מה אתם רוצים מאלון חסן? - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה אתם רוצים מאלון חסן?

עסקים פרטיים עם כסף ציבורי? זה סטנדרט בקרב אלפי מנהלים בחברות בורסאיות ובמגזר הציבורי

84תגובות

1. אז תפסנו לנו חסן, ואנחנו מאושרים.

כל איש עסקים, עיתונאי, פוליטיקאי ואפילו מנהל עמותה שפגשתי השבוע צהל לקראתי: כל הכבוד, סילקתם את אלון חסן. הכוונה היא כמובן לתחקירים ולטורים של שרון שפורר, שתפסו תאוצה, נהפכו לשיחה, הגיעו לערוץ 2, נהפכו להזדמנות עבור שלי יחימוביץ' ולמשבר פוטנציאלי לעופר עיני - ואז הביאו להדחתו של יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד.

אבל בינינו, חברים, מה אתם רוצים מחסן? מה בדיוק הוא עשה? עסקים פרטיים עם כסף ציבורי? עניין סטנדרטי בקרב אלפי מנהלים בחברות בורסאיות ובמגזר הציבורי. העסקת קרובי משפחה? כמה מנהלים דוחפים חברים ומקורבים שלא על בסיס כישורים? במשק יש מגזרים שלמים, כמו עיריות, חברת החשמל ורשות שדות התעופה, שבהם כמעט כל המשרות הטובות, עם קביעות ושכר של 20–40 אלף שקל בחודש, שמורות לבני משפחה. דאגה לחזקים ולמקורבים מקרב חברי הוועד? הראו לי מונופול שבו זה עובד אחרת. לעשות הכל מהמקפצה, שכולם יראו כמה אתה חזק ובעניינים? נסו להיזכר כיצד פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי עסקים רקדו לפני שנתיים בחתונות ילדיהם של נוחי דנקנר ויצחק תשובה.

איליה מלניקוב

ראו למשל את אחת הלקוחות הגדולות של נמל אשדוד - חברת צים. באופן מעשי היא פשטה רגל מזמן, הודות לניהול המעולה של האנשים שהקימו גם את בטר פלייס. השבוע "הציעה" צים למנהלי הפנסיות שלנו "הסדר" - מאחר שאין סיכוי שבעולם שנחזיר לכם אי פעם את ההלוואות, קחו מאתנו את הבעלות על החברה.

הצעה מעולה. מתבקשת. אבל לו אני הייתי משקיע גדול מאוד בצים, הייתי מבקש מהדירקטורים בחברה משהו קטן קודם לכן: החזירו לנו את 820 מיליון הדולר במזומן שלקחתם מהחברה לפני תשע שנים, כאשר משפחת עופר דחפה לצים אוניות פרטיות שלה באמצעות "הערכת שווי".

אז מדי פעם קופץ פוליטיקאי, עיתונאי או רגולטור, ושולף לנו איזה חסן, איזו צים, איזה ראש עירייה, איזה מנהל רכש ששוב נתפס לוקח שוחד. אבל כל החשיפות האלה לא שוות הרבה אם איש לא רוצה להגיד לעצמו ולציבור את האמת: אלה לא אנקדוטות, אלא שיטה.

החסנים נמצאים ברשויות המקומיות, במשרדי ממשלה, במונופולים הפרטיים והציבוריים, בשוק ההון, במגזר העסקי וכמובן - ברגולציה. חצי מהאנשים שישבו לפני שלוש שנים בוועדת הריכוזיות ומילמלו בינם לבין עצמם שאין כאן בעיה של ממש, עובדים כיום אצל הטייקונים.

השבוע פגשתי את אחד הרגולטורים הבכירים ביותר לשעבר. עכשיו הוא נמצא בעולם העסקים, מנסה להקים עסק חדש, להתחרות באחד המונופולים הגדולים במשק. מצאתי אותו רושף גצים נגד המונופול ששולט בשוק שלו.

פתאום הוא מבין איך השוק עובד. לפני שלוש שנים הוא היה בעמדת כוח אדירה, ויכול היה להוביל מהפכה באותו שוק שבו הוא מנסה עכשיו להילחם. אבל אף אחד לא רוצה לצאת נגד השיטה. נתפוס איזה חסן. זה מספיק.

עופר וקנין

2. בשעה הראשונה של הפגישה שערכתי השבוע עם מנהל בכיר בענף הביטוח הוא קונן על הרגולציה והתקשורת, שלא נותנות לעשות פה עסקים. הקשבתי בתשומת לב, ואמרתי לעצמי שזה נשמע דומה להפליא לטקסט שהשמיע השבוע שר האוצר יאיר לפיד על הפופוליזם ברחוב. ואז שאלתי אותו אם הוא שומע ברחוב קריאות נגד תעשיינים, יצואנים, יזמים, בעלי עסקים קטנים ובינוניים, אם הוא חושב שהישראלים באמת לא אוהבים ביזנס ויזמות, או שמא לפני שנה נפל להם האסימון שיש כאן חבורה גדולה של אנשים שבעיקר יודעים לקחת ערך ולא לייצר ערך - באמצעות ארגון השוק והכסף הציבורי.

הוא חשב על זה, ובעודו חושב שאלתי אותו מה הוא היה עושה אם היה מגלה שאחד המנהלים הבכירים בחברה שלו הסתבך בחובות אישיים כבדים ‏(בעקבות הימורים, אורח חיים פזרני, נדל"ן או עסקים אישיים כושלים‏), והבנקים בודקים אפשרות לעקל את ביתו. "לא הייתי מחזיק אותו בחברה עוד שנייה", הוא ענה לי. "מי שמנהל כסף ציבורי, מי שמנהל אצלי בחברה - לא יכול להיות במצב כזה". שאלתי אם הוא שמע על חברת ביטוח אחת שנשלטת על ידי איש עסקים אחד, שלפי הפרסומים בעיתונות מחזיק בחברות הפרטיות שלו חובות של כמיליארד שקל, שגבוהים כנראה פי חמישה או עשרה משווי הנכסים שלו. מתברר שהוא שמע.

ואז שאלתי אותו אם הוא יודע שבשיטה של המשטר התאגידי הישראלי, שיטת גרעיני השליטה במוסדות פיננסיים, האיש שיושב בראש הפירמידה ממנה את הדירקטורים והמנהלים בכל הפירמידה, בכל ההנהלות ובכל ועדות ההשקעה, וכך נוצר מצב שבו פושט הרגל מהגדולים בהיסטוריה של המשק הוא זה שממנה את המנהלים בחברת ביטוח הזאת, שמנהלת כ–120 מיליארד שקל מכספי ציבור. הוא ענה לי שהוא יודע.

אז שאלתי אותו מה הוא חושב על הרגולציה, כלומר על הממונה על הביטוח באוצר, שמותיר את הניהול בחברת הביטוח הזאת בידי אותו איש עסקים ששקוע בחובות ענק. ואז הוא שתק, ואחרי שחשב החליט להגיד לי ישירות: אדם שמצוי בחובות אישיים כה גדולים, שחלק מהחברות שלו חדלות פירעון, שהיה מעורב בכל כך הרבה עסקות מפוקפקות - לא יכול לשמש כבעל השליטה בחברת ביטוח. הודיתי לו ונפרדנו כידידים. סיכמנו שאחשוב כיצד להסביר לקוראים שיש שני סוגי אנשי עסקים - אלה שמייצרים ערך, שנלחמים כל בוקר ביושר ובכישרון כדי לייצר עסקים ומקומות עבודה, ואלה שלוקחים ערך קיים באמצעות השתלטות על מוקדי הכוח במשק. והוא יהרהר בסיבות שהביאו אנשים עשירים וחזקים מסוגו לשתוק בשבע השנים האחרונות כאשר קבוצה קטנה ואלימה של אנשים מהסוג השני - שכיום הוא חושב שאסור להם לשלוט באותה חברת ביטוח - ניהלו את המדינה.

3. שני הציטוטים המעניינים ביותר של שבוע שייכים לדעתי לשני פרופסורים לכלכלה: פרופ' איתן ששינסקי ופרופ' מנואל טרכטנברג. ביום שבו מינתה הממשלה את ששינסקי לעמוד בראש ועדת ששינסקי 2, אמר הפרופסור: "אני חושב שהאווירה הציבורית כיום שונה. הציבור ער לנושא הזה, ונותן לנו רוח גבית". אם כך, ששינסקי מאמין שהרוח החדשה שמנשבת בציבור תאפשר לוועדה שבראשותה הוא עומד לעשות עבודה טובה. וזה, רבותיי, דבר די מדהים.

ששינסקי חושב שמה שיאפשר לו לעשות עבודה טובה הוא לא חברי הוועדה, לא הח"כים, לא השרים, לא הטכנולוגיה, לא האקדמיה, לא בית המשפט, לא התיאוריה הכלכלית, לא הידע, לא הפוליטיקה. הציבור. הציבור הוא שמאפשר לאנשים מסוגו לעשות עבודה. איך קורה הדבר המדהים הזה? משום שבלי ציבור, מוצאים את עצמם כלבי השמירה של הדמוקרטיה, הפוליטיקה והשוק החופשי בעולם שבו עומדים מולם רק נציגיהם של קבוצות האינטרסים החזקות ששולטות בכסף, בוועדים, במפלגות, בעיתונות ובשיח. רק כאשר הציבור מצטרף למשחק, החבורה הזאת יכולה לעשות את העבודה שלה.

ומה עם האקדמיה? משלם המסים נותן לפרופסורים המעולים שלנו קביעות כדי לאפשר להם חופש אקדמי. מדוע האקדמיה לא יצאה בשנים האחרונות נגד קבוצות הלחץ שהשתלטו על עמדות הכוח במדינה? מדוע לא ראינו להקות להקות של אקדמאים, שבודקים את היעילות, את התחרותיות ואת הפריון בבנקים, בסלולר, בנמלים, או בכל אחת מהמערכות הענקיות במשק?

מיכל פתאל

פרופ' טרכטנברג, שמכהן כיו"ר הות"ת, החליט להשתמש בחירות האקדמית שלנו והסביר את זה שלשום בוועידת הנשיא: "המקצוע שלי ‏(פרופסורים לכלכלה‏) בגד". שאלתי אותו אם ייתכן שהכלכלנים בגדו ובוגדים מפני שמבנה התמריצים באקדמיה בפרט ובעולם שבו אנחנו חיים בכלל הוא כזה שמונע מהם לחקור את הדברים האלה. הוא ענה לי בתשובה קצרה ומדויקת: "כן".

כל הכבוד לפרופ' טרכטנברג, לפרופ' ששינסקי ולכל עשרות ומאות האנשים שיצטרפו בחודשים ובשנים הקרובות לקבוצה הקטנה והגדלה של אנשים שרוצים ללמוד, לחקור ולפעול בתחומים האלה, לצאת נגד מוקדי הכוח, להביט במבנה המשק ולהניח את היסודות למדינה אחרת.

החרדים והעולים מבריה"מ

שר האוצר החדש יאיר לפיד אמנם אינו כלכלן ואמנם לא עסק מעולם בנושאים רלוונטיים לתפקידו, אבל הוא חריף, מוכן ללמוד ומוקף יועצים. לא בטוח שהוא תמיד מקשיב להם, לפחות בכל הקשור לנאומים.

השבוע הופיע לפיד בוועידת הנשיא והמשיל את התוכנית שלו לגייס לצבא כמה אלפי בחורי ישיבה, ובהמשך אולי לסייע לכניסתם של כמה עשרות אלפי חרדים לשוק העבודה, למהפכה שהתרחשה כאן עם העלייה מבריה"מ בשנות ה–90.

ההשוואה לא טובה. מיליון העולים מבריה"מ הגיעו בעיתוי מדהים: כאשר מאחורי המשק הישראלי עמדו מנוע הגלובליזציה וכניסתם של משקיעים זרים, ולאחר גל רפורמות מבניות במשק. כל אלה מיצו את עצמם מזמן. רפורמות גדולות כבר לא מבצעים במשק, והתוואי שבו נע המשק נקבע בעיקר לפי שיווי המשקל של קבוצות הלחץ במגזר הפרטי והציבורי.

ומה שחשוב יותר: חלק גדול מהעולים שהגיעו מבריה"מ היו מתמטיקאים מעולים, פיסיקאים, מהנדסים ורופאים. כוח האדם המעולה הזה, שמערכת החינוך בישראל מתקשה לייצר, פגש בהיי־טק יזמות וכסף, וחולל מהפכה. הוא פגש את מערכת הבריאות הישראלית והציל אותה, לפחות זמנית.

החרדים אינם רופאים, לא פיסיקאים וגם לא מתמטיקאים. ייקחו עוד שנים רבות מאוד עד שהם יהיו שם. ללפיד אסור להאמין לסיפור הזה, שהוא מכר לעצמו ולשומעיו, על "המהפכה החרדית". המשימות שעומדות כיום בפני שר האוצר קשות וסיזיפיות: לבנות מחדש את המגזר הציבורי והעסקי, להעלות את הפריון, לקחת את השליטה במדינה מידי קבוצות הלחץ האמיתיות ולא המדומות ולבנות כאן הון חברתי חדש.

חן גלילי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#