12 סודות גלויים שלא יספרו לכם על פועלומי - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

12 סודות גלויים שלא יספרו לכם על פועלומי

המדריך המלא לכל מי שרוצה להבין את מבנה המערכת הבנקאות בישראל והכלכלה הפוליטית שמאחוריו

136תגובות

במזל טוב מינו השבוע שר האוצר משה כחלון ונגידת בנק ישראל ד"ר קרנית פלוג ועדה שצריכה להגיש תוך 100 יום המלצות להכנסת תחרות ולהקטנת ריכוזיות במערכת הבנקאות. תוך כמה ימים תתחיל לפעול הארטילריה של מערכת הבנקאות, מקורביה ומשרתיה, שמטרתה לדלל, להחליש, ליצור דה־לגיטימציה - ובעיקר לדאוג שהוועדה הזאת לא תביא לשינוי אמיתי במבנה מערכת הבנקאות ובכל המערכות הריכוזיות האחרות שנשענות על הריכוזיות הבנקאית.

הנה המדריך, לא הראשון מסוגו שמתפרסם כאן, לקורא הנבוך, לחבר הוועדה, לשר האוצר ולכל מי שרוצה להבין את מבנה המערכת הבנקאות בישראל והכלכלה הפוליטית שמאחוריו: הבנקאים, הטייקונים, הפוליטיקאים, האקדמאים, הרגולטורים, המומחים והעיתונאים. את כולם תמצאו פה, ורובם לא נמצאים שם כדי לשרת אותכם.

1. שר האוצר העמיד בראש הוועדה את דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. זה אות חשוב לשאר חברי הוועדה ולכל מי שיבוא עמה במגע. שטרום הוא אחד הרגולטורים הבודדים בישראל שלא חשש להביע את עמדתו נגד הטייקונים ותהליך האוליגרכיזציה. הוא התבטא בנחרצות ובדיוק נגד הפירמידות, המונופולים, יוקר המחיה ומונופול הגז הרבה לפני שזה נהפך לפופולרי. שטרום למד הרבה מאוד על התנהלות מערכת הבנקאות, הרגולציה והטייקונים בעשר השנים שחלפו מאז שעזב את תפקידו כממונה על ההגבלים. לא יהיה זה מופרך לצפות שבימים הקרובים יתחילו הבנקאים, מקורביהם וכלי התקשורת שבשליטתם לעשות לו דה־לגיטימציה ולשלוח לו מסרים בשיטות המקובלות שראינו בפעמים הקודמות כשמונתה ועדה שניסתה לפגוע ברווחיות - ובעיקר במעמדם וביוקרתם של חברי המועדון. שטרום רוצה להוביל מהפכה אמיתית, והשאלה היא אם חברי הוועדה, שר האוצר ואנשי ציבור מחוץ לוועדה ייתנו לו גיבוי או ינסו להכשילו.

2. הסכנה הראשונה והמיידית שאורבת לוועדה היא קביעת יעדים נמוכים כדי להוכיח ״הצלחה״. מסוכן במיוחד מערך התמריצים שרואה לפניו שר האוצר, שרוצה למהר ולספק כותרות לציבור. אם הוועדה לא תעשה טיפול שורש, ארוך טווח, קשה וכואב למבנה מערכת הבנקאות, תהיה זאת בכייה להרבה מאוד שנים (זאת לא תהיה בכייה לדורות, משום אם לא נטפל במפלצות הפיננסיות ובשאר מיליציות המיסוי, המשק יגיע למשבר חברתי וכלכלי שיוביל למשבר פוליטי). הסיכוי שבשנים הקרובות יכהן שר אוצר נוסף שירוץ בבחירות על טיקט של רפורמה בבנקים הוא קלוש. עדיף לוותר על כל הוועדה, כל כאב הראש, כל הכותרות, כל הניירות וכל תשומת הלב הממשלתית אם לא יהיה כאן שידוד מערכות אמיתי.

3. כחלון משווק את הוועדה לציבור באמצעות סיסמאות על הורדת עמלות וריביות ״באלפי שקלים לכל משפחה״. זאת טעות קשה, וזה רק עניין של זמן עד שהבנקאים או שליחיהם יעמידו אותו על טעותו. גם אם תהיה זאת הצלחה גדולה, אף משק בית לא יראה ירידה של אלפי שקלים בהוצאה שלו, כפי שראה ברפורמת הסלולר - כשחשבון של 1,000 שקל בחודש ירד תוך שלוש שנים ל–100 שקל בזכות שבירת הקרטל האוליגרכי.

אמיל סלמן

העלויות העודפות הכבדות של מערכת בנקאות יקרה, מונופוליסטית, ריכוזית ולעתים גם מושחתת אינן גלויות כמו חשבונות הסלולר המנופחים שאזרחי ישראל ספגו עד לפני ארבע שנים. העודף של 10 מיליארד שקל בריביות ובעמלות מגולגל על כל חלקי המשק, ורק חלק קטן ממנו מגיע ישירות אל משקי הבית. העמלות והריביות המנופחות שהבנקים משיתים על עסקים קטנים ובינוניים, רשויות מקומיות, יבואנים, תעשיינים ונותני שירותים מתגלגלות ליוקר המוצרים והשירותים שלהם, ולא נלקחות ישירות מחשבון הבנק של הציבור.

4. העלות הכבדה ביותר של מערכת הבנקאות היא גם הנסתרת ביותר. זאת העלות של הריכוזיות שלה: העובדה ששני בנקים, פועלומי, מקצים את רוב האשראי בישראל. הריכוזיות הזאת התבטאה בהקצאה של נתח עצום מהאשראי למספר קטן של לקוחות ענק, בעיקר מונופולים וחברות ענק או פיננסיירים שהוסיפו מעט מאוד ערך למשק.

עופר וקנין

ריכוזיות במערכת הבנקאות גוזרת ריכוזיות ברוב ענפי המשק, משום שברגע שהבנקים מעמידים הלוואות בהיקפים משמעותיים לשחקן או שניים בענף מסוים, אין להם שום עניין להעמיד אשראי למתחרים חדשים שמבקשים להיכנס לענף. התופעה הזאת חמורה במיוחד בישראל, שבה יש מקרים רבים של גילוי עריות בין צמרת הבנקאות לבין צמרת החברות הגדולות שלוות מהבנקים. הצצה לתוך מערכת היחסים המושחתות האלה ניתנה לנו בשנים האחרונות בבנק הפועלים ובהלוואות שהעמיד לקבוצת דנקנר־אי.די.בי.

מהיו"ר, דרך המנכ״ל ועד מנהלי חטיבת האשראי - כל אלה היו מעורבים בגילוי עריות עם הלווה הגדול ביותר של הבנק. אם הוועדה של שטרום לא תחקור ותחשוף את שיטת בנקאות המקורבים הישראלית, שרישומיה ומסמכיה עדיין נמצאים במאזני הבנקים ובדו"חות חקירה של בנק ישראל ושל המבקרים הפנימיים בבנקים, היא לא רק תמעל בתפקידה אלא בעיקר תוריד משמעותית את סיכוייה לחולל שינוי אמיתי במערכת הפיננסית.

5. הבעיה הקשה ביותר של מערכת הבנקאות היא כוחה הפוליטי האדיר. היא גדולה על מדינת ישראל. פועלומי מנהל נכסים של הציבור ב–800 מיליארד שקל ויש לו הכנסות שנתיות של כ–30  מיליארד שקל בשנה. כדי לסבר את האוזן ולתת פרספקטיבה למספרים: פועלומי יכול לשכור את רוב הפרופסורים למימון ולבנקאות בשלוש האוניברסטיאות הישראליות המובילות, כל משרדי רואי החשבון בארץ, כל מעריכי השווי הבולטים ולמעשה כל מומחה בתחום או בתחומים משיקים, ולשלם לכל אחד מדי שנה מאות אלפי שקלים כדי שכולם יתמכו מכל זווית ודיסציפלינה ברעיונותיו ובעמדותיו, וכל ההוצאה העצומה על ״המומחים״ האלה - עשרות מיליוני דולר בשנה - תיבלע ותיעלם בתוך דו״ח הרווח וההפסד של פועלומי. קטן עליו.

זאת ועוד: פועלומי מממן כמעט את כל כלי התקשורת בישראל או את הבעלים של כלי התקשורת האלה, ומקפיד לחלק הלוואות גם לרוב המפלגות. קרובי משפחה של חלק מהרגולטורים הבכירים, הפרופסורים, המומחים, העיתונאים, הלוביסטים, חברי הכנסת ומקבלי ההחלטות מועסקים במישרין ובעקיפין בפועלומי או משמשים כספקים שלו ושל פירמידת החברות שבהן הוא שולט. פועלומי הוא מגנט אדיר במרכז ישראל, שמשבש לא רק את המגזר העסקי אלא את הדמוקרטיה.

העוצמה הפוליטית של פועלומי גדולה הרבה יותר מזו שיש לכל פוליטיקאי, מפלגה או שר מסיבה שרוב הציבור לא מודע לה: המגזר העסקי בנוי כאוסף של דיקטטורות עם קבלת החלטות ריכוזית. יו״ר הפירמידה והמנכ״ל מרכזים כוח עצום. במקרה של פועלומי הם שולטים במאות מיליארדי שקלים. יש להם יכולת להזיז כספים בהיקפים גדולים יותר מכל בכיר במשרד האוצר. הם יכולים לקנות ולמכור, להיטיב ולהעניש כל שחקן במשק בהיקפים אדירים בשיחת טלפון אחת.

לעומת זאת, הממשלה, על משרדיה ורשויותיה, היא לווייתן כבד, פוליטי, שסוע ומסוכסך בצמרתו עם עשרות ומאות מערכות של בלמים, איזונים, שחקני וטו, יועצים משפטיים ומבקרים. לכן אסור להתבלבל לרגע: בקרב של כל רגולטור וכל ועדה נגד מערכת הבנקאות - כוחה של האחרונה גדול עשרות מונים.

בין אם אתם אוהבים או שונאים את בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, אריאל שרון, אהוד ברק, שמעון פרס או יצחק שמיר, כולם נבחרו בבחירות דמוקרטיות והציבור בא או יבוא חשבון עם כל אחד מהם. לעומתם, ראשי המערכת הפיננסית לא נבחרים על ידי הציבור ולציבור אין שום בקרה של ממש עליהם. זה מועדון קטן שמשרת את עצמו וממנה את חבריו כדי לשמר את השיטה.

עופר וקנין

6. היועצת המשפטית החיצונית של בנק לאומי, עו"ד דליה טל, צוטטה בשבוע שעבר באחד העיתונים באומרה שמי שפוגע בבנקים פוגע בציבור הישראלי. זאת פראפרזה על מה שהיה פעם ״מה שטוב לג׳נרל מוטורס טוב לאמריקה״, או משהו דומה. האמת, כמובן, הפוכה. מי שרוצה לשנות את מבנה מערכת הבנקאות רוצה להיטיב עם הציבור הישראלי, עם המפקידים הישראלים, עם הלווים הישראלים, עם המגזר העסקי ועם הדמוקרטיה. טל מנצלת את הבורות והפחד של רוב הציבור מהבנקים, ויוצרת מצג שווא כאילו מבור השומן הבנקאי האדיר נהנה הציבור.

לא. מי שנהנה מבור השומן הזה הם בעיקר הנהלות הבנקים, אלפי עובדים בכירים בבנק שמקבלים חבילות שכר כפולות ומשולשות ממחיר השוק שלהם, הלווים הגדולים המקורבים שקיבלו תנאים נוחים עד מושחתים מפועלומי והספקים המקורבים להנהלות (כמו טל עצמה, שמשרד עורכי הדין שלה קיבל ב–20 השנים האחרונות עשרות מיליוני שקלים מבנק לאומי כיועצת משפטית שחבשה כובע נוסף - חברה אישית של מנכ״לית הבנק גליה מאור).

על פי נתוני בנק ישראל הרשמיים, במערכת הבנקאות יש יותר מ–5,000 עובדים עם עלות שכר חודשית של 50–100 אלף שקל בחודש. זאת לא ״חזירות בצמרת״ כמו שיש בחלק מהחברות הבורסאיות. זאת קאסטה שחיה על חשבון הציבור.

7. הבנקים ישכרו בקרוב, אם לא שכרו עדיין, את חברות הייעוץ הגדולות בעולם כדי שינפקו לוועדה ולעיתונות דו"חות מחקר שיציגו את מערכת הבנקאות הישראלית כיעילה ומצטיינת. כדי לשוות אובייקטיביות לדו"חות שלהם, הם ימצאו כמה נקודות חולשה שוליות ויוסיפו שיש למצוא דרכים להגדיל עוד יותר את האשראי במשק - כלומר למנף עוד יותר את המגזר הפרטי בישראל - כמקובל בארה״ב.

אסור להתרשם מהדו״חות האלה. חברות הייעוץ יודעות שפועלומי ולקוחותיו הגדולים הם שחקנים חוזרים, שהוציאו ויוציאו אצלם עשרות מיליוני דולרים על עבודות ייעוץ אסטרטגיות. לעומת זאת, משרד האוצר הוא לקוח חלש ומתחלף, שלא כדאי להשקיע בו. העבודות של חברות הייעוץ האלה מוטות תמיד לטובת חברות הענק ונגד מזמיני עבודות שמשרתים את הציבור הרחב והמפוזר.

8. יו״ר בנק לאומי דוד ברודט יצא השבוע לקרב יחסי הציבור, וקונן על האווירה הציבורית העכורה שיוצאת נגד יזמות ונגד המגזר העסקי. מצער שזהו אותו ברודט שהיה מנכ״ל האוצר - ועמד לפני 20 שנה בראש הוועדה הציבורית שקבעה שריכוזיות במערכות הפיננסית מאיימת על הדמוקרטיה והתחילה לפרק את הקונגלומרטים הבנקאיים מהחזקותיהם הריאליות. מאז שעזב ברודט את משרד אוצר הוא מדלג כמקובל בין מועצות מנהלים של מונופולים וארגונים ציבוריים כמו בנק מזרחי־טפחות, בית חולים הדסה, בנק לאומי והרבה אוניברסטיאות ומוסדות ציבוריים. ככל הידוע, הוא לא עוסק ביזמות או בהקמת מפעלים חדשים. ברודט, כלכלן מנוסה ורציני, יודע טוב יותר מכותב שורות אלה ששוק הון פיננסי ריכוזי כמו זה שיש בישראל מקובל רק במדיניות בולשביקיות שממילא מספרן מתמעט מאוד - ומטרת הקטנת הריכוזיות במערכת הפיננסית היא לקדם את השוק החופשי והיזמות.

באופן מדהים, הרטוריקה הריקה שמתריעה מדחליל הקש של בולשביזם ומפגיעה במגזר העסקי תמיד נשמעת מאלה שרוצים הגנות מתחרות, מפטורים, ממכרזים ממשלתיים או מהטבות מס. אויבי הקפטיליזם הם הקפיטליסטים שנהנים מעמדות מונופוליסטיות או מהגנות שלטוניות. את הבנקים בישראל בנתה מדיניות ממשלתית של 40 שנה - ולא אותה ״יזמות״ מבוקשת או כישרון תחרותי.

9. העיתונים יתמלאו בחודשים הקרובים בכתבות, בטורים וניתוחים על ריביות, בעמלות, בכרטיסי אשראי, בהקמת בנקים חדשים, בבניית תשתית טכנולוגית להקמת בנקים חדשים וסבסוד ותמיכה בהקמת מוסדות פיננסיים חדשים - ובעיקר בהרבה סיסמאות על תחרות. כל זה חשוב ומעניין והכרחי כדי למשוך את תשומת הלב הציבורית לדיוני הוועדה ולתווך לציבור רעיונות מופשטים יותר. אבל אל תתנו לפרטים הרבים לבלבל אתכם: אם הוועדה לא תמצא דרכים להקטין את כוחם הפוליטי העצום של הבנקים ואת נתח השוק האדיר שלהם במערכת הפיננסית - רוב מסקנותיה, גם אם ייושמו, יישטפו וייעלמו תוך כמה שנים. כחלון יגזור קופון, ועוד חמש שנים הכל יתפוגג. משום שכל עוד שלבנקים יש כוח פוליטי אדיר, יכולת לרכוש במזומן את כל כלבי השמירה, הפוליטיקאים, הרגולטורים, הם ימצאו בעתיד את הדרך לחזור ולשנות את כללי המשחק לטובתם.

לפני 15 שנה ניסו האחים ספרא, מהבנקאים העשירים בעולם, יחד עם קבוצת עורק של משפחת מיתר (מייסדי אמדוקס) להשיק חברת כרטיסי אשראי חדשה - אלפא קארד. הבנקים הגדולים עברו מיד למדיניות מחירים טורפנית, עיכבו ומנעו את חיבור החברה החדשה למערכות המחשוב והובילו לסגירתה של אלפא קארד. הרגולטור לא התעניין במיוחד בשימור מצב תחרותי. המפקח על הבנקים באותה תקופה משמש כיום יו״ר בנק ומשך עד היום כבר 30 מיליון שקל בשכר. רוב בכירי אגף התקציבים, אלה שאמונים לכאורה על רפורמות מבניות במשק, עובדים כיום בבנקים או בחברות הענק שהן הלוות הגדולות ביותר של הבנקים במשכורות של 3–5 מיליון שקל בשנה. הם לא מקימים מפעלים. הם פיננסיירים שמכירים את משרד האוצר מבפנים. איפה יהיה בעוד חמש שנים אמיר לוי, ראש אגף התקציבים הנוכחי, שיושב בוועדה של שטרום? בעסק תחרותי ויצרני, או בפירמידה שקשורה לקרטל הבנקאי? זה תלוי בו.

10. ברגע האחרון הצטרף לוועדה פרופ' דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים שנאלץ להתפטר בחודש שעבר, לאחר שנדרס על ידי הלחצים והאיומים שהפעילו חברות הגז על ראש הממשלה ואגף התקציבים. גילה וחבר נוסף בוועדה, אבי ליכט, הזהירו בשנה האחרונה שוב ושוב מכוחו הפוליטי האדיר של מונופול הגז וטענו שהוא גדול על הדמוקרטיה הישראלית. גילה הזהיר ובסוף נדרס. תכפילו את כוחה של דלק ונובל פי עשרה וקבלו את הכוח של פועלומי.

אם לא ננצל את חלון ההזדמנות הזה, ישראל תידרדר במהירות למצב האמריקאי: קונגרס, סנאט וממשל לכודים בידי האינטרסים של המערכת הפיננסית. בארה"ב קונים את הפוליטיקאים והרגולטורים, ולעתים גם שופטים עליונים, במזומן, במימון מסעות בחירות, בגלוי, בקוקטיילים - הכל על השולחן. בישראל, כמו בישראל, המצב יכול להידרדר במהירות למצב גרוע יותר מזה האמריקאי: גם תהיה לנו אוליגרכיה וגם הכל ייעשה בשיטה הישראלית, מתחת לפני השטח, בשיטות סמויות האפשריות רק בגלל הריכוזיות של המשק. הכל אפשר לסגור בשקט, בלי להשאיר עקבות. לא יישאר בשטח אף עיתון, אף עיתונאי, אף אקדמאי, אף מומחה שיכול להתריע על זה. היינו בסרט הזה לפני חמש שנים, ערב הקמת ועדת הריכוזיות, כשהממסד מכר לציבור מציאות של משק תחרותי, ״סטארט־אפ ניישן״. לא יהיה קשה למכור לציבור אגדות על איומים ביטחוניים בשעה שהמועדון הפיננסי ינתב לעצמו ולמקורביו במגזר הפרטי והציבורי נתחים גדלים והולכים מהעושר בישראל.

11. פרופ' סנטלי פישר, סגן נגידת הבנק המרכזי האמריקאי ג׳נט ילין, אמר בשבוע שעבר שצריך להעניש את הבנקאים האמריקאיים שהיו מעורבים בהונאות הפיננסיות הענקיות שנחשפו במשבר הפיננסי. פישר יודע היטב מדוע לא הוגשו כתבי אישום נגד הבנקים האלה: הם לא רק ״גדולים מכדי ליפול״, אלא גם גדולים מכדי להיתבע וחזקים מכדי ללכת לכלא. העוצמה הפוליטית של הבנקאים וחסינותם מהחוק מכרסמת בהדרגה את הלגיטימיות של השיטה הקפיטליסטית האמריקאית.

ובישראל? דירקטוריון בנק לאומי והנהלתו אישרו בשנים האחרונות הסדר עם רשויות החוב האמריקאיות, שבמסגרתו שילם הבנק 1.8 מיליארד שקל בקנסות ובהוצאות משפטיות כדי לחלץ את המנהלים שלו מכתבי אישום בגין עבירות פליליות פדרליות חמורות של סיוע ללקוחות אמריקאים להימנע מתשלום מסים. כל הסכום הזה נלקח מהקופה הציבורית, כמובן, שכן לאומי הוא חלק מדואופול ציבורי (פועלומי).

ארה"ב אולי יכולה להרשות לעצמה קאסטה של בנקאים חסינים מפני החוק שמגדילה את האי־שוויון ומשבשת את הדמוקרטיה: היא הכלכלה הגדולה בעולם, היא רוכבת על הכישרונות העולמיים שמגיעים אליה והיא גם מדפיסה דולרים - שהם עדיין מטבע בלי תחרות של ממש. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה אוליגרכיה פיננסית. אנחנו קטנים, צפופים וחשופים מדי.

12. אל תאמינו לכל השבחים שאתם קוראים בעיתונים או בדו"חות האנליסטים על הניהול והאיכות של הבנקים הישראליים. כולם אוכלים מכף ידם. עד לפני חמש שנים הוצגו איתן רף, גליה מאור, דני דנקנר ונוחי דנקנר כמתנת האלוהים לאדם. יחד עם הנילוס. הם ישבו בצמרת פירמידות ומונופולים ששלטו במאות מיליארדי שקלים של הציבור, ולכל המפרגנים והמשבחים היה אינטרס להסתיר את המודל העסקי שממנו הם ניזונים - כסף ציבורי, הימורים ובעיקר היעדר תחרות ודלת מסתובבות שבעזרתן כל רגולטור בכיר שני או שלישי עובר לעבוד בשירותם. ברגע שהם עזבו או הודחו מתפקידיהם, העיתונות כצפוי התהפכה עליהם. אל תאמינו ואל תיקחו שום דבר שכתוב גם כאן כמובן מאליו. בידקו אותנו. היכנסו לגוגל וקראו מה כתבנו על הבנקאים האלה ולקוחותיהם בעשור האחרון - כשהם עוד היו על הסוס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#