נתניהו מציג: הטעייה, התעלמות, דורסנות - וחתירה תחת הדמוקרטיה - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הסדר הגז - פרשנות

נתניהו מציג: הטעייה, התעלמות, דורסנות - וחתירה תחת הדמוקרטיה

ובעוד אנחנו שקועים בסעיפים, בחוקים, בתשואות, בתמלוגים, במסים שיגיעו או לא יגיעו ובעומק ההתקפלות, כמעט פיספסנו את גודל הטירוף שכולם נוטלים בו חלק בטבעיות ■ בסיפור הזה הכל עקום - מההתחלה ועד הסוף

166תגובות

עוד ניצחון כזה ואבדנו.

התרוממות הרוח של יום שני בלילה החזיקה מעמד בערך 7 דקות. קבוצה קטנה של אקטיביסטים ופעילים חברתיים, קבוצה גדולה קצת יותר של מפגינים, הרבה כעס באינטרנט וקונסטלציה פוליטית מפתיעה הצליחו למנוע מראש הממשלה ואנשיו להעביר בכנסת את מה שנודע בציבור כמתווה לשוק הגז הישראלי.

רק אחרי הניצחון הגדול, שהוא זמני ויכול להתהפך, נחתה עלינו ההכרה כמה עצוב הרגע הזה, השבוע הזה, החודשיים האלה, שבהם רצף האירועים הפוליטיים והרגולטוריים החזירו אותנו ארבע שנים לאחור - לימים שלפני המחאה החברתית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו
אוליבייה פיטוסי

לצד הרעש, הרכילות והמשחקים הפוליטיים עסק רוב השיח השבוע ובשבועות האחרונים בהדלפות, בקרעי החלטות, בנתונים, בסעיפים מתוך המתווה המתגבש שאליו הגיעו משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד האנרגיה עם מונופול הגז. כמעט כל שבוע - ולעתים כל בוקר - חושף אבי בר־אלי בפני קוראי TheMarker, ולמעשה עבור כל מי שמתעניין בשוק האנרגיה ובסאגת הגז, עוד תרגיל, עוד נסיגה, עוד סעיף קטן חבוי אבל משמעותי, עוד מספר מתוך המתווה הזה.

ובעוד אנחנו שקועים בסעיפים, בחוקים, בתשואות, בתמלוגים, במסים שיגיעו או לא יגיעו ובעומק ההתקפלות, הנסיגה או הכניעה, בעוד אנחנו שוקלים את טענות האוצר והמונופול ומולן את טענות הנגד, כמעט פיספסנו את גודל הטירוף שכולם נוטלים בו חלק בטבעיות. בסיפור הזה הכל עקום - מההתחלה ועד הסוף.

במשך חצי שנה יושבת קבוצה קטנה של פקידי ממשלה, מנהלת מאחורי דלתות סגורות משא ומתן עם מה שעתיד להיות המונופול הגדול ביותר בתולדות המשק (כאשר נציגי הממשלה נשאלו מדוע אין גילוי לעבודת הצוות, הם השיבו שאין צוות או ועדה אלא עבודה מטה שגרתית), ורגע לפני שהיא מסיימת את הדיונים הפנימיים, הולך ראש הממשלה עם הפקידים הבכירים במדינה ומעביר בקבינט המדיני־ביטחוני הסכם ששום עין ציבורית לא שזפה, בנימוק שהנושא אינו כלכלי, ותוך פחות מ–100 שעות מביא לדיון בכנסת בניסיון להפקיע מידי הממונה על ההגבלים העסקיים את סמכויותיו, כנראה לראשונה בתולדות המדינה.

המדהים הוא שרק לאחר שנכשל המהלך - יש שיגידו שזה קרה בגלל ההפגנה במוצאי שבת והתגייסות קומץ כלי תקשורת ופוליטיקאים מהאופוזיציה, ויש שיטענו שזה היה כמעט אקראי ומקרי - רק לאחר יום חסר תקדים בכנסת, שבמהלכו דיווחו אתרי האינטרנט שראש הממשלה מגדיר את המחטף כ"קרב חייו" ועל הדרך מאשים שני שרים נמנעים בשחיתות, רק למחרת היום המופרע הזה טורחים נציגי ממשלת ישראל לפרסם את המתווה שבעטיו נדרשה ההצבעה הזאת.

אוליבייה פיטוסי

לכאורה, מחטפים מסוג זה כבר היו ועוד יהיו, כך עובדת הפוליטיקה הישראלית. אך רצף האירועים שהוביל ליום שני האיום בכנסת הוא חסר תקדים. ראשית, משום שמדובר במתווה חסר תקדים בהיקפו ומשמעותו, בעל השלכות עומק ורוחב יוצאות דופן על כל המשק - על שוק האנרגיה, על איכות הסביבה, על בריאות הציבור, על יוקר המחיה, על התפתחות התעשייה והתעסוקה וכמובן על עתידה של הרגולציה.

שנית, המתווה הזה נולד כתוצאה מאולטימטום של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה, שהוביל להתפטרותו. קודם החליטה הממשלה לחסל את עצמאותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, לאחר מכן היא החליטה לא לקיים דיון של ממש באמצעות הגדרת הנושא כביטחוני, ולאחר מכן היא מביאה את הפקעת סמכויות הממונה להצבעת בזק בכנסת - כאשר איש מהח"כים שאמורים להצביע לא ראה את המתווה המדובר.

גם ישיבת הממשלה בנושא הסכם הגז היתה רגע מביך ונוגה בתולדות ממשלות ישראל: ראש הממשלה הציג את הנתונים, השר להגנת הסביבה ביקש להבין איך מקבלים החלטה כזאת בלי דיון ובלי הצגת משמעויות וחלופות, ראש הממשלה התעלם, רוב השרים שתקו והצביעו בעד.

לכאורה, מחטפים כאלה הם הדרך המקובלת של ממשלות ישראל בכלל ושל משרד האוצר בפרט להעביר מהלכים כלכליים גדולים מזה עשרות שנים. הרי כל הרעיון מאחורי חוק ההסדרים המושמץ הוא שהאוצר אורז עשרות רפורמות בחוברת אחת, מכניס בו עזים רבות, מנחית אותו על השרים סמוך לישיבת הממשלה, סוחט, לוחץ, נותן ולוקח וסוגר דילים - ובבוקר אזרחי ישראל מתעוררים לשרשרת מהלכים גדולים.

אבל אם נתעמק בפרטים, נגלה שמה שראש הממשלה ומשרד האוצר ניסו לבצע השבוע הוא מהלך עם היגיון כלכלי־פוליטי הפוך. החיסרון הגדול של חוק ההסדרים הוא שהוא משמש כמכשיר בידי האוצר לעקיפת דיון ציבורי ובעיקר את הכנסת ברפורמות כלכליות. היתרון שלו הוא שהוא מאפשר למשרד האוצר ולממשלה להעביר מהלכים חשובים למען ציבור רחב ומפוזר, שקבוצות האינטרס במשק היו מצליחות לטרפד אם האוצר היה מנסה להעביר את הרפורמה בדרך המלך. שורה ארוכה של רפורמות כלכליות שכל הציבור נהנה מהן עברו ב–20 השנים האחרונות במסגרת אותו חוק ההסדרים.

אלא שכאן המהלך הפוך: ראש הממשלה ומשרד האוצר ניסו לעקוף דיון ציבורי פתוח, רחב ומתמשך לא מפני שחששו שהמונופול, שקבוצת האינטרס המיוחדת, תטרפד את המהלך. הם תפרו את המהלך בתיאום עם המונופול ובמשא ומתן אתו. הם ביקשו לעשות מחטף מהיר כדי למנוע דיון ציבורי.

אוליבייה פיטוסי

הקולות שהתנגדו למתווה, כפי שהודלף בשבועות האחרונים לכלי התקשורת, היו של ארגונים, תנועות ופוליטיקאים שלא קשורים באינטרס ישיר לשוק הגז, אלא מנסים או מתיימרים לייצג את האינטרס של הציבור הרחב והמפוזר.

בעבר הסבירו אנשי אגף התקציבים את המחטפים שלהם בכך שהם השחקן היחיד בזירה הציבורית שיכול לשקול שיקולים רחבים לטובת ציבור רחב ומפוזר, משום ששאר השחקנים בזירה הפוליטית - משרדי הממשלה, המפלגות והשרים - חשופים הרבה יותר ללחץ מצד קבוצות האינטרס. במבנה ובתרבות של הממשל בישראל, לעתים רק משרד האוצר יכול להיות משוחרר יחסית מאותם לחצים או תמריצים שליליים ולשקול את התועלת החברתית והכלכלית הכוללת.

מי שעוקב מקרוב אחר הכתוב בעיתון זה סביב רפורמות כלכליות יודע שהכותבים כאן היו לעתים הקולות היחידים בעיתונות ולעתים בזירה הציבורית כולה שגיבו את אגף התקציבים במלחמתו נגד קבוצות האינטרס. זה מעולם לא היה פופולרי, כי הציבור הרחב בדרך כלל דומם, ואילו קבוצת האינטרס היא ממוקדת, קולנית ומתוחכמת.

אלא שכאן, כאמור, הכל הפוך: ראש הממשלה ומשרד האוצר הם שמנהלים משא ומתן עם קבוצת האינטרס, כנראה קבוצת האינטרס הגדולה והממוקדת ביותר שידעה ההיסטוריה של הכלכלה הפוליטית בישראל, והם עושים כל מאמץ למנוע דיון עם נציגי הקבוצה שאמורה ליהנות (או לסבול) מהתוצאות של המתווה - הציבור.

כלומר, בעוד שראש הממשלה חותר כאן תחת הדמוקרטיה, אגף התקציבים באוצר חותר תחת העקרונות הכי חשובים שלו עצמו. הוא יורה לעצמו ברגל. האגף שכל יוקרתו - שכבר נפגעה קשות בעשור האחרון - נשענה על היותו הגורם המקצועי היחיד שרוצה ומסוגל לצאת נגד קבוצות אינטרס, מנסה לסגור עסקה עם קבוצת אינטרס פרטית ענקית ללא דיון ציבורי.

עופר וקנין

פורשי אגף התקציבים מסבירים שהיכולת של הממשלה בכלל ושל אגף התקציבים בפרט להוביל שינויים מבניים במגזר הציבורי והפרטי הלכה ונשחקה בגלל העוצמה הגוברת של קבוצות האינטרס והנאמנות המוחלטת של רוב הפוליטיקאים לאותן קבוצות, שיודעות לתגמל אותם. ראינו את זה בחברת החשמל, בנמלים, ובשנים האחרונות בכניעה החוזרת לכל קבוצה כוחנית בתוך הממשלה ומחוצה לה שלא היתה מוכנה לראות שום שינוי בסטטוס־קוו.

התרופה היחידה לשיתוק הפוליטי הזה, מודים אנשי משרד האוצר, היא ליצור בציבור מודעות לנושאים חשובים - הגם שהם רחבים ולא נוגעים בכיס האישי של כל אזרח בסכום משמעותי שיהפוך את המעורבות הזאת לכדאית.

והנה, בנושא הגז מתרחשת התעוררות ציבורית ראשונה מסוגה בישראל. אלפי אזרחים יוצאים לרחוב ומאות אלפים מוחים באינטרנט, ואילו הממשלה מתעלמת, ובעיקר הולכת נגדה בכל הכוח. קשה לחשוב על רגע עצוב יותר לדמוקרטיה הישראלית מיום שני הזה.

בעוד שההתעלמות והדורסנות שהציג ראש הממשלה מתאימות למבנה האישיות שלו, שהקצין להפליא דווקא אחרי הניצחון הענק בבחירות האחרונות - לזהות כל התנגדות וחילוקי דעות כמזימה שמאלנית להפיל את השלטון - הרי שבאגף התקציבים יודעים להבדיל בין התנגדות למונופול ענק לבין סוגיית ארץ ישראל השלמה. הם לקחו את הרגע הדמוקרטי הזה ודרכו עליו יחד עם ראש הממשלה.

אגף התקציבים היה סיירת חשובה של השירות הציבורי, והוא יכול וחייב לחזור למעמד הזה. עצירת אישור המתווה ופתיחת הדיון הציבורי הן הזדמנות עבור האגף להשתחרר מהשבי המחשבתי של המונופול ולחשב מסלול מחדש - לקראת תהליך בניית שוק האנרגיה בישראל מתוך הבנה שזה אחד השווקים החשובים ביותר ואנחנו רק בתחילת תהליך הלמידה.

בכותרת הטור השתמשנו במלה ״להטעות״. זאת מלה קשה, שהשימוש בה צריך להיות מוגבל. אבל כאשר ראש הממשלה ובכיריו מובילים תהליך כפי שתואר למעלה - קשה למצוא מלה אחרת.

כל המעורבים בניסוח הסכם הכניעה עם מונופול הגז פתחו ב–72 השעות האחרונות בבליץ יחסי ציבור, אך איש לא עשה זאת בנאמנות ובהתלהבות כמו שר האוצר לשעבר יובל שטייניץ. כשהשר לשעבר חזר בפעם העשירית על כך שהוא הוא זה שהקים את ועדת ששינסקי (למזלנו, הוא כבר לא משווק את התקציב הדו־שנתי שלו), נזכרנו ברצף אירועים מעניין שהתרחש בישורת האחרונה של אישור מסקנות הוועדה.

כזכור, לוועדת ששינסקי היו מעט מאוד תומכים בתוך הממשלה, ורבים במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה התנגדו בהתחלה לצורך להתאים את מערכת המיסוי על אוצרות טבע לאחר מציאת תגליות הגז הגדולות. כיום כמעט כולם רואים בשינוי המיסוי מהלך מתבקש, אבל ב–2010–2011 הוא היה רחוק מהקונצנזוס. שטייניץ, ייאמר לזכותו, התעלם מההתנגדות הפנימית בממשלה ונענה לקריאות הציבוריות להקים את הוועדה. הוא ניהל קרב מתמשך ונתן גיבוי משמעותי למסקנות הוועדה לאחר שהוצגו.

אלא שבכנסת ציפתה לשטייניץ התנגדות רבתי: ח"כים רבים, לא רק אלה מישראל ביתנו, חובבי הכסף והכוח, התנגדו. וזה הרגע המעניין שבו אחד הגורמים הבכירים ביותר בממשלה, שרצה לקדם את הוועדה, התחיל להתקשר באופן די קבוע לעורך כלכלי בכיר ולבקש ממנו שיכתוב עוד ועוד כתבות בעד יישום מסקנות ששינסקי. השר הפציר בעורך שלא יוריד לרגע רגל מהגז וימשיך בקמפיין היום־יומי להצלת מסקנות הוועדה. אותו עיתון כלכלי היה דווקא תומך נלהב בוועדה, אבל הגורם הממשלתי הבכיר הפציר בעורך: בלעדיכם אין לזה סיכוי לעבור, אתם חייבים לשים את זה שוב ושוב בעמוד ראשון, זאת הדרך היחידה לעמוד מול הטייקונים. הוא לא היה צריך להפציר: העיתון לא עצר לרגע את הקמפיין עד לאישור הסופי בכנסת.

והנה, השבוע נעמד אותו גורם בכיר מול המצלמות ובפיו טרוניות ומענות נגד אותו עיתון. אותם רעיונות ואותו מאבק נגד המונופול, נגד רנטות מונופוליסטיות, נגד הון־שלטון, נגד לפיתת קבוצות אינטרס, שהוא הילל ושיבח סביב אישור מסקנות ששינסקי בשיחות פתוחות וסגורות, תואר לפתע כמשהו בולשיביקי, סוצאליסטי או סתם לא ציוני.

דווקא שטייניץ, שהגן בהצלחה על ועדת ששינסקי, נהפך ליחצ״ן הנלהב ביותר של מהלך שמרוקן חלק גדול מדו"ח ששינסקי. המסים שהיו אמורים לבוא מהמונופול מגולגלים על הצרכנים באמצעות הכפלת מחירי הגז, ללא פיקוח וללא תחרות, כאשר בדרך עוד מתחייבת הממשלה לתת למונופול פטור מרגולציה ל-12-15 שנה מכל רגולציה. 

שטייניץ רץ השבוע בין כל האולפנים וזימר את דף המסרים של ראש הממשלה, שנראה כה דומה לדף המסרים של המונופול, ולרגע אפשר היה לשכוח שרק לפני שנתיים הוא סיפר בראיון שכאשר ניסה להעביר את מסקנות ועדת ששינסקי הוא פחד ש״יחסלו אותו״. ממש כך. וזה כנראה מקרה ראשון מסוגו בעולם של חזרה בתשובה (משחק המלים לא מכוון): מונופול כה אימתני עד שיש אפשרות שיחסל שר בכיר נהפך לפתע לשותף וידיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#