האיש שהולך לנהל 70 מיליארד שקל ולהיות אחראי לגורל ביטחון ישראל - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האיש שהולך לנהל 70 מיליארד שקל ולהיות אחראי לגורל ביטחון ישראל

אמרו עליו שעשה בית ספר, שהוא מבריק ומפתיע, ויש גם כאלה שקבעו שהוא איש העקרונות היחיד בפוליטיקה הישראלית ■ כמעט השתכנענו, אבל אז נזכרנו במה שכתב עליו היועץ המשפטי לממשלה

180תגובות
אביגדור ליברמן
רויטרס

הטור פורסם במקור במאי 2015 סביב המו"מ על הרכבת ממשלת נתניהו:

אורח מכוכב לכת אחר שהיה קורא את הידיעות שפורסמו על אביגדור ליברמן היה מגיע למסקנה שמדובר בגלגולו המודרני של בנימין זאב הרצל, וינסטון צ׳רצ׳יל, דוד בן גוריון או טדי רווזוולט. הוא עשה בית ספר, הוא מבריק, הוא מפתיע, ויש גם כאלה שקבעו שהוא איש העקרונות היחיד בפוליטיקה הישראלית. לתומי חשבתי שליברמן הוא פוליטיקאי ציני, מושחת ואופורטוניסט, שלא בחל בשום שיטה, כולל התססה גזענית, כדי לקבל כותרות ולפלס דרכו לשלטון. אבל אולי עמדותיי הפוליטיות וגישתי הליברלית המוטה מונעות ממני לראות את גדולתו של המצביא הזה.

פניתי איפוא לחפש מסמך יבש המתאר את פועלו של ליברמן במנותק מתהליך השלום, הכיבוש, הסכסוך עם הפלסטינים וערביי ישראל. המסמך נגיש לכל אחד מכם באתר של משרד המשפטים. זאת ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בדצמבר 2012 לסגור את תיק החקירה נגד ליברמן בלי להגיש כתב אישום. הנה כמה קטעים שלא זכו השבוע וגם לא במועד סגירת התיק לעניין עיתונאי רב, שמציגים את המדינאי המבריק ששימש חמש שנים כשר החוץ שלנו.

אמיל סלמן

״לאחר פרישתו מתפקיד מנכ״ל משרד ראש הממשלה ב-1997, החל ליברמן בפעילות עסקית ופיננסית בארץ ובעולם, ועשה כן באמצעות שתי חברות שהקים בישראל ובקפריסין (להלן נתיב ישראל ונתיב קפריסין), שהיו קשורות עסקית זו לזו (הן יכונו לעתים נתיב אל המזרח)...ליברמן קיים מאז פרישתו מערכות קשרים עסקיות עם אנשי עסקים בארץ ובחו״ל. במסגרת קשרים אלה התקבלו בחברות הללו... ובתאגיד ישראלי הרשום על שם בתו תקבולים כספיים בסכומי עתק, בין היתר, כאלה שמהותם וסיבת העברתם לא היו קשורים לתחומי פעילותם של אותם תאגידים, ולא שיקפו על פי החשד תמורה עבור פעילותם.

"...כמו כן נחשד ליברמן כי לאחר פרישתו מתפקיד ציבורי ב-2004 פעל להקמתה של חברה נוספת, כאשר בעוד שבפועל הוא היה בעל השליטה בחברה והנהנה העיקרי מהכספים שהגיעו לחשבונה, הרי שבעלת המניות בחברה נרשמה בתו, מיכל ליברמן־גלון. לצורך הסוואת שליטתו בחברה והיותו הנהנה בה, גרם ליברמן להעברת דיווח כוזב לבנק, בניגוד להוראות חוק איסור הלבנת הון. הקמתה של החברה במבנה זה, איפשרה, לפי החשד, לליברמן או למי מטעמו, להמשיך לקבל כספים בהיקף נכבד, וזאת גם לאחר שחזר לפעילות ציבורית ב-2006. בתקופה שבה לא שימש בכהונה ציבורית, השתמש ליברמן במישרין במרבית הכנסות החברה לצרכיו הפרטיים השונים. כאשר מתוך סכום זה, יותר מ-1.5 מיליון דולר התקבלו בחברה בתקופה שבה כיהן ליברמן בתפקידים ציבוריים.

"…על פי החשד, בהתנהלות זו העמיד עצמו ליברמן במצב של תלות אפשרית באותם אנשי עסקים, או למצער במצב של חשש לניגוד עניינים בין פעילותו הציבורית לבין מחויבותו לאותם גורמים.

מוטי קמחי

"…במהלך כל התקופה הרלוונטית, בעיתות שבהן שירת כנבחר ציבור, המשיך איפוא ליברמן על פי החשד ליהנות באופן מלא או חלקי במישרין או בעקיפין מפעילות התאגידים ומתקבולים כאמור. זאת, הרחק מן העין הציבורית, תוך הפרת חובות הדיווח הקבועות בדין, ובדרכי הסתרה מכוונות מהציבור של פעילות זו, והכל - בדרכי מרמה ובאופן שמנע כל אפשרות של פיקוח על ניגודי עניינים פוטנציאליים בהתנהלותו.

"...ניתוח מכלול הראיות בתיק החקירה והערכתו נסוב בעיקר סביב פעילותן של חמש חברות.... חברות אלה עמדו בקשרים פיננסיים, שטיבם לא עלה בבירור מחומר החקירה שנאסף, עם מעגל מצומצם של אנשי עסקים המקורבים לליברמן. בין היתר, היו חברות אלה בקשר פיננסי עם אנשי העסקים מיכאל צ׳רנוי, מרטין שלאף, רוברט נוביקובסקי, דניאל גיטנשטיין ודן גרטלר.

"...על פי החשד, בנוסף לכך שליברמן המשיך לקיים זיקה לחברת נתיב קפריסין, הוא אף קיים שתי מסגרות עסקיות נוספות, שבהן היתה לו שליטה במהלך כהונותיו הציבוריות. מדובר בשתי חברות אשר הזכויות בהן נרשמו על שם איגור שניידר, נהגו לשעבר ואיש אמונו של ליברמן:

"1. MV: החברה הוקמה כחברה בת של נתיב קפריסין ונרשמה באיי הבתולה הבריטיים... הסכום המרכזי שהתקבל בחשבון חברה זו היה סכום של 500 אלף דולר מחברה שבשליטתו של איש העסקים מיכאל צ׳רנוי, וזאת בתקופת כהונתו של ליברמן כשר התשתיות.

2". ״מייפלאוור״ MF והחברה האם שלה ג׳נרל טימור. שתי החברות... נרשמו באיי הבתולה הבריטיים... החל ממועד הקמתה ועד ראשית 2008 עמדה חברת מייפלאוור בקשרים עסקיים עם גורמים הכוללים גם את אנשי העסקים המוזכרים לעיל, המקורבים לליברמן, אשר בינם לבין ליברמן התקיימו יחסי אמון. היקף הפעילות של החברה עמד על כ–12,490,000 דולר.

"...במשך כל תקופת פעילותה של מ.ל 1, היה עיסוקה היחיד, לפי הנטען, מתן ייעוץ לחברת MVF M egatis הרוסית אשר הוחזקה בשליטתם של דני גיטנשטיין, חבר ילדות של ליברמן, ואדם נוסף בשם איגור וינברג, שהלך לעולמו... תמורת שירותי הייעוץ האמורים הזרימה מגאטיס למ.ל 1 כל חודש ובסך הכל סך של 405,000 דולר. סך הכל הועברו למ.ל 1 כ–3 מיליון דולר.

אילן אסייג

"...אלא שגם לגבי חברה זו הגעתי בסופו של דבר למסקנה כי לא ניתן יהיה להוכיח זיקה של ממש, ברורה ומובהקת של ליברמן לחברה, בשנות כהונתו הציבורית, ברמה המגבשת עבירה פלילית.

עסקת היין: 
קבלת 500 אלף דולר מצ׳רנוי

"ב-17.5.01, בתקופה שבה כיהן ליברמן כשר התשתיות, הועבר סכום של 500 אלף דולר מחברת MCG holdings שבשליטת מיכאל צ׳רנוי לחשבה על שם חברת MV... העברת כספים זו משויכת לעסקה בתחום היין וזו הפעילות העסקית העיקרית שבוצעה בחברת MV.

"...במסגרת ההסכם הוסכם כי היועץ (MV) יספק שירותי ייעוץ בנוגע לייצור ומסחר ביין בשווקים ברוסיה ובמדינות אחרות. כמו כן התחייב היועץ לסייע בהקמה של כרמים חדשים בבולגריה.

"...על פני הדברים נראה שסיפור החתימה על עסקת היין מעלה תמיהות. שניידר, המעיד על עצמו כי אינו יודע אנגלית, מסר בהודעתו, כי חתם על הסכם באנגלית.. בלא שהיה מעורב בכך עורך דין מטעמו. כל זאת בעסקה בה התמורה מתקבלת כהלוואה בסכום גבוה...

מוטי קמחי

"...בחינת האמירות של העדים מגלה סתירה עיקרית בין הגרסאות שניתנו בנוגע לעילת התשלום. הסתירה מצויה בין גרסאות צ׳רנוי ובטקוב מחד גיסא, שמסרו כי התשלום הינו בגין שירותי ייעוץ שניתנו על ידי שניידר; ובין גרסת גיטנשטיין ושניידר מאידך גיסא, לפיה מדובר בתשלום בגין תיווך.

"...תשלום נוסף בסך של 250 אלף דולר הועבר ב–18.5.01 לחשבון בקפריסין על שם גרשון טרטסמן, עבור ״עסקת משאיות״. טרטסמן הוא שכנו של ליברמן ומקורבו. בעניין זה טוענים טרטסמן ושניידר כי מדובר בעסקה משותפת לשניהם, להקמת חברת משאיות בבלארוס, שאין בינה לבין ליברמן דבר וחצי דבר...

"…מייפלאוור נוסדה כחברת offshore באיי הבתולה הבריטיים. החברה הוקמה ונוהלה על ידי משרד עורכי דין קפריסאי על פי הוראותיו של עו״ד יואב מני. בגלגולה הראשון כ–maxima timber החברה נותרה ללא פעילות. ב-24.4.02, כחודש לאחר סיום פעילותו של ליברמן כשר, שונה שמה של החברה לימים לאוויר ותוך חודשים ספורים החלה החברה בפעילות עסקית/פיננסית ענפה... היקף התנועות בין יולי 2003 למארס 2008 עמד על 12,490,000 דולר.

"….ליברמן בחקירתו מכחיש הכחשה גורפת של כל קשר לחברת מייפלאוור וטוען כי מעולם לא שמע אודותיה. אלא שעל פי החשד, מדובר בחברה שנוהלה בפועל על ידי איש קש, איגור שניידר, שפעל מטעם ליברמן. חשד זה מתבסס על כך שנמצאו קשרים מסוימים של ליברמן לחברה זו. על פי החשד, מייפלאוור השתלבה במארג החברות יחד עם נתיב אל המזרח ו-MV כחלק מתוכנית פעולה כוללת, שנועדה לאפשר ליברמן להמשיך בפעילות פיננסית במקביל לכהונותיו בתפקידים ציבוריים. בדיווחיו למבקר המדינה לא הזכיר ליברמן את מייפלאוור בעוד שעל פי החשד היה בעל שליטה בה בתקופת כהונתו כשר.

"...גורם מרכזי שיכול להעיד על בעל הזכויות בחברה זו, מכלי ראשון, הוא עו״ד מני, שטיפל בענייניה של מייפלאוור. מני נשאל מפורשות לגבי זהות הלקוח שאותו הוא מייצג בחברת מייפלאוור, אך סירב להשיב לשאלה זו, כמו למרבית בשאלות, לטענתו בעצת עורך דינו.

"…אינדיקציה שהעלתה חשד לקיומו של קשר בין ליברמן לחברה זו עניינה בכך שנמצא קשר בין מייפלאוור לבין מ.ל 1 שנרשמה על שמה של מיכל ליברמן. עיסוקה היחיד של מ.ל 1 היה מתן שירות, שנטען כי היה ייעוץ, לחברת megatis, שהיתה בשליטת דני גיטנשטיין, ידידו של ליברמן.

מוטי מילרוד

"...מחומר הראיות עולה, כי החל מיולי 2004 עד ינואר 2008 הזרים גיטנשטיין 65 אלף דולר כמעט מדי חודש בחודשו לחברת מ.ל 1 (למעט חמישה חודשים ב–2006). אך החל מפברואר 2008 חדלה מגאטיס להעביר כספים למ.ל 1, ככל הנראה בשל קשיים כלכליים.

"את מקומה של מגאטיס תפסה חברת Levingstone, אף היא בשליטת דני גיטנשטיין. חברה זו העבירה למ.ל 1 שני תשלומים של 45 אלף דולר כל אחד, ביולי־אוגוסט 2008 וסך של 90 אלף דולר בדצמבר 2008.

"...על אף שהראיות שנבחנו מעוררות תמיהה וחשד למסכת של הסתרה ומרמה, לא עולה מהן תמונה ראייתית שלמה חד־משמעית במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, המלמדת שליברמן היה בעל זיקת בעלים או זיקה אסורה אחרת לחברת מייפלאוור. בנוסף, לא זו בלבד שאין די מסמכים לבסס את החשד, אלא שאין אף עד אשר מעיד על היותו של ליברמן בעל שליטה בחברה.

"…אין מחלוקת כי מיכל ליברמן, בעלת החברה, לא נתנה כל ייעוץ לחברות של גיטנשטיין לא בתקופה הראשונה ולא בשנייה. לגרסתה, היא עסקה ב״מאקרו״ ולא ב״מיקרו״, ותפקידה היה לגייס את העובדים הטובים ולא לתת ייעוץ. מהודאותיה של מיכל עולים שני דברים מרכזיים: ראשית, אין לה כל ידיעה קונקרטית על מהות הייעוץ שנתנה לא בתקופה הראשונה ואף לא בתקופה השנייה. שנית, מיכל לא היתה מודעת לשינוי שחל בזהות החברה המשלמת ב-2008 (לוושינגטון במקום מגאטיס).... יתרה מזו, על פי דיני הראיות, מיכל לא תוכל להעיד נגד אביה בבית משפט.

"…שרון שלום נחקר ארוכות אודות שירותי הייעוץ שנתן לפי הנטען למגאטיס, אך בקיאותו בתחום היתה דלה למדי, ולגבי שאלות רבות השיב כי אינו זוכר. יוזכר גם, כי בניגוד ליברמן, שלום אינו דובר רוסית וקשריו במזרח אירופה הם בוודאי לא כשל ליברמן, כך שקשה להניח שהייעוץ שהעניק השתווה לזה שליברמן ידע לתת.

בלומברג

"...עוד אציין, כי איגור וינברג, השותפו של גיטנשטיין, שהעיד שלא ידוע לו על ייעוץ שהתקבל ממ.ל 1, מת במהלך 2008, וממילא לא ניתן יהיה לעשות שימוש בבית המשפט בגרסתו זו. אזכיר עוד, כי משטרת ישראל ביקשה כמה פעמים מהרשויות ברוסיה לא לחקור את מר איגור פסטובו, המנהל הכללי של חברת מגאטיס, והאיש ששלום טען לאורך כל חקירותיו כי מולו עבד. אלא שעד זה לא אותר עד היום ולא מסר כל גרסה.

"…ב״הסכם הפרישה״ של ליברמן מחברת מ.ל 1 צויין במפורש, שתשלום הפיצויים שאותם תשלם החברה ליברמן משקף גם רווחים עתידיים אשר ייכנסו לחברה בגין מעשיו עד אותה עת. עניין זה עשוי גם להוות ראשית הסבר לחתימת החוזה השני באותם תנאים חרף עזיבת ליברמן.

"...מחד גיסא, רכישת דירת המגורים, שאין בינה לבין עיסוקי החברה ולא כלום, עשויה לחזק את החשד שפורט לעיל. מאידך גיסא, ניתן לטעון כי רכישת דירה עבור מיכל מכספי מ.ל 1, כאשר חלקה נרכש באמצעות הלוואת בעלים, מחזקת את טענת ההגנה, לפיה החברה היתה בבעלות מיכל והכספים שנצברו בה שימשו את מיכל לצרכיה.

"...ברובד האינטואיטיבי הסיפור המתגלה בפרשה זו הוא כזה שיש בו להפנות חשד כבד כלפי ליברמן. עם זאת, כשמנסים ״לפרוט״ את אותו רובד אינטואיטיבי לתוך ראיות ממשיות שבעזרתן ניתן לשכנע בית משפט באשמתו בפלילים, אנו עומדים על אדן רעוע למדי. לא רק שאין בנמצא עדי תביעה שיעמדו על הדוכן ויספרו את הסיפור המפליל, אלא שגם לא ניתן להשתמש בדבריהם של מיכל ואיגור וינברג, שדבריהם משמשים חלק מהבסיס לאותו רובד אינטואיטיבי.

"...החשדות בפרשה זו עלו רק בשלב מתקדם מאוד של הפרשה. כדי למצות את חקירת פרשה זו נדרש היה לבקש קיום חיקורי דין בארצות שונות. אלא שההחלטה שהתקבלה בנדון היתה לסיים את החקירה ולא להעמיקה.

"…קושי נוסף מצוי בעובדה שיוסף שולדינר, מעורב מרכזי בפרשה, ומי שרכש לפי הנטען את חברת נתיב אל המזרח, נפטר עוד ב–2006, ולפיכך תיק החקירה חסר את גרסתו... עד נוסף, תושב מולדובה, השתעבדותו חשובה לפרשת מ.ל. מת ב–2008, לאחר חקירתו, ועד אחר, תושב רוסיה שגם עדותו יכלה לשפוך אור רב על פרשה זו לא אותר ולא נחקר.

"...כעולה מפירוט הדברים בהחלטה, נותרו שאלות והתמיהות לא מבוטלות נוכח הראיות שהצביעו לכאורה על מעורבותו של ליברמן בחברות ועל זיקה פסולה שלו אליהן. למותר לציין, כי סגירת תיק פלילי מחוסר ראיות מספיקות אינה מהווה ״תעודת הכשר״ ציבורית ואין בה כדי למחוק כליל רישומן של תמיהות אלו".

עד כאן דבריו של היועץ המשפטי לממשלה. ועכשיו ההחלטה בידי נתניהו - אם למנות את ליברמן לשר הביטחון. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#