ב-2014 נשאל לאן הולך הכסף באמת

השוד בביטחון, הפרטת הבריאות, בועת הדיור יעלו על האג'נדה הציבורית ובגדול

גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק
גיא רולניק

ב שבת בצהריים, בתחילת ספטמבר 2011, הוציא לפתע הפקיד הבכיר בירושלים מייל לשורת אנשים שהיו מעורבים בוועדת הריכוזיות, והורה להם לפרסם את הדו"ח הפנימי על הרווחיות, שכר המנהלים ושכר העובדים ב–13 הפירמידות וחברות האחזקה הגדולות במשק. העיתוי לא היה מקרי: יומיים לפני כן הבינו גורמים בכירים בירושלים שהמידע על הדו"ח הפנימי נמצא בידי TheMarker, והם לא יוכלו יותר להכחיש את קיומו.

שבועות ארוכים לפני אותה שבת פנינו למשרד האוצר ודרשנו את הדו"ח. מישהו שם החליט בצדק שהממצאים שהעלו הכלכלנים שהכינו אותו עשויים להביך את חברי ועדת הריכוזיות - שבאותה תקופה חלקם היה עסוק עדיין בהכחשת התופעה החמורה ששלחה זרועות לכל חלקי המשק: שוק ההון, הפנסיה, המונופולים, יחסי הון־שלטון, מערכת הבנקאות ויוקר המחיה.

אלא שהמקורות שלנו התעקשו: יש דו"ח פנימי שמאשר חלק מהטענות שהועלו בעיתון בשנים האחרונות לגבי חברות הענק של המשק הישראלי - הן שואבות נתח גדל והולך מהרווחים במשק, מייצרות פחות מקומות עבודה ומרחיבות את הפערים בין שכר המנהלים לעובדים.

הפגנה נגד טייקוניםצילום: דניאל בר און

מדי שבוע או שבועיים פניתי לדוברות משרד האוצר, אך שם המשיכו להכחיש את קיום הדו"ח. רק בסוף השבוע הם הבינו שההכחשות עלולות להתפוצץ בפניהם והחליטו להוציא את הדו"ח הראשוני לציבור. השבוע, עם סיומה של 2013, פירסם סוף־סוף משרד האוצר את הדו"ח המדובר בגרסתו המלאה - הפעם עם דברי הסבר על המשמעויות הרחבות של הריכוזיות על המשק כולו: יוקר המחיה, תחרות, מונופולים, יחסי הון־שלטון.

דרך ארוכה עברנו מאז 2010–2011, כשרגולטורים בכירים וחברים בוועדת הריכוזיות התחברו לטענותיהם של הטייקונים והפירמידות - שאין בעיית ריכוזיות ותחרות במשק הישראלי, שאין כאן מועדון קטן ואלים של טייקונים, בנקאים, מאכערים, לוביסטים, פרסומאים ועיתונאים שמשרתים את הכסף והמונופולים. מי שינסה כיום להכחיש את הטענות האלה יראה כתמהוני במקרה הטוב. על המקרה הרע כבר לא צריך להרחיב. הציבור הבין שאחד הביטויים העיקריים של מחלת הריכוזיות הוא הדרך שבה האינטרסים הכלכליים לוכדים את כל כלבי השמירה ואנשי המקצוע.

2013 שנחתמה השבוע היתה שנת מפנה דרמטית בשיח, בתפישות, ברעיונות ובגבולות הדיון במגזר העסקי. לאחר חמש שנים שבהן מועדון קטן ואלים של אנשי הממון סירס את כלבי השמירה ומנע כל דיון בדרך שבה מחולקים הכסף, הכוח, הג׳ובים - החלו חומות הפחד לקרוס והסכרים להיפתח. השיחה משתנה.

1. ריכוזיות. החל מ–2014 יהיו הסימפטומים של הריכוזיות ומשמעותם מוטמעים בכל דיון כלכלי. ח"כים, רגולטורים ועיתונאים מבינים כבר שריכוזיות אינה רק פירמידות או חיבור בין חברות ריאליות ענקיות לבין מוסדות פיננסיים, אלא מבנה משקי מושחת שבו מועדון קטן של הון־שלטון מקצה את המקורות לטובתו. בין אם זה שוק הפנסיה, האי־שוויון, המריטוקרטיה, שוק הדיור, הפריון או העבודה - כולם סובלים מהמחלה, מי פחות ומי הרבה יותר. 73 הח"כים שהצביעו בעוד חוק הריכוזיות ועשרות אנשי הרגולציה שעסקו בליטושים האחרונים שלו יעסקו בו בשנה הבאה כמעט בכל דיון, בכל רפורמה וכל ענף משק מרכזי.

2. המועדון. כנופיית המאכערים הקטנה שהשתלטה על הדמוקרטיה והשוק החופשי תתחיל סוף־סוף להתכווץ לגודלה האמיתי - בכל הקשור למעמדה החברתי. רחוקה הדרך משבירת כל המונופולים הגדולים, והבנקים הגדולים ימשיכו לתפוס נתח מנופח והרסני מהדמוקרטיה ומשוק הפיננסים, אבל הלגיטימציה הציבורית לכוחניות, לגזל ולשיטת ההון־שלטון תלך ותישחק. ח"כים, רגולטורים ועיתונאים שהתרגלו בחמש השנים האחרונות להתרפס בפני המועדון יגלו שזה כבר פחות אופנתי. בפעם הבאה שטייקון או מנכ"ל בנק יחתן את בנו או בתו, הם לא ירוצו להצטלם ולהתחכך בחבורה של יונקי ערך שכל הצלחתם נובעת ממבנה רקוב ולא תחרותי של המשק ומאליטות חדשות מיליטנטיות ומסואבות.

שלט נגד הריכוזיות במשק, מחאת האוהלים 2011צילום: דניאל בר און

3. מחוברים. בזכות המחאה נגד טייקונים והפוליטיקאים, מיליציות המיסוי העצמאיות במגזר הציבורי והפרטי, שהצליחו לחמוק מהביקורת הציבורית הודות למיקוד במסכי עשן ביטחוניים, לא יוכלו להתחבא בשנה הקרובה. כפי שבשלוש השנים האחרונות למד הציבור להבחין בין אנשי עסקים ויזמים שמייצרים ערך לאלה שרק לוקחים ערך, בין אלה שתורמים לתעסוקה ולצמיחה לאלה שבנויים רק על כוח שוק וקרבה לשלטון, כך הוא ילמד בשנים הקרובות את ההבדלים בין עובדים שמייצרים ערך לבין אלה שלוקחים ערך קיים.

הטייקונים והמונופולים הצליחו שנים ארוכות להגן על עצמם בטענה שכל רפורמה להגברת התחרות היא אנטי־עסקית, אבל הציבור למד בהדרגה שיש הבדל בין "בעד עסקים" לבין "בעד שוק". מדיניות "בעד שוק" מייצרת תחרות, חדשנות, שלטון הכישרון, זרימת דם ורענון. מדיניות "בעד עסקים גדולים" מייצרת את ההפך.

ארגונים גדולים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי הצליחו להימנע במשך שנים מדיון ביעילות, בחדשנות, ביושרה, באפקטיביות ובשירות שהם מעניקים למשלם המסים וללקוחות באמצעות ניצול מעוות של רעיון התארגנות העובדים. הם יצרו מעמדות של עובדי קבלן ועובדים מיוחסים, ניפחו את ההוצאות שלהם, שחקו את האפקטיביות והשירות לאזרח ונטלו משאבים שצריכים להגיע לעובדים ולשכבות החלשות.

מדי יום גדל מספר הישראלים שמבינים את שיטת המחוברים. פוליטיקאים ועיתונאים עדיין חוששים לקרוא לילד בשמו, כי כולם רוצים להיות "חברתיים" ואהובים על ידי קבוצות האינטרס, אבל הישראלים יודעים היטב על הבזבוז, השחיתות, חוסר האפקטיביות והניצול של עשרות גופים מונופוליסטיים גדולים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי.

הפחד מהארגונים הכאילו "חברתיים" ומהלובי הצעקני שלהם יגרום לכך שבהתחלה יתנהל דיון רק בתנאים מיוחדים, כמו פנסיות תקציביות כפולות, משולשות ומרובעות מאלה של הלא מחוברים. הפחד מלהיות לא פוליטיקלי קורקט ימקד את הדיון תחילה רק בכמה גופים מנופחים להפליא, כמו הנמלים, חברת החשמל, רשות שדות התעופה, בנק ישראל וצה"ל, אבל בהדרגה יתפתח דיון בשאלה מי מממן את חוסר היעילות, הביורוקרטיה והניפוח בכל המונופולים והארגונים החזקים במשק.

ב–2014 יתחיל דיון בשאלה לאן הולכים כספי משרד החינוך. כלומר - לא דיון בשאלת גודל תקציב החינוך, שצמח בחמש שנים בכמעט 40% - אלא בשאלה מדוע ההוצאה על חינוך גדלה אך הכיתות נשארות צפופות והתוצאות נמוכות.

איור: ערן וולקובסקי

4. פנסיה. לאחר חמש שנים של דיון בפנסיה דרך זווית צרה של תספורות ודמי ניהול, יפנימו בהדרגה כל בעלי העניין בתחום כי פנסיה אינה יכולה לעמוד לבד. לרוב האנשים לא תהיה פנסיה ראויה בגלל שכר נמוך, תקופות אבטלה ארוכות ויוקר מחיה גבוה. קל להתמקד בתספורות או בדמי הניהול, אבל שום רפורמה בשוק ההון לא תוכל לפצות אנשים על שכר נמוך, אבטלה או זינוק בעלויות הבריאות, הדיור והמזון.

5. הגנה על עובדים ולא על מקומות עבודה. לאחר שלוש שנים של גל התאגדויות עובדים, שמוצג כפתרון לבעיות בשוק העבודה, יגלו עובדים רבים שהתאגדות עובדים אפקטיבית בעיקר בארגונים מונופוליסטיים או ציבוריים, שיש להם גישה לכסף ציבורי באמצעות מסים, ארנונות והזרמות. לעומת זאת, התארגנויות עובדים בשוק הפרטי התחרותי כפופות למשמעת השוק, כלומר ליכולתה של החברה לשלם משכורות. ההתפכחות הזאת תהיה כואבת מאוד. העובדים במגזר הפרטי התחרותי יבינו כיצד הם הורדמו על ידי ההסתדרות והאוצר ומעמדם נרמס, ואז יתחיל הדיון ההכרחי על שוק עבודה ומדיניות ממשלתית המגנים על עובדים ולא על מקומות עבודה. הם יבינו כי יש צורך ברשתות הגנה, בשירותים חברתיים איכותיים ובפתרונות ליוקר המחיה ולפנסיה שאינם שמורים לקבוצות אינטרס מיוחסות, אלא לכל העובדים באשר הם.

הפוליטיקאים יבינו בהדרגה שלממשלה לעולם לא תהיה יכולת לפרוס רשתות הגנה חברתיות ולהגדיל את ההוצאה האזרחית לשירותים חברתיים מבלי לחסל את בורות השומן והשחיתות והמונופולים, שיונקים את כספי משלם המסים והצרכנים. ב–2014 נשמע עוד ועוד פוליטיקאים מדברים על המהפכה הזאת בשוק העבודה, שעקרונותיה מוכרים לקוראינו היטב בשנים האחרונות.

6. רפורמה מוניטרית. הדיון ברפורמה במערכת המוניטרית העולמית - השליטה של בנקים פרטיים בכמות הכסף וביצירתו - יצבור תאוצה בשנים הקרובות בעולם ובישראל. התנועה המוניטרית, שבמשך שנים היתה בשוליים, תצבור פופולריות. הביטקוין יעורר דיון בהדפסת הכסף הפרועה בעולם. צריך לנהל את הדיון הזה, אבל חשוב להיזהר ממצב שבו פוליטיקאים ינסו להשתמש ברפורמה מוניטרית כפתרון קסם לכל בעיות החברה, כתחליף לרפורמות בשוקי העבודה וכדרך להימנע מעימותים עם קבוצות האינטרס המיוחדות.

7. מערכת הביטחון. קבוצת האינטרס הגדולה מכולן, שתקציבה הוא 70 מיליארד שקל בשנה, תתקשה ב–2014 להסיט את הדיון מתנאי הפנסיה המופלגים ומהבזבוז והניפוח השוררים בה. הישראלים יתעוררו למזרח תיכון שבו רוב אויבי ישראל נמצאים במצב כלכלי קשה, וישאלו את עצמם אם המנהיגים הערבים באמת מתעניינים בסכסוך הישראלי־ערבי או רק משתמשים בו כדי למנוע או לדחות עוד גל של מהפכות חברתיות במדינות שבהן קבוצה קטנה נהנית מרוב המשאבים. הצבא כבר לא יוכל להישען על אירן או על רוני דניאל והכתבים הצבאיים כנשק עיקרי במאבק התקציב, ויותר ויותר גורמים יתבעו לדעת לאן הולכים התקציבים.

8. מערכת הבריאות. המאבק על השר״פ ותחקיר "עובדה" על התיירות הרפואית ימקדו את הדיון בקבוצות האינטרס החזקות הפועלות במערכת הבריאות, ובראשן חברות הביטוח הפרטיות, הספקים, המתווכים, הרופאים הבכירים והשחקנים במערכת שהתעשרו דרמטית בעשור האחרון. הציבור יתחיל להבין את הסכנה האדירה באמריקניזציה של מערכת הבריאות, ויתהה מדוע כוחות השוק יוצרים תמריצים מעוותים בכלכלת הבריאות, שמפרקים את הלכידות החברתית ומגדילים את האי־שוויון.

דיון בוועדת הכספים בנושא הריכוזיותצילום: אמיל סלמן

חיזוק מערכת הבריאות הציבורית יהיה האג׳נדה המרכזית. יש צורך בשינוי בכל חלקי המשוואה: מקור המימון – הביטוחים שמתנפחים בקצב מסחרר ומזינים את המערכת הפרטית; המחירים (תעריפים) – שתופחים בקשר ישיר לשכר הרופאים; ושכר הרופאים – שנמצא בסחרור שבו השוק הפרטי מושך את הציבורי ולהפך, עד שההוצאה הלאומית על בריאות מתנפחת, האי־שוויון גדל ומערכת התמריצים מתעוותת.

9. ריבית. בימים האחרונים של 2013 החלו ליפול האג"ח הממשלתיות האמריקאיות לטווח של 10 שנים, מה שכמעט הכפיל את תשואתן מאז השפל שרשמו. ב–2014 יעסקו מנהלי ההשקעות בישראל ובעולם כולו בשאלה כיצד מייצרים תשואות בעידן של ריביות אפסיות ובסיכון האדיר בתיקי ההשקעות במקרה של עליית ריבית מהירה. ההשלכות הקשות של הריבית האפסית והדפסות הכספים על האי־שוויון, הקצאת המקורות, עליות המחירים, ניפוח המגזר הפיננסי והמשבר הפנסיוני יעלו על האג׳נדה הכלכלית ויישארו עליה זמן רב - עד למשבר הפיננסי הבא.

10. דיור. ב–2014 יתברר סוף־סוף שמול מאות אלפי ישראלים המשלמים שכר דירה מנופח או מתקשים לרכוש דירה ניצבות קבוצות אינטרס מיוחדות שרוצות לשמר את מחירי הדיור המנופחים. אלה בדיוק אותם מחוברים: בעלי קרקעות, בעלי דירות להשקעה, הבנקים וכל המחוברים שאליהם זורמים כספי מסי הנדל״ן. הבלוף של יאיר לפיד וחבורתו עשוי להיחשף השנה כאשר יתברר שאין להם שום תוכניות שיגרמו לירידה הנדרשת של 20%–30% במחירי הדיור - ובמקרה הטוב הם רוצים לשמור על הסטטוס קוו לטובת כל המחוברים תוך שימוש בתירוצי יציבות. כנראה שרק מחאה נוספת של מאות אלפי ישראלים, עלייה חדה בריבית או משבר כלכלי יביאו את המפנה בדיור.

(ועוד דבר קטן ששכחנו. לאחר חמש שנים שבהן כלי תקשורת שונים ביקרו את רעיון "עיתונות עם אג'נדה", ירוצו כולם כאחוזי אמוק לצד השני ויתחרו ביניהם למי יש אג׳נדה רעשנית יותר. יש לקוות שאופנת האג'נדה לא תוליד מסעות פופוליסטיים אלא תיעשה באחריות לאחר תקופה ארוכה של הכנת שיעורי בית).

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker