אופציה חד-צדדית למונופול הגז

משרד האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה מציעים מודל חדש: אסור להתאים רגולציה לתנאים המשתנים של השוק

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים6
גיא רולניק
גיא רולניק

אחד הסעיפים המדהימים והמשונים בעסקה המוצעת עם מונופול הגז הוא הסעיף שקובע , אולי ב-15 השנה הקרובות.

מעבר לשאלה המשפטית אם ממשלה יכולה לכבול את ידי המחוקקים, הרי שמאחורי סיסמאות הוודאות מסתתרת בעיה כפולה - והיא המציאות של המשחק הרגולטורי, שכל לוביסט מתחיל ורגולטור ותיק מכירים.

רגולציה היא כמעט תמיד משחק חוזר שבו יש שני שחקנים: שחקן אחד הוא קבוצת האינטרס, המפוקח, האיגוד, החברה. היא תמיד בעלת ידע טוב בהרבה על ההתפתחויות בתעשייה מאשר הרגולטור. היא חיה את השוק, את המחירים, את הדינמיקות ואת החידושים הטכנולוגיים. בצד השני נמצא הרגולטור, שהוא תמיד פחות ערני ומיודע, ולעתים קרובות גם שבוי ומתחלף.

שטייניץ מציג את מתווה הגזצילום: אוליבייה פיטוסי

התוצאה היא שכאשר חל שינוי לרעה במצב השוק המפוקח - שיכול להיות מונופול, קרטל, איגוד או לובי כמו התאחדות התעשיינים - הוא מיד יעלה לירושלים, ידפוק על השולחן וידרוש מהרגולטור לקבל הקלות או שינויים מפליגים ברגולציה. הוא גם יציג נתונים מעודכנים, והרגולטור ייאלץ להיענות.

לעומת זאת, כאשר יחול שינוי לטובה בענף, למשל שינוי טכנולוגי שיוריד דרמטית את עלות הייצור או ירידה חדה בריבית שתהפוך את התשואה על ההון המפוקחת והמאושרת של המונופול לגבוהה מאוד, המונופול ישתוק. האם הרגולטור ישים לב? סיכוי קלוש. אם איש לא מתלונן אצלו, הרגולטור תמיד עסוק ב–1,000 שריפות ומריבות אחרות.

עכשיו, אחרי שחיסלו את מעמד רשות ההגבלים העסקיים, מציעים לנו משרד האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה מודל חדש: אסור להתאים רגולציה לתנאים המשתנים של השוק, אף שמדובר בשוק שנמצא בחיתוליו וברור לכל כי למונופול יש יתרון אדיר בידע ובמשאבים.

המשמעות פשוטה. מונופול הגז מקבל אופציה חד־צדדית: אם השוק ילך אתו ויסביר לו פנים, הממשלה לא תוכל לבוא אליו בשום טענה ללא קשר לגודל הרנטה המונופוליסטית, צורכי המשק או ידע חדש שייצבר בממשלה. לעומת זאת, אם תחול הרעה במצב השוק - דרכו של המונופול לירושלים להתלונן, לקונן ולדרוש שינוי תנאים תמיד פתוחה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker