הפנסיה - קצה הקרחון של עיוותי שוק העבודה - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפנסיה - קצה הקרחון של עיוותי שוק העבודה

וגם: מה היתה עושה שלי יחימוביץ' אחרת בתור שרת הכלכלה

129תגובות

ר אשי מערכת הביטחון היו משוכנעים שמדובר בהדלפה של משרד האוצר. הם רתחו והשתוללו. לאחר כמה שבועות זימן הרמטכ”ל מפגש סגור עם עורכי העיתונים, שבו הדגים בפניהם את המשימות הקשות שעמן מתמודד צה”ל. במהלך המפגש הוא ענה לשיחת טלפון והתעדכן בקול רם בחיסול נוסף שביצעו בחורינו בעזה.

זה היה קיץ 2003, שלהי האינתיפאדה השנייה. עשור לאחר מכן כבר אפשר לגלות מי היה המקור שהדליף את הנתונים לכתבת השער של מגזין TheMarker, שעסקה בשחיתות, בבזבוז ובניפוח השכר והתקציבים במערכת הביטחון.

זה לא היה פקיד באוצר - ולא שלא ניסינו. אבל לפקידי האוצר לא היה עניין אמיתי בחשיפת הנתונים. הם ידעו שהם תמיד ניגפים בקרב מול הצבא, והם לא רצו להראות את הפערים האדירים בין מערכת הביטחון לשאר חלקי המשק. הם לא רצו שנדע כיצד הם נכשלים שוב ושוב בעימותים עם אחת מקבוצות הלחץ החזקות ביותר במשק.

המקור היה בכלל מהמערכת הפיננסית: מנהל השקעות בגוף בינוני, שהתמחה בייעוץ לבכירי הפורשים ממערכת הביטחון ובניהול השקעותיהם. “אתה לא תאמין איזה סכומים רצים כאן”, הוא סיפר, “אין לזה אח ורע בשום מקום אחר במשק. החלק הכי מדהים הוא השיטה שבה חלקם פורשים: מקבלים מענק היוון גדול, פטור ממס, מתחילים לקבל פנסיה גבוהה ומיד מתקבלים לעבודה כיועצים במשרד הביטחון או באחת מחברות הנשק. יש לי הרבה לקוחות שמיד עם שחרורם מתחילים לקבל 50–100 אלף שקל בחודש, אף שאין להם שום ניסיון עסקי”.

לכתבת השער במגזין TheMarker צורף איור פרובוקטיבי: גנרל עם סיגר ודרגות עשויות מזומנים. בקיץ 2003 זה היה חצוף ולא פוליטיקלי קורקט, והעניין הציבורי היה מועט. עשרות אלפי עובדים שמחוברים לעטין הביטחוני היו מנותקים מהנעשה בשאר חלקי המשק, מבלי שהציבור יבחין בכך או יתרגז.

גילה קפלן

בעשור האחרון פירסמנו עשרות כתבות וטורים על מערכת הביטחון והפנסיות התקציביות, אבל רק לפני חצי שנה, כאשר נחשפו כאן הפנסיות של המיליונים - העובדה ש–60% מפורשי המערכת בשנים האחרונות יצאו עם 1–2 מיליון דולר, פי חמישה מפורשי המגזר הפרטי - עלה הכעס הציבורי מדרגה.

זאת רק ההתחלה, רבותיי. כל הנתונים והמגמות הכלכליות מעידים שבעשור הקרוב יגדל מדי שנה הכעס הציבורי, כאשר מאות אלפי עובדים יגלו את פניו האמיתיים של שוק העבודה הישראלי ועד כמה הפנסיות שלהם אפסיות לעומת יוקר המחיה.

הבעיה המדוברת כרגע, הפנסיות העלובות שיקבלו מיליון ישראלים בלתי מחוברים כשיהיו בני

67–63 - תתגלה במהירות רק כקצה הקרחון: מאות אלפי ישראלים ייאלצו להשתמש בחסכונות הפנסיה שלהם הרבה קודם, כאשר שכרם יקרוס או שהם ייקלעו לתקופות אבטלה ממושכות.מנגד ימשיכו מחירי הדיור לנגוס באלימות ובעקביות ברמת החיים של מאות אלפי צעירים, ומדי שנה יגדל מספרן של המשפחות שנאלצות לשלם מכיסן על שירותי בריאות וחינוך שהורגלו לקבל מהמדינה.

נראה ששר האוצר יאיר לפיד מתחיל להבין את זה רק בימים האחרונים: נפל לו האסימון שהכסף הגדול, המקור ליוקר המחיה והמשאבים החסרים ליצירת רשתות הגנה חברתיות לכלל האזרחים, לא נמצאים אצל החרדים, הערבים ושאר הסיסמאות שאתן הגיע למשרד האוצר. הכסף נמצא בכל החלקים הלא תחרותיים והמאובנים במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי בישראל: במקומות שבהם הגנה מתחרות, קרטלים, פוליטיקה, נפוטיזם, סידורי עבודה, חמולות של מקורבים וניפוח תקציבי של שנים יצרו את המחוברים - קאסטה נפרדת של עובדים ומנהלים המנותקים מהמציאות שאליה מתעוררות מאות אלפי משפחות ישראליות.

המהפכה התודעתית צוברת תאוצה: לאחר עשרות שנים שבהן הפוליטיקאים ולאחר מכן הטייקונים הצליחו לתקוע טריז ביטחוני־מדיני־דתי־חילוני בתוך העם כדי להסתיר את קפיטליזם המקורבים ואת סוציאליזם המחוברים שהם פיתחו כאן להנאתם, הציבור מתעורר ומבין שבעודו מתווכח על גבולות, דת וליברליות מול לאומנות - חבורת מקורבים בוזזת את קופת המדינה, הצרכנים והחוסכים ומארגנת לעצמה ולילדיה תנאים המנותקים מהמציאות. הם אינם מבוססים על מריטוקרטיה - סלקציה לפי כישרון - אלא על קשרים וחיבורים פוליטיים.

זה יהיה סיפור הרבה יותר גדול ומורכב מחשיפת הריכוזיות בשוק ההון ובמגזר העסקי. העלאת המסך מעל הטייקונים היתה קשה בגלל כוחם הכלכלי ושליטתם בתקשורת ובפוליטיקאים. אבל ברגע שהמסך עלה והשד יצא מהבקבוק, קשה יהיה למכור שוב לציבור את הבלופים שטייקונים, בנקאים ומונופולים הפועלים בשוק המקומי הם יצרני מקומות עבודה. הציבור לומד להבין שהמדיניות הכלכלית בישראל לא היתה בעד השוק אלא בעד כמה עסקים גדולים - כלומר בדיוק ההפך מהשוק.

לעומת זאת, טיפול בקבוצות אינטרס המחוברות לתקציב המדינה, כמו מערכת הביטחון, יהיה כואב ומסובך הרבה יותר. בדיוק כמו במערכת הבנקאית, גם במערכת הביטחון הכסף הגדול לא נמצא בקצה הפירמידה אלא במרכזה. בבנקים יש חבורה קטנה שמושכת משכורות עתק ועולה רבע מיליארד שקל, וקבוצה ענקית מתחתיה שעולה 10 מיליארד שקל. כלומר, כאן הניתוח כבר לא יכול לבוא רק מהבטן אלא מהראש, מהמספרים, וזה הרבה פחות אינטואיטיבי.

ואז מגיעים כמובן למכשול הסוציולוגי הגדול. היטיב לתאר אותו השבוע הכלכלן אורי כץ בבלוג שלו ב”הארץ”: יותר מדי אנשים מחוברים לעטין הזה - אלה השכנים וקרובי המשפחה שלך. בכל בית שלישי או רביעי בישראל יש מישהו שחבר באחת מקבוצות האינטרס האלה.

אבל המהפכה התודעתית צוברת תאוצה והזעם הציבורי יחזור וייצא נגד הקשרים החמים וההדוקים בין הפוליטיקאים, הרגולטורים וכלי התקשורת לבין קבוצות האינטרס. למרות האכזבה המקובלת מהמחאה החברתית, כבר היתה לה השפעה דרמטית על כל מקבלי ההחלטות, הפוליטיקאים והרגולטורים. צריך היה רק לראות את הדברים שנאמרו השבוע בדיונים בחוק הריכוזיות, כדי לראות כמה עמוק נצרב הנושא בתודעת השחקנים. לפני חמש שנים, כאשר ח”כ עינת וילף התחילה לקדם את חוק הריכוזיות יחד עם ח"כ חיים אורון, אף ח”כ אחר לא ידע מהי פירמידה ומהו חיבור פיננסי־ריאלי. היום חצי מהם מזמרים את זה בטבעיות.

זה נכון לא רק לגבי הפוליטיקאים: אחד הרגולטורים, שלפני ארבע שנים הכחיש את קיומו של רעיון בשם ריכוזיות משקית, מונה השבוע רשמית לטפל בה במסגרת החקיקה שאושרה בכנסת. באתר חדשות ששייך לקבוצת עיתונות שהכחישה במשך שנים את הריכוזיות וטענה שהממשלה מעולם לא הקימה ועדת ריכוזיות - משום שאין דבר כזה, “ריכוזיות” - דיווחו השבוע בטבעיות על הישגים גדולים בהצעת החוק הסופית בעניין אותה ריכוזיות שהוכחשה. . הדיסקט התחלף, ולראשי הארגון העיתונאי הזה כבר קשה לשלוט בדיווח החדשותי.

החדשות הטובות הן שהדיסקט התחלף אצל רוב מקבלי ההחלטות. החדשות הרעות הן שהאתגרים החברתיים והכלכליים שעומדים בפנינו הם עצומים, ואם לא נבנה כאן הון חברתי וקואליציות שינוי של ידע וערכים מתוך החברה האזרחית, קשה יהיה לנתב את הזעם וההכרה לכיוונים פרודוקטיביים.

כששלי יחימוביץ’ תהיה שרת הכלכלה

הנה תסריט דמיוני, אבל לא דמיוני מאוד: בממשלה הבאה תמונה יו”ר מפלגת העבודה שלי יחימוביץ’ לשרת הכלכלה. בחודש השלישי לכהונתה תגיע אליה משלחת מחברת פייסבוק, מאפל או מכל חברה אמריקאית גדולה אחרת ותציע לה את העסקה הבאה: אנחנו מוכנים להקים את המפעל או את מרכז הפיתוח הבא שלנו בישראל ולהעסיק בו 1,000 עובדים - אם תארגני לנו פטור מוחלט ממס חברות. לא חצי מס וגם לא שליש. אפס עגול.

מה תעשה יחימוביץ’? היא תתחיל לזעוק שמחלקים מתנות לחברות ענק? לא. היא יושבת בממשלה. היא מופקדת על עידוד הקמת מפעלים ועל התעסוקה. היא תבין היטב שישראל צריכה להיאבק בתחרות העולמית על הבאת חברות ועסקים, והתחרות הזאת כוללת את אלמנט המס. יחימוביץ’ תזמן מסיבת עיתונאים ותכריז בדרמטיות שהביאה לישראל את פייסבוק/אפל למפעל שייצר אלפי מקומות עבודה. מחיאות כפיים.

אוליבייה פיטוסי

הדיון הציבורי במיסוי החברות הזרות לא תמיד מבדיל בין חברות שאפשר לגבות מהן את מס החברות המרבי לבין חברות שיש להן אפשרות להקים פעילויות ומפעלים במקומות אחרים בעולם אם לא יקבלו כאן הטבות מס. גוגל לא יכולה לוותר על הפעילות שלה בישראל בתחום הפרסום בשום מצב, כי היא מרוויחה מאות מיליוני שקלים מהשוק המקומי. לעומת זאת, אפל או אינטל יכולות להקים את פעילות הפיתוח הבאה שלהן בארץ אחרת.

מה שמביא אותנו לטבע. השערורייה הגדולה בטבע אינה בעצם העובדה שהיא קיבלה הטבות מס משמעותיות, אלא בכך שהממשלה כשלה כשנתנה לה לפני עשור הטבות מעל ומעבר למה שהיה נדרש כדי להשאיר את פעילותה בישראל. הנסיבות שהובילו לכך צריכות להיבדק על ידי מבקר המדינה - הן במקרה של טבע והן במקרה של שאר החברות שקיבלו הטבות מס משמעותיות בעשור האחרון.

הסיפור הישראלי הידוע על טבע, על ניהולה ועל הרכישות שהיא ביצעה עשוי לעבור שינוי דרמטי בחודשים הקרובים. כשחברה נמצאת בעלייה, היא מצליחה להשפיע על האנליסטים ועל התקשורת. כשמתחילה הירידה, החלקים המוצנעים בסיפור העסקי זולגים החוצה. בעתיד נשמע הרבה יותר על מצב הנזילות של החברה ועל היקף החוב הפיננסי האדיר שהיא לקחה על עצמה בעשור האחרון כדי לממן רכישות יקרות לתדלוק הצמיחה שהיא חייבת להציג לוול סטריט. בעתיד גם נשמע הרבה יותר על הכישלון של טבע באינטגרציה של חלק מהחברות הנרכשות. אם טבע תיקלע לסחרור ולפיטורי ענק, ייהפך הסיפור חיש קל לדיון בשאלה כיצד משמרים מקומות עבודה ושומרים על היתרון התחרותי של החברה.

אבל לאחר שאמרנו את כל זה, כדאי להרגיע את המודאגים מגל הפופוליזם בעניין המיסוי: השטחיות וחוסר ההבנה של חלק מהפוליטיקאים והעיתונאים בסוגיה זו אינן כה מסוכנות כפי שמפחידים אותנו. בשלב ראשון יתפתח דיון ציבורי ער, שיאלץ את טבע, מס הכנסה, משרד האוצר ומשרד הכלכלה להציג לציבור יותר נתונים ונימוקים להטבות המס ולמצוא נקודת איזון חדשה בהטבות שטבע וחברות אחרות מקבלות. בשלב השני יתברר שישראל חייבת להיות תחרותית כדי למשוך הנה חברות מובילות. הסיכוי שהפופוליזם הציבורי ידחוף את הפוליטיקאים לבטל את כל ההטבות ואת טבע לסגור מפעלים בישראל הוא נמוך, כי הציבור רוצה את טבע בארץ. הוא רק רוצה להיות בטוח שהמשא ומתן עמה ועם חברות אחרות מביא את המקסימום למשלם המסים הישראלי ולא מנוהל על ידי מאכערים שגוזרים קופונים ועוברים מהמגזר הציבורי לפרטי.

אנחנו צריכים להיות ערניים לפופוליזם ולנטייה של פוליטיקאים ושל חלק מהעיתונות לאמץ קו שטחי, לא מעמיק וצעקני כדי להיראות לוחמניים או חברתיים עכשיו כאשר כיוון הרוח הציבורי השתנה, אבל גם לזכור שרק גלים פופוליסטיים יכולים להכניס איזון לתוך עולם הפוליטיקה והרגולציה, שבעתות רגילות נשלט על ידי קבוצות האינטרס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#