שחיתות מוסדית, יוקר מחיה, מונופולים ופוגלים - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שחיתות מוסדית, יוקר מחיה, מונופולים ופוגלים

עם המעבר של קומץ פקידים מהאוצר לניהול פירמידות, נפגעה הלגיטימיות של המשרד

102תגובות

1. הון־שלטון הוא עניין חם עכשיו.

בכנסת נערך השבוע כנס על על ״הון־שלטון״ מטעם השדולה למלחמה בשחיתות, שמובילים הח"כים מיקי רוזנטל ומשה מזרחי. מבקר המדינה, שרת המשפטים, ח"כים ואישי ציבור - כולם ירקו ורשפו אש כשדיברו על הצורך ללחום בשחיתות ולהעלות על סדר היום את ההון־שלטון. היו כאלה שגם העזו להוסיף - עיתון.

למרות הרטוריקה, שהיתה לעתים מתלהמת ונלהבת, אין כרגע סיבה להיות אופטימיים. רוב השחיתות בישראל, בדיוק כמו ברוב מדינות המערב, היא כבר מזמן לא השחיתות הפלילית הפשוטה שנדונה בכנס. זו לא שחיתות של מעטפות מזומנים שמועברות לפוליטיקאים ולפקידים כדי לסדר מכרזים.

השחיתות הקשה ביותר היא המוסדית. הממוסדת. המבנית. השחיתות בישראל היא הדרך החוקית למהדרין שבה קבוצות האינטרס הגדולות והחזקות במשק קובעות את סדר היום הציבורי, מנתבות את הפוליטיקאים והפקידים ויוצרות מערכת שבה החזקים, המקורבים והמאכערים משמרים את הסדר הקיים.

שרת המשפטים ציפי לבני הגיעה ממפלגת קדימה שהוקמה והובלה ונקברה על ידי פוליטיקאים מפרי אמון סדרתיים. זה לא עניין אותה במיוחד. כשרת משפטים, בדומה לשאר חברי הממשלה, היא מעולם לא התעניינה בשאלה כיצד זרמו מיליוני דולרים לחשבונות הבנק של בתו ושל נהגו של שר החוץ אביגדור ליברמן. הכל חוקי. הכל אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה, כי זו הרי המשמעות של סגירת תיקים בישראל.

ערב הבחירות הבטיחו כמה מלוחמי השחיתות שבקרוב יצטרכו כל הח"כים, השרים, הרגולטורים הבכירים ופקידי הציבור המרכזיים לפרסם מדי תקופה הצהרות הון אישיות גלויות. הבטיחו. לא קרה עם זה דבר. עד היום לא קיבל הציבור תשובה לשאלה כיצד התעשרו משפחות שרון, ברק ואולמרט. הן פטורות מכל הסבר לציבור - בדיוק כמו עשרות ראשי רשויות מקומיות שהתחלקו בשלל הפשרות נדל״ן עם יזמים מקורבים, ואיש לא דורש מהם הסברים.

שבירת הריכוזיות ונפילת הפירמידות היא בינתיים קרן האור היחידה במלחמה בשחיתות המוסדית המבנית. ריכוז שליש מהבורסה, מחצית מהנכסים הפיננסיים ורוב המינויים לג׳ובים עם שכר במיליוני שקלים בידי עשרה אנשים היה הכר הפורה ביותר לשחיתות מוסדית של כל מקבלי ההחלטות וכלבי השמירה. כולם ידעו מי מנהל את המועדון ואיך מצפים שתנהג כדי להצטרף אליו.

כיצד חילקו שני הבנקים הגדולים אשראי במיליארדים לטייקונים, ומדוע הם לא פעלו בשנים האחרונות כדי לגבות אותו? האם תיתכן בכלל דמוקרטיה במקום שבו שני בנקים שולטים בחצי טריליון שקל של אשראי, קולטים כיועצים או מנהלים את רוב הרגולטורים, ומממנים את כל המפלגות ואת כלי התקשורת? זה סוג בעיות היסוד ששום ח"כ לא רוצה לעסוק בהן.

השחיתות המוסדית, המבנית, ולא הפלילית, היא השורש של חלק גדול ממחלות המשק הישראלי - יוקר המחיה, האפקטיביות הנמוכה של המגזר הציבורי, הרגולציה שקבוצות האינטרס מכתיבות לה את סדר היום. השליטה של הוועדים הגדולים בפריימריז במפלגות הגדולות חוסמת רפורמות ברוב חלקי המגזר הציבורי. הכנסת שהיתה אמורה להיות הבטחה גדולה בתחום מתגלה כדומה לקודמותיה: רטוריקה, כנסים - אבל הימנעות מטיפול בבעיות השורש המבניות.

2. מתי בדיוק התחילה הריכוזיות להשתולל במשק הישראלי ולנפח את יוקר המחיה? יש הרבה דעות בנושא, אבל רובן מובילות ל–2005–2007. השבוע פירסם מרכז המחקר של הכנסת ניתוח של מחירי המזון בישראל, וצירף מסקנות חותכות. כיום הן נראות טריוויאליות לחלק מהקוראים, אבל לפני שלוש שנים היו רוב הרגולטורים עסוקים בהכחשתן: מחירי המזון בישראל גבוהים בכ–20%–25% בהשוואה לאלה במדינות המפותחות ובמדינות אירופה. הענפים היקרים ביותר הם משקאות, חלב וגבינות.

אוליבייה פיטוסי

בחודש שבו קרסה קבוצת אי.די.בי והשליטה בה הועברה, ומנהלי שופרסל הורשעו בעבירות של הגבלים עסקיים, לא חוששים עוד מחברי הדו״ח לסמן את השתלטות שופרסל על רשת קלאבמרקט ב–2005 כנקודת מפנה אפשרית בגל עליות המחירים.

מדוע חלק מהמתמודדים על רכישת קלאבמרקט מידי כונס הנכסים נעלמו בדקה ה–90 של המכרז, ובית המשפט והממונה על ההגבלים העסקיים נאלצו לאשר לשופרסל לקנות אותה? האם זה קשור לכך שאיש לא רצה להתחרות מול או להרגיז את הפירמידה ששלטה בשופרסל? אחד המתמודדים על קלאבמרקט שנעלם ברגע האחרון קיבל כמה חודשים לאחר מכן השקעה גדולה מכלל ביטוח - חברה אחות של שופרסל בפירמידה.

הדו״ח של מרכז המידע של הכנסת בוחן את הטענות של רשתות השיווק ויצרני המזון, שלפיהן בעיית מחירי המזון נובעת מהמסוי הגבוה - המע״מ שמנפח את המחיר לצרכן והארנונות שמנפחות את הוצאות החברות. המסקנה שלהם היא שהמסוי מסביר פחות ממחצית מיוקר מחירי המזון, ולשאר אחראית הריכוזיות הגדלה, בעיקר בקרב יצרני המזון. בשבע השנים האחרונות עלו מחירי המזון ב–16% במונחים ריאליים מול עלייה של פחות מ–2% במדינות המפותחות.

אגב מסוי: גם הוא לא צריך להיות תירוץ. אם הציבור היה סבור שהמסים הכבדים - המע״מ או הארנונה - חוזרים אליו בדמות שירותים ברמה גבוהה, הוא היה מוכן לחיות עם מחירי מזון גבוהים כמו בחלק ממדינות אירופה. אבל הציבור בישראל אינו טיפש, והוא מבין שחלק גדול מהמסים זורמים למיליציות מסוי עצמאיות - קבוצות אינטרס שמחלקות את השלל לחמולות של מקורבים בביטחון, ברשויות המקומיות ובעשרות יחידות בזבזניות ולא אפקטיביות.

ח"כים רבים קפצו בחודשים האחרונים על עגלת יוקר המחיה לאחר שגילו שהדבר מייצר בולטות בציבור ובתקשורת. אבל מעטים לומדים את הנושא לעומק, חופרים בנתונים ומגיעים מוכנים לדיונים בכנסת עם חמשת ענקי המזון הישראליים והלוביסטים שלהם. בדומה לשחיתות, גם בתחום יוקר המחיה רוב הח"כים עדיין לא הבינו שבניגוד לעיסוק בנושאים המדיניים והביטחוניים, שבהם אפשר להסתפק בנפנופי ידיים ובריצות בין האולפנים, כאן הציבור מצפה לשורות תחתונות ברורות מהסוג שמשה כחלון הביא לענף הסלולר.

3. לא היינו צריכים לחכות למינויו של אהרון פוגל לתפקיד יו"ר אי.די.בי כדי לקבוע שאת הפירמידה הזאת יש לפרק. במשק מהסוג של ישראל פירמידות הורסות ערך למשקיעים, יוצרות תמריצים לשוד בעלי מניות המיעוט, צוברות כוח פוליטי מופרז ומונעות מהפוליטיקאים ומהרגולטורים להסדיר את השווקים במקום שבו אין תחרות. יחד עם המינוף והכוח הפיננסי האדיר של כלל ביטוח נהפכה אי.די.בי למכונה לזלילת כספי ציבור, להשחתה של הרגולציה, שוק ההון וכל כלבי השמירה.

לאחר שבועות ארוכים שבהם ניסה מוטי בן משה למכור את עצמו לציבור כבעל שליטה מסוג חדש, הוא מינה השבוע את פוגל לתפקיד היו"ר. מי שלא זוכר מיהו פוגל, יקליד את שמו בגוגל ויגלה מיד שאם יש איש שמשקף בשנים האחרונות את הסדר הישן, את המלחמה נגד רפורמות במשק, את ההתנגדות לשבירת הריכוזיות ואת שימורו של משק שמדכא צמיחה — אך מצמיח חבורת יוצאי אוצר וחבריהם המשתלטים על המערכות הכלכליות. זהו פוגל. בהופעה הציבורית האחרונה שלו, לפני חודש, הוא הכריז: ״יעצתי למישהו שלא יעז להנפיק בישראל. כי ברגע שהוא ינפיק, יכולת היזמות שלו תיעלם״. אמר ורץ להתמנות ליו"ר החברה הכי ציבורית ומונפקת בישראל.

האהרון פוגלים והניר גלעדים, שכיהנו בתפקידים בכירים באוצר ועברו לנהל פירמידות ומוסדות פיננסיים, גרמו בשנים האחרונות נזק לא רק לתדמית של המגזר העסקי, שרובו מורכב מאנשי עסקים ומיזמים שנאבקים בשווקים, אלא בעיקר ללגיטימיות של משרד האוצר. מהרגע שבו האוצר זוהה עם קומץ פקידים שעברו לנהל פירמידות ומונופולים יונקי ערך, החלה הלגיטימיות שלו, של רעיונותיו ושל הרפורמות שלו לאבד גובה במהירות.

אובדן הלגיטימיות של האוצר בכלל ושל אגף תקציבים בפרט הוא הרסני, משום שבמבנה המשק והפוליטיקה הנוכחית רוב משרדי הממשלה עסוקים בהגנה על המפוקחים שלהם ולא בראייה של טובת המשק הכוללת. כשהשחקן היחיד שיש לו תמריצים להסתכל על התמונה הרחבה חשוד שנהפך ליצרן של פוגלים, נוצר שוב ואקום שלטוני ורגולטורי שממנו נהנות קבוצות האינטרס החזקות.

ראש אגף התקציבים החדש, אמיר לוי, ניצב בפני אתגר משולש: 1. ליצור ולהוציא לפועל רפורמות לייבוש בורות השומן והבזבוז, לפירוק הריכוזיות, להורדת יוקר המחיה ולהגברת התחרות בכל ענפי המשק - בנקים, ביטוח, מזון, ביטחון ובריאות. 2. לשכנע את השר שלו, שמחפש כותרות והישגים מהירים, לצאת למאבקים ארוכים בקבוצות האינטרס האמיתיות ולא במדומות שהוא סימן ערב הבחירות. 3. לבנות מחדש את הלגיטימיות הציבורית החשובה של האגף כמקום הכי משפיע, שבו עובדים אנשים ערכיים ומחויבים, ולא כפס ייצור של כלכלנים רודפי עושר וכוח (מאכערים) שירוצו לעבוד אצל הטייקונים.

החבר'ה הטובים לא עוברים על החוקים

ניר קידר

23 שנה לאחר יציאתו של הסרט "החבר׳ה הטובים" - הגנגסטרים שבתא המטען שלהם תמיד מונחת גופה חמה - מרטין סקורסזה חזר החודש עם הגנגסטרים החדשים מוול סטריט.

"הזאב מוול סטריט", סרטו החדש של סקורסזה בכיכובו של לאונרדו דיקפריו, צריך לכאורה לשלוח מסר לצופים שהגנגסטרים שמאיימים על חיינו כיום אינם אלה שיכניסו אותנו לתא המטען - אלא אלה שיגנבו את הכסף שלנו לאחר שימכרו לנו ניירות ערך מפוקפקים. אבל האמת היא שאם יוצרי הסרט רצו להעביר מסר עדכני על ארה"ב, על הקפיטליזם או על הכלכלה והחברה, הם נכשלו. כלומר, אולי הם מראש לא ניסו.
"הזאב מוול סטריט" הוא סיפור על יזם שמקים חברת ברוקרים שמוכרת מניות זבל - Penny Stocks - לפראיירים אמידים באמצעות שיטות שיווק אגרסיביות. העסק הזה מצטלם מצוין כי יש שם בלי סוף זונות, קוקאין, תחרויות זריקת גמדים, עוד קוקאין ועוד זונות. אבל גנבים מסוגו של ג'ורדן בלפורט, שעל סיפורו האמיתי מבוסס התסריט, הם השוליים של וול סטריט. הם לא באמת חשובים ומעניינים. הפנסיות וההשקעות של מאות מיליוני חוסכים נשדדות בעשור האחרון בצורות חוקיות למהדרין על ידי בנקאים, פיננסיירים וגנבי הון־שלטון שקונים את הפוליטיקאים וקובעים את כללי המשחק בשווקים. השחיתות המוסדית בארה"ב - קניית השלטון, החוקים והרגולציה - נעשית לאור יום בצורה חוקית.

מבחינה זו הסדרה ״בית הקלפים״ של נטפליקס, בכיכובו של קווין ספייסי, הציגה לפני שנה אמירה הרבה יותר רלוונטית וחשובה מזאת שניפקה הוליווד בשנים האחרונות בסרטים כמו "הזאב מוול סטריט". יוצרי "בית הקלפים" הצליחו להסביר כיצד עובדת הפוליטיקה האמריקאית ולמען מי: למען הכסף הגדול. ארה"ב, כמו שאמר לנו וורן באפט, נמצאת בדרך ליהפך לפלוטוקרטיה. אם היא לא כבר שם.

תחרויות זריקת גמדים ומסיבות עם זונות וקוקאין מצטלמות מצוין ויוצרות את אווירת הדקדנטיות המתאימה למתרחש בחלקים גדולים של העולם הפיננסי, אבל החבר׳ה הטובים של ימינו לא צריכים לעבור על החוקים, להלבין כספים ולהדביק חבילות מזומנים לגופן של בלדריות צעירות שעוברות במסלול הירוק בדרך לפגוש בנקאי שווייצי מושחת. החבר׳ה הטובים נמצאים כיום בוול סטריט, בחברות התרופות, בכל תעשייה ענקית שאמורה להיות תחת רגולציה - ולא הולכים לכלא. הם גדולים מכדי ללכת לכלא. במקרה הגרוע ביותר הם רושמים צ׳ק של כמה מיליארדים בהסדר טיעון. הכסף הוא של המשקיעים. החבר׳ה הטובים של ימינו כותבים את החוקים ומשלמים עבורם בכסף טוב, בצורה מסודרת ובגיבוי מיטב אנשי המקצוע, האקדמיה והפוליטיקה - בכספם של הלקוחות. את הסיפור הזה סקורסזה והוליווד עדיין לא יודעים - או לא רוצים - לספר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#