תחרות, מצוינות, חדשנות - התוכנית הבריטית, השיח הישראלי - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תחרות, מצוינות, חדשנות - התוכנית הבריטית, השיח הישראלי

יש מקומות בעולם שהממשלה מתייעצת עם הציבור על נושאים חברתיים וכלכליים

22תגובות

ב אחת הפגישות הראשונות של שר האוצר עם ראש הממשלה, הסביר לפיד לנתניהו שתוכנית מסוימת לא תעבור אצל הציבור, ולכן הוא מציע לגנוז אותה בשלב זה, כי “אני יודע מה הישראלים חושבים”. נתניהו לא אהב את ההתפארות, אבל באותו רגע הוא נאלץ לבלוע אותה כמו שהיא: תוצאות הבחירות דיברו בעד עצמן.

ההתבטאות האחרונה של לפיד בפייסבוק, על הישראלים המהגרים לברלין, עלולה לאותת כי שר האוצר מתחיל לאבד את זה. חיבור השואה עם יוקר המחיה והקשיים הכלכליים בישראל לא היה מוצלח, והתגובות ברשתות החברתיות מאותתות: למרות הקושי הטבעי להודות בכך, מספר הבוחרים המאוכזב של יש עתיד גדל.

היכולת להשתמש בציונות, בשואה וב”יש לנו רק ארץ אחת” לא יכולה להיות מנותקת מהמעבר שעשתה ישראל ממדינה קטנה, ענייה ומוקפת אויבים למדינה עשירה ומבוססת שרוב אויביה פשטו את הרגל כלכלית בשנים האחרונות.

הציבור, בעיקר הדור הצעיר, לא מתעניין בנרטיב של “ראו כמה השגנו ב–65 שנה” ומודד את ישראל, את רמת חייו ואת איכות חייו מול מדינות המערב. בכל יום שחולף מת מצביע קשיש שקיבל את הקשיים הכלכליים בישראל כנגזרת של המצב הגיאופוליטי, ולמאגר המצביעים מצטרף מצביע צעיר שמבין שהבעיה העיקרית של ישראל היא הדרך שבה היא מנוהלת והגופים שלמענם היא מנוהלת - כי יכול להיות כאן הרבה יותר טוב.

כי הים הוא כבר לא אותו ים ‏(נמצאו בו תגליות גז אדירות, ולישראל יש יתרות מט”ח עצומות‏), הערבים הם לא אותם ערבים ‏(הם עוברים מהפכה חברתית חסרת תקדים, שמשנה את אופי השלטון והכלכלה שלהם‏), והמדינה היא לא אותה מדינה. הבוחרים של לפיד לא מוכנים לאכול ממנו את סיפורי השואה והגבורה בסגנון טומי לפיד - לפחות לא בהקשר של יוקר המחיה והקושי לגמור את החודש.

אמיל סלמן

המהירות שבה נהפכה הפוליטיקה החדשה של לפיד לפוליטיקה הכי שחוקה, עבשה ומוכרת מפתיעה למדי אם מביאים בחשבון את רוחות המחאה המדהימות שנשבו כאן בשנתיים האחרונות. זו לא רק העובדה שהמדיניות הכלכלית של לפיד דומה להפליא לזאת של נתניהו, אולמרט וברק - אלא שגם הרטוריקה דומה להפליא. למעט הרהיטות, הכריזמה והסטטוסים בפייסבוק, הטקסטים לא שונים מהותית מאלה של יובל שטייניץ, שרק לפני חצי שנה נבעט ותויג בתקשורת כשר אוצר של פעם, מהתקופה שלפני ההתעוררות האזרחית הגדולה שלפיד רכב עליה לממשלה.

בעוד לפיד משתמש באינטרנט כדי לשדר אל הציבור, בעיקר חד־צדדית, יש מקומות בעולם שבהם הממשלה פונה אל הציבור ומבקשת להתייעץ עמו באופן פתוח ורחב בדיוק באותם נושאים שבגללם יצאו לרחובות מאות אלפי ישראלים בקיץ 2011.

בתחילת השבוע העלתה לאינטרנט ה–CMA - רשות התחרות והשווקים החדשה שהקימה ממשלת בריטניה - מסמך חזון, ערכים ואסטרטגיה מעורר השראה וקנאה, וקראה לציבור להגיב, להעיר ולתקשר עמה.

המסמך, שמכונה Consultation Document, מפרט את החזון של רשות התחרות החדשה, את האסטרטגיה המוצעת, את הצהרת הערכים שלה ואת השאלות והסוגיות שעליהן היא מבקשת להתייעץ עם הציבור.

התפקיד שלנו, כותב מנהל הרשות, הוא “לקדם את התחרות, בתוך בריטניה ומחוץ לה, למען טובת הצרכנים”. המשימה שלנו היא “לגרום לשווקים לעבוד היטב למען האינטרסים של הצרכנים, העסקים והכלכלה”.

שאיפתה של הרשות היא: “1. לספק אכיפה אפקטיבית: להרתיע עבריינים ולמנוע מהצרכנים להפסיד מפעילות אנטי־תחרותית. לוודא שעסקים וצרכנים יבינו את החוק ואת הסנקציות שיינקטו באפקטיביות נגד המפר אותו. 2. להרחיב את גבולות התחרות: לוודא יישום של מדיניות וחוקי תחרות בענפים שבהם קיימת רגולציה תוך עבודה לצד הרגולטורים של הענף. 3. להעצים את יכולת הצרכנים לבצע בחירה מתוך ידע תוך שימוש בתחרות ובכוח הצרכני כדי לגרום לשווקים לעבוד. להוביל פיתוח של מדיניות בתחום התחרות ולזהות מקרים מסובכים ותקדימיים שבהם כדאי להתערב ולהביא להשפעה הגדולה ביותר על השווקים. 4. לבצע ניתוחים משפטיים, כלכליים ופיננסיים ברמה הבינלאומית הגבוהה ביותר תוך הימנעות מנטל מיותר על עסקים. לנהל את כל התיקים באופן יעיל, שקוף והוגן כדי לעמוד בדדליינים ובציפיות החיצוניות. להוביל את החשיבה המשפטית, הכלכלית והעסקית בסוגיית התחרות. 5. לשלב דיסציפלינות שונות בצוותים מולטי־דיסציפלנריים. להשתמש בכל הכלים התחרותיים והצרכניים”.

רשות התחרות והשווקים הבריטית מאמינה שאם היא תעמוד בחמשת היעדים האלה היא תקדם את הצרכנים, את העסקים, את הפריון ואת הצמיחה הכלכלית, ותהיה גורם עצמאי, מכובד ומשפיע בבריטניה ובעולם ו”מקום נהדר לעבוד בו”.

הרשות, שצפויה להתחיל לפעול בעוד חצי שנה, הוקמה בעקבות רפורמה רגולטורית שמיזגה את רשות ההגבלים הבריטית עם הרשות לסחר הוגן. בפתח נייר החזון שהועלה לאינטרנט למטרות התייעצות מסבירה הרשות את מה שנראה מובן מאליו, אבל דווקא בישראל הוא רחוק מלהיות כזה: “מדוע התחרות חשובה: כי היא קריטית להנעת כלכלות חזקות, יעילות וצומחות”, מסבירים הבריטים ומוסיפים הוכחות מהשטח: “ירידה של 20%–40% במחירים אחרי שקרטלים בינלאומיים נשברו, עלייה של 2%–2.5% בשיעורי התעסוקה אחרי רפורמות ממשלתיות להגברת התחרות, תוספת לצמיחה של 2.5% בזכות מדיניות תחרותיות, כפי שהוכח במקרה של אוסטרליה, וחיסכון של מאות מיליוני דולרים בהולנד ובארה”ב, במקומות שבהם נאכפה רגולציה למען תחרות”.

איך עובדת התחרות? “התחרות דוחפת עלייה בפריון על ידי העברת נתחי שוק לחברות יעילות יותר ודחיפת כל החברות להיות יעילות יותר, לעתים קרובות דרך חדשנות - כי זאת הדרך לשרוד. במדינות מפותחות ומתפתחות נמצא קשר ברור בין תחרות לבין פריון גבוה יותר, הורדת מחירים והגדלת אפשרויות הבחירה לצרכנים. היעדר תחרות משפיע לרעה על הפריון. התחרות עובדת למען הצרכנים כאשר החברות מתחרות באופן הוגן וכאשר לצרכנים יש כוח וביטחון ביכולתם לבצע בחירות מושכלות”.

הצורך להגביר את התחרות, מסבירים הבריטים, גדול במיוחד בתקופות של האטה ומשברים כלכליים. אלה תקופות שבהן חברות נוטות יותר לנסות לנצל צרכנים, גדל הסיכון לפעילות קרטליסטית, ההכנסה הפנויה של הצרכנים יורדת והם מבצעים רכישות לחוצות ומסוכנות. בשביל לקרוא את מסמך החזון המלא לחצו כאן.

ואיפה ישראל?

קוראי עיתון זה מכירים מזה עשור את מנטרת התחרות כמנוע להעלאת הפריון ולהורדת יוקר המחיה. בשנתיים האחרונות, הודות למחאה החברתית, התפשטו הרעיונות האלה במהירות והחלו לשנות בהדרגה את השיח במסדרונות הכלכליים בירושלים. הישראלים כבר לא זקוקים להוכחות לגבי עוצמת התחרות כמחוללת רווחה לאחר ירידה של 50%–80% במחירי הסלולר של הלקוחות החלשים והלא מאורגנים.

אולם בעוד המחאה החברתית, מהפכת הסלולר ופעילותה של ועדת הריכוזיות גרמו למהפכה תודעתית בקרב הציבור לגבי היעדרה וחשיבותה של תחרות במגזר העסקי, הרי שבמחצית השנייה של המשק נתקל השיח התחרותי בקשיים חמורים. בעוד קבוצות האינטרסים של הטייקונים, המונופולים והיבואנים הבלעדיים במגזר העסקי נחשפו במערומיהן, הרי שקבוצות האינטרס במגזר הציבורי או הציבורי למחצה, כמו המערכת הבנקאית, עדיין חסינות ברובן מביקורת.

הציבור מקבל סוף־סוף כמובן מאליו את הצורך להכניס תחרות בשוק הסלולר, לאחר שצימצמה את חשבון הטלפון הסלולרי המצרפי הישראלי בכמעט 5 מיליארד שקל בשנה. אבל השאלה כיצד ספקי שירותים ומוצרים במגזר הציבורי מתייעלים, מתחדשים ומספקים לו שירות טוב יותר עדיין לא נמצאת על סדר היום הציבורי.

קבוצות האינטרס במגזר הציבורי הצליחו להסיט את הדיון משאלות של פריון, יעילות, יושרה ושוויון הזדמנויות לשיחה על ועדי עובדים. במקום לנהל דיון על הצורך בשיפור השירותים לאזרחים והקטנת העלויות כדי להעלות את רמת החיים, הפריון והשכר ולייצר רשתות הגנה חברתיות, ממוקד הדיון בהגנה על התנאים ועל החסינות של קבוצות אינטרס הפועלות כמיליציות מיסוי עצמאיות.

בעוד מיליוני עובדים ומאות אלפי עסקים במגזר הפרטי והציבורי צריכים להתמודד יום יום עם היצע גדל של כוח אדם, מוצרים ושירותים מישראל ומהעולם - להתייעל, להתחדש או לפנות את מקומם - קבוצה גדולה של ארגונים בנו סביבם חומה בצורה ואינם צריכים לספק תשובות והסברים לאיש. כשהם לא יעילים, לא מתחדשים ובמקרים הגרועים גם מושחתים או נפוטיסטיים, לא קיים מנגנון תחרות שאמור לכפות עליהם להשתנות, והם מגלגלים את חולייהם על ציבור הצרכנים, משלמי המסים ובעיקר על השכבות החלשות שמשוועות לרשתות הגנה.

דוגמה טובה ליחס המוזר של אנשי ציבור רבים לחוסר היעילות במערכת הציבורית היא תקציב הביטחון. בשנה האחרונה מצטרפים שחקנים רבים בזירה הציבורית לקריאה לחתוך בתקציב הביטחון, מתוך הבנה שהמערכת הצבאית היא קבוצת אינטרס שאירגנה לעצמה תנאים כלכליים המנותקים מאלה של שאר חלקי המשק. מערכת הביטחון אינה שונה ממערכת הבנקאות או מחברת החשמל, מהעיריות או מעשרות ארגונים אחרים שהם קופסאות אטומות, שלציבור אין מושג כיצד הם משתמשים בכספו. אולם מה שהוא פוליטיקלי קורקט כשמדובר בביטחון ‏(כי זה מתחבר לסוגיה המדינית‏) הוא כבר פחות פוליטיקלי קורקט כשמדובר בארגונים אזרחיים.

בשבוע שעבר סיפרנו כאן על הכלכלן והמנהיג החברתי המשפיע האמריקאי הנרי ג’ורג’, שפעל לפני 150 שנה: יזם חברתי שנלחם נגד הברונים השודדים ונגד הפוליטיקאים המושחתים. קוראים רבים פנו אלי ושאלו מדוע לא צומח בישראל פוליטיקאי מסוגו של ג’ורג’, שלא משרת אינטרסים של קבוצה מסוימת במגזר הציבורי או הפרטי, אלא רעיונות לקידום הכלכלה כולה.

התשובה פשוטה: בפוליטיקה ובשיח הציבורי בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, אין היתכנות פוליטית וציבורית לרעיונות מסוג זה. הפוליטיקאים בוחרים את קבוצת האינטרסים שהם ייצגו - אחד הולך עם הטייקונים, השני עם המונופולים הציבוריים והשלישי והרביעי מתרכזים בלהיות בעד ונגד מדינה פלסטינית. החמישי מכריז מלחמה על החרדים ונוזף בפייסבוק בגולשים שמתלוננים על הקשיים הכלכליים.

האינטרנט והמחאה החברתית יצרו בשנים האחרונות תקווה וציפייה כי כללי המשחק ישתנו ותיווצר כדאיות פוליטית לפוליטיקה חדשה, שלא תייצג קבוצות אינטרס וקבוצות עובדים במקומות מסוימים אלא תיצור מודל קרוב יותר לזה הנורדי. אלא שהתהליך הזה יהיה הרבה יותר ארוך ומפותל, הסבל הכלכלי והחברתי צריך להיות גדול הרבה יותר והחברה האזרחית שיכולה להוביל תהליך כזה עדיין לא התגבשה. האליטה הקיימת, ככל שהיא קיימת בתחומי האקדמיה, העסקים והמגזר הציבורי, עסוקה בעיקר בהגנה על הפריווילגיות ועל המעמד שלה - או שהיא פשוט לא רוצה לקחת סיכונים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#