דור אבוד, ממשלה מרושעת, פוליטיקאים פחדנים - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דור אבוד, ממשלה מרושעת, פוליטיקאים פחדנים

בועת הנדל"ן היא הוכחה נוספת לכך שהפוליטיקאים משרתים את קבוצות הכוח המרכזיות במשק

467תגובות

א בנר, 50, הוא הנדסאי אלקטרוניקה. רעייתו נדין, 47, היא פיסיותרפיסטית בקופת חולים.

גור, 38, הקים סטארט־אפ עם חברים. רעייתו מאיה, 33, עובדת בחברת היי־טק.

יעל, 24, עובדת בשירות הלקוחות של חברת תרופות. בעלה רון, 26, עובד בחברת קייטרינג.

אתי, 26, היא אשת קבע בצבא. בעלה מור, 24, עובד בשירות בתי הסוהר.

איתמר, 36, הוא סטודנט שעובד כמלצר. רעייתו מורן, 28, היא כלכלנית בחברת IT.

בעז, 30, הוא סמנכ"ל בית ספר לאמנות. רעייתו אירית, 29, עובדת במשרד יחסי ציבור.

זהו הדור האבוד של שוק הנדל"ן הישראלי. פגשתי אותם לפני כמה שבועות ביריד הדיור בגני התערוכה בתל אביב. הם באו לחפש הנחות, הם באו לחפש עתיד, הם באו לחפש הגנה מפני עליית המחירים. הם נראים מוטרדים, אבודים ובעיקר נוגים.

אבנר הסביר לי: "אנחנו גרים בבאר שבע, אבל עובדים במרכז ומחפשים דירה באזור רחובות. התקציב שלנו הוא 1.5 מיליון שקל. ממכירת הדירה הנוכחית נקבל לכל היותר מיליון שקל. ניקח משכנתא של חצי מיליון שקל לפחות. החלפתי חמש עבודות בתחום הנדסת האלקטרוניקה. אם לאשתי לא היתה קביעות בקופת חולים, אין סיכוי שהיינו לוקחים משכנתא כזאת". נדין מוסיפה: "קביעות היא הדבר החשוב ביותר. גם אם יכפילו את המשכורת שלי בשוק הפרטי, לא הייתי עוזבת. קביעות היא הנכס". אבנר: "בהיי־טק המשכורת לכאורה גבוהה, אבל אז מגיע הרגע שבו היא נחתכת ב–40%. עם משרה בהיי־טק אי אפשר לקנות דירה".

כתבות נוספות ב-TheMarker

המשקיע הארגנטיני אדוארדו אלשטיין נסוג מכוונתו להשקיע באי.די.בי

תביעת המתמחים: "נכנס לניתוח ב-4 בבוקר, דקה אחרי שנרדמתי - ואמון על חייה של יולדת והתינוק שלה"

גור ומאיה מחפשים דירה במיליון שקל, וימשיכו לגור בשכירות. הם מחפשים דירה רק משום שמחירי הדירות עולים והם פוחדים שהשוק "יברח" להם. גור מקווה שהסטארט־אפ שלו יימכר, משום שבלי הכסף הזה הוא לא יודע איך ישלם משכנתא.

יעל ורון מחפשים דירת 3 חדרים באזור רחובות או מודיעין. התקציב הוא 1.2 מיליון שקל, 900 אלף ייקחו במשכנתא. מאיפה ההון העצמי? יעל: "ההורים ייתנו. היום בלי הורים אין כלום. נהיה טירוף. המחירים לא יירדו. מי שחושב שהם יירדו חי בסרט".

מי אשם במחירי הדירות הגבוהים? רון: "העם אחראי לזה. אולי הנגיד. אולי הבנקים לא רוצים להוריד. הם ימשיכו לדפוק אותנו במשכנתאות. הצבעתי ליאיר לפיד והוא לא עושה דבר. מה הוא רוצה? שכולם יעברו לשכירות, כדי שהעשירים יהיו עשירים יותר?"

אתי ומור מחפשים דירה ב–800 אלף שקל. אתי: "יש לנו 100 אלף שקל הון עצמי, בשביל השאר ניקח משכנתא. אנחנו גרים כיום בדירת חדר וחצי מאחורי הבית של ההורים בדרום. החלום הוא בית צמוד קרקע, שעולה 2 מיליון שקל. אין לנו סיכוי להגיע לזה".

מדוע אתם קונים? "כדי להרוויח על הנכס, בתקווה שערכו יעלה. הצבענו ללפיד, הוא אמר לנו שהחרדים מקבלים דירות בזול. חשבנו שייקח כסף מהחרדים. מתברר שאין לו מושג על מה הוא מדבר. בבחירות הבאות אני אצביע לשמאל, כי שום דבר לא משתנה כאן בכלכלה. אי אפשר לחיות כאן. לכל החברים שלי שהם בעלי דירות יש הורים מבוססים".

בעז ואירית מחפשים דירה באזור השרון בתקציב של 1.3 מיליון שקל. כיום הם גרים בנתניה, אבל עובדים בתל אביב. בעז: "אנחנו צריכים לקחת משכנתא ענקית ופוחדים. במדינה הזאת הכל מפחיד. יש לך ילד קטן, וגן עולה 3,000 שקל בחודש. רצינו לקנות דירה ב–1.1 מיליון שקל, וזה עלה ל–1.3 מיליון שקל. לקנות דירה זה מדכא. אנחנו חייבים להיות קרובים להורים, כי בלי הורים אי אפשר לגמור את החודש. בלית ברירה אני מחפש דירות בכרכור ובחדרה, אבל אני לא רוצה לגור שם. זה לא מה שאיחלתי לעצמי. אני שוקל לעבור לגור בחו"ל, מחפש מדינות עם תנאים סוציאליים טובים. עשינו טיול בפינלנד, ואנחנו שוקלים לעבור לשם. כבר היינו עוברים אלמלא המשפחות, אבל יגיע רגע שבו נישבר".

למעט נדין, לאף אחד מהצעירים האלה לא תהיה קביעות בעבודה. בני המזל והכישרון שבהם יתקדמו ויצליחו לפרוע את המשכנתאות שייקחו, אבל רובם ייחנקו במשך עשרות שנים תחת המנוף הפיננסי הזה. הם ייקחו משכנתאות בריבית משתנה, ואם יום אחד תתרחש עלייה חדה בריבית, היא תיפול עליהם בהפתעה גמורה ותמחוץ את רמת החיים שלהם.

זהו הדור האבוד של שוק הנדל"ן הישראלי: הצעירים שקונים בשלוש השנים האחרונות דירות במחירים גבוהים ב–50% ממחירן לפני חמש שנים, צעירים שקונים דירות מעבר לכושר ההשתכרות שלהם רק מפני שהמחירים עולים כל הזמן והריבית הנמוכה משדרת אשליה של מסוגלות.

ממשלה אחראית, כנסת אחראית, בנק מרכזי אחראי, אנשי ציבור אחראיים היו מכריזים כבר מזמן על מצב חירום לאומי: מדי שנה נכנסים עוד עשרות אלפי זוגות צעירים למלכודת המשכנתא, שמכרסמת ברמת החיים שלהם.

אבל לאף אחת מקבוצות הלחץ החזקות בישראל אין עניין בזה: הממשלה התמכרה להכנסות ממסי הנדל"ן, הקרקעות, הבנייה והמשכנתאות. ההכנסות האלה איפשרו בין השאר את ניפוח התקציב של חמש השנים האחרונות ואת שיפור תנאיהם של מאות אלפי ישראלים מחוברים עם קביעות ופנסיות.

הבנקים מגדילים מדי שנה את החשיפה שלהם לשוק הנדל"ן במחירי קרקעות עולים. הירידה הנדרשת של 30% במחירי הדיור תחשוף אותם להפסדי עתק.

לבנק ישראל אין שום עניין במצב הצעירים בישראל, והוא ממוקד אך ורק ביציבות הבנקים.

ממשלה אחראית, כנסת אחראית, שר אוצר אחראי, היו מכריזים מיד עם כינונה של המממשלה הנוכחית על יעד לאומי חדש: הורדה חדה במחירי הדיור. במקום זה הם עסוקים במסכי עשן כמו דיור ציבורי, מיצוי כושר השתכרות ושאר סיסמאות שנועדו לייצר אווירת עשייה שאין לה שום תוחלת.

בימים אלה נבנית במרחק של שעת נסיעה מתל אביב העיר הפלסטינית רוואבי. מחירי דירות 3 חדרים בעיר אמורים לנוע סביב 100 אלף דולר - בערך שליש או חצי ממחירה של דירה בתל אביב. אותו מלט, אותן לבנים - רק בלי עלויות הקרקע, הביורוקרטיה והמסים הישראליים.

ישראל היא מובילה עולמית באי שוויון בהכנסות. אבל ייתכן שמצבה בתחום האי־שוויון גרוע הרבה יותר ממה שמציג מדד ג'יני, שכן הוא מודד רק אי שוויון בהכנסות. ייתכן שהאי־שוויון בתחום העושר והרכוש גדל בשנים האחרונות בקצב מהיר עוד יותר.

התנפחות שוק הנדל"ן ומחירי הנכסים הפיננסיים מגדילים עוד יותר את הפערים בין אלה שנולדו למשפחות הנכונות או התחברו למוקדי הכוח הישראליים לבין אלה שנולדו למשפחות הלא נכונות והאמינו לסיפור שכל מי שמתאמץ יצליח.

מחירי הנדל"ן העולים הם מכונת השמדה המונית של עתיד הצעירים ומנוע אדיר של הגדלת האי־שוויון במשק. לא פלא שצעירים רבים מרגישים כמו וסאלים בתקופה הפיאודלית. רק לפני עשר שנים סיפרו כאן כולם לעצמם שזה סטארט־אפ ניישן, ופתאום מתברר שזאת מדינה שבה יש קאסטה של בעלי קרקעות ונדל"ן ולעומתה קאסטת המשכנתאות, אלה שיקבלו עזרה מההורים ואלה שלא נולדו למשפחה הנכונה.

בועת הנדל"ן היא אחד הביטויים הבולטים לעליבות הפוליטיקה הישראלית והוכחה נוספת לכך שרוב הפוליטיקאים משרתים את קבוצות הכוח המרכזיות במשק ומעדיפים להלך בין הטיפות מבלי להרגיז אותן.

לפני חמש שנים הם התעלמו מהטייקונים, וכיום הם מתעלמים מבועת הנדל"ן, מחולשת המגזר הציבורי, מהשוד המאורגן של מערכת הביטחון, ממבנה מערכת הבנקאות ומכל דבר שמחובר אליו מוקד כוח. עדיף ללכת להתפלל עם נשות הכותל, ללהג משהו על אבו מאזן ולכנס את "הפורום החברתי", שידרוש להגדיל תקציבים מבלי לסמן להם מקורות. שום פוליטיקאי בישראל לא רוצה לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה. מי שמדבר על הסוגיה דבק במסכי העשן של הדיור הציבורי. אף אחד לא מוכן לדרוש מהממשלה לקבוע יעד של ירידה חדה במחירים, בחזרה לרמה ששררה לפני שלוש או חמש שנים.

מאכזבים במיוחד הם 10–20 הח"כים והפקידים החדשים שנכנסו בבחירות האחרונות לממשלה ולכנסת. חלקם הגיעו לשם נישאים על גלי מחאה, שנתנה לראשונה מזה שנים קול לציבור הישראלי שאינו מחובר למוקדי הכסף והכוח. בשלושת החודשים האחרונים לא נשמע קולם של אף אחד מהם באופן ברור, חד, עקבי ותקיף, ובעיקר בולטת העובדה שאיש מהם לא מעז לקבוע יעד ברור לירידה במחירי הדיור. אלה שלכאורה עוסקים בנושא הדיור מסתפקים במלמולים על דיור ציבורי - מסך עשן שנועד למנוע פגיעה במוקדי הכוח החזקים במשק, הנהנים ממחירי הנדל"ן המנופחים.

מחירי הדיור המנופחים הם סרטן שמקנן באטיות בגופה של החברה.מדי שנה נלקחות משכנתאות 
ב-45–55 מיליארד שקל - כמעט כפליים מההיקף לפני עשור. מאחוריהן עומדות משפחות שבעוד חמש ועשר שנים ימצאו את עצמן ללא עתיד כלכלי. כנראה שהפתרון לבעיה יגיע, כמו תמיד, רק מתנועות חיצונית, רק מלחץ חיצוני של גורמים שלא כבולים ולא משרתים את האינטרסים של מוקדי הכוח במשק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#