ההזדמנות של קרנית פלוג להצטרף לכוח 
הנשי העולה - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההזדמנות של קרנית פלוג להצטרף לכוח 
הנשי העולה

אם פלוג היתה מבלה קצת בקרב קבוצת הנשים שהתאספה בכנס הפיננסי בוושינגטון, ייתכן שהיתה מחליפה צד, ומסתכלת על העולם דרך המשקפיים של מיליוני אזרחים שלעולם לא יבינו את עולם הבנקאות, ולא דרך הזווית של המפוקחים - הבנקאים שעסוקים בכתישת הרגולטורים

9תגובות

איש בקהל לא גילה עניין מיוחד כשנגידת הבנק המרכזי האמריקאי ג'נט ילן זרקה לפתע פצצה, כאשר אמרה שמחירי המניות האמריקאיות גבוהים. שניות לאחר מכן שוק המניות האמריקאי כבר התחיל לרדת. יש רק אשה אחת בעולם שמסוגלת להזיז בכמה מלים שווקים במהירות ובעוצמה כאלה. בכל כנס אחר שעוסק בפיננסים ובבנקאות אירוע כזה היה נהפך מיד לשיחת היום במסדרונות ועל הבמה, ומוזכר בכל פאנל ודיון לאחר מכן.

אבל זה היה רחוק מלהיות הכנס הפיננסי הרגיל, מהסוג שנערך עשרות או מאות פעמים בשנה בניו יורק, בלונדון וביפן. בקהל שישב באולם הכנסים של קרן המטבע בשדרות פנסילווניה בוושינגטון ישבו מעט בנקאים - והרבה מאוד אנשים שמשוכנעים שהבנקאים הם כבר מזמן לא הפתרון, אלא בעיקר הבעיה. לדידו של הקהל הזה, תפקוד הרגולטורים ולא תנודות השווקים או רמת שוק המניות הוא זה שיעצב בטווח הארוך את דמותה של החברה האמריקאית.

ילן שמרה בנאום הפתיחה שלה על האיפוק המתבקש מתפקידה כרגולטורית הבכירה ביותר בעולם הפיננסי. אבל חברתה לפאנל הפותח, יו״ר קרן המטבע הבינלאומית כריסטין לגארד, זרמה עם רוח הכנס: ״חברתי ג׳נט פתחה את הבוקר בקצת היסטוריה על המשבר הפיננסי וכיצד הגענו לכאן. אני רוצה ללכת קצת יותר אחורה ולצטט את וולטר. הוא אמר שאם אתם רואים בנקאי קופץ לפתע מהחלון, תקפצו אחריו - כי כנראה יש סיכוי טוב לעשות כסף״.

אייל טואג

הקהל הגיב בתשואות, והדוברים שעלו בהמשך החרו החזיקו אחריה, משום ששני דברים איפיינו את כל הנואמים והפאנליסטים שהתקבצו לכנס שאירגן INET - מכון מחקר לחשיבה כלכלית חדשה: הראשון הוא שכולם היו ממוקדים בכישלונם של הרגולטורים בפיקוח על המערכת הפיננסית הגלובלית, והשני הוא שכולם היו נשים. האם זאת מקריות שדווקא נשים רוצות או מסוגלות לצאת נגד המועדון החזק והמלוכד של הפיננסיירים ולאסור מלחמה על אותם רגולטורים ומפקחים שהם מאלפים ומשחדים? כלל לא בטוח.

אף שרוב הנשים שהשתתפו בפאנלים - הרגולטוריות, האקדמאיות, החוקרות והפעילות החברתיות - היו כלכלניות, בזו אחר זו הן הסבירו כי הבעיה המרכזית בענף הפיננסים היא פוליטית: הכוח העצום וההשפעה המשחיתה של הבנקאים על הדמוקרטיה.

רויטרס

הקול הצלול והנוקב ביותר היה של זקנת השבט, ברוקסלי בורן, לשעבר יו״ר הרשות לפיקוח על שוק החוזים העתידיים על סחורות. בורן היתה אחת הרגולטוריות הבודדות בארה״ב שיצאו לפני 17 שנה נגד הרכבת הדוהרת של הבנקאים. האירוע המכונן בקריירה שלה התרחש ב-1999, כאשר היא דרשה להגביר את הרגולציה על שוק הנגזרים, וסגן שר האוצר האמריקאי לארי סאמרס התקשר אליה וצרח: ״יושבים אצלי בחדר 13 בנקאים ומסבירים לי שאת הולכת להרוס את שוק ההון האמריקאי״.

שיחת הטלפון הזאת שיקפה היטב את העמדה ששלטה באותם ימים בוול סטריט - הבנקאים לא זקוקים לרגולציה, כי השוק ידאג לעשות רגולציה.

כמו שאר חברותיה לכנס, בורן סבורה שגם לאחר המשבר הפיננסי ההשפעה של המערכת הפיננסית האמריקאית על הפוליטיקה גדולה מתמיד. ״הכוח וההשפעה של המערכת הפיננסית מאיימים לגרום להמשך השבי הרגולטורי של המפקחים במערכת הפיננסית", היא אמרה. "לבכירים בבנקים יש לעתים קרובות השפעה על זהות האנשים שמתמנים לרגולטורים. הנטייה של פקידים בממשל לקבל על עצמם ג׳ובים יוקרתיים עם משכורות גבוהות בבנקים לאחר שסיימו את תפקידם הציבורי מגדילה את התמריץ של אלה שנשארו בממשל לשרת את האינטרסים של המערכת הפיננסית במקום לשרת את הציבור״.

מיד אחרי בורן עלתה לבמה ענת אדמתי, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת סטנפורד, שנהפכה בשנים האחרונות לאחד הקולות החשובים ביותר בעולם במאבק לחשיפת שיטות המערכת הפיננסית, ושבספרה ״בגדי הבנקאים החדשים״ הסבירה לאמריקאים בשפה פשוטה איך הבנקאים מרמים אותם.

אדמתי בחרה לפתוח בסיפורה האישי: במשך 25 שנה היא לימדה את הסטודנטים שלה בסטנפורד כיצד המערכת הפיננסית מקצה מקורות בצורה יעילה ותורמת לחברה - ולאחר המשבר הפיננסי הבינה שהיא חייבת להשתנות. ״הייתי חייבת לצאת מהדיסציפלינה שלי, של המימון, ולשאול את עצמי שאלות קשות. אני קוראת לכם לעשות אותו דבר. בלתי אפשרי להבין את החברה והכלכלה מדיסציפלינה אחת״, היא אמרה לקהל.

Via Bloomberg

הקורס שמעבירה אדמתי נקרא ״פיננסים והחברה״, והוא כבר לא ממוקד רק בתיאוריית המימון אלא בדיסציפלינות שונות, כמו מדע המדינה וסוציולוגיה, המסבירות שבנקאות ופיננסים שלובים עמוק בפוליטיקה ובתרבות, כמו אותו ״עיוורון מרצון״ שמאפיין רבים כשהם עומדים מול כוח, כסף ומועדונים חברתיים שמקיאים מתוכם את כל מי שמעז להעלות שאלות. אדמתי חדלה להיות רק מרצה ונהפכה לאקטיביסטית שמאתרת את אנשי המקצוע הבודדים שמוכנים לצאת למאבק בבנקאים ומגבשת קואליציות.

בשורה השלישית, רחוק מהפאנל ומהמצלמות, ישב סגנה של נגידת הבנק המרכזי - פרופ' סטנלי פישר. בהופעות הציבוריות שלו מאז מונה לתפקיד לפני שנה נזהר פישר - כמו ילן - מלהתבטא לגבי כוחם הפוליטי האדיר של הבנקים. אבל בחירתו להגיע לכנס האנטי־בנקאי הזה, שהביטוי ״הרגולטור השבוי״ חזר בו שוב ושוב, וגם לשבת באולם ההרצאות מ-9:00 עד 12:00, מדברת בעד עצמה. יתכן שפישר מביא בחשבון אפשרות שהרעיונות של הנשים שהיו על הבמה, שעדיין נמצאים בשולי השיח האמריקאי, יפרצו יום אחד למרכז ויחוללו מהפך כלכלי ופוליטי מהגדולים בהיסטוריה.

נראה שזה לא יקרה בבחירות הקרובות. הסנאטורית אליזבט וורן היא כרגע הפוליטיקאית היחידה בארה״ב שמוכנה לצאת לקרב בבנקאים, ולמרות הפרופיל הציבורי העולה שלה היא לא תתמודד נגד מכונת הכסף של הקלינטונים במפלגה הדמוקרטית. הסנאטור מוורמונט ברני סאנדרס, שמחזיק בדעות דומות והכריז בשבוע שעבר על מועמדותו לנשיאות, מגדיר עצמו סוציאליסט - מה שהופך אותו ללא רלוונטי עבור רוב הבוחרים.

בבחירות 2016 נישאר איפוא עם המועמדים הרפובליקאים, שרבים מהם מצהירים בגלוי על קשריהם העבותים לוול סטריט; ועם הילרי קלינטון שמדברת מדי פעם נגד וול סטריט, אבל היא ובעלה מחוברים לכסף של המיליארדרים — לא פחות, אולי יותר, מיריביהם באגף הימני. המערכת הפוליטית האמריקאית נכבשה מזמן על ידי הכסף הגדול של וול סטריט ושאר קבוצות האינטרס, והסיכוי לרפורמות תחת קלינטון או אחד המועמדים הרפובליקאים נראה נמוך מאוד.

מחליפתו של פישר בבנק ישראל לא הגיעה לכנס, וחבל: ייתכן שהתחככות בחבורה הנשית הזאת היתה גורמת לה לחשוב על הסכנה האורבת לישראל - הידרדרות לשלטון הבנקאים והטייקונים כמו במודל אמריקאי.

רויטרס

שבי רגולטורי - הנטייה של רגולטורים לשרת את מפוקחיהם - לא נובע רק מתמריצים כלכליים, או מהדלת המסתובבת של ג׳ובים במיליוני דולרים שמקבלים הפקידים כאשר יוצאים לעבוד במערכת הפיננסית. היא גם לא נובעת מהיתרון האדיר שיש למפוקחים, בין אם אלה הבנקאים, חברות הביטוח או מונופול הגז, במידע ובמקצועיות בהבנת הסוגיות.

יותר מכל, השבי הרגולטורי הוא תופעה סוציולוגית ותרבותית. הסיבה העיקרית לכך שרגולטורים לא מסוגלים לשרת את הציבור אלא דווקא את המערכות והאנשים שעליהם הם אמורים לפקח היא החיבורים החברתיים ואימוץ הרעיונות והתרבות של המפוקחים.

כאשר אנחנו חיים בחברה שמודדת יותר ויותר אנשים על פי הישגיהם הכלכליים, המשכורת שלהם והשווי הנכסי הנקי שלהם - אין פלא שהרגולטורים מביטים מדי פעם בהערצה אל מפוקחיהם, המרוויחים מיליוני דולרים בשנה - או במקרה האמריקאי עשרות מיליוני דולרים בשנה.

השבי הרגולטורי הוא גם שבי אינטלקטואלי, והוא מגיע כמובן לאקדמיה. פרופסור מפורסם למימון שהשתתף בכנס סיפר לי שבאוניברסיטה שבה הוא עובד עשרות שנים מסרבים שנים ארוכות לתת לו לנאום בכנסים בנושא מדיניות כלכלית בגלל חששם מהתורמים מוול סטריט. האוניברסיטה הזאת, אחת מחמש המובילות בארה"ב, מתהדרת בחדשנות, ביזמות ובשוק חופשי, ויש בה עשרות מרצים לאתיקה ולמנהיגות. הקביעות מאפשרת לו לכתוב את כל מה שהוא רוצה במאמריו ובספריו, אבל אם הוא רוצה במה אקדמית, הוא צריך להקפיד לא להרגיז יותר מדי את הכסף הגדול. זאת בדיוק המערכת האקולוגית שתומכת בשבי האינטלקטואלי של הרגולטורים. לוול סטריט תמיד יהיו במות. היא קונה אותן במזומן.

בימים הקרובים יגיע למשרד האוצר שר האוצר הראשון בישראל ששם לו למטרה לפרק את הכוח האדיר של פועלומי - הדואופול הבנקאי שמרכז כוח אדיר במגזר העסקי ובשוק ההון ושולח זרועות תמנון נסתרות לאקדמיה, לעיתונות ולפוליטיקה.

כבר בפגישה הראשונה של פלוג עם כחלון, שנערכה לפני שבועיים בלשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היא מיהרה לאמץ את ראיית העולם של הבנקאים: במקום לראות בבואו של כחלון הזדמנות לפרק את הריכוזיות בבנקים, להכניס תחרות ולרסן את כוחם - היא רואה בו איום.

אם פלוג היתה מבלה קצת בקרב קבוצת הנשים שהתאספה בוושינגטון, ייתכן שהיא היתה שואלת את עצמה אם הגיע הזמן להחליף צד: להסתכל על העולם דרך המשקפיים של מיליוני אזרחים ולקוחות שלעולם לא יבינו לעומק את עולם הבנקאות, ולא דרך הזווית של המפוקחים - הבנקאים שעסוקים בכתישת הרגולטורים. ״לֹעולם שבו רוב הרגולטורים שבויים, חשוב שיהיו כמה עצמאיים שיהיו מוכנים לדבר״, אמרה ברוקסלי.

פלוג יכולה להתייעץ עם סגניתה, פרופ' נדין טרכטנברג־בודו, שהיתה בעבר בכירה בבנק הפועלים. היא יכולה להסביר לה איך באמת נראה המשטר התאגידי בבנק הגדול במדינה, ושהיו"ר המושחת דני דנקנר אינו רק תפוח אחד רקוב בסלסלה אלא חלק מתרבות ארגונית שאיפשר הדירקטוריון.

פלוג גם יכולה לשאוב השראה מרגולטורית ישראלית אחרת. כאשר דורית סלינגר שימשה כמנכ״לית חברת הדירוג מעלות עד לפני ארבע שנים, היא לא היתה מסוגלת לעמוד מול כוחם של הטייקונים שרצו דירוגים גבוהים לגיוסי ההון שלהם. אבל כאשר היא הגיעה למשרד האוצר כמפקחת על שוק ההון והביטוח, היא החליטה להחליף צד. המתקפות של מנהלי חברות הביטוח על הניסיון של סלינגר לתת יותר כוח ומידע למבוטחים ולשים קץ לפרקטיקות המסואבות של הענף מזכירות מאוד את אלה של הגברים של וול סטריט נגד בורן. מי זאת הגברת הזאת, שחושבת שהיא תתפרץ למועדון הגברים העשירים ותעלה סימני שאלה לגבי הדרך שבה הם מנהלים את העניינים כאן מאז ומעולם?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#