האיום האמיתי על יוקר המחיה ואיכות החיים שלכם - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיום האמיתי על יוקר המחיה ואיכות החיים שלכם

בואו נשחק משחק: שאלו את סוכן הביטוח שלכם מה השווי הנוכחי של ביטוח המנהלים, קרן הפנסיה או קופת הגמל שלכם. קיבלתם מספר. עכשיו תכפילו אותו בעשר. קיבלתם את הפנסיה של השכן שלכם, שפרש או יפרוש ממערכת הביטחון

234תגובות

טור זה נכתב ביום חמישי בצהריים, 24 שעות לאחר פרסום הדו״ח השנתי של החשבת הכללית במשרד האוצר, הכולל את המחויבות האקטוארית לפנסיה תקציבית במגזר הציבורי.

רגע, אל תברחו לכתבה הבאה. מחויבות אקטוארית לפנסיה תקציבית אכן נשמע כמו מושג משעמם וטכני להחריד, מסוג הדברים שאיש לא רוצה לקרוא בסוף השבוע או אף פעם. עדיף כבר לבהות בתקרה. אבל הישארו כאן 7 דקות ואנסה לשכנע אתכם שמאחורי המלים המשעממות האלה נמצאות תופעות כלכליות וחברתיות מאיימות לא פחות, אולי יותר, מהגרעין האירני שהעסיק את רוב המדינה בשבוע האחרון.

מדוע ציינתי את מועד כתיבת הטור? משום שאני מוכן להמר שב-12 השעות שיחלפו בין כתיבתו לבין ירידתו לדפוס לא יקום בישראל אף פוליטיקאי, רגולטור, איש ציבור, פרופסור, מיניסטר וגם לא פעיל חברתי שיזעק את זעקתכם ויתבע דיון מיוחד בכנסת, בממשלה או בכל פורום אחר שבו אפשר לדרוש הסברים.

מוטי מילרוד

על מה צריך לזעוק?

הנה המספרים של החשבת: נכון לסוף 2014 הסתכמה המחויבות האקטוארית לפנסיה התקציבית של כל העובדים הפעילים והפנסיונרים של המגזר הציבורי בישראל ב-650 מיליארד שקל, כ-280 מיליארד שקל מתוכם של העובדים והפנסיונרים של מערכת הביטחון.

קוראים ותיקים מכירים את הטקסטים על המחויבות לפנסיה תקציבית של עובדי מערכת הביטחון, שעליה אנחנו כותבים כבר כ-20 שנה. פעם חשבתי שהבעיה היא המספרים המפלצתיים. מאז הם גדלו פי עשרה, וכיום ברור שיש בעיה יסודית יותר - והיא שבלתי אפשרי לעורר את העניין של רובכם, ואתם עוד חבורה סקרנית במיוחד - במספרים גדולים.

אם אספר לכם ששרה נתניהו ממחזרת בקבוקים ב-4,000 שקל, או שקנו לבעלה מיטה למטוס במיליון שקל - מיד תתעוררו ותכעסו. אם אספר לכם על ראש עירית אור יהודה, שקרא לרחוב בעיר על שם הכינוי שהעניק למאהבת שלו - אתם אפילו תצחקו. אבל ברגע שאתחיל עם מאות המיליארדים בפנסיות או הטריליונים בשוק ההון - איבדתי אתכם.

ננסה אחרת: נניח שיש לכם כמות בלתי מוגבלת של כסף, ואתם יכולים לשרוף מדי פעם שטר של 100 שקל. כדי לשרוף חצי טריליון שקל, שזה פחות מהמחויבות האקטוארית לפנסיה במערכת הציבורית, תיאלצו להקדיש למלאכת השריפה 9,512 שנה. שזה די הרבה זמן.

מהי המחויבות האקטוארית לפנסיה תקציבית? זהו אומדן של משרד האוצר, המבוסס על תוחלת החיים, השכר הנוכחי והסכמי הפנסיה של עובדי המגזר הציבורי וההתחייבויות החוזיות לעדכן את שכרם. כאשר מכפילים את כל המשתנים מקבלים את המספר הזה: 650 מיליארד שקל.

ננסה לעבור ממספרי המקרו למספרי המיקרו. בואו נשחק משחק: שאלו את סוכן הביטוח שלכם מה ערך הפדיון, השווי הנוכחי של ביטוח המנהלים, קרן הפנסיה או קופת הגמל שלכם. קיבלתם מספר. עכשיו תכפילו אותו בעשר. קיבלתם את הפנסיה של השכן שלכם, שפרש או יפרוש ממערכת הביטחון.

זה לא תמיד 10, זה יכול להיות גם פי שלושה או פי ארבעה, אבל המספרים כמעט תמיד מדהימים. הנה הנתונים מדו״ח החשבת: ל-50% מפורשי מערכת הביטחון משולמת קצבה חודשית של 10–20 אלף שקל. רובם בשנות ה-50 לחייהם ורובם החלו לקבל את הקצבה הזאת בגיל 45 - בדיוק כששאר העובדים במשק נמצאים באמצע הקריירה שלהם.

מעל הקבוצה הזאת יש קבוצה מאושרת יותר: 30% מפורשי מערכת הביטחון נהנים מקצבה של 20–50 אלף שקל בחודש.

שני נתונים לא מופיעים בדו״ח של החשבת הכללית, ולמעשה מעולם לא פורסמו בצורה רשמית על ידי המדינה. הנתון הראשון הוא שרק כ–10% מפורשי מערכת הביטחון היו בתפקידים קרביים, כלומר בילו את רוב השירות שלהם בסיכון גבוה, בשטח ולא במשרד. שאר ה-90% מבצעים עבודה זהה למה שאתם עושים במקצועות האזרחיים שלכם. רק שהם מקבלים פנסיה גבוהה פי חמישה עד עשרה.

הנתון השני הוא הגיל הממוצע של הפורשים בצה״ל ותוחלת חייהם, ליתר דיוק המכפלה של הקצבה בהפרש בין תוחלת החיים לגיל הפרישה. אלה הנתונים המדהימים שחשפנו כאן ב–2013: מתברר של–60% מהפורשים ממערכת הביטחון יש פנסיה בשווי של מיליון עד 2 מיליון דולר - שהם 3.5 עד 7 מיליון שקל.

אם אגף תקציבים במשרד האוצר לא יתעשת בימים הקרובים ויעצור את הרכבת הדוהרת של מונופול הגז ששבה את רוב הרגולטורים והפוליטיקאים - על הכישלון הזה יהיו חתומים ראש הממשלה, שר האוצר ואגף התקציבים. לעומת זאת, לכישלון של ממשלת ישראל בשליטה על תקציב הביטחון בכלל ועל השכר וההטבות של בכירי המערכת בפרט יש אבות רבים: כל הממשלות, שרי האוצר והרגולטורים שהיו אמורים לפקח ולהתריע ב–20 השנים האחרונות, שבהן מערכת הביטחון נהפכה למדינה בתוך מדינה עם תנאי חיים המנותקים ממדינת האם שלה - זו שמפרנסת אותה.

מאחר שגם הדרג הפוליטי וגם הדרג המדיני עסוקים כל הזמן בייצור איומים ובהפחדה; מאחר שאיש אינו יודע כמה מיליארדים שופכים הגנרלים לתוך פרויקטי הצטיידות מגלומניים ומיותרים, שמהם נהנים בעיקר מנהלים בכירים וספקים עשירים - לא נותר לנו אלא ללמוד על עומק השחיתות והבזבוז בצה״ל באמצעות הפנסיות המטורפות או אנקדוטות ברורות.

הבולטת שבהן היא כמובן משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק, חממת שחיתות ובזבוז העולה מזה עשרות שנים 100–200 מיליון שקל בשנה, שעיקר תפקידה הוא לספק ג׳ובים והטבות למשפחות של אנשים שהמערכת חפצה ביקרם ועולים למשלם המיסים כ–200–300 אלף דולר בשנה למשפחה. משלחת שאפשר לסגור מחר בבוקר, להשאיר בשטח עשרה אנשים ולבצע את כל שאר העבודה ממשרדים בבאר שבע - היא פרצופה האמיתית של מערכת הביטחון בישראל.

במפלגת העבודה החלה בשבועות האחרונים תחרות מי ייצא ויתקוף בצורה נחרצת יותר את ראש הממשלה על המתווה שבו הוא מבקש ליצור את המונופול הפרטי הגדול ביותר בתולדות ישראל.

למונופול גז ואנרגיה פרטי ענק יהיו השלכות הרסניות על הדמוקרטיה, על יוקר המחיה, על שירותי הבריאות, על איכות הסביבה ועל התחרות במגזר העסקי. הניסיון של ישראל עם הפירמידות של הטייקונים, ששלטו במשק עד לפני כמה שנים, ועם הדואופול פועלומי מלמד כי כל מונופול או קבוצת כוח משמעותית במגזר העסקי נוטה לגדל סביבו גרורות אלימות ומושחתות של ביזת כספי משקיעים וצרכנים.

אבל המונופול של מערכת הביטחון עדיין גרוע כפליים. השפעתו על יוקר המחיה גדולה יותר, הנורמות שהוא מחדיר למגזר העסקי מטרידות לא פחות, והנזק שהוא גורם לכל המערכת הפוליטית בישראל לא ניתן לכימות. אזהרתו של נשיא ארה"ב דווייט אייזנהואר ב–1961, שהצבא ייהפך למפלצת (קומפלקס צבאי־תעשייתי) עם כוח פוליטי אדיר, מעולם לא היתה נכונה יותר בישראל ובכל המזרח התיכון, שבו אליטות סוחטות נחושות להמשיך לקדם עצמן פוליטית, להסיח את דעתו של מעמד הביניים הנאנק ולפרנס את עצמן ומקורביהן מהתססה ומעימות בלתי נגמרים. בעוד שהפרשנים הצבאיים והמדיניים משחיתים אלפי שעות בניתוחים על טיבו של ההסכם עם אירן, סוחרי הנשק בארה״ב, בישראל, בסעודיה ובאירן מחככים את כפות ידיהם בהנאה. במסגרת ה״פיצויים״ שדורשים כל השחקנים באזור יזרמו עשרות מיליארדי דולרים על חשבונם של משלמי המסים והאזרחים בכל המדינות. את האינטרסים הכלכליים האדירים שמאחורי ניפוח האיומים הביטחוניים איש לא מסביר לציבור. הכל נעשה מאחורי דלתיים סגורות.

אחד השרים הבכירים בליכוד נשאל לפני שנתיים באירוע סגור בניו יורק מה דעתו על האיום האירני. הוא חייך ואמר: אני לא מבין הרבה בענייני ביטחון, אבל בפוליטיקה אני מבין. ״בלי איום אירני, נתניהו יורד לארבעה מנדטים״.

אבל זה לא רק נתניהו. אל תצפו משום פוליטיקאי בישראל להוביל מהלך נגד הבזבוז של עשרות המיליארדים במערכת הביטחון, הפנסיות המטורפות שהיא אירגנה לאנשיה והמשאבים האדירים שהיא יונקת מתקציבי הרווחה, הבריאות והחינוך. לשום פוליטיקאי בישראל אין עניין לצאת נגד קבוצות אינטרס במגזר הציבורי. נקמתן רעה, יכולתן להתארגן ולהשתלט על השיח הציבורי גדולה והציבור שאת משאביו הן חומסות מפוזר, שקט וכנוע.

לפני חודש יצאו לרחובות תל אביב 5,000 ישראלים כדי למחות נגד מונופול הגז שבונה נתניהו. חלק מהם למד את המספרים, הנתונים והשיטות שבאמצעותם השתלט המונופול על החשיבה העצמאית באגף התקציבים, במשרד האנרגיה ובכל שאר היחידות במגזר הציבורי שאמורות לפקח על המגזר העסקי.

מתי תקום בישראל מחאה נגד מיליציית המיסוי הגדולה ביותר - מערכת הביטחון? מתי יתעוררו האזרחים הבלתי מחוברים ויבינו שאין הבדל בין מערכת הביטחון, מונופול הגז, חברת החשמל, הדואופול של פועלומי או עיריית אור יהודה - כולן מיליציות מיסוי עצמאיות שמבוססות על אדישות, פחד, בלבול וייאוש של הציבור ובעיקר על הישחקות ההון החברתי בישראל.

איפה תקוע שטייניץ

כאשר יובל שטייניץ כיהן כשר האוצר, הוא היה עובר מאולפן לאולפן, ממערכת עיתון אחת לשנייה, ומרצה ללא לאות, בדבקות ובמאור פנים על ההמצאה העולמית שלו, השנייה רק להמצאת הפניצלין ולהמצאת הרדיו - התקציב הדו-שנתי. הסיפור נהפך לסוג של בדיחה בעולם התקשורת והפוליטיקה, אבל הוא צפוי להישכח בימים הקרובים, כי קמפיין התקציב הדו־שנתי יתגמד בהשוואה לקמפיין ״אני הוצאתי מאות מיליארדים מטייקוני הגז בוועדת ששינסקי״, שיסלים עד ירידת הגיליון הזה לדפוס.

ראשית, לשטייניץ מגיע קרדיט גדול על המהלך שעשה לפני ארבע שנים בוועדת ששינסקי נגד רוב הפקידות במשרד האוצר ובלי גיבוי מראש הממשלה. לכולנו יש זיכרון קצר, אבל מי שהשתתף אתו בקמפיין זוכר היטב את מסע הלחצים והדה־לגיטימציה שהוא והבודדים שתמכו בו עברו אז. גם ראש הממשלה בנימין נתניהו כמעט תקע לשטייניץ ולכל אזרחי ישראל סכין בגב בנושא. היה זה בבוקר דרמטי של ינואר 2011, כאשר נגיד בנק ישראל דאז סטנלי פישר נאלץ להטיל את מלוא כובד משקלו, לתת גיבוי לשטייניץ ולשגר אזהרה מתוחכמת לראש הממשלה - שלא כדאי שיטרפד את המסקנות. ״אסור לתת לאינטרסנטים להשפיע על חלוקת רווחי הגז בדרכים פסולות, ואסור לציבור להיות מושפע מטקטיקות מלוכלכות והשמצות אישיות", אמר פישר מעל הבמה.

ההיסטוריה הזאת מלווה אותנו עד לימים אלה, משום שאותו היגיון שהנחה את שטייניץ בוועדת ששינסקי בהסדרה מחדש של המשטר הפיסקלי צריך להדריך היום את הרגולטורים של שוק האנרגיה בישראל. אך בעוד שב–2011 המונופול היה בהלם מההתעוררות האזרחית שעוררה את הרגולטורים לפעולה שכמותה לא היתה מעולם, הרי שב–2015 המונופול הצליח לשבות את רוב הרגולטורים ולרוקן בהדרגה וביסודיות את כל הישגיה של ועדת ששינסקי באמצעות העלאת מחירים וקיבוע מעמדם לשנים ארוכות.

הכי מצער הוא המפנה שעבר שטייניץ. המעבר שלו ממשרד האוצר למשרד האנרגיה הפך אותו, בדיוק כפי שהספרות הכלכלית מלמדת אותנו, לשבוי ומזוהה כמעט לחלוטין עם עמדות המונופול. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא התמונה הזאת שמופיעה כאן, הלקוחה מישיבת הממשלה לפני שבועיים, שבה לימד שטייניץ סנגוריה על המונופול.

הגרף ששטייניץ מציג, האמור להוכיח שמחירי הגז של המונופול בישראל נמוכים, מטעה שלוש פעמים. פעם ראשונה משום שהוא מציג את כל המדינות ולא את אלה שמפיקות גז כמו ישראל - שם מחירי הגז נמוכים הרבה יותר. פעם שנייה משום שהוא מתעלם מכך שמחיר הגז הוא תמיד תלוי אזור ומיקום, כי ברוב המדינות בעולם עלות ההובלה וההנזלה של הגז היא העלות המרכזית - בשעה שבישראל הגז קרוב בצורה קיצונית ללקוחות. אבל החלק השלישי הוא זה שמעלה ספקות לגבי המניעים של השר.

שרי הממשלה וכנראה שרוב העיתונאים לא הבחינו בכוכבית הקטנה שמופיעה מתחת לגרף הזה, גרף שאמור להוכיח לכאורה שמחירי הגז בישראל הם מהנמוכים בעולם. כתוב שם המשפט המצחיק הבא: "המחירים הממוצעים ב-2015 יהיו כנראה נמוכים יותר בישראל וברוב המדינות״.

אי־פי

ניסוחו של המשפט הזה היה אמור לעורר את חשדו של כל קורא. כיצד קורה שביולי 2015 מפיק משרד האנרגיה גרף המציג נתונים מ–2014 ומסביר שבמהלך 2015 המחירים צפויים להיות נמוכים יותר? הרי המחירים של 2015 ידועים היטב, מתפרסמים מדי יום בעיתוני הענף ומדי רבעון בדו"חות הכספיים של כל החברות הגדולות בעולם.

התשובה ברורה: בשנה האחרונה נרשמה קריסה במחירי הגז הטבעי כמעט בכל העולם. בחלק מהשווקים הוא ירד ב–20% ובחלק ב–50%. מבדיקה מהירה שערכתי התברר שמחירי הגז שהציג שטייניץ בישיבת הממשלה גבוהים בעשרות אחוזים עד 100% מהמחירים בפועל באותם שווקים. שטייניץ, מתברר, תקוע לא ב–2011, שבה העביר את מסקנות ועדת ששינסקי במהלך הרואי - אלא ב-2014, שבה היו מחירי הגז בשיא.

שאלתי אתמול את הדוברת של שטייניץ מדוע בחר שר האנרגיה להציג בקיץ 2015 מחירים מלפני שנה, והיא הסבירה לי שהנתונים הם תוצאות של סקרים שנערכים על ידי חברות ממשלתיות פרטיות ולכן הם מתפרסמים באיחור - ואילו כיום אפשר לראות רק נתונים לא מלאים של הרבעון הראשון של 2015. ״השר הציג נתוני השנה המלאה האחרונה, שהיא 2014, מכיוון שזה מבוסס ונכון יותר״.

שטייניץ יודע בשלב זה שהנתונים שהציג מוטעים, שלא להשתמש במלה חריפה יותר - משום שמחירי הגז קרסו בשנה האחרונה בשיעור חריג. שטייניץ לא היה צריך להמתין לאותם ״דו"חות רשמיים״ שהדוברת שלו מזכירה: הוא יכול היה לפתוח את הדו"חות הרבעוניים של נובל, שבהם היא מציגה את המחיר הממוצע הסופי שבו היא מוכרת יחידת אנרגיה. המחיר הממוצע בארה"ב ירד מ–4.81 דולרים ברבעון הראשון של 2014 ל–2.72 דולרים ב–2015 - ירידה של 43%.

כאשר מסתכלים על הגרפים של מחירי הגז בעולם, רואים שהמועד שבו בחרו השר ואנשיו להציג בישיבת הממשלה קרוב לנקודה שבה המחירים היו בשיא מקומי. הטעות הזאת אולי לא כל כך מהותית לניתוח הכלכלי, מכיוון שמחירי הגז תנודתיים וממילא בישראל הם חייבים להיות נמוכים משמעותית בגלל עלויות ההובלה הנמוכות - אבל אופן הצגת הנתונים מוכיח בצורה הטובה ביותר שלמרות הביקורות הרבות והמוצדקות על כלכלנים יש כמה דברים שבהם התיאוריה הכלכלית מדויקת להפליא: ככל שחולף הזמן, רגולטור של כל תעשייה נהפך בהדרגה שבוי יותר ויותר באינטרסים שלה עד שהוא נהפך לכלי המרכזי שלה בהונאת הציבור ובהרדמתו.

אמיל סלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם