פריון, פריון, פריון. הנתונים מתחילים לצאת - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

פריון, פריון, פריון. הנתונים מתחילים לצאת

לקוראים שאינם מתעניינים בכלכלה - הנה כמה סיבות מדוע הפריון צריך לעניין אותם

96תגובות

חגיגה כלכלית.

הצמיחה במשק גדולה מהצפוי. זה טכני? זה אמיתי? הגירעון ירד? זה של שטייניץ? של לפיד? האוצר יתכנס, אולי יורידו מסים, אולי לא.

בשבועיים האחרונים לא היה רגע דל בתחום המקרו־כלכלי בישראל, ולכולם יש מה להגיד: לאופוזיציה, לקואליציה ובעצם כמעט לכל מי שיש לו חשבון פייסבוק. רעש. הכל רעש. רעש מיותר. אנחנו אוהבים רעש, מכורים לרעש. כמו לאייפון, לטוויטר, לפייסבוק, למיילים. בטווח הארוך, לכל הרעשים המקרו־כלכליים האלה יש חשיבות אפסית.

ערב יום הכיפורים החליט פרופ' דן בן דוד לפרסם כמה ממצאים ראשוניים מהדו"ח השנתי של מרכז טאוב, שבראשו הוא עומד. הסוגיה שבה עוסק בן דוד היא פריון המשק הישראלי. כמובן שזה הרבה פחות מעניין מהוויכוחים הערים על הגירעון, המיסוי, תמלוגי הגז או מי טוב יותר או מרגיז יותר - יובל שטייניץ או יאיר לפיד. אבל בסופו של דבר, אחרי כל הרעשים, הפריון הוא זה שיקבע את דמותה הכלכלית והחברתית של המדינה הזאת.

המחקר של בן דוד התמקד בפריון העבודה במשק הישראלי: היחס בין התוצר לבין מספר שעות העבודה. פריון הוא נתון הרבה פחות מושך, סקסי ומדובר מנתונים כמו צמיחה, אינפלציה, אבטלה ומדד המניות, שאפשר לדווח עליהם כל רבעון או כל יום. אבל הפריון - יותר מרוב הנתונים הכלכליים - הוא זה שבטווח הארוך יכתיב חלק גדול מרמת החיים שלנו.

בן דוד זכה בעשור האחרון לפרסום רב בעיקר בגלל הניתוחים שערך למערכת החינוך הישראלית ולפצצת הזמן של המגזר החרדי והערבי. כשהתחיל לפרסם את הנתונים התעניין בהם קהל קטן יחסית, שגדל עם השנים. מאז המחאה החברתית העניין עלה מדרגה.

הפופולריות הגדלה של ניתוחי מרכז טאוב לא נבעה רק מהמחאה, אלא מהפוקוס הציבורי בחרדים, בערבים ובחינוך. זה התאים לכולנו: לקחת קופסה, לשים בה את שתי האוכלוסיות החלשות והמוחלשות, להוסיף קצת התלהמות רגילה על "צריך להשקיע בחינוך", ואז לחזור ולהסביר כמה שמדינת ישראל היא על הכיפאק ותראו כמה פרסי נובל וסטארט־אפים יש לנו.

עכשיו בן דוד עולה מדרגה, ואולי גם יתחיל להרגיז: אתם זוכרים את מה שסיפרתי לכם על הסכנות שמציבים החרדים והערבים? יופי. אבל יש סיפור גדול יותר, שאותו לא תוכלו לגלגל עליהם: הפריון במשק הישראלי. וזה סיפור גרוע ומטריד כפליים.

קוראי טור זה מכירים היטב את טענתנו על הסטארט־אפ ניישן - זה סיפור מצוין שאפשר, כדאי ורצוי למכור לתורמים יהודים גדולים, למשלחות שמגיעות ממדינות זרות ולקוראי העיתונות בחגים ומועדים. יש אתו רק בעיה אחת קטנה: הוא רלוונטי לחלק זניח מהאוכלוסיה. מדינת ישראל שאינה סטארט־אפ ניישן היא סיפור אחר לחלוטין.

עכשיו מתחיל בן דוד להציג נתונים שמאששים את התיאוריה שלנו: חלקים גדולים מהכלכלה הישראלית מפגרים. זה לא הערבים ולא החרדים, זו הדרך שבה אנחנו עובדים ומייצרים. זה לא רק בשירותים וגם לא רק במגזר הציבורי - זה נמצא כנראה בכל מקום.

השבוע ביקשתי מבן דוד שיעזור לי להסביר לקוראים שאינם מתעניינים בכלכלה מדוע הפריון צריך לעניין אותם. זה נשמע כל כך כלכלי ומשמים. נכון, הם פתוחים כיום יותר מתמיד לשיחה על כלכלה, אבל תן להם מיסוי, מע"מ, ירקות - מקסימום יוקר מחיה. לא מושג אמורפי כמו "פריון העבודה".

תסביר להם, אומר לי בן דוד, שבלי להעלות את הפריון אי אפשר להעלות את השכר. אה, זה כבר מעניין. אבל זה לא רק מעניין, זה גם לא פוליטיקלי קורקט בימים אלה. פוליטיקאים, עיתונאים ולהקות של מומחים חברתיים מסבירים לציבור כבר שנתיים שכל מה שצריך לעשות הוא לשנות את המסים, את הריבית, את שר האוצר או את הנגיד - ומעמד הביניים ייצא מעבדות לחירות. ומה אומר לנו בן דוד? בסופו של דבר השכר נגזר מהפריון. אם הפריון במשק יורד, נמוך או נשחק, כל המשחקים הפיסקליים והמוניטריים האלה לא יעזרו. גם השכר יהיה נמוך.

כמובן שזה רק חלק מהסיפור: פריון גבוה או גדל לא מבטיח שאיש לא ייקח ממך את הפירות שלו. בארה"ב, וכנראה שגם בישראל, הולך ויורד הנתח שהולך לעובדים - וגדל הנתח שהולך לבעלי הון. ומה שלא פחות חשוב: קבוצות גדולות באוכלוסיה מצליחות לקחת נתח גדול מהעוגה, אף שהפריון שלהן נמוך או אפילו שלילי - אלה קבוצות האינטרס במגזר הפרטי והציבורי, שבאמצעות השתלטות על שווקים או על פוליטיקאים גובות מהציבור רנטות שמנותקות מכל משמעת של השוק החופשי.

בן דוד עדיין לא סיים את המחקר שלו, אבל יש לו כבר כמה ממצאים מרכזיים. הנתון המדהים ביותר לטעמנו הוא המשתנה המשפיע ביותר על רמת החיים. בן דוד בדק את הקשר בין מספר שעות העבודה, שיעור ההשתתפות בעבודה במשק והפריון - ואת השפעתם על התוצר לנפש. התוצאה היתה חד־משמעית: הפריון הוא המשתנה היחיד שמסביר את ההבדלים בין רמת החיים בישראל לבין זו השוררת בעולם.

סט הממצאים השני, שיפורסם בפירוט בעוד חודשיים, מגלה שבעיית הפריון הנמוך מקיפה את רוב חלקי המגזר העסקי. המגזר הפרטי בישראל, שבמשך שנים שיווקנו לעצמנו ולעולם כמטאור, הוא סיפור הצלחה קטן בהרבה.

ומה תרומתו של המגזר הציבורי? את הפריון שלו קשה למדוד, ומקובל לראות את ההוצאה של המגזר הציבורי כתפוקה שלו. בן דוד נזהר מאוד מלהגיד משהו ספציפי על האפקטיביות ועל הפריון של המגזר הציבורי, אבל מוכן לומר שני דברים: כנראה שיותר מדי? אנשים עובדים במגזר הציבורי, והאפקטיביות הנמוכה שלו פוגעת בפריון במגזר העסקי.

אז הנה אנחנו מתחילים להתקדם: בשלב הראשון הודינו בפני עצמנו שכלכלת ישראל אינה בדיוק סטארט־אפ ניישן. בשלב השני התחלנו להסתכל על קבוצות האינטרסים המיוחדות שמארגנות את המשק כדי לשרתן. עכשיו אנחנו מתחילים להודות שיש לנו בעיה יסודית הרבה יותר מאשר חרדים, ערבים או תמהיל המסים.

ופה מגיע הקטע הקשה: להסביר את שורשי הפריון הנמוך ולהצביע על מדיניות כלכלית שתשנה את התוואי.

בן דוד לא מרים את הכפפה בשלב זה. הוא בוחר לדבר במונחים כלליים על הון אנושי ועל השקעה בתשתיות ובחינוך. כשאני שואל אותו אם הבעיה במערכת החינוך היא בתקציבים או בניהול, הוא לא מהסס: "כמובן שהבעיה אינה התקציבים. החברים שלי במערכת לא אוהבים שאני אומר את זה, אבל אסור לזרוק עוד כסף טוב על מערכת החינוך כל עוד לא עורכים בה רפורמה. לזרוק עוד כסף לא פותר דבר".

לאן הולך היום הכסף, אני שואל את בן דוד. "אני לא יודע, ואני לא יודע מי יודע. אולי האוצר, גם זה לא בטוח. אני כבר שנים הולך עם הראש בקיר בניסיון נואש למצוא נתונים שמסבירים לאן הולך הכסף".

פריון אינו רק חינוך ואינו רק תשתיות: הפריון של המשק הישראלי הוא החופש הכלכלי ליזום, להתחרות, לקבל מימון, לפתוח עסק, להעסיק עובדים ולקבל תשתיות. הדו״ח של הפורום הכלכלי העולמי משבוע שעבר מתאר את המשך ההידרדרות של התחרותיות של ישראל, בין השאר בגלל הסרבול, הביורוקרטיה והריכוזיות במגזר העסקי.

העלאת הפריון במשק אינה תוכנית לרבעון, וגם לא לשנה או לשנתיים. לכן החגיגות של שר האוצר הנוכחי ושל קודמו סביב הצמיחה, המסים או הגירעון הן מגוחכות במקרה הטוב. פוליטיקה חדשה אינה דיבורים על העלאות והורדות מסים, וגם לא מלחמה בחרדים או גיוס אברכים. פוליטיקה חדשה תתקיים רק כשיקום פוליטיקאי שיהיה מוכן להתמודד עם בעיות השורש של הכלכלה, ויידע לגייס קואליציות רחבות של סוכני שינוי בזירה הציבורית כדי לקדם את המטרה הזו.

מכיוון שאנחנו נמצאים ערב יום הכיפורים, אי אפשר שלא להוסיף שהניסיון הישראלי מלמד שהסיכוי ששינוי יגיע מהזירה הפוליטית הוא נמוך, נמוך מאוד. אם החברה האזרחית בישראל לא תתעורר, יום הכיפורים הכלכלי והחברתי בוא יבוא. ואז נשאל את עצמנו כיצד מכרנו לעצמנו, כמו ב–1973, סיפורים על סטארט־אפ ניישן, וסירבנו להסתכל במה שקורה מחוץ לבועה הקטנה והמשגשגת הזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#