איך נדפק רפי פלד, המסכן - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך נדפק רפי פלד, המסכן

היום הרפי פלדים מצטרפים מיד לאחת משבע הגדולות ומקבלים משכורות עתק

47תגובות

מסכן רפי פלד.

מפכ"ל המשטרה לשעבר הורשע שלשום על ידי שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כאבוב בשורה של עבירות פליליות, ובראשן מרמה והפרת אמונים בניהול של קבוצת פלד-גבעוני. פלד הורשע בנוסף בעבירות של מנהלים ועובדים בתאגיד ובעבירות דיווח לפי חוק ניירות ערך.

לפני עשור עקבתי מקרוב אחרי מעלליה של קבוצת פלד-גבעוני ואחרי הנוכל שעמד מאחוריה - טל יגרמן. ב-2001 הזהרתי את פלד מהאנשים שאליהם התחבר, מהפירמידה הממונפת שהם בנו ומהאפשרות שהוא יגמור כמו יובל רן - סוחר בועות האוויר של אמצע שנות ה-90, שבנה מגדלי קלפים של מאות מיליוני שקלים שהתפוצצו ונאלץ לברוח מהארץ ("האם רפי פלד יגמור כמו יובל רן", 18.10.2001, TheMarker).

עופר וקנין, תומר אפלבאום, אוליביה פיטוסי ואייל טואג

פלד עשה טעויות חמורות, נתן את שמו לכנופייה מפוקפקת, עצם עיניים במקרה הטוב ולקח חלק בפעילות פלילית במקרה הרע. אבל בפרספקטיבה של עשור, ההסתבכות שלו נראית בעיקר פתטית. השופט כאבוב קבע בפסק דינו שפלד הוא היחיד מהנאשמים שלא גנב כספים מהחברה. במלים אחרות, פלד הסתבך בפרשייה פיננסית פלילית מבלי שיצא לו ממנה דבר. הכספים שקיבל כדין מהחברות הם סכומים אפסיים במונחים של היום.

אז מדוע פלד הסתבך עם החבורה ההזויה הזאת? יש סיבות רבות, הקשורות בוודאי לרקע של פלד, לנסיבות שבהן סיים את תפקידו במשטרה ולאופיו - אבל יש סיבה אחת מרכזית שכלל אינה רלוונטית לו.

פלד עזב את המשטרה ולאחר מכן את חברת החשמל בשנות ה-90, בעידן שבו הממשלה החלה לצאת משוק ההון, השוק החל להיפתח, יזמים חדשים נולדו והמשק נכנס למסלול של תחרות. דהיינו, פלד עזב את המגזר הציבורי למגזר העסקי כמה שנים לפני תחילת עידן הטייקונים השודדים הישראלים - לפני שקבוצה קטנה השתלטה על המוסדות הפיננסיים והמונופולים הפרטיים והחלה לנהל את המדינה. המפכ"לים, המנכ"לים ושאר הבכירים שעזבו את שירות המדינה בסוף שנות ה-90 לא היו צריכים להתבזות עם סוג היזמים שאליהם פלד חבר כדי למנף את הקשרים והתדמית הציבורית שלהם. הם הלכו לעבוד אצל הטייקונים - כדירקטורים, כיושבי ראש, או סתם כלוביסטים ומאכערים של הון-שלטון שמקבלים דמי ייעוץ עבור כל עסקה.

פלד לקה, כמו רבים מהפורשים הבכירים במגזר הציבורי, בתפישת בעולם שלפיה מיד לאחר שסיים את התפקיד הציבורי הוא חייב לעשות לביתו - ובגדול. במקרה שלו גם ללא דחיפות כלכלית, מפני שפנסיה תקציבית של מפכ״ל משטרה מעניקה לו עד סוף חייו כ-50 אלף שקל בחודש - ושוויה המהוון הוא מיליונים רבים.

בתחילת שנות ה-2000, כשפלד כבר היה מסובך מעל לראשו עם כנופיית יגרמן, החל תור הזהב של הטייקונים הישראלים. החל ב-2002 ועד היום כל מפכ"ל, מנכ"ל, רגולטור בכיר בתחום הכלכלי או ח"כ שהשכיל לעסוק בנושאים כלכליים ממלא עם סיום תפקידו הציבור "טופס טיולים" - ואז עובר מפירמידה לפירמידה, ממונופוליסט למונופוליסט, מטייקון לטייקון, עד שהוא נוחת במקום שבו צריכים עכשיו יותר מכל את הלוביסט שיסדר עניינים במשטרה, בכנסת, באוצר או בעיתונות.

פלד המסכן נדפק. הוא יצא לשוק העסקי באמצע שנות ה-90, בעידן שבו מספר הג'ובים עם משכורות של מיליוני שקלים לבכירים לשעבר במגזר הציבורי היה מוגבל. כיום אפשר למצוא את המפכ"לים האחרונים אצל יצחק תשובה, את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אצל משפחת לבנת, הבעלים של מונופול המלט נשר, ושלושה מחברי ועדת הריכוזיות אצל נוחי דנקנר, צדיק בינו ותשובה.

בקבוצות עסקיות מהסוג של פלד-גבעוני שבה שלט יגרמן, גניבת הכספים מהציבור היא פלילית, קשה ומסובכת. לעומת זאת, בקבוצות העסקיות הגדולות של היום שוד כספי הציבור נעשה בשיטות חוקיות למהדרין, מבלי שהציבור מבין איך הוא נדפק: במונופולים, בקרטלים, במכרזים או בכסף זול ונוח של מוסדיים ובנקים - שמועברים רק לחברי מועדון ההון-שלטון-עיתון.

היום הרפי פלדים, האהוד אולמרטים והניר גלעדים לא צריכים להתקשקש עם יזמים וחברות קטנות. הם מצטרפים מיד לאחת משבע הגדולות ומקבלים משכורות של מיליוני שקלים בשנה. גלעד, ששרף מאות מיליוני דולרים בצים ובבטר פלייס, הוא כבר מולטי-מיליונר, ואולמרט, עם הרשעה פלילית מאחוריו, הוא עדיין חביבם של שניים מכלי התקשורת המרכזיים במדינה - מה שמכשיר אותו לחזור לתפקידים שבהם יישב על כספי ציבור.

לפני כשנתיים נפגשתי עם אחד הרגולטורים הבכירים במשק, שהיה חבר בוועדת הריכוזיות, לשיחה על הנושא. אלה היו ימי טרום המחאה החברתית, רוב אנשי הציבור פחדו להגיד את המלה "ריכוזיות", ורבים טענו שהבעיה לא קיימת, שהמשק תחרותי ושפירמידות הן מבנים טובים. שאלתי את הרגולטור באדיבות היכן הוא מתכוון לעבוד לאחר שיפרוש מתפקידו. "לא אעבוד אצל הטייקונים", הוא אמר לי בנחרצות, "אני רואה את החבר'ה מהאוצר שהלכו לעבוד אצלם. אני לא בנוי להיות פקיד, למלא הוראות. ואני גם לא מאמין בזה. אני טיפוס עצמאי".

"אני לא יודע איזה טיפוס אתה, אבל תלך לעבוד אצל הטייקונים", אמרתי לו בידידות, "מהסיבה הפשוטה שכך המשק הישראלי בנוי. הם אלה שתמיד יהיו מוכנים לשלם לאנשים מסוגך את הכסף הגדול והם אלה ששולטים ברוב הג'ובים הרלוונטיים".

"נניח. אז מה אתה מציע?", הוא שאל. "אתה יודע את התשובה", אמרתי לו. "אם ועדת הריכוזיות היתה קובעת שצריך לפרק מיד את כל הפירמידות והקבוצות הרב-ענפיות במשק, אם הממשלה היתה מכריזה שהיא נחושה לפרק את מבנה המגזר העסקי והפיננסי ולהכניס תחרות לכל ענף, במקום שבע קבוצות שקולטות את כל הבכירים לשעבר היו צומחות עוד עשרות קבוצות - ואז כל הדינמיקה במשק היתה שונה, וממילא כל תרבות הניהול והיחסים בין בעלים למנהלים שכירים היו נראים אחרת".

אותו רגולטור בכיר החליט לנטוש את ועדת הריכוזיות בעיצומה של העבודה, וכיום הוא עובד באחת הקבוצות הגדולות במשק. עצמאות גדולה, אני מנחש, אין לו שם - וזאת על בסיס השיחות הרבות שהיו לי עם מנהליה השכירים בעשור האחרון. הוא יגלה במהרה את מה שגילו מנהלים רבים באותה הפירמידה: שהדירקטוריונים של החברות האלה הם מריונטות של בעל השליטה. הוא גם יגלה שמאחר שהתחרות ברוב הענפים בפירמידה היא אפסית, הרווחיות של רוב החברות האלה נגזרת מההחלטות של הרגולטור - ושאם הוא יצליח לסדר עניינים או לרדת מהרדאר של אגף תקציבים, רשות ההגבלים, רשות ניירות ערך או בנק ישראל, הרי שהוא יחזיר את ההשקעה בו.

בשבועות האחרונים אני פוגש רגולטורים, ח"כים ושרים שנערכים ליום שאחרי הבחירות - לאפשרות שהם ייאלצו לסיים את תפקידיהם הציבוריים ולצאת לשוק החופשי. כולם מחפשים בטירוף ג'ובים בגופים ציבוריים, חצי-ממשלתיים, או מגששים במגזר העסקי. כולם מגלים כיצד העסק בנוי: הכישורים שלהם נדרשים בעיקר על ידי חבורה קטנה מאוד של אנשים שצריכים לוביסטים אפקטיביים. כך בנוי המשק.

המבנה הזה משחית את המשק. המבנה הזה חוסם תחרות, חדשנות, יצירתיות וכישרון. המבנה הזה מרחיק אנשים טובים מהמערכות ומקדם את המאכערים. המבנה הזה הוא הסיבה לכך שהמגזר העסקי בישראל, זה שאינו מופנה ליצוא, תקוע במקרה הטוב ומסואב במקרה הרע.

אומר לי מנכ"ל של משרד פרסום גדול: "בחמש השנים האחרונות לא עשינו דבר עבור הלקוחות שלנו, מהסיבה שאין בנו שום צורך אמיתי. לא קורה כלום בחברות הגדולות. הן שומרות על נתחי השוק שלהן, על המעמד שלהן. אין להן באמת סיבה לפרסם, כי הן לא מביאות שום שירותים חדשים לשוק ואין תחרות של ממש". בימים אלה הוא מועמד לנהל את אחת החברות הבנות של גוף פיננסי גדול.

התוצאות של הבחירות הקרובות לא הולכות לשנות שום דבר בתחומים אלה ובעוד תחומי כלכלה רבים. כל המפלגות ידחפו את הדיון לסיסמאות של "הפרטה" או "הלאמה", במקום להתייחס לפילים הענקיים שבחדר: איכות ואפקטיביות המגזר הציבורי בכלל והרגולציה בפרט, המדיניות הכלכלית שהיא תוצאה של שיווי משקל של הלחצים של קבוצות האינטרסים המיוחדים החזקות, ומבנה המשק ושוק ההון.

מה זה אומר עסקת חבילה?

ח"כ עמיר פרץ, שהתראיין אתמול בתוכנית של קרן נויבך ברשת ב', הודיע שלאחר הבחירות יהיה צורך ב"תוכנית חבילה". הוא צודק. זה בדיוק מה שתקבלו בעוד חצי שנה, כשהממשלה החדשה תצטרך לבצע קיצוץ ענק, מהגדולים שבוצעו בעשור האחרון בתקציב המדינה: חבילה יפה.

מה זה חבילה? חבילה זה אומר שכמעט כולם יקבלו משהו - חוץ מהציבור שאינו מחובר ומהילדים שלו, שישלמו את המחיר. כל קבוצות הלחץ במשק יידעו להגן על האינטרסים שלהן: המונופולים הפרטיים והציבוריים, הגופים החצי-ציבוריים שרחוקים מהרדאר הציבורי, ההסתדרות, משרד הביטחון - כל מי שיודע להתארגן, ללחוץ ולפעול דרך הפריימריז, דרך הלוביסטים, דרך המפלגות, דרך השרים, דרך הג'ובים, דרך העיתונים המקורבים, והכל באדיבותה של הקבוצה הגדולה ביותר של הטיפשים השימושיים: אלה שחושבים שיש בישראל ויכוח אידאולוגי רציני בין ימין לשמאל ובין דתיים לחילונים, ולא מבינים שב-1,000-2,000 השנים האחרונות הקרב הגדול ביותר הוא תמיד על הרגולציה והחוקים שקובעים מי יקבל את הנתח הגדול ביותר מהעוגה המשקית והפוליטית. הכלכלות והתרבויות ששוקעות הן אלה שבהן המבנים נקבעים על ידי קבוצות לחץ ואליטות סוחטות, שמוכנות להקריב הכל ולייצר מבנים לא הוגנים, לא תחרותיים, לא חופשיים - למען כסף שמביא כוח וכוח שמביא כסף.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#