרדים של כל השירות הציבורי בישראל, וחלקם אף נהנים מרמת גימור ופאר שאפשר למצוא בחברות ההיי־טק הישראליות. דו"ח סודי של משרד רואי חשבון בינלאומי שנשכר על ידי ממשלה זרה מעריך שתנאי הפנסיה והשכר הממוצעים באזורי A גבוהים פי שניים עד ארבעה משכרם של תושבים בעלי מקצועות אזרחיים זהים בישראל. מקובצי מחשב שהגיעו לידי אגף התקציבים ואגף הממונה על השכר באוצר במהלך מבצע סודי עולה של-60% מתושבי אזורי A יש חבילות פנסיה בשווי של 3.5 עד 7 מיליון שקל. לשם השוואה: שווי הפנסיה של מורים, גננות, רופאים, עובדים סוציאלים, מהנדסים ועובדי קבלן בתוך ישראל נאמד בשליש עד חמישית מאלה של תושבי אזור A.

חברי ועדת לוקר לבחינת תקציב הבטחון מגישים את הדו"ח לראש הממשלה בנימין נתניהו
הצגת דו"ח ועדת לוקרצילום: עמוס בן גרשום / לעמ'

כל ניסיון של ממשלת ישראל לחדור לתוך אזורי A, ולקבל מידע בדוק והסברים להיקף כוח האדם ולתפקידיו, העלה עד היום חרס. מדובר בשטח בנוי מלא מוקשים וחוליות קומנדו נועזות של רואי חשבון, כלכלנים וגנרלים שמוכנים לנקוט כל אמצעי כדי לשמור על איפול מוחלט על הנעשה בשטח. רבים מתושבי אזור A שהגיעו לגיל פרישה ועזבו את האזור נטמעים בעמדות מפתח במגזר הציבורי, הפוליטי והעסקי, והם פועלים כסוכנים רדומים. כשהמפקדים באזורי A מרגישים סכנה מתקרבת, הסוכנים מוזנקים מיד לפעולות הסברה, חיסול, אינדוקטרינציה ושכנוע, ומטפלים ביד קשה בכל כיס התנגדות אזרחי.

השהייה באזור A מותרת רק לבעלי סיווג ביטחוני ברמה הגבוהה ביותר. האזור ממודר, כך שרוב המפקדים באזור לא יודעים הרבה על הנעשה בו - וכמעט אף אחד לא יודע להשוות בין תנאי השכר הפנסיה והיעילות באזור בהשוואה למדינת ישראל.

נמשיך בסיור, ונדלג היישר לאזור B. הוא אמנם חשוך לחלוטין, אבל מבהיל בגודלו. באזור B מפתחת הנהגת המדינה העצמאית של מערכת הביטחון אמצעי לחימה חדשים וישנים. בשטח פזורים כמה מפעלי ענק, כמעט כולם סודיים, המפתחים אמצעי לחימה. מימין אתם רואים את מפע"ל מרXב"ה, שמייצר טנקים שכנראה אין בהם צורך כבר עשר או 20 שנה, אבל בעשור האחרון הוזרמו אליו כ–10–20 מיליארד שקל. יש לו מפעל אחות באזור הוד השרון, שבלע סכום דומה ב–20 השנים האחרונות, ויימכר בקרוב תמורת סכום הקרוב לאפס - שבריר מהמיליארדים שמשלם המסים הקריב למענו. בתחתית הגבעה ניצבים המפעלים המייצרים אמצעי לחימה סודיים עבור חיל האוויר של המדינה העצמאית. מיליארדים נשפכים שם לפרויקט הסודי "הגדול" ועוד מיליארדים לפרויקט "המרכזי". איש אינו יודע מה גדול בראשון, מה מרכזי בשני ובעיקר אם הם נחוצים - אבל הם יונקים עשרות מיליארדים.

הרעב לצעצועים יקרים מאפיין את כל צבאות העולם, וכמו שאי אפשר להיות יותר מדי רזה או יותר מדי עשיר - כך גם אי אפשר להשקיע יותר מדי בנשק. תמיד כדאי שיהיה עוד ממנו. על פיתוחם של חלק גדול מכלי הנשק אמונים מפעלים הנמצאים מחוץ לשטחי מדינת מערכת הביטחון העצמאית. במפעלים אלה, המתרכזים בעיקר בחיפה ובאזור המרכז, עובדים מאות ואלפי תושבים לשעבר של המדינה העצמאית של מערכת הביטחון. הם הוגים איומים חדשים ובהתאם כלי נשק חדשים, שאותם ימהרו למכור למי שהיו עד לא מזמן פקודים שלהם, כשהם היו תושבי אזורי A. לימים ייהפכו הלקוחות שלהם באזורי B גם הם לעובדים של מפעלי האמל"ח.

הקריה, ת"אצילום: דניאל בר און

פעם בחודש מכניסים מנהלי אזור B עיתונאים צבאיים, כלכליים והיי־טקיים לאזורים הסודיים ביותר, מראים להם סרטי תדמית אמיתיים ובדיוניים על אמצעי לחימה, מעמיסים עליהם ז'רגון צבאי, הנדסי והיי־טקי. מסבירים להם שהכל סודי והם שותפי סוד. הם רשאים להגיד ביומן יום שישי בטלוויזיה או בכתבת המוסף שמדובר בדור הבא ובחזית הטכנולוגיה, אבל בשום אופן לא להסביר אם יש צורך בכלי הנשק האלה ואיך מוכיחים מתי יש צורך או מה סדרי העדיפויות בשפיכת עשרות מיליארדי שקלים עליהם. בימים אלה מחדירה הנהגת אזור A ו–B לתוך השטח את הצעצוע החמוד ביותר והיקר ביותר שהגיע לידיה אי־פעם: מטוסי FF שניתנים "בחינם" על ידי קבוצת האינטרס הגדולה ביותר בארה"ב (להלן: חברות הנשק שיש להן השפעה גדולה על מדיניות הביטחון והחוץ של ארה"ב). העלות היחידה למשלם המסים הישראלי היא אחזקתם - עניין פעוט של מיליארדי שקלים בשנים הקרובות.

בעוד הפלסטינים בונים בימים אלה את עיר הענק רוואבי, שעדיין לא ידוע מי יגור בה - אם היא תהיה עיר רפאים של משקיעי נדל"ן פלסטינים מחו"ל או עיר תוססת שתושביה יחיו בנחת לצד תושבי ביר זית, בית אל ופסגות - הרי שבאזורי B של מדינת מערכת ביטחון הישראלית משלימים בימים אלה את בנייתה של עיר עתידנית, אולי הגדולה ביותר שהיתה אי־פעם בתוך המדינה העצמאית. יקראו לה "עיר הסייבר", והיא תבלע לתוכה אלפי תושבים ועשרות מיליארדי מכספי משלם המסים של מדינת ישראל. כשתושבי אזור B יחליטו לפרוש, הם יקימו מחוץ לאזורי B - בהרצליה, ביקנעם, בפאלו אלטו ובבוסטון - חברות סייבר שיירשמו כמקובל במדינת דלאוור, יונפקו בוול סטריט ויימכרו לגוגל, לפייסבוק וליבמ. בעוד שהמו״פ האדיר והסיכונים נלקחו בחלקם על ידי משלמי המסים שיממנו את מדינת הסייבר, הרווחים יזרמו בעיקר ליזמים ולמשקיעים תחת הסיסמה של ״שוק חופשי״ ייחודי למדינת הצבא והביטחון, שבה הפסדים שייכים בעיקר לציבור ורווחים ליזמים. הסיסמה של אזור B היא שכל השקעה בסייבר מחזירה את עצמה בגדול - היא מייצרת עוד התקפות נגדיות של סייבר, יוצרת צורך בסייבר, וחוזר חלילה. הכל יהיה בסייבר.

על פי התחזיות, ההשקעות בסייבר ישאבו בעשורים הבאים סכומי עתק שהיו אמורים ללכת ליעדים אזרחיים, אבל צוות פרסומאים, כותבי נאומים ומומחים לדעת קהל הגיע למסקנה שלמלה "סייבר" יש תכונות מטא־פיזיות: כל דיון בסוגיית הפרטת מערכת הבריאות בישראל, צפיפות הכיתות במערכת החינוך, בועת מחירי הנדל"ן או שוד הגז הטבעי נהפך באמצעות השימוש במלה "סייבר" לרעש לבן בלתי מובן. בהמשך הוא נעלם כליל ונשאר רק צלצול טורדני, שגם הוא נעלם בסופו של דבר ככל שהמטופל נחלש ודעתו מתערפלת עליו - בזמן שהעיתונות המגויסת משדרת עוד ועוד סרטונים מרהיבים של אמל"ח עתידני.

עוד לפני שהצלצול המעיק יטמטם אותנו, נמשיך לאזורי C של מדינת מערכת הביטחון. זהו האזור הנורא מכולם, שבו מתרחשים רוב האירועים הקשים של הלחימה והטרור. באזור C נמצאים שלושה סוגי אוכלוסיות קשות יום: קצינים קרביים, שמספרם כנראה כ-5%-10% מסך הקצינים באזור A, עשרות אלפי לוחמים בסדיר ואלפי מילואימניקים שמגיעים לאזורי C בעיתות מלחמה. רמת החיים באזורי C היא הנמוכה ביותר בכל שטחי מדינת מערכת הביטחון הישראלית. השכר אינו מדביק את יוקר המחיה, תנאי הפנסיה עלובים אף שאחוזי התמותה ורמת הסיכונים באזור לא נופלים ולעתים עולים משמעותית על אלה שבאזורי A ו-B. מדינת מערכת הביטחון רואה באוכלוסיות הסדירים והמילואימניקים גורמי ייצור, שאין להם כמעט מחיר כלכלי. חלק מהסדירים עוסקים בעבודות חסרות משמעות. בלשכות של מפקדים בכירים מאזורי A אפשר למצוא במהלך היום מאות ואלפי תושבות צעירות של אזורי C הקרויות בשם קוד "פקידה". הדרך הטובה ביותר לנחש את מעמדו של המנהיג באזורי A הוא לא באמצעות סימונים מיוחדים באזור הכתפיים, אלא לפי מספר תושבות אזור C הצעירות שמקיפות אותו. מפקד שבלשכתו ובלשכה של קצין הרכב של הבסיס שלו עובדות חמש עד עשר תושבות צעירות מאזור C נחשב לבעל סיכויים גדולים להגיע רחוק ולהתברג בהמשך בפוליטיקה או באחד המפעלים באזורי B.

בסיס גלילותצילום: דודו בכר

מתקרבת השעה 17:00. בחלקים רבים באזורי A ו-B האוכלוסיה מתמעטת בשעה הזאת. באזורי C ובחלק מאזורי A ימשיכו התושבים לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה - וזה הזמן לסיים את סיורנו, להודות למדריך יוחנן ולעוזרים שלו בן ציון, רבקה, עמי, ענת, דוד, יוסי ואסתר.

מי שמעוניין ללמוד יותר על השטח מוזמן לשלוח לי מייל, ויקבל בדואר את הדו"ח הראשון מסוגו שהנפיק יוחנן על האזור. תודה רבה לכם ושבוע טוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker