נתניהו - פער עצום בין מעשים לדיבורים

מי מנהל את הכלכלה? הממשלה או קבוצות האינטרסים

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

ב נימין נתניהו הגיע מוכן היטב לראיון המשותף עם פרופ' לואיג׳י זינגלס, שפורסם כאן בשבוע שעבר. אף פוליטיקאי ישראלי אינו מתקרב לרמתו של נתניהו בכושר ביטוי ובהבנה כלכלית. לא היתה מלה אחת שראש הממשלה אמר בראיון שהפרופסור האיטלקי־אמריקאי לא היה חותם עליה. זינגלס, שיצא בשנים האחרונות למתקפה אלימה וממוקדת נגד הקפיטליזם האמריקאי, יחסי הון־שלטון, המערכת הפיננסית הריכוזית, השחיתות הממוסדת והפוליטיקאים הכנועים והקנויים, הרגיש שמדובר בפוליטיקאי שמדבר באותו שפה כמוהו.

הקורא הישראלי יודע טוב יותר: אחרי הקרדיט המוצדק לנתניהו על הקמת ועדת הריכוזיות והעברתה בכנסת, הוצאת הבנקים משוק ההון, הנכונות להתעמת עם הטייקונים וההבנה העמוקה של ההבדל בין מדיניות "בעד שוק" לבין מדיניות "בעד עסקים גדולים", נותר פער עצום בין הדיבור למעשים.

אם נתניהו אכן מאמין בשוק חופשי, ביעילות, בתיקון כשלי השוק; אם נתניהו כבר מוכן להודות שהשוק החופשי מייצר אי־שוויון קיצוני בהזדמנויות, שחייבים לטפל בו בדחיפות; אם נתניהו מודה שכאשר הרוב המכריע של פירות השוק זורמים למאיון העליון, לא תהיה לגיטימיות לשום מערכת קפיטליסטית - הוא צריך לעשות שינוי דרמטי לא רק בדיבוריו, אלא גם במעשיו.

1. נתניהו מינה את יאיר לפיד לשר האוצר בעיקר כתרגיל פוליטי. הוא ידע שלפיד לא מתאים לתפקיד, והוא רוצה לראות אותו נכשל. אבל המדינה לא יכולה להרשת לעצמה את המשחקים האלה. נתניהו השאיר את משרד האוצר ללפיד, והלך להשתעשע עם החברים במוסד, בארה"ב, באו"ם, באיפא"ק ובצה"ל עם סיפורי אירן.

בנימין נתניהו. אל תתחיל שוב עם אירן, זה לא עובד יותרצילום: גיל כהן-מגן

בעוד נתניהו מתעסק מבוקר עד ערב עם אירן, כלכלת ישראל ממשיכה להישלט על ידי אוסף קבוצות אינטרס במגזר הפרטי והציבורי: תקציב הביטחון מתנפח, מחירי הדירות מחסלים דור שלם והביזה של המונופולים הפרטיים והציבוריים נמשכת. כאשר שאלתי את נתניהו על האי־שוויון הוא פטר את העניין בתוכנית "ישראל דיגיטלית". זאת תשובה גרועה. חיבור לאינטרנט מהיר לא ירים את המדינה. רק קפיצת מדרגה במגזר הציבורי ורשתות הגנה חברתיות יעשו זאת. בלי טיפול בשוד, בשחיתות ובבזבוז במיליציות המיסוי העצמאיות, לעולם לא יהיו מקורות לרשתות האלה. הביזה המאורגנת של מיליארדים כל שנה על ידי עובדי חברת החשמל היא קצה הקרחון של השוד המאורגן בממשלה, ברשויות, בבנקים, בביטוח ובענף המזון.

פרסום שכר המנהלים בחברות הבורסאיות השבוע שוב הזכיר לנו את הקשר הקלוש בין שכר לביצועים ואת ריכוז העושר בידי המנהלים ובעלי העניין בענפי המשק, שלוקחים ערך קיים במקום לייצר ערך חדש.

שר התקשורת לשעבר משה כחלון לא עבד ב"בוסטון קונסולטינג גרופ", אבל הוא אמר השבוע את מה שנתניהו עדיין לא מסוגל להוציא מהפה: אף אחד מהחבר'ה האלה, שמושכים משכורות של 10 ו–20 מיליון שקל, לא המציא את האנטיביוטיקה. לא צריך להיות כלכלן כדי להבין שהמשכורות של רבים מהם לא משקפות שום כישרון ותרומה לחברה, אלא שרשרת של כשלי שוק.

אם נתניהו ימשיך להשאיר את הכלכלה בידי לפיד וייהנה מכישלונותיו, הוא יפר את חובת הנאמנות שלו לאזרחי ישראל - גם אלה שלא הצביעו לו. הוא טועה לחשוב שהם לא יבואו אתו חשבון, אבל הציבור מתעניין פחות ופחות במסכי העשן הביטחוניים ורוצה לראות שינוי מהותי בשוק העבודה הישראלי ובקפיטליזם המקורבים.

2.  נתניהו מאמין גדול בשוק החופשי ובמגזר העסקי. הוא יודע להגיד מדוע "משמעת השוק" - הצורך להתחרות, להביא לקוחות, לייצר ערך - אמורה לשמור על המגזר העסקי יעיל וחדשני. הוא גם יודע להגיד שבתוך המגזר העסקי יש דינמיקה שמובילה לריכוזיות שיוצרת מונופולים וחסמי כניסה, ובסופו של דבר מולידה חוסר יעילות ושחיתות ופוגעת במריטוקרטיה - שלטון הכישרון.

אבל אם נתניהו מבין את כל זה, הוא בוודאי יודע שמתוך 10 או 20 או השד יודע כמה מיליארדי השקלים שבהם הוא ניפח את תקציב הביטחון כ"היערכות לאירן", רוב הכסף נשרף במנגנונים המנופחים ובספקים שחוגגים על תקציב הביטחון.

נתניהו יודע להצביע על חוסר היעילות במשרדי הממשלה, במונופולים ובנמלים. אם הוא מאמין למה שהוא אומר, הרי שהבזבוז וחוסר היעילות במערכת הביטחון, שרוב פעילותה חשאית ושהכי קשה להעריך את ביצועיה, הם הגדולים מכולם.

כיצד מסביר החסיד הגדול של השוק החופשי את השיטה שבה רב־נגד בצה"ל מקבל פנסיה הגבוהה ב-200%-600% מזו של מהנדס, מורה, עובדת סוציאלית ומיליון עובדים בעסקים קטנים ובינוניים?

אם נתניהו מאמין בכל הרעיונות האלה, מדוע הוא לא מטפל בנחישות בזינוק המפחיד והמעציב של המחויבות האקטוארית לפנסיה תקציבית במערכת הביטחון ל–300 מיליארד שקל?

3. נתניהו מסכים שישראל נופלת לקטגוריה של "קפיטליזם של מקורבים", שאליה משתייכות חלק גדול ממדינות העולם היום, ולא רק איטליה אלא גם ארה"ב. הוא גם מסכים שהמחאה החברתית ו"הפופוליזם" יכולים להיות רוח גבית אדירה לפוליטיקאי שרוצה להוביל רפורמות לשבירת הטייקונים השודדים, כי מחאה חברתית היא רגע נדיר שבו ציבור רחב ומפוזר מסוגל לצאת נגד קבוצות אינטרס מיוחדות, שבימים כתיקונן לוכדות את הרגולטורים, העיתונות, אנשי האקדמיה והפוליטיקאים.

אז בבקשה, אדוני ראש הממשלה. הציבור מאחוריך. הוא רוצה לראות אותך שובר את הריכוזיות בבנקים, מכסח את השוד בביטוחי המנהלים ומפרק ובונה מחדש את שוק המזון והתחבורה - ולמעשה כל שוק שבו המחירים גבוהים ב-20%, ב-30% ולעתים גם ב-300% בהשוואה לאירופה ולארה"ב.

בראיונות בחו"ל אתה נוהג לדבר על "חוק נתניהו", שלפיו הדרך היחידה להוביל רפורמות נגד קבוצות אינטרס מיוחדות במגזר הציבורי והפרטי היא להכריז על כולן בבת אחת, לפתוח חזית מול כולן, להשבית את המשק אם צריך - ולנצח. בבקשה. הציבור מחכה לזה. יש כיום מיליון ישראלים שנשבר להם, שנמאס להם, שלא רוצים לחכות עוד 20 שנה לאירן, לג׳ון קרי ולאבו מאזן. הם רוצים שינוי עכשיו.

4. השבוע החלטת לראשונה לחשוף לציבור את הסוד הכי ידוע בפוליטיקה, בעיתונות ובצמרת עולם העסקים: שהמלחמה שמתנהלת בינך לבין הבעלים של "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, עורכיו וחבריו לא קשורה לשמאל ולימין, לשטחים או לכיבוש, לאידיאולוגיה וגם לא לאהוד אולמרט. זה קרב על כוח. קרב על כסף. קרב על מי מנהל את המדינה. האם ראש ממשלה נבחר בישראל יכול לנהל מדינה מבלי להתחבר, לגנוב סוסים ולשתף פעולה עם מוקדי הכוח הגדולים בתקשורת?

בתחילת הראיון עם זינגלס הפתעת וזרקת את המשפט הבא: "בספר של זינגלס, מקור הכוח העיקרי שחברות יכולות לשתף אתו פעולה הם הפוליטיקאים, וכך נוצר קפיטליזם של מקורבים. במערכת שלנו בישראל, זה יכול להיות גם התחברות לכוחות אחרים, כמו כוחות בעיתונות שיש להם שליטה על כוחות פוליטיים, וגם זה ייתן לך קפיטליזם של מקורבים. זה יכול להגיע בשתיים או שלוש דרכים - דרכים למנוע תחרות. ואם אתה מונע תחרות, אתה מעלה מחירים ובדרך כלל משתק את החלקים החלשים יותר בחברה, שהתלות שלהם במחירים נמוכים יותר של מוצרים ושירותים כשיעור מהכנסתם היא גדולה יותר. זה משהו שאני מעוניין מאוד להימנע ממנו".

אף שהקוראים שלנו מתוחכמים ועקביים, צריך להסביר למה בדיוק התכוונת. בעוד שזינגלס מסביר שבארה"ב החברות הגדולות קונות במזומן את הפוליטיקאים כדי לחסום רפורמות לטובת הצרכנים ומשלמי המסים, אתה טענת כי בישראל פועלת אותה שיטה - רק שהיא עוברת דרך העיתונים והערוצים המקורבים לטייקונים - אלה לא ממש עיתונים, אלא כלים מתוחכמים של האוליגרכיה. 95% מהחומר בהם לגיטימי כדי לטשטש את ה-5% שהם הסיבה שלמענה הם קיימים: להפעיל מנופי כוח על הפוליטיקאים כדי שישרתו את הטייקונים ואת קבוצות האינטרס.

יפה. אז עכשיו סוף־סוף הסוד הגדול בחוץ. הציבור מתעורר, לומד ומבין. אז בבקשה אדוני ראש הממשלה, הציבור מאחורייך. דלג מעל לראשיהם של עיתוני הטייקונים. התעלם מהערוצים וצא לדרך. אם תביא תוצאות לא תצטרך את שלדון אדלסון.

הסברת לנו שאתה מעריץ את טדי רוזוולט ואת הדרך שבה הוא הכריז מלחמה על קבוצות האינטרס. גם אנחנו. אז הנה, בהמשך הכתבה הבאנו שורה של ציטוטים של רוזוולט הרפובליקאי, שהאמין בכלכלת שוק, על קבוצות האינטרס והטייקונים.

5.  באיחור של שלוש שנים התעוררת השבוע לגלות את סרטן מחירי הדיור, שמחסל כאן דור שלם. אולי מפני ששר האוצר שלך, שרכב על מחאת הדיור, הבין סוף־סוף ששום פוסט בפייסבוק לא ירגיע את מאות אלפי הישראלים שחשבו ברצינות שהוא מתכוון להוריד את המחירים. הפיכת דירות וקרקעות מאמצעי ייצור ושירות דיור להשקעה לא תורמת דבר לכלכלה ולפריון. בטווח הקצר בעלי הנכסים מרגישים שהם התעשרו, ומנופי האשראי הנדל"ני מנפחים את הכלכלה. בטווח הארוך זה זורע הרס בכלכלה באי־שוויון ובהשקעות.

מטרת מדיניות הנדל"ן שצריך להוביל אינה לעצור את העלייה. אנחנו לא קונים את הספין הזה, בעיקר כשהוא מגיע ממך ומלפיד, כשהמחירים כבר נעצרו בחודשים האחרונים. מדיניות הנדל"ן צריכה להוביל לירידה חדה במחירי הדיור חזרה לרמה שבה הם היו ב–2007, לפני שהבועה החלה להתנפח. בגרף אפשר לראות בדיוק את הרגע שבו התנתקו המחירים של הדיור בישראל מההכנסה הפנויה של הישראלים. לא הישראלים שחולקים את המעגלים החברתיים שלך ושל לפיד, אלא שאר החמישה מיליון. אנא, תלה את הגרף הזה אצלך במשרד. שלח אותו לכל השרים והפקידים הבכירים אצלך. סמן את 2007 כיעד, ותתחיל למדוד אותם על בסיס רבעוני. בדיוק כמו שהחבר׳ה בבוסטון קונסולטינג גרופ מייעצים לחברות.

6.  70 פעם חזרנו ואמרנו בשיחה עם זינגלס "תחרות", אלא שמול עינינו צומחת בימים אלה המפלצת המונופוליסטית המפחידה ביותר שהיתה בישראל. היא עלולה להיות גרועה יותר מדנקנר ועופר ובינו ואריסון ביחד. זו מפלצת האנרגיה של תשובה - נובל אנרג'י וודסייד. הממונה על ההגבלים העסקיים, מנכ"לית משרד האוצר, משרד האנרגיה וכל שאר הרגולטורים עומדים אובדי עצות מול אימפריית האנרגיה הזאת. אם לא תיכנס כרגע לעובי הקורה, אם לא תגדיר את הריכוזיות בשוק האנרגיה כאיום אסטרטגי, בעוד שנה או שנתיים כבר אי אפשר יהיה לפרק אותה. יותר מחמש שנים לקחו לנו להתחיל לפרק את כנופיית הפירמידות והבנקים שהשתלטו על המדינה ועל כלבי השמירה. אל תחזיר אותנו לאחור. אם לא תפעל כאן בדחיפות, כל הדיבורים שלך על תחרות לא ישכנעו אף אחד. לא אותנו, בכל אופן.

7. שאלתי את זינגלס מדוע הוא חושב שהריכוזיות במערכת הפיננסית היא הגורם העיקרי לרוב הבעיות במשק. לפני שהוא הספיק לענות, קפצת ואמרת: "כי הוא צודק". יפה. אנחנו כולנו מסכימים. אני בטוח שחוץ מ-20 בנקאים, 20 לווים גדולים שקיבלו מהם כמה עשרות מיליארדי שקלים בהלוואות ועוד 20 אלף עובדים בכירים בבנקים, רוב הציבור מסכים אתנו.

אז אנא, אדוני ראש הממשלה. אי אפשר להשאיר את מלאכת שבירת הריכוזיות בבנקים בידי בנק ישראל. שר האוצר שלך כבר הודיע שמאחר שהוא היה פרזנטור של בנק הפועלים הוא לא מתכוון להתעסק עם הבנקים. בנק ישראל מקריב מזה עשר או 20 שנה את התחרות בבנקים על מזבח היציבות. שום דבר אמיתי לא יקרה כאן אם לא תוביל את זה. ואם הקדנציה שלך תסתיים כאשר פועלומי עדיין מחזיק 60%-70% משוק הבנקאות, לא תוכל למכור לאף אחד ברצינות את הסיפור שאתה ראש הממשלה היחיד במערב שנלחם בריכוזיות הפיננסית.

8. עם קריסת בית החולים הדסה התעורר הציבור והבין את הנזקים האדירים של האמריקניזציה של מערכת הבריאות הישראלית - השילוב הרעיל של רפואה פרטית יקרה לעשירים עם רפואה ציבורית לא יעילה. אם כבר השתחרננו מהכבוד למודל האמריקאי, כדאי להזכיר שמערכת הבריאות האמריקאית היא אחת הגרועות בעולם. היא מניבה תוצאות ממוצעות ועולה כמעט כפול מכל מערכת מקבילה. גם הכלכלנים הימנים וגם הרפובליקאים שנלחמים באובמה לא מכחישים שלפחות שליש מההוצאה במערכת הבריאות האמריקאית היא בזבוז כסף על תהליכים שלא מייצרים שום ערך לחולים. כן, זה מזכיר את המערכת הפיננסית האמריקאית. אז לפני שהעסק מידרדר ואנחנו מקבלים מפלצת אמריקאית שממנה נהנים רק העשירים, הוועדים והחולים העשירים - בוא נכריז על תוכנית הבראה.

9. אם להאמין לסקרים, להתפלגות המצביעים ולדמוגרפיה, הרי ש-50%-60% מקוראי הטור הזה משוכנעים שאנחנו נובחים כאן על העץ הלא נכון. שאין סיכוי שאתה תרים את הכפפה הזאת. זה הזמן להוכיח שאנחנו טועים. זה הזמן להראות שאנחנו לא מדינה הנשלטת על ידי אוסף מיליציות מיסוי עצמאיות, טייקונים, מונופולים וסתם מטורפים ולכן ראשי הממשלה מעדיפים לעסוק בכיבוש, בהתנחלויות ובתהליך השלום כל עוד מובטח שהוא יימשך לעד.

טדי רוזוולט כבר 100 שנה לא בשטח, ואפילו פרנקלין רוזוולט כבר 70 שנה לא בשטח. הסכמנו כבר שבכל הקשור לרפורמות כלכליות, בת הברית הגדולה שלנו היא מודל דפוק; שהפוליטיקה שלה היום לכודה בידי קבוצות אינטרס יותר אפילו מהפוליטיקה הישראלית. אנחנו צריכים מודל אחר. אם לא תשכנע אותנו בשנה־שנתיים שנותרו עד הבחירות שאתה מחפש כזה או עובד על כזה, בעוד 5 או 10 שנים נתעורר ונגלה שהאנשים שיכולים להוביל כאן שינוי התייאשו. ולא. אל תתחיל שוב עם אירן והסייבר. זה לא עובד יותר.

10. התחלנו במחמאה שהידע שלך בכלכלה הוא בליגה אחת מעל כל שאר הפוליטיקאים אז נסיים בציטוט מפורסם של טדי רווזוולט: Nobody cares how much you know, until they know how much you care.

נתניהו, טדי רוזוולט, טייקוני הגז וקבוצות האינטרס האלימות

ראש הממשלה בנימין נתניהו הסביר בראיון המשותף עם פרופ' לואיג'י זינגלס שהוא נמנה עם מעריציו של נשיא ארה"ב לשעבר טדי רוזוולט, ואמר שהוא מקנא בו על הדרך שבה הנשיא הרפובליקאי הכריז מלחמה על קבוצות האינטרס. גם אנחנו. אז הנה כמה ציטוטים של רוזוולט ששלפנו כדי לרענן את זיכרונו של ראש הממשלה ושל כולנו:

■ "למדינה שלנו אין משמעות, אלא אם משמעותה היא ניצחון של דמוקרטיה אמיתית, ניצחון של ממשלה פופולרית, ובטווח הארוך קיומה של מערכת כלכלית שבה מובטחת לכל אדם הזדמנות להראות את הטוב ביותר שבו".

■ "בשלבים רבים בהתקדמות האנושות, הקונפליקט בין האנשים שיש להם יותר משהרוויחו לבין האנשים שהרוויחו יותר משיש להם היה תנאי קריטי לקדמה. בתקופה שלנו זהו המאבק של האדם החופשי נגד בעלי האינטרסים שמעוותים את השיטות של הממשלה כדי להפכה לכלי לחיסול רצון הציבור... לבו של המאבק הוא לתת הזדמנויות שוות, לחסל את הפריווילגיות המיוחדות ולתת לחיים ולאזרחות של כל אדם את הערך הגבוה ביותר, גם לעצמו וגם לטובת הכלל".

■ "אנחנו חייבים לשחרר את הממשלה שלנו מההשפעה המרושעת של בעלי האינטרסים. אותם אינטרסים שהגנו על הכותנה ועל העבדות ושאיימו על הפוליטיקה שלנו לפני מלחמת האזרחים הם כיום האינטרסים של העולם התאגידי, שלעתים קרובות מדי שולטים ומשחיתים את הממשלה ואת אנשיה - כדי לייצר לו רווחים".

■ "אזרחי ארה"ב חייבים לשלוט באופן אפקטיבי בכוחות המסחריים שהם עצמם יצרו. לא תהיה שליטה אפקטיבית בכוחם של התאגידים כל עוד יש להם השפעה פוליטית. המאבק לשים קץ (לשליטת התאגידים) לא יהיה קצר ולא יהיה קל, אבל אפשר לקיימו".

■ "ברור לחלוטין שאנחנו חייבים פיקוח לא רק על חברות שנותנות שירותים לציבור, אלא על כל העסקים הגדולים. אני לא רוצה לראות את המדינה כולה עוברת לבעלות הרכבות (העסקים הגדולים ביותר באותם ימים, ג"ר), והחלופה היחידה היא רגולציה אפקטיבית".

■ "הגענו להבנה שאסור לתת זיכיונות אלא לתקופה מוגבלת בזמן, וכשהם ניתנים - יש לעשות זאת תוך פיקוח מתאים כדי לוודא שהם משרתים את הציבור. לדעתי האישית אנחנו צריכים שליטה ובקרה לא רק על התאגידים שנותנים שירותים ציבוריים אלא גם על התאגידים ששולטים בחיי היום־יום שלנו, כמו בשר, נפט ופחם. אין לי ספק שהאדם הפשוט השולט באותם תאגידים הוא כמונו, אין לי ספק שהוא רוצה לעשות טוב, אבל אני רוצה שתהיה לנו מספיק בקרה ושליטה כדי שהוא יוכל לעשות טוב. אני חושב שהמנהלים והדירקטורים צריכים לשאת באחריות אישית כשהחברות שלהם עוברות על החוק".

■ "היעדרה של ממשלה אפקטיבית יצר מעמד קטן של אנשים עשירים להפליא ובעלי עוצמה כלכלית גדולה, שמטרתם העיקרית היא לשמר ולהגדיל את כוחם. הצורך הבסיסי ביותר שלנו הוא לשנות את התנאים שאיפשרו לאותם אנשים לצבור כוח שהוא לא למטרת הרווחה הכוללת. אין בלבנו נגד אף אדם שהעושר שלו משקף את כוחו ואת כישרונו כשהוא מופעל תוך שמירה על הרווחה של הציבור... ומשמעותו של זה, אני יודע, היא מעורבות ממשלתית הרבה יותר אקטיבית בתנאים החברתיים והכלכליים של המדינה הזאת מכפי שהיה לנו עד היום. אבל הגענו לנקודה שבה אנחנו צריכים להודות שנדרשת מעורבות ממשלתית גדולה יותר".

■ "שום אדם לא צריך לקבל דולר אחד, אלא אם הדולר הזה הושג ביושר. כל דולר שהוא מקבל צריך לשקף שירותים בשווי דולר - לא הימורים במניות, אלא שירות אמיתי. אזרחי ארה"ב סובלים מדי כמה שנים מפאניקות פיננסיות שלא מוכרות במדינות שיש להן עוצמה כלכלית קטנה משלנו... יש חשיבות עליונה לכך שנחקור את המערכת הפיננסית שלנו".

■ "אני מאמין שמשאבי הטבע שלנו צריכים לשרת את כל האזרחים ולא להיות מונופול שמעשיר בודדים. מאשימים אותי כאן שאני נוקט גישה מהפכנית בנושא הזה".

(נתניהו נמנע עד כה מלהתערב בנושא טייקוני הגז - ובימים אלה מתקפלת המדינה מולם).

■ "אני מאמין שהממשלה צריכה להגן על הרכוש ועל הרווחה הציבורית. באופן נורמלי, בטווח הארוך ההגנה על שניהם מביאה אותה תוצאה. אבל כשצריך לבחור, אני בוחר בהגנה על האדם ולא על הרכוש, כפי שבחרתם במלחמת האזרחים. אני רחוק מלהמעיט בחשיבות הדיווידנדים, אבל אני חושב שדיווידנדים עדיין פחותים מהאופי אנושי. אין לי סימפטיה לאלה שאומרים שלא אכפת להם מדיווידנדים... (אבל) אלה שמתנגדים לכל רפורמה יעשו טוב אם יזכרו שצפוי לנו הרס ברמה הגרועה ביותר אם המדיניות הממשלתית שלנו תייצר רק עושר עצום בידי מעטים ותיצור ניצחון כלכלי ופוליטי רק לחומרנות ולאנוכיות המגונה ביותר".

■ "אנחנו צריכים התעוררות ערכית ומוסרית, שבלעדיה, שום חוכמה בחקיקה או בממשלה אין לה משמעות. אני רוצה להזכיר לכם, שוב, כיצד ניצחנו במלחמת האזרחים. לא היינו יכולים לנצח אם היינו כנופיות לא מאורגנות. אתה צריך גנרלים, אתה צריך ניהול מתקדם ביותר כדי לנצח".

רוזוולט ידע היטב שבעלי ההון יאשימו אותו שהרעיונות שלו קומוניסטיים, ולכן הקפיד להזכיר להם שהוא נתלה באילנות גבוהים ממנו. "העבודה קודמת ועצמאית להון. ההון הוא רק הפירות של העבודה, ולא יכול להיות קיים ללא העבודה. העבודה נעלית על ההון, ולכן צריכה לקבל יחס מועדף. אם הייתי הוגה את הדברים האלה הייתם אומרים שאני קומוניסט - אבל אני רק מצטט את אברהם לינקולן".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker