ישראל היא הבוננזה הגדולה ביותר שיש לנובל אנרג'י בכל העולם - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ישראל היא הבוננזה הגדולה ביותר שיש לנובל אנרג'י בכל העולם

המדינה המוצגת בספינים של חברות הגז ונתניהו כמקוללת ומבריחת משקיעים מייצרת תזרים שהוא 26.1% מההכנסות ו-28.2% מכלל תזרימי המזומנים הצפויים של נובל ■ מה עוד מגלים לנו הדו"חות הכספיים של נובל ודלק קידוחים?

85תגובות

הרגע המעניין ביותר בדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בשבוע שעבר, שעסק בהסדר שראש הממשלה ומונופול הגז ניסו לדחוף לגרונו של הציבור בניגוד לכל הליך דמוקרטי סביר, דווקא לא היה המתקפות של הח"כים מהאופוזיציה שרוצים לכבוש את הכותרת של מחר.

זה היה אירוע קטן שהתרחש בשוליים. מנכ״ל התאחדות התעשיינים אמיר חייק ניגש באמצע הדיון אל ח"כ ינון מגל מהבית היהודי, ולחש דבר מה באוזנו. מגל היה מצוי באותו רגע בעיצומה של התקפה נגד הממונה על ההגבלים העסקיים - הרגולטור היחיד שנותר לעמוד מול ראש הממשלה ומונופול הגז.

התאחדות התעשיינים אמורה להיות ראש החץ במאבק נגד היווצרות מונופול אדיר בשוק האנרגיה, שהרי המפעלים שהיא מייצגת הם אלה שישלמו את המחיר הכבד ביותר מבחינת הרווחיות וכושר התחרות שלהם מול התחרות הבינלאומית, כתוצאה ממחירי אנרגיה גבוהים.

אבל הכלכלה הפוליטית של קבוצות אינטרס וקואליציות כוח במשק מביאה לתוצאות שונות ממה שההיגיון הפשוט מכתיב. ההתאחדות השתיקה את קולותיהם של תעשיינים שרוצים לראות את שבירת המונופול והורדת המחיר - ואימצה את הרטוריקה שלו.

תמיכתה של התאחדות התעשיינים בעמדות מונופול הגז אינה מפתיעה במיוחד. בדיוק כמו ההסתדרות, שמשרתת קבוצה קטנה של עובדים במונופולים על חשבון התועלת החברתית, כך גם התאחדות התעשיינים אינה מייצגת את התעשיינים אלא רק קבוצה קטנה וחזקה מתוכם.

כאשר שרגא ברוש כיהן בקדנציה הראשונה שלו כנשיא התאחדות התעשיינים, הוא כרת ברית מרשימה עם יו״ר ההסתדרות דאז עופר עיני. מי שלא הבין את מי מייצג עיני ואת מי מייצג ברוש היה עשוי לחשוב שיש כאן גן עדן סקנדינבי, שבו המעסיקים והעובדים פועלים יחדיו לטובת המשק. המציאות היתה הפוכה: ברוש ועיני דאגו בעיקר למונופולים הגדולים. את שאריות ההישגים או האנרגיה שלהם לשינויים, אם היו כאלה, הם זרקו למפעלים ולעובדים שלא היו מחוברים למוקדי הכוח.

איש לא הופתע כאשר לפני חצי שנה נחשף שברוש ועיני, שחגגו יחדיו בתפקידיהם הציבוריים, התחברו כדי להקים חברה פרטית שתשווק את הגז לתעשייה מהמונופול של תשובה.

עופר וקנין

התאחדות התעשיינים מרגישה בנוח עם העובדה שהאיש הנבחר לעמוד בראשה עובד במקביל אצל מונופול הגז. גם היועץ המשפטי של ההתאחדות, עו״ד אלדד כורש, משמש במקביל כיועץ המשפטי של איגוד מחפשי הגז והנפט בישראל. מי שיתהה אם יש כאן ניגוד עניינים מסוים יכול להיות רגוע: כורש גם חבר בוועדת ההגבלים העסקיים של לשכת עורכי הדין ומשמש כשופט בבית הדין של מפלגת העבודה. כך שיותר מניגודי עניינים יש כאן זהות עניינים: אף אחד מהאנשים במוקדי הכוח לא רוצה תחרות, וכולם רוצים רגולציה שחוסמת יזמות חדשה ושמשרתת את החזקים, המחוברים, הנטועים.

הכובעים הרבים שחובשים כל השחקנים כאן וגילוי העריות ביניהם לא מהווים בעיה של ממש, משום שהכלכלה הפוליטית בישראל מבוססת על חיבורים בין מוקדי כוח המשרתים זה את זה על חשבון ציבור רחב ומפוזר. צמרת ההסתדרות מגנה על קבוצות קטנות של עובדים בכירים במונופולים, צמרת התעשיינים מגנה על חברות הענק שכבר היכו שורשים מונופוליסטיים, ועכשיו אך טבעי שכולם יתמכו במונופול החדש שצפוי להיות הכי גדול בעיר - הגז.

ובינתיים, למרות ואולי בגלל הכישלון הצורב בהעברת מחטף הגז בכנסת לפני שבועיים, המשיך השבוע ראש הממשלה לחזור שוב ושוב על התעמולה המקדמת את המונופול: ״הגז יישאר באדמה״, ״אנחנו מבריחים משקיעים מישראל״, חזרו נתניהו, היועצים הכלכליים, אגף התקציבים וכל מנהלי חברות הגז על דף המסרים. פשוט, קל, קליט. והכי חשוב לחזור על המסר שוב ושוב ושוב. אם תחזור מספיק זמן על המסר, תצרוב בתודעה של כל איש עסקים ישראלי, כל אדם שתומך במגזר עסקי חזק ותחרותי, שהמתווה המוצע הכרחי למדינה שרוצה לעודד השקעות ופיתוח.

האם ראש הממשלה לא יודע להבחין בין מדיניות כלכלית שתומכת במונופולים ובחברות גדולות לבין מדיניות שתומכת בפיתוח המשק, בהורדת עלויות ובהפיכתו לתחרותי יותר? לא ברור. בראיון שהעניק לפני שנה ל-Markerweek הוא טען שהוא מבחין גם מבחין, ולכן הוא ממוקד תמיד ביצירת תחרות ובשבירת מונופולים.

שאלה מטרידה יותר היא אם הכלכלנים במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה עיינו בדו״חות הכספיים של נובל אנרג׳י, החברה האמריקאית הציבורית שמחזיקה עם קבוצת דלק וישראמקו את העמדה המונופליסטית בזיכיונות הגז הישראליים.

בטבלה אפשר לראות את עמוד 140 לביאורים לדו״חות הכספיים של נובל אנרג׳י ל-2014. הטבלה מפרטת את תחזית ההכנסות, ההוצאות והרווחיות של שדות הגז של נובל ברחבי העולם על פי החוזים הקיימים של החברה.

מוטי מילרוד

הנה כמה נקודות שנעלמו מהטקסטים של ראש הממשלה, חברות הגז והפקידים שהובילו את הדיונים עם המונופול:

1. השווי המהוון נטו של הקידוח של נובל בישראל (בעיקר תמר) הוא 3.95 מיליארד דולר - 26.1% מההכנסות. השווי המהוון נטו של התזרים מהפרויקטים בארה״ב הוא 7.2 מיליארד דולר - 19.8% מההכנסות, ושל הפרויקטים בגינאה 2.85 מיליארד דולר נטו. 

בתרגום לעברית:. זאת ועוד: כנראה שהנתח של ישראל בשווי של נובל גדל כבר בפועל משמעותית מאז פרסום הדו"חות בגלל נפילת מחירי הגז והנפט בעולם - בעוד שבישראל יש לנובל חוזים ארוכי טווח במחירים גבוהים. 

המשמעות: ישראל היא הבוננזה הגדולה ביותר שיש לנובל בכל העולם!

יותר משהנתון הזה מעורר תהיות לגבי המחיר שבו המונופול מוכר גז לאזרחי ישראל, כיום דרך חברת חשמל ומחר דרך חברות התעשייה, הוא מבהיר היטב למי יש עמדת מיקוח טובה יותר במשא ומתן בין ממשלת ישראל לנובל. מדינת ישראל אינה רק הריבונית שאמורה לחוקק חוקים למען הפיתוח הכלכלי שלה - היא גם מחזיקה בעמדה מונופוליסטית כקונה (מונופסון) וכלקוחה הכי חשובה של נובל.

בעוד שנתניהו ומשרד האוצר יצרו מצג שווא כאילו המתווה שהביאו הוא ״הטוב ביותר״ לאור כוח המיקוח של נובל, הרי שהמציאות הפוכה: לנובל, חברה בורסאית אמריקאית שכל המנהלים והדירקטורים שלה מחזיקים באופציות על מניותיה, יש תלות אדירה בקידוח תמר. במקום לנצל את התלות הזו כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר למען אזרחי ישראל, יוצרים אנשי הממשלה מצג שווא כאילו ישראל תלויה בטוב לבה או ברצונה של החברה האמריקאית.

2. על פי אומדני נובל קידוח תמר צפוי כאמור להיות רווחי בצורה יוצאת דופן: התזרים הצפוי 15 מיליארד דולר, הוצאות התפעול בגין הקידוח הן 12% בלבד (לעומת 28% בארה״ב וגינאה המשוונית), הוצאות הפיתוח הן 4.7 אחוז בלבד (בהשוואה ל-20% בארה״ב) ולכן הרווח התזרימי נטו של נובל מהווה 26.1% מההכנסות לעומת 19.8% בארה״ב. 

נובל לא מציינת מה התשואה הפנימית השנתית מהקידוח, אבל עד היום היא לא סתרה בשום מקום את האומדן שפירסמנו כאן לפני חודש: IRR של כ-23% - כפול או משולש מהמקובל בעולם. גינאה המשוונית אגב, היא אחת המדינות המושחתות בעולם.

תומר אפלבאום

3. עיון ברשימת הדירקרטורים של נובל מעלה מיד את שמו של אדוארד קוקס. שמו אולי לא אומר הרבה לקורא הישראלי, אבל שווה להתעמק: עורך הדין הניו־יורקי קוקס הוא שחקן מרכזי במפלגה הרפובליקנית מזה שנים ארוכות. הוא נשוי לטרישיה, בתו של הנשיא לשעבר ריצ׳רד ניקסון, ומשמש מזה שש שנים כיו״ר המפלגה הרפובליקנית בניו יורק. החיבור החזק של נתניהו למפלגה הרפובליקנית עלה מדרגה בעשור האחרון בעקבות הברית שלו עם שלדון אדלסון, שנהפך לאחד הקינג מייקרים של המפלגה - אבל הוא חזק יותר מ–30 שנה.

אך סמלי שהחתן של ניקסון הוא זה שיושב בדירקטוריון של חברת אנרגיה אמריקאית שהצליחה לגרום לראש ממשלת ישראל לגבש הסדר שלא רק נוגד החלטה של ממונה על הגבלים עסקיים אלא מרסק את מעמדה של הרשות. הדחתו של ניקסון מהבית הלבן מוכרת לרוב הציבור כקשורה רק לפרשת ווטרגייט ולהאזנות הסתר המפורסמות. אבל ניקסון הואשם לא רק בהאזנות סתר אלא גם בקבלת שוחד משורה של גורמים שקיבלו כסף או יחס מועדף מהממשל, ובהם ITT Corporation. ניקסון הואשם בכך שקיבל ״תרומה״ מ–ITT וגם מחברת יוז, שהיתה למעשה שוחד תמורת הטיה של החלטות רשות ההגבלים העסקיים האמריקאית בעניינן של החברות.

אלא שהמשולש נובל־המפלגה הרפובליקנית־נתניהו לא צריך להטעות את הקוראים. בארה"ב לכסף ולאינטרסים כלכליים אין צבע פוליטי. עמוס הוכשטיין, הישראלי לשעבר שמשרת כיום כשליח מיוחד וכמתאם לנושאי אנרגיה בינלאומיים במחלקת המדינה האמריקאית, הוא מינוי של הממשל הדמוקרטי וגם הוא מקדם באגרסיביות את האינטרסים של נובל בישראל. לפני שהצטרף למחלקת המדינה היה הוכשטיין לוביסט בחברת הלוביסטים הגדולה Cassidy and Associates, שמייצגת בין השאר את נובל אנרג׳י. כמו בישראל, גם בארה״ב סיפורי השמאל/ימין הם מסך עשן כאשר מדובר בהטבות, בחוקים ובפטורים לחברות ענק. לימינו של נתניהו ״הימני״ נעמדו השבוע אלפרד אקירוב ורם כספי ״השמאלנים״ - שניים מאנשי העסקים המקורבים ביותר למפלגת העבודה ולראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בשני העשורים האחרונים. ישראלים שנדהמים או מצקצקים בלשונם נוכח אירועי ההון־שלטון־עיתון סביב התקפלות ממשלת ישראל והרגולטורים מול מונופול הגז הישראלי וטוענים שבמדינה מתוקנת זה לא היה קורה, אינם מכירים את שיטת ההון־שלטון האמריקאית, שבה השחיתות חוקית, רחבה בהרבה מבישראל וממוסדת היטב בכל חלקי הדמוקרטיה. נובל, כמו גם חברות אמריקאיות אחרות, באמת מופתעת מהאופוזיציה שנוצרה לה בישראל: בארה"ב מקובל לקנות הכל במזומן, במהירות וביסודיות - בעיקר כאשר בצד השני יש ציבור רחב ומפוזר כמו משלם מסים של מדינה קטנה במזרח התיכון.

4. הדובדבן האמיתי שמציג את שיטת מונופול הגז הישראלי חבוי דווקא בדו"חות הכספיים של שותפויות הגז הישראליות, דלק קידוחים וישראמקו, ומשם הוא מתגלגל כמובן לתוך הטבלאות והדיווחים של העיתונות הכלכלית בישראל.

בשבועות האחרונים פורסמו בחלק מהעיתונים טבלאות המציגות את התמלוגים ששותפויות הגז הישראליות צפויות לשלם. מטרת הפרסומים האלה היתה להראות שמונופל הגז נוקט שקיפות וגם להראות את הסכומים האדירים שייכנסו לקופת המדינה ממונופול הגז כתוצאה ממסקנות ועדת ששינסקי.

העיתונאים מיהרו להעתיק את הטבלאות על התמלוגים, הלקוחות מתוך תחזית תזרים המזומנים של שותפויות קידוחי הגז הישראליות. אולם מי שהתעמק בתחזיות האלה גילה תופעה מעניינת: היקף התמלוגים הצפויים אמור לקפוץ ב-2016 בצורה משמעותית. מה פשר הקפיצה הזאת? לכאורה, התשובה היא המסים שהוטלו במסגרת ועדת ששינסקי. אלא שמיסי ששינסקי מתחילים להשתלם רק ב-2020 ומשם עולים בהדרגה כל שנה, ואילו הקפיצה הגדולה מתחילה דווקא ב-2017.

קידוח תמר
אלבטרוס

את הפתרון לתעלומה הזאת אפשר למצוא רק אם משווים את הדו"חות הכספיים של דלק קידוחים לישראמקו של שנה מוקדמת יותר - 2011. או אז מגלים את התופעה המעניינת הבאה: בתוך הרובריקה ״תמלוגים״ מסתתרות למעשה שתי רובריקות שאוחדו - תמלוגים למדינה ותמלוג על. מי שלא בקי בשותפויות גז אינו יודע שתמלוג על הוא אחד היסודות השערורייתיים ביותר של כל עסקי הקידוחים בישראל מקדמת דנא. בכל גיוסי ההון של השותפויות מהציבור נקבע מראש כי היזמים של הקידוח יקבלו תמלוג של 3% עד 13% מההכנסות של כל תגלית, מעבר לחלקם בהשקעה בקידוחי הגז, מעבר לחלקו של הציבור. אלה אינם דמי ניהול, אלא פשוט מס מיוחד שמטילים היזמים על השותפויות. חברות הגז איחדו בדו"חות הכספיים שלהם את התמלוגים שהחברות אמורות לשלם למדינה עם תמלוג העל שיזרום לשותפים הכלליים בקידוחים - החברות של יזמי הקידוחים.

אם הלכתם לאיבוד בין כל המספרים האלה, אז נסכם: התמלוגים שמציגות שותפויות הגז בדו"חות הכספיים שלהן אינם רק תמלוגים למדינה אלא משיכת כספים אדירה, ידועה מראש בתשקיף, של השותפים הכלליים בקידוחים - ובראשם החברות שבשליטת יצחק תשובה וישראמקו.

הקפיצה בהיקף התמלוגים בשנה הבאה ובעוד שנתיים נובעת מכך שהשותפים הכללים גובים מהציבור תמלוג על של 3% עד שההשקעה בקידוח תחזיר את עצמה ו-13% מהרגע שההשקעה בקידוח תחזיר את עצמה. ההשקעה בקידוח תמר היתה אמורה להחזיר עצמה במלואה כבר השנה, אבל היא נדחתה על ידי השותפויות לשנה הבאה.

ועכשיו למספרים: בעוד שהמונופול הצליח לדחות את תשלום מסי ששינסקי לעוד ארבע או חמש שנים, הרי שהיזמים של הקידוחים לא מעוניינים להמתין, והחל משנה הבאה יזרמו לחברות שלהם מאות מיליוני שקלים בשנה כתמלוגי על. החברות לא מפרטות את המספרים האלה בדו"חות שלהן. האומדן שלנו הוא שתמלוג העל יניב להן בשש השנים הקרובות יותר ממיליארד דולר. כן, הציבור לא יזכה עדיין לראות סנט אחד ממסי ששינסקי, אבל הן כבר ייקחו מיליארדי שקלים מתמלוגים ודמי ניהול, והכל בהתאם לתשקיפים ועל חשבון המשקיעים ביחידות ההשתתפות מהציבור.

5. בעוד שתמלוגי העל שיזרמו לכיסיהם של בעלי השליטה בשותפויות הגז מובטחים, הרי שהמועד והשיעור של מסי ששינסקי שאמורים להגיע לציבור עדיין לוט בערפל. מונופול הגז פתח בקמפיין פרסום בטלוויזיה, בעיתונות ובאינטרנט שבו הוא מנסה לצרוב את הרעיון שאין סיבה לדרוש הכנסת תחרות, פיקוח, רגולציה או הורדת מחיר, מאחר שהוא ממילא משלם 60% מכל דולר של גז שמופק מהבארות. האם זה באמת 60%? ראשי המונופול מקפידים להישאר עמומים בראיונות ובהתבטאויות בוועדת הכלכלה בכנסת בנושא. הם מצטטים ״דו"ח של בנק ישראל״. לעומת זאת, מהדו"חות הכספיים של החברות קשה לראות את המספר 60%.

אמיר חייק, נשיא התאחדות המלונות
מוטי מילרוד

הנה שאלה: על פי תוואי המיסוי שנקבע בוועדת ששינסקי, המיסוי על המונופול עולה לאורך השנים. רק לקראת סוף מאגר תמר הוא מגיע ל-60%. המשמעות המימונית היא ברורה: השיעור האפקטיבי של המס יהיה נמוך הרבה יותר, כי המיסוי של 60% יגיע רק עוד 15 או 20 שנה. באופן מפתיע אגף התקציבים באוצר, שאמון על חישובים מסוג זה, לא פירסם עד כה אומדן לשיעור הנתח הממשלתי האמיתי שצפוי מקידוח תמר. אומדן שבוצע לערך הנוכחי של כלל תקבולי המדינה מהעתודות המוכחות בתמר מראה כי שיעור המס יגיע ל-40%. כלומר, ראש הממשלה, המועצה הלאומית לכלכלה ומשרד האוצר כמעט והעבירו לפני שבועיים הסדר שנותן מעמד מונופוליסטי וחסינות מרגולציה וחקיקה למונופול - לפני שהציגו לציבור בצורה שקופה מהו השיעור האמיתי של הנתח שיקבל הציבור ממרבצי הגז. הגיע הזמן שאגף התקציבים ישתחרר מהשבי של חברות הגז, יחזור אל שולחן השרטוטים, יפרסם את המספרים האמיתיים מאחורי הקידוחים ויציג לממשלה, לכנסת ולציבור חלופות אמיתיות לדיל שסגר בחדר סגור עם מי שעלול להיות המונופול הגדול ביותר בישראל.

נסיים עם הציטוט של השופט העליון מישאל חשין שדחה בפסק דין ב-2001 את בקשת השותפויות להסדיר לעצמן צינור גז עצמאי: "יידעו הכל כבר בתחילה כי יש לעשות כדי למנוע השתלטות גורמי כלכלה רבי עוצמה על שוק הנפט, כי יש לעשות כדי למנוע ריכוז כוח יתר בידי גופים מונופוליסטיים. החשש היה כי גוף רב עוצמה ירתיע מחפשים בכוח מהיכנס להרפתקה של חיפושי נפט - וחיפוש נפט הוא הרפתקה - ומשיצליח במשימתו זו, ישתלט על שוק הנפט בישראל וינצל את שליטתו לטובת עצמו תוך פגיעה ברווחת המשק: בקביעת מחירי הנפט; בהימנעות מאספקת נפט שהפיק ובסיכול אספקת נפט של מתחרים".

אבל לא פחות חשוב מהמחיר הכלכלי של המונופול, אולי חשוב יותר, הוא ההשחתה של הדמוקרטיה והמריטוקרטיה שאותה היטיב לתאר חשין בפסק דין אחר: "במקום התחרות החופשית בשוק, מביא המונופולין לידי שיתוף פעולה הדוק בין הממשלה ובין בעלי היכולת המרובה, ואלה הם המועטים בציבור, לדיכוי הרבים... ובמה ימצא האיש הקטן במדינה את לחמו? ואין זו שאלה של כלכלה בלבד. צף ועולה גם הגורם החברתי: המונופולין נוטה ליצור שררה מיוחסת, סגורה, בעלת זכויות יתר, אנשים מטיפוס 'האדם העליון', כנגד האנשים הקטנים, פחותי הערך הסובבים אותו והמשועבדים לו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#