הדמוקרטיה הגדולה בעולם שמשרתת את האוליגרכים וקבוצות האינטרס

מה האיום העיקרי על הדמוקרטיה? לואיס ברנדייס זיהה כבר לפני מאה שנה

גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

ב-1 ביולי 2010 הופיעה תמונתו של השופט העליון היהודי אמריקאי לואיס ברנדייס (1856–1941) על שער Markerweek. הגיליון כולו הוקדש לשופט האמריקאי: לא לפסקי הדין המפורסמים והתקדימיים שלו, אלא לפעילותו כיזם חברתי ופוליטי בתחילת המאה הקודמת ולמלחמתו בברונים השודדים, שהשתלטו על הכלכלה האמריקאית בסוף המאה ה–19 והחלו לשחרר את אחיזתם רק לאחר מלחמת העולם השנייה.

תמונתו של ברנדייס על שער המוסף והאזכורים החוזרים ונשנים שלו בעיתון בארבע השנים האחרונות לא היו קשורים לפרץ נוסטלגי. על השער של המוסף המיוחד הופיע ההקשר הישראלי: ״או ריכוזיות או דמוקרטיה״ - הביטוי שטבע ברנדייס לפני 100 שנה.

המסר שלנו היה ברור: כנופייה קטנה של ברונים שודדים ישראלים השתלטה על הדמוקרטיה הישראלית. אזרחי ישראל הולכים כל ארבע שנים לקלפי, בכנסת ובממשלה מתקיימים מופעי ראווה דרמטיים של ימין נגד שמאל, אך בפועל ישראל נשלטת על ידי קוקטייל קטלני של טייקונים, בנקאים וקבוצות אינטרס מיוחדות שמעצבים את החוקים ואת כללי המשחק למענם.

שנה לאחר מכן, כאשר פרצה המחאה החברתית, תמך בה העיתון והאתר שלנו בעקביות, משום שזו היתה הפעם הראשונה מזה שנים שהציבור הרחב התעורר ממסכי העשן של הימין והשמאל, ששירתו את קבוצות האינטרס המיוחדות, והחל שיח חדש על הנושא שלדידנו הוא העניין המרכזי: השיטה שבה מתקבלות ההחלטות ומוקצים המשאבים בישראל.

הקמת ועדת הריכוזיות, תחילת תהליך פירוק הפירמידות, המהפך ברגולציה ובעיקר שינוי הסנטימנט הציבורי עצרו בשנתיים האחרונות את תהליך האוליגרכיזציה הישראלי. הריכוזיות של קבוצות האינטרס נמצאת בשורש רוב הבעיות הישראליות: יוקר המחיה, הפנסיה, הבריאות, החינוך, הדיור, השחיתות. כולן נובעות או מושפעות מהשתלטות קבוצות אינטרס על מקבלי ההחלטות: פוליטיקאים, רגולטורים, פקידי ציבור ו״מומחים״.

שער Markerweek מה-1.7.2010

בשבועות האחרונים חושף העיתונאי רביב דרוקר את הנעשה בארגון ביזארי הידוע בשם הקרן הקיימת לישראל. דרוקר מגלה בכישרון ובאינטנסיביות את מה שרבים במערכת הפוליטית יודעים כבר עשרות שנים: על קק״ל אין שום פיקוח ציבורי אמיתי, והיא משרתת בעיקר את ראשיה וחלק מעובדיה. הפוליטיקאים לא נוגעים בה משום שהיא מספקת ג׳ובים לכל צדדי המערכת הפוליטית מזה שנים ארוכות. דרוקר חושף בין השאר כיצד שיכללה הקק"ל את השיטה והחלה לקנות גם את העיתונות באמצעות הגדלה דרמטית של תקציב הפרסום שלה.

אלא שקק״ל היא ארגון אחד מני רבים במשק הישראלי: כל המגזר הציבורי זרוע במיליציות מיסוי עצמאיות, שהפיקוח הציבורי עליהן קלוש והכוח הפוליטי שלהן משמר את מעמדן ואת תנאי השכר של בכיריהן ומקורביהן. מערכת הביטחון, חלק גדול ממשרדי הממשלה, חלק מהעיריות ומונופולים פרטיים כמו הבנקים - כולם ארגונים שהפוליטיקאים לא נוגעים בהם, והמבנה שלהם משרת בעיקר אותם ולא את הציבור שמממן אותם.

שוק חופשי ודמוקרטיה הם מיתוס לא רק בישראל. בשבוע שעבר תיארנו כאן את המבנה של מערכת הבריאות במדינה שלעתים קרובות זוכה לכינוי "הדמוקרטיה הקפיטליסטית הגדולה בעולם". הטענה היתה שמערכת הבריאות האמריקאית היא למעשה אחת הגרועות בעולם במונחי עלות־תועלת, משום שהיא עוצבה למען שורה ארוכה של קבוצות אינטרס מיוחדות ולא למען האינטרס של הציבור הרחב.

כמובן שהטענה שהפוליטיקה והרגולציה משרתות קבוצות אינטרס - חברות הענק, הבנקים, איגודים וגילדות - אינה חדשה, אלא שבשנים האחרונות היא מתחילה לעשות את דרכה מהשוליים של השיח הציבורי לעבר מרכזו.

השבוע פירסמו שני חוקרים - מרטין גילנס מאוניברסיטת פרינסטון ובנג׳מין פייג׳ מאוניברסיטת נורת׳ווסטרן - מחקר חדש תחת הכותרת ״בדיקת התיאוריות של הפוליטיקה האמריקאית: אליטות, קבוצות אינטרס והאזרח הממוצע״. זהו שם אקדמי ומכובס לשם האמיתי שצריך היה לתת למחקר הזה: "האם ארה"ב היא אוליגרכיה שמשרתת את האליטה ואת קבוצות האינטרס - או דמוקרטיה?"

התשובה שנתנו החוקרים, המבוססת על ניתוח שערכו במשך 30 שנה להחלטותיו של הממשל בנוגע ל–1,779 נושאי מדיניות, נחרצת למדי: לאזרחים שאינם חלק מקבוצת אינטרס או מהאליטה הכלכלית האמריקאית יש השפעה אפסית על השלטון. האמריקאים הולכים לבחירות כל ארבע שנים, מנהלים ויכוחים עזים על הפלות, מדיניות חוץ והזכות להחזיק נשק, ובינתיים בקונגרס מעוצבים החוקים, התקנות והרגולציה על ידי חברות הענק, הבנקים, האיגודים ושאר קבוצות האינטרס. בטבלה אפשר לראות את רשימת קבוצות האינטרס החזקות ביותר שמתוארות במחקר של גילנס ופייג׳.

החוקרים בדקו בין השאר את האפשרות שהאליטה הכלכלית וקבוצות האינטרס יוצרות בסופו של דבר שיווי משקל, שמשקף את האינטרסים של הציבור הרחב - ופסלו אותה. המדיניות שנקבעת בפועל, כך הם מצאו, חורגת באופן שיטתי מההעדפות של הציבור וממוקדת בצרכים וברצונות הפרטיים של קבוצות האינטרס והאליטה. ברנדייס נפטר לפני 75 שנה, אבל ארה"ב מתקרבת במהירות למודל שממנו הוא הזהיר.

המודל האמריקאי צריך לעמוד לנגד עינינו כאשר אנחנו מקיימים את הדיון בשאלות המדיניות הכלכלית בישראל: ארה"ב הצליחה להגיע להישגים כלכליים, מדעיים וטכנולוגיים אדירים למרות השתלטות קבוצות האינטרס על הפוליטיקה שלה - ולא בגללה. שימוש בארה"ב כבנצ׳מרק למדיניות כלכלית ולנורמות בישראל הוא רעיון מסוכן: קיומן של חברות מצליחות ופורצות דרך ויכולתה של ארה"ב למשוך אליה את הטובים ביותר אינם אינדיקציה לכך שהמערכת הפוליטית שלה מתפקדת. מעמד הביניים האמריקאי שוקע כבר עשרות שנים, ולא בגלל מחסור במשאבים, בטכנולוגיה או בגלובליזציה - אלא בעיקר משום שהמערכת הפוליטית והציבורית מתרחקת במהירות מהאינטרס הציבורי הרחב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ