בנק ישראל מציג: המבחן האמיתי של משה כחלון

כחלון יצטרך להחליט אם הוא מכריז מיד על מצב חירום בשוק הנדל״ן ושולף נשק לא קונווציונלי, אך הכרחי, כדי לעצור את המכונה הגדולה ביותר בישראל שלוקחת מאלה שאין להם ומעבירה לאלה שיש להם

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים61
גיא רולניק
גיא רולניק

משה כחלון הוא כרגע הג׳וקר היחיד בממשלתו הרביעית של בנימין נתניהו.

ראש הממשלה נהפך בשנים האחרונות צפוי לעייפה: הוא נטש את הציבור, את החברה ואת האתגרים הכלכליים שעמם היא מתמודדת, ובנה את המוניטין והיוקרה שלו סביב איומים חיצוניים. כמו חבריו הרפובליקאים בארה"ב, נתניהו מסמן אויבים ואתגרים בעיקר במזרח התיכון - פעם חיזבאללה, לאחר מכן אירן ועכשיו דאעש - ומקטין או מתעלם מהאויבים הגדולים ביותר בבית: השתלטות הכסף הגדול וקבוצות האינטרס על הפוליטיקה המקומית, השחיתות, הנפוטיזם והקליינטליזם במגזר הציבורי ומדיניות כלכלית שמשרתת מעטים ומחוברים על חשבון הרווחה לציבור הרחב.

ההתנצלות המביכה של נתניהו רגע לפני הבחירות בפני יו״ר ועד עובדי רשות שדות התעופה, מהמונופולים המסואבים והאלימים ביותר בישראל, חושפת פן נוסף בהתנהלותו: 40 שנה לאחר מהפך 1977, הליכוד דומה להפליא למפא״י ההיסטורית - מפלגה קליינטליסטית ששואבת את כוחה מעשרות קבוצות עובדים המחוברות לתקציב המדינה ונהנות מתנאים שרק מקורבי השלטון מקבלים.

השבעת הכנסת ה-20צילום: אמיל סלמן

מאביגדור ליברמן ומאריה דרעי אין לצפות לשום תועלת ציבורית. דרעי נזכר באחיו השקופים רק ערב בחירות. בקדנציות שבהן שירת בממשלה הוא מעולם לא הראה שום נכונות להתעמת עם מוקדי הכוח והכסף במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי. הרשעתו בפלילים הופכת אותו לשחקן לא רלוונטי ולא לגיטימי בשיחה הכי חשובה בישראל: תיקון כשלי השחיתות והנפוטיזם ושיקום המגזר הציבורי.

ליברמן, שהצליח לחמוק שוב ושוב מכתבי אישום פליליים - אף שעד היום לא הסביר לציבור כיצד צמחו מיליוני דולרים בחשבונות הבנק שלו, של בתו מיכל ושל נהגו איגור - ימשיך כנראה בממשלה הבאה להתסיס את הציבור, ליצור קרעים מול החברה הערבית ובעיקר להתראיין לערוצי הטלוויזיה הצמאים לסנסציה ולקיצוניות.

נפתלי בנט, שמיצב עצמו ערב בחירות 2013 כמי שיעסוק בנושאי כלכלה ויצטרף למאבק ביוקר המחיה ובריכוזיות, מיהר לאמץ את דוקטרינת ליברמן ולהתמקד בעיקר בנושאים הביטחוניים ובהתנחלויות. כמיהתו לתיק הביטחון חושפת שוב את העדפתו האמיתית: לסלול את דרכו לראשות הממשלה - ולא להקדיש אנרגיה לכאב המיידי של רוב הציבור בישראל, כולל רבים מחבריו לשעבר בתעשיית ההיי־טק שמחפשים את עתידם בחו״ל.

כחלון יגיע לממשלת נתניהו בלי דחיפה של טייקונים בולטים, בלי מעורבות מסיבית של ערוצי הטלוויזיה והעיתונים המקורבים או הנשלטים על ידי הטייקונים ובלי דילים עם הוועדים הגדולים במונופולים. הוא הפוליטיקאי הראשון בישראל שבחר לדבר במסע הבחירות שלו על עמדות הכוח במדינה. זאת סיבה טובה לכל השחקנים שנהנים מהסטטוס־קוו הנוכחי לחכות לו בכל פינה, לארוב לכל טעות ולכל מעידה.

הראשונים להגיח היו ראשי מערכת הבנקאות ושר האוצר לשעבר יאיר לפיד, שהיה בעבר הפרזנטור שלהם. במסיבות העיתונאים לרגל פרסום הדו"חות הכספיים של 2014 הם מיהרו לייצר מצג של מערכת בנקאות מתייעלת ותחרותית, שנערכת ״להמציא עצמה מחדש״ לעולם הדיגיטלי.

דוד ברודט ורקפת רוסק־עמינח בהצגת הדו"חות הכספיים של בנק לאומי, השבועצילום: עופר וקנין

אם מערכת הבנקאות הישראלית תמציא את עצמה באופן עצמאי מחדש בשנים הקרובות, אפשר יהיה לכתוב את ספרי הכלכלה מחדש ולתאר דואופול פלאי שבמשך עשרות שנים ינק מהציבור רנטות מונופוליסטיות אדירות שחילק ל–10,000 מנהלים - ובוקר אחד החליט לשנות את דרכו.

עד אז כדאי להזכיר את מה שכתוב בספרי הכלכלה: חברות גדולות מתייעלות, מתחדשות ומייצרות ערך ללקוחות רק כשמופעל עליהן לחץ תחרותי אמיתי. הרטוריקה החדשה של הבנקים, שמקבלת תהודה ולא ביקורת בכלי התקשורת הסמוכים על שולחנם, נועדה להתחיל להכשיר את הקרקע למאבק הדה־לגיטימציה בכחלון ובבכירי האוצר שינסו לטפל בריכוזיות במערכת הפיננסית, שמחלישה את הדמוקרטיה ומעוותת את הקצאת ההון במשק.

שר האוצר הקודם בחר להתעלם מהנעשה במערכת הפיננסית ונמנע ככל יכולתו מעימותים עם מוקדי הכוח במגזר הציבורי. אבל אשף יחסי ציבור הוא נשאר גם אחרי הכישלון הצורב בבחירות, והשבוע הוא בחר להתחיל את כהונתו באופוזיציה בעצות בפייסבוק למי שכנראה יהיה מחליפו. הוא הסביר לו שהמבחן האמיתי שלו אינו עימות עם עשרות מונופולים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי וגם לא שיקום המגזר הציבורי, אלא התעקשות על מספר קטן של שרים בממשלה הבאה.

הרעיון של ממשלה קטנה עם 18 שרים, רצוי אפילו 10 שרים, הוא אכן נכון וראוי: זהו מסר חשוב על הצורך להפסיק לראות במגזר הציבורי מכשיר לייצור ג׳ובים ומשרות מיותרות למקורבי המפלגות ולמיליציות מיסוי עצמאיות שהיכו שורש והשתלטו על ניהול המגזר הציבורי - והתמקדות בשירות שהוא צריך לספק לאזרחים.

אבל דווקא הממשלה האחרונה, שהיתה הקטנה ביותר שידענו מזה עשרות שנים, הוכיחה שמספר השרים אינו ערובה לשינוי של ממש. דו״ח בנק ישראל שפורסם השבוע מציג את המשך הגידול בהוצאות השכר במגזר הציבורי ב–2013 וב–2014, וזאת למרות אווירת המשבר והאיומים שעמה התחילה הממשלה הקודמת את הקדנציה. ההוצאה הממשלתית הנומינלית בכלל וההוצאה על שכר בפרט המשיכו לגדול ב–2013, בדומה למה שקרה בחמש השנים שקדמו לה, וירדו ב–2014 רק בגלל נפילה באינפלציה. בתי הדין לעבודה נהפכו בשנים האחרונות לחסם מרכזי בכל ניסיון של הממשלה להחזיר לציבור את מה שנלקח ממנו: שליטה וניהול במוסדות שאמורים לספק לו שירותים.

צמצום מספר השרים בממשלה היה יכול להיות אות חשוב למגזר הציבורי כולו אם היה מלווה בתוכנית נחושה וכוללת להתחיל לשקם את המגזר הציבורי, לפרק את שיטת עובדי דור א׳ ומולם מאות אלפי עובדי הקבלן, שיותר משהיא מרחיבה את הפערים החברתיים היא חוסמת התקדמות טכנולוגית, חדשנות והתייעלות המגיעות למשלם המסים.

המבחן ארוך הטווח של כחלון הוא הנכונות ללכת לכל המקומות שפוליטיקאים שישבו במשרד האוצר לא רצו ללכת אליהם מזה שנים - והגיעו אליהם רק כתוצאה מלחץ חיצוני מסיבי, כמו המשבר הכלכלי של 1985 או המחאה החברתית של 2011: עימות עם מוקדי הכוח במשק שמדירים את הציבור מנכסיו - ההון, השירותים הציבוריים והקרקעות.

רפורמות במערכת הפיננסית ובשירותים הציבוריים הן תהליכים ארוכים וכואבים, ולכן המבחן הראשון של כחלון בהקשר זה יהיה תוכנית העבודה שהוא ידרוש מאגף התקציבים, החשב הכללי, מינהל הכנסות המדינה והפיקוח על שוק ההון: אם ייתן להם רוח גבית לשנות את שיווי המשקל הנוכחי והסטטוס־קוו במשק שממנו נהנים מעטים, או שיסמן להם שהוא רוצה לראות מהלכים אמיצים ויצירתיים.

אם לחפש מבחן ראשון מיידי ופשוט לכהונתו של כחלון, יהיה זה כנראה במקום היחיד שבו אפשר גם לייצר שינוי מהיר באמצעות מהלך מהיר, חזק - ובעיקר לא פופולרי בקרב השכבות הכי מבוססות וחזקות במשק הישראלי: שוק הנדל״ן.

הגדלת ההיצע בשוק הנדל״ן היא משימה קשה והכרחית, וכחלון חייב לטפל בה על רקע המחויבות שלקח על עצמו ערב הבחירות. אבל בכירי משרד האוצר כבר הכינו לשר המיועד תוכנית בזק שתביא להיפוך מיידי במגמת המחירים בשוק הנדל״ן: מיסוי כבד על העשירון והמאיון של משקיעי הנדל״ן ובעלי דירות הרפאים.

הנכונות של כחלון לאמץ המלצות אלה תהיה מבחן ראשון שלו, של צמרת האוצר ושל הממשלה הבאה: אם הם מסוגלים ורוצים להתעמת עם אחת הקבוצות הכי גדולות וחזקות במשק - האנשים שצברו במשך שנים מאות אלפי דירות להשקעה והם המוטבים הגדולים ביותר מהבועה הנדל״נית שזורעת הרס בקרב דור שלם של בלתי מחוברים ובלתי מקושרים.

דו״ח של מינהל הכנסות המדינה שפורסם ב–TheMarker לפני שנה חשף עובדה מדהימה: בקבוצה הזאת יש לא רק קבלנים וחברי המאיון העליון במגזר העסקי, אלא הרבה מאוד עובדים במגזר הציבורי הרחב - החל בפורשי מערכת הביטחון, עבור ברופאים ועובדים בעיריות, וכלה בחלקים במגזר הציבורי שנחשבים בטעות לכאלה שנמצאים בתחתית הסולם הכלכלי. יש להניח שגם בתוך משרד האוצר, הממשלה והמערכת הפוליטית יש רבים שנמנים עם הקבוצה הזאת, והם ישמחו להסביר לכחלון איזו טעות כלכלית או פוליטית הוא יעשה אם יאמץ את הרעיון הזה, שממנו לפיד התרחק.

כחלון יצטרך אפוא להחליט כבר בתחילת הקדנציה שלו, עוד לפני העימותים הגדולים עם המערכת הפיננסית, המונופולים הפרטיים הגדולים ומיליציות המיסוי העצמאיות במגזר הציבורי, אם הוא מכריז מיד על מצב חירום בשוק הנדל״ן ושולף נשק לא קונווציונלי, אך הכרחי, כדי לעצור את המכונה הגדולה ביותר בישראל שלוקחת מאלה שאין להם ומעבירה לאלה שיש להם. כחלון יצטרך לבחור צד, וכחיה פוליטית ותיקה מאוד, הוא בוודאי יודע שרבים מאלה במערכת הפוליטית והציבורית שרוממות טובת הציבור בפיהם ומוכנים לדבר מבוקר עד ערב על הצורך ״לעזור לחלשים״ ו״לטפל בעוני״, ברגע שזה יגיע לכיס שלהם - ייחשפו העדפותיהם האמיתיות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker