יאיר לפיד מעביר שיעור לשר האוצר היוצא (ומשה כחלון עדיין לא משרטט חזון למשק)

מישהו צריך להזכיר למתמודדים שמנהיגות כלכלית לא נמדדת בלכתוב צ׳ק

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים82

״תהיו כחלונים״, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו לשריו. כמה מהם ניסו, ורובם לא הצליחו. זה לא מפתיע: אף שלכאורה כדאי להיות כחלון, הם רגילים לגזור קופונים מהירים ולפזר הבטחות גדולות. רובם אינם בנויים לכאבים, לסיכונים ולכישלונות, ובלי שלושת אלה - הסיכוי להוביל מהלכים משמעותיים ולא קוסמטיים הוא קלוש.

חלפו שלוש שנים מההכרזה הזאת של ראש הממשלה, שנראה שנועדה בעיקר להקניט ולהרגיז את שריו. בחודש האחרון מתברר שאדם אחד לפחות הבין את המסר והולך עליו במלוא הכוח.

משה כחלוןצילום: אוליבייה פיטוסי

באופן מדהים אין זה משה כחלון המקורי, שחוזר עכשיו לזירה הפוליטית עם הרוח הגבית החזקה של הצלחתו כשר תקשורת. דווקא הוא, שהסתמן כמי שיתווה כיוון חדש בפוליטיקה הישראלית, החל לאבד גובה וכיוון בחודש האחרון. לא. הכחלון החדש הוא לא אחר מהמתמודד יאיר לפיד, יו״ר יש עתיד.

כמעט את כל מה שכחלון אמור היה להגיד בקמפיין הבחירות שלו כדי להפוך את מפלגתו למפלגה מרכזית שאוחזת במשרד האוצר ובמשרדים החברתיים המרכזיים - אומר עכשיו לפיד: המלחמה בשחיתות, בהון־שלטון, בקבוצות האינטרס, במיליציות המיסוי - את כל הרעיונות האלה אימץ לפיד בחודש האחרון והוא משווק אותם בכל מקום בכישרון אופייני.

יש כמובן בעיה אחת קטנה שמעיבה על העניין: בדיקה שערכתי בארכיון והוצלבה גם בחיפושים בגוגל העלתה שהמתמודד לפיד, שאימץ את הטקסטים החשובים על הצורך להילחם ב״קבוצות אינטרס מיוחדות״, ב״שחיתות״, ב״הון־שלטון״ וכדומה, הוא כנראה אותו יאיר לפיד ששימש מאז מארס 2013 כשר האוצר.

מתברר שהלפיד שמתח השבוע ביקורת חריפה בקרב בוחריו הפוטנציאליים על מאות המיליונים שהוזרמו בשנה שעברה להתנחלויות - בהתאם 
לבון־טון הנוכחי - הוא אותו איש שלפני כמה חודשים ישב בממשלה כשר אוצר והקריא את הצעת ״המחליטים״, שאישרה את הזרמת הכספים האלה.

מתברר שהלפיד, שמפליא לפתע להסביר את שיטות מיליציות המיסוי במונופולים, הוא אותו איש שמיד בתחילת הקדנציה שלו כרת ברית עם עופר עיני, הבוס של המאיון העליון במגזר הציבורי, היועץ של הנהלת בנק דיסקונט, האיש שמינה את זוגתו לתפקיד בהסתדרות בשכר של מיליון שקל בשנה - וגם חברו הקרוב של מנכ״ל הפירמידה הגדולה במגזר העסקי.

עוד עולה מהבדיקה שלנו, שלפיד — שאמר השבוע ש״במשך שנים התנהל בישראל משחק לא הוגן", וש״זו מלחמה על יוקר המחיה ומחירי הדיור״ — הוא גם שר האוצר שעמד בשנתיים האחרונות מנגד כאשר מחירי הנדל״ן המשיכו לזנק בתהליך אכזרי והרסני שמפורר את החברה הישראלית ומעביר מאות מיליארדי שקלים מהשכבות החלשות ביותר לעשירון, המאיון והאלפיון העליון במגזר הפרטי והציבורי.

מהבדיקה שלנו עולה חשד שהמתמודד לפיד — שכרך השבוע את הוועדים הגדולים עם המאכערים לסוגיהם תחת כותרת כללית של ״קבוצות של אינטרסנטים״ (הטעות במקור) — הוא אותו לפיד שבמשך שנה וחצי נמנע בעקביות מכל עימות משמעותי עם ועדי העובדים של המונופולים והחמיץ רק באחרונה את ההזדמנות להעלות את שכר מינימום, כדי לדרוש מהוועדים הגדולים להסכים לרפורמות חשובות בשוק העבודה ובמגזר הציבורי למען עובדי דור ב׳ וג׳ ושאר הבלתי מחוברים בישראל.

שר האוצר יאיר לפידצילום: מוטי מילרוד

עוד מתברר שלפיד, שדיבר השבוע על ״משחק שאיפשר גם לשכבה דקה של טייקונים ומנהלים בכירים להתעשר באון שאינו קשור לביצועים העסקיים שלהם״ — הוא אותו לפיד שבתחילת כהונתו כשר אוצר נמנע מלהשתמש בפלטפורמה המדהימה שהכינה לו הממשלה הקודמת, מסקנות וחוק ועדת הריכוזיות, כדי לפרק מיידית את כל הפירמידות, האחזקות הצולבות, גרעיני השליטה במוסדות פיננסיים ושאר המחלות בשוק ההון — סוגיות שסוף־סוף הבשילו בקרב הציבור הרחב. ביטוי בולט לכך הוא החלטתו לתת לשרי אריסון, בעלת השליטה בבנק הפועלים, להמשיך להחזיק גם בבנק וגם בענקית הנדל״ן שיכון ובינוי.

אבל החלק הכי מטורלל, זה שהשאיר אותנו חסרי מלים, הוא הרגע שבו המתמודד לפיד תיאר את מה שנעשה בממשלה ובכנסת בישראל בשנתיים האחרונות כ״משחק שבו מיליארדי שקלים עברו מצד לצד בלי שקיפות ובלי פיקוח״.

בלי שקיפות ופיקוח? אתה צוחק עלינו? מי ישב בשנתיים האחרונות על השיבר? מי היה הבוס של החשב הכללי, ראש אגף תקציבים, רשות המסים, מינהל הכנסות המדינה — הגופים הכי חזקים במדינה שמחזיקים בכמות הגדולה ביותר של מידע על הנעשה במשק ויכולים לעצור, יותר מכל גורם אחד, כל שקל שזז במדינה? מי היה יכול להוביל חוקים לפרסום הצהרות הון של ח"כים ושרים? מי היה יכול לפרסם בעצמו הצהרה כזאת ולתת דוגמה לצמרת? מי היה יכול לחולל מהפכה דרמטית והיסטורית, ובמקום זה בחר להמשיך בדיוק באותן שיטות של קודמיו? מי שר האוצר שנתן לאיש עסקים מקורב שלא נמנה עם השירות הציבורי להיות מעורב מבחוץ במהלכים ממלכתיים קריטיים?

והוא המשיך: ״הם הפכו את הפוליטיקה ואת השרידות האישית מאמצעי למטרה. זה כל מה שמעניין אותם — לשרוד בתפקיד, לדאוג למקורבים, לחלק את הג'ובים לחברי המרכז, לדאוג לוועדים שיבואו להצביע להם עם אוטובוסים. הפוליטיקה מבחינתם אמורה לשרת אותם. לא הם את הציבור. מבחינתם, המדינה זה הם״.

בינגו! בינגו! בינגו! מר לפיד, אנחנו מחכים כבר שנתיים או 20 שנה לשמוע את הטקסט הזה. אנחנו כבר רוטטים מהתרגשות לשמוע את זה. באמת, מלים כדורבנות, כמעט לא יכולנו לנסח את זה טוב יותר. אם היית מוסיף משהו על ההשחתה, התפרקות הלכידות החברתית, שחיקת האמון וקשרי ההון־שלטון, היינו חותמים על כל מלה.

המלים האלה הן ממש משב רוח מרענן ביום חמסין, בעיקר אחרי שנתיים שבהן בילינו עם בחור נחמד וחייכני שהגיע מהטלוויזיה בשם יאיר לפיד, שישב במשרד האוצר ועשה כל כך מעט בתחומים האלה ביחס למנדט האדיר שהציבור נתן לו, הרוח הגבית שהיה יכול לקבל והעיתוי ההיסטורי של פוסט המחאה החברתית. חבל שהגעת רק עכשיו עם הטקסטים האלה ולא לפני שנה. עם כזאת רטוריקה וכישרון אין לנו ספק שאם היית תופס את שר האוצר היוצא שלנו לשיחה, היית מצליח לנער אותו מהזחיחות, מהנפיחות ומהניתוק שאיפיינו אותו לא פעם ולא פעמיים בקדנציה שלו.

וזה לא נגמר. אותו לפיד אמר השבוע ״שזו מלחמה נגד ממשלות בזבזניות. מלחמה לצמצום הפערים החברתיים. מלחמה לצמצום הפערים הערכיים. מלחמה נגד פוליטיקת הפחד והשנאה. מלחמה נגד העסקנות והקיצוניות. מלחמה נגד השחיתות. זו מלחמה על המדינה. על דמותה, על הזהות שלה. באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות? איזו מדינה אנחנו רוצים להשאיר לילדים שלנו?״

כאן הטקסט של המתמודד לפיד גולש קצת לפומפוזיות ולגרנדיוזיות שמזכירות את שר האוצר היוצא — אבל הכיוון בהחלט נכון. במיוחד מושכת האמירה החדה נגד ״פוליטיקת הפחד והשנאה״: זה באמת מסר שחבל ששר האוצר היוצא לא שמע בשנתיים האחרונות, בעיקר לפני הבחירות, כאשר הוא מכר לציבור כמו אביו לפניו ברמיזות מתוחכמות, את הרעיון הקוסם שאין שום בעיה אמיתית ״אתנו״ כי ״אנחנו״ על הכיפאק וזה רק ״הם״ שתוקעים אותנו. כל הבעיה היא ״אצלם״ — אנשים עם פיאות לחיים ותרבות אחרת, שאשמים בכל או ברוב הבעיות הכלכליות של ישראל.

עד היום הוא לא התנצל על שמכר את הסיפור הזה, לפחות על ההטעיה בתחום הכלכלי. כל הבוחרים שלו מחכים להתנצלות, משום שהקיצוץ שביצע בפועל כשר אוצר ב״תקציבי החרדים״ היה קרוב יותר לאפס מאשר למיליארדים או לעשרות מיליארדים — ולא מפני שהרכב הקואליציה לא איפשר לבצע קיצוץ, אלא מסיבה הרבה יותר פשוטה: הכסף הגדול לא נמצא שם אלא בשיטה שבה מנוהלת ישראל — עשרות או מאות קבוצות אינטרס מיוחדות במגזר הציבורי והפרטי.

בנימין נתניהוצילום: אמיל סלמן

ובאשר ל״איזו מדינה אנחנו רוצים להשאיר לילדים שלנו?" חבל שהמתמודד לפיד לא סיפר את זה לשר האוצר היוצא לפיד, כאשר זה האחרון החליט להגדיל את הגירעון התקציבי במקום לקצץ בבורות השומן במיליציות המיסוי הרבות הפזורות במגזר הציבורי. כי גירעון הוא מלה אלגנטית לגלגול חובות לדור הבא.

אחרי כל זה צריך לתת ללפיד, הפעם שר האוצר היוצא לפיד, קרדיט על לפחות שני מהלכים חשובים: הניסיון להתמודד עם מיליציית המיסוי של קק״ל והגיבוי שנתן לשרת הבריאות יעל גרמן במהלך לעצירת ההפרטה במערכת הבריאות. לא מן הנמנע שהוא התקדם בשני ערוצים אלה כי היו אנשים אחרים שזוהו עם המהלך הזה: מקורבי קק״ל לא נמנים עם הקבוצות הקרובות ללפיד, וגרמן ספגה את האש ממערכת הבריאות. אבל עדיין, אלה שני מהלכים חשובים שצריך לתת לו קרדיט עליהם — אף שהם לא הושלמו.

ועכשיו כדאי לקחת צעד אחד לאחור, רחוק יותר מהשיח הפופולרי, ולהצביע על לקח חשוב יותר שלפיד, כמו גם כחלון, יכולים להפיק מהשנתיים האחרונות.

מה ששני המתמודדים על הטיקט הכלכלי והחברתי צריכים להגיד לציבור שונה בעליל מהטקסטים ששמענו מהם בחודשים האחרונים. הם צריכים להסביר לציבור, לגלות לו את הסוד הנורא, שהם לא יכולים להבטיח לו טיפול מהיר ביוקר המחיה, בשירות הציבורי או באי־שוויון. הם צריכים להבטיח לציבור בעיקר דם, יזם ודמעות: הם צריכים לקחת את הציבור למסע כואב וארוך של שינוי כלכלי, תרבותי וחברתי בישראל, ולהסביר לו את מה שרובו יודע בסתר לבו, שכל השינויים המשמעותיים יהיו כרוכים לא רק במאבקים קשים אלא בעיקר באובדנים, בכאבים רבים ובפרידה מהרבה הרגלים רעים שפותחו כאן במשך הרבה שנים.

כחלון, למשל, צריך להסביר לבוחריו שהסיכוי לשחזר מהלכים מהירים וגדולים כמו בענף הסלולר הוא קלוש. לפיד צריך להסביר לציבור שלחלק מאות מיליוני שקלים לניצולי שואה או לקייטנות זה לא הישג, כי מנהיגות כלכלית לא נמדדת בלכתוב צ׳ק, את זה יכול כל אחד לעשות — אלא בארגון מחדש של המשק במבנה יעיל יותר, מה שכרוך במאבקים ובעימותים מתמשכים ובעיקר בשינוי התפישות, השפה, הרעיונות ומערכות היחסים בתוך החברה הישראלית.

כחלון צריך להישיר מבט למצלמה ולהגיד שהוא מתכוון לפעול בנחישות נגד כל הגורמים הקרובים אליו: מיליציות המיסוי הגדולות במגזר הציבורי, שמקורבות לליכוד שבו צמח, וטייקוני הגז שעם אחד מהם, קובי מימון, הוא מיודד. השינוי בענף הסלולר הוא הישג ענק והיסטורי נוכח הכוח המפחיד שהיה לטייקונים כאן לפני ארבע שנים, אבל הקבוצות הבאות שיהיה עליו להתמודד אתן הרבה יותר קרובות למקומות שבהם צמח ומוברגות עמוק בממסד הישראלי.

לפיד צריך להישיר מבט למצלמה ולהגיד את מה שהוא נמנע בעקביות מלומר בצורה ברורה: שהוא נחוש לפרק את המונופולים הבנקאיים והפיננסיים שאליהם היה מחובר בעבר, ושהוא הבין את גודל הטעות שעשה בקדנציה האחרונה, כאשר נמנע מעימותים עם רוב הקבוצות החזקות במגזר הציבורי והפרטי. הוא צריך להגיד לציבור: נכשלתי בכך שהייתי עסוק כל הזמן בלרצות את כולם ולרוץ כל הזמן לחפש ״ניצחונות״ מהירים פיקטיביים כדי למכור אותם לכם בפייסבוק.

לפיד וכחלון צריכים לפרסם לפני הבחירות תוכנית מדויקת למהפכה בשוק העבודה, שבמרכזה היעד של הקפצת איכות המגזר הציבורי והממשלה ובניית רגולציה עצמאית ואפקטיבית שאינה שבויה על ידי המפוקחים שלה ומעודדת תחרות והשקעות. שניהם צריכים להסביר לא רק איך הם יחלקו כסף ויורידו את יוקר מחיה, אלא גם כיצד הם יוצרים תנאים למגזר העסקי להכפיל ולהגדיל את קצב הצמיחה שלו בעשור הקרוב.

שניהם מסרבים בינתיים לנצל את ההזדמנות הגדולה הזאת, אולי מפני ששניהם לא בשלים לסוג המנהיגות הזאת ואולי משום שהיועצים שלהם ממשיכים להסביר להם שהציבור הוא שאינו בשל למסרים כאלה ועדיף למכור לו - כמו בעבר - חלומות לפני הבחירות.

ייאמר לזכות כחלון ולפיד שלפחות הם מדברים על נושאים ספציפיים ויעדים ברורים לשיפור רמת החיים של האוכלוסיה, בעוד שחבריהם ביבי־בוז׳י־ציפי ממשיכים למכור את הסחורה המשומשת שנמכרה כאן במשך 20 שנה — סחורה שהביאה את ישראל למצבה הנוכחי: חברה קרועה שבה מאות אלפי צעירים וקשישים איבדו אמון במדינה ובעצמם; חברה שבה יש עדיין מקום לפוליטיקאים מסוגו של אביגדור ליברמן, שלא מבטיחים דבר וממילא לא צריכים לקיים דבר, ואיש לא דורש מהם הסברים להתנהגות מושחתת וצינית; כלכלה וחברה שמתרחקת אט־אט מהחזון והתקווה של האנשים שבנו אותה במאה הקודמת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker