אם לפיד רוצה לעזור לריקי כהן ‏(ובמה באמת עובד בעלה‏) - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אם לפיד רוצה לעזור לריקי כהן ‏(ובמה באמת עובד בעלה‏)

את מקומו של ההון החברתי בישראל תופס שלטון המחוברים - שמונע כל רפורמה

211תגובות

הפוסט שפירסם השבוע שר האוצר החדש יאיר לפיד על ריקי כהן מחדרה מלמד אותנו דברים רבים אודותיו. רובם לא מפתיעים.

החדשות הטובות הן שלפיד עדיין זוכר מדוע נבחר, ומנסה להביא למשרד האוצר - וייתכן שלשירות הציבורי כולו - את הרעיון שאנחנו כאן כדי לשרת את הציבור, לא במובן הכללי והערטילאי, אלא בממד הקונקרטי: לשרת צרכן, משפחה, אנשים אמיתיים. כאן עשוי לפיד לסמן כיוון חשוב מאוד: להתחיל מהפך ארגוני, תרבותי ותודעתי בקרב 900 אלף עובדי המגזר הציבורי המורחב - אנחנו כאן כדי לשרת, ולא רק כדי להתפרנס. זו בהחלט אג'נדה רעננה וחשובה.

החדשות הפחות טובות הן שלפיד דבק בסיסמאות, כאלה הטובות לבחירות, אך ממאן בינתיים להפנים את מעמדו ואת תפקידו החדש, וקשה לראות סימנים של חזון ברור לצעדי מדיניות כלכלית ברורים ופרטניים, שיש בהם הורדת הדברים לקרקע.

רויטרס

ייתכן שהקטע המעניין בפוסט של שר האוצר הוא הטרוניה המסוימת שהוא מעלה נגד מה שהוא מכנה "הטור האינסופי של המספרים", שהוצג לו בישיבות המרובות שערך בחג עם הנהלת משרד האוצר. לפיד הוא כנראה לא איש של מספרים, טבלאות ואקסלים, אבל לשלטון הוא הגיע עם הסיסמה "איפה הכסף", והמשרד שבחר להוביל הוא האוצר. מי שרוצה לדאוג לגברת כהן מחדרה, גם אם היא מהעשירון העשירי, התשיעי או החמישי, ייאלץ לקרוא הרבה טורים של מספרים. הוא לא חייב ללכת לקובצי האקסל המקוריים, הוא יכול להסתפק במצגות הפאואר פוינט שיבשלו לו - אבל להיות שר אוצר מבלי להתמודד עם הנתונים יהיה קשה מאוד.

אם לפיד היה מקדיש יותר זמן ותשומת לב למספרים, הוא היה מבין כנראה שגברת כהן ובעלה מחדרה לא מרוויחים 20 אלף שקל בחודש, שיש סיכוי קלוש שבבעלותם יש דירה, וחשוב מכך: בעלה של ריקי הוא לא באמת היי־טקיסט.

כאשר לפיד יתעמק במספרים, הוא יגלה שהשכר החציוני בישראל, זה שרוב מעמד הביניים קרוב אליו, הוא כ–6,500 שקל בחודש, 2,800 פחות מהשכר הממוצע. הפער האדיר בין הממוצע לבין החציון הוא הסיפור הגדול - לא רק של המשק הישראלי, אלא של רבים מהמשקים בעולם ב–30 השנים האחרונות, שבהן התרחב באופן קיצוני אי השוויון, והשכר בקצה הימני של ההתפלגות - במאיון ובאלפיון - נדחף כלפי מעלה.

כשלפיד יתעמק במספרים, הוא יגלה שקיים סיכוי נמוך שבעלה של ריקי הוא איש היי־טק. רק 7%–8% מהעובדים במשק נמצאים בהיי־טק, ובתוך השיעור הזה יש גם עובדים שהם לא ממש היי־טק, אלא עוסקים במקצועות תומכים ונלווים.

כאשר לפיד יבדוק מחדש את מצבה של ריקי על בסיס המספרים הוא יגלה שעם משכורת חציונית או ממוצעת היא לא יכולה להיות הבעלים של דירה בישראל, ולכן יש סיכוי גבוה שהיא נושאת על גבה משכנתא ענקית.

אם לפיד יבקש מאנשי משרדו כמה טורים של מספרים עם ריבית, הוא יגלה שהסיבה היחידה שגברת כהן עדיין מסוגלת לרכוש דירה במחירים המטורפים שנוצרו פה בשנים האחרונות ולעמוד בהחזרי המשכנתא היא הקריסה בריבית המשכנתאות. אם לפיד יחליט ממש להיות חיית מספרים ויבקש גרפים המתארים את הריבית ההיסטורית וטבלאות רגישות ‏(רמת ההחזרים בכל רמת ריבית‏), הוא יגלה שאם הריבית תחזור בעתיד לרמה הממוצעת שבה היתה בעבר, חלק עצום מלוקחי המשכנתאות של השנים האחרונות לא יוכלו לעמוד בתשלומים, מפני שהם לקחו הלוואות בריבית משתנה.

אם לפיד יתעמק במאזני הבנקים הגדולים בישראל, שאת הגדול שבהם הוא פירסם בעבר, הוא יגלה שהם הלובי הגדול והחזק ביותר בישראל נגד הורדה חדה במחירי הדיור, משום שהם העמידו הלוואות ליזמי נדל"ן, לקבלנים ולנוטלי משכנתאות בהיקף של כחצי טריליון שקל, שמבוססות על המחירים המנופחים של השנים האחרונות. שם נמצא הכסף.

אם לפיד יתעמק בנעשה בשוק העבודה בשנים האחרונות, הוא יגלה שהסטריאוטיפים על מורה והיי־טקיסט אינם מדויקים. מורים מקבלים משכורות נמוכות אבל נהנים מקביעות, ואילו חלק גדול מעובדי ההיי־טק, כמו מאות אלפים מעובדי המגזר העסקי התחרותי, מוצאים את עצמם בגיל 45 או 50 בבית, שולחים מאות קורות חיים למעסיקים שמעדיפים את העובד הצעיר, הזול והמבטיח.

ללפיד גם כדאי לבקש מאנשי האוצר שיכינו לו טבלאות שהם לא יצרו עד היום: כיצד נראה זרם ההכנסות של עובד ישראלי מחובר עם קביעות, פנסיה תקציבים או שניהם, לעומת זרם ההכנסות של עובד ישראל לא מחובר, שחוסך בפנסיה צוברת ומדי בוקר עלול להיות מפוטר מעבודתו. מעניין במיוחד להשוות בין הרס"ר או הרנ"ג ופקיד המינהלה בצבא לבין מהנדס המכונות או המתכנת בחברת ההיי־טק. בגיל 46–50 תסתכם הפנסיה של אנשי מערכת הביטחון במיליוני שקלים, בעוד שהפנסיה של האחרונים תגיע למאות אלפים.

לאחר שיגמור לטחון את המספרים האלה, כמו גם מספרים על מחויבות אקטוארית לפנסיה תקציבית במערכת הביטחון, הריכוזיות במגזר העסקי ובשוק ההון, יוקר המחיה, פצצת הזמן של הפנסיה ושוק העבודה, יבין לפיד ש"מצב המשק המצוין" הוא סופרלטיב מעולה עבור אנליסטים והוא שמיש במיוחד לנגיד בנק ישראל ולשר האוצר שסיימו את הקדנציה שלהם - אבל הוא רחוק מלשקף את מצבם של רוב אזרחי ישראל, ובעיקר את עתידם הכלכלי. "המצב המצוין" לא הגיע ללא מחוברים.

ואז יגיע החלק הקשה, ויש לקוות שהוא יגיע מוקדם ככל האפשר: הרגע שבו אחד הכלכלנים הצעירים יחליט להרגיז את הנוכחים בחדר, ויזכיר לכולם שבתוך חדר הישיבות באוצר ובכל משרדי הממשלה יש כמה פילים ענקיים - חלקם גלויים, חלקם סמויים - שאיש לא רוצה להתעסק אתם, אבל בלי טיפול בהם לא יקרה במשק משהו אמיתי שישפר את מצבה של גברת כהן.

לפילים האלה יש שמות שונים: התחרותיות היורדת, הפריון הנמוך במשק, האפקטיביות הנמוכה של המגזר הציבורי, הרנטות המונופוליסטיות האדירות בחלק גדול מהשווקים. אבל לכולם יש מכנה משותף אחד: מנועי הצמיחה הגדולים של המשק מאבדים בשנים האחרונות את כוחם, וללא גל רפורמות אדיר במבנה המגזר הציבורי והעסקי, הכולל שיפור תחרותי ניכר במסקנות ועדת הריכוזיות, לא יתרחש שום שיפור אמיתי במצבה של משפחת כהן מחדרה ובוודאי לא בעתיד ילדיהם. גל הרפורמות הזה לא יוכל להתבצע אם שר האוצר הטרי לא יאמר את האמת לציבור ויבקש את עזרתו ואת עזרתם של אנשי מעשה בעלי חזון ומעמד מקצועי בלתי תלוי, שישקדו על הכנת הרפורמות החיוניות האלה ועל ביצוען כבר בשנה הקרובה.

ליד הבית של ריקי כהן עומדת תחנת הכוח הגדולה מאור דוד, שתזכיר ליאיר, כל אימת שיבוא לבקר את ריקי, שבישראל יש עשרות "מדינות" קטנות, כמעט ריבוניות, שהשירות שהן אמורות לספק לציבור הוא משני, והתרבות הארגונית שלהן היא בראש ובראשונה שימור כוחן והגדלת תקציביהן. חברת החשמל היא רק אחת מני עשרות או מאות כאלה.

אלא שהיכולת של הממשלה להוביל רפורמות גדולות, שבמרכזן שיפור דרמטי באיכות ובאפקטיביות של המגזר הציבורי, הולכת ויורדת, כמעט לא קיימת. המערכת נעולה, קפואה, תקועה, איש לא מסוגל לזעזע אותה, ומה שגרוע יותר הוא שאף שהציבור הצביע בבחירות האחרונות עבור יאיר לפיד ונפתלי בנט כמי שיביאו שינוי כלכלי - נראה שהוא לא יעניק גיבוי לרפורמות משמעותיות שישנו את הסדר הקיים. לסדר הקיים, לאינרציה ולאינטרסים הקיימים יש כוח אדיר, ואיש לא מוכן לוותר על מילימטר של כוח, מעמד והטבות למען שינויים שיביאו עתיד טוב יותר לציבור.

ההון שספג את השחיקה החדה ביותר בישראל בשנים האחרונות לא נמצא בפנסיות, במגזר העסקי או בשכר של מעמד הביניים, אלא ב"הון החברתי" שהוא האמון של האזרחים בממשלה, הממשלה באזרחים, האזרחים זה בזה, המעסיקים בעובדים, העובדים במעסיקים, משלמי המסים במשרתי הציבור והלקוחות בחברות. ללא שיקום ההון החברתי בישראל, היכולת של מנהיגים כלכליים לבצע רפורמות משמעותיות במשק היא אפסית.

את מקומו של ההון החברתי בישראל תופס שלטון קבוצות האינטרסים המיוחדים, המחוברים, אלה שיש להם כוח אמיתי לסחוט מעמד ופריווילגיות, ובעיקר אלה שמונעים כל שינוי, רפורמה, התחדשות וקדמה. עבורן, שינוי הוא סיכון, אובדן כוח ומעמד, ויש להן יכולת לעצור אותו, כי הציבור יהיה אדיש לאלימות שלהן במקרה הטוב ואוהד לכוחניות שלהן במקרה הגרוע.

מהפכה בשוק העבודה, כלומר מעבר מהגנה על מקומות עבודה להגנה על עובדים, מהפכה ניהולית במגזר הציבורי כדי להגדיל את האפקטיביות שלו, מהפכה במערכת החינוך שתייצר אנשים עם מקצועות שרלוונטיים לשוק העבודה העתידי המשתנה, חיתוך הביורוקרטיה ושיפור הרגולציה, מהפכה בתחרות במשק, מדיניות תעשייתית מול העולם, שבירת הריכוזיות בשוק ההון ובמגזר העסקי, העברת משאבים מהביטחון ומבורות השומן לתשתיות שמייצרות מערכת שתצמיח תעשיות תחרותיות - כל אלה לא יתאפשרו אם הממשלה לא תקבל גיבוי סוחף מהציבור לקחת את השליטה במדינה מידי קבוצות האינטרסים המיוחדות ולהוביל שינויים דרמטיים במבנה המשק.

הבחירה של לפיד לנהל את הדיאלוג שלו עם הציבור בפייסבוק זכתה בחודש האחרון לביקורת רבה בעיתונות. חלקה מסיבות מוצדקות, וחלקה מפני שהעיתונאים מרגישים שלפיד מדלג מעל הראש שלהם - הרי גם העיתונות היא קבוצת אינטרס, שמשרתת ברובה את הסביבה הכלכלית והחברתית של הבעלים והמנהלים שלה.

אבל יום יבוא, אולי, שבו לפיד או שרי האוצר הבאים יחליטו לנטוש את הנאומים הריקים על מעמד ביניים, השוויון בנטל וגברת כהן מחדרה, ויתחילו במהפכה במגזר הציבורי, במלחמה בקבוצות האינטרסים המיוחדות ובשיקום ההון החברתי בישראל. הדיאלוג האינטרנטי, הישיר והאינטליגנטי שמקיף מיליוני אזרחים לא מחוברים, לא בסיסמאות אלא במספרים ובנתונים, עשוי להיות דרך נפלאה לדלג מעל ראשם של אינטרסנטים המשרתים את הססטוס קוו ולשכנע את הציבור שהם באו לשנות באמת - ושללא שינויים דרמטיים במבנה המשק, במערכי התמריצים, באפקטיביות, בתרבות ובהתנהלות, ריקי כהן, בעלה וילדיהם ישקעו יחד עם המדינה כולה.

האם לפיד ייתן גז?

סטיקר פופולרי בניו זילנד קובע: "הטילו מסים עלי - לא על הילדים שלי".

אם יאיר לפיד רוצה לשלוח מסר חד וברור לכל השחקנים במשק על הדרך האחראית שבה הוא מתכוון לנהל את הקדנציה שלו, המקום הטוב ביותר להתחיל בו היא הכרזה ברורה שמשרד האוצר, משרד ראש הממשלה ובנק ישראל נחושים להקים חומת ברזל, קיר אש ותעלת מים מלאה בתנינים סביב כל הכספים שהממשלה תקבל מתגליות הגז הטבעי הקיימות והעתידיות וחומת מגן מכל ניסיון לרוקן את ישראל ממשאב הגז הטבעי שלה.

קיים פיתוי אדיר להשתמש בכספי הגז כדי לסתום גירעונות תקציביים ולהימנע מהתמודדות עם רפורמות תקציביות כואבות. אבל עתודות הגז העצומות שהתגלו בים עלולות להיות הדבר הגרוע ביותר שקרה לישראל, אם הציבור והממשלה לא ישכילו להחליט מראש שהכסף הזה מיועד לדורות הבאים, וישתמשו בו כדי להסתיר את המחלות הקשות של המשק. מדינות וחברות נבנות מהון אנושי ומהון חברתי, שיוצרים תחרותיות ואיכות חיים - ולא ממשאבי טבע. גילוי משאבי טבע הוא הזדמנות לבנות משק בריא וחזק יותר ולא לשרוף אותו על מערכות רקובות או להשתיק אתו את ההמון לפני שייצא שוב לרחובות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#