איגור, מיכל, שלאף, צ'רנוי - והעיתונות שחיה אתם - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איגור, מיכל, שלאף, צ'רנוי - והעיתונות שחיה אתם

וינשטיין משאיר את תיק חברות הקש של ליברמן ל"מבחן הציבור"

78תגובות

המראיינת במהדורה המרכזית: "אדוני שר החוץ, ברשותך, אני מבקשת לחזור לנושא של איגור, הנהג שלך. האם תוכל להסביר את המיליונים שהוזרמו לחברה שנרשמה על שמו?"

שר החוץ: "זה לא הנושא. הכל נבדק ונמצא חוקי".

המראיינת: "אני מבינה שזה נמצא חוקי על ידי היועץ המשפטי לממשלה. אבל מה שמעניין את הציבור זה לא החוקיות, אלא כיצד קורה שהנהג שלך והבת שלך מתעשרים במהירות ומקבלים מיליוני דולרים, ובוחרים לעשות הכל בחברות שמקבלות כספים מחברים שלך".

שר החוץ: "הציבור לא מתעניין בזה. הציבור מבין שהמשטרה חקרה במשך שנים את הנושא ולבסוף כל התיק הזה נסגר ולא יצא ממנו כלום".

ניר קידר

המראיינת: "האם תוכל לפרט את שמות האנשים ששילמו לך מיליוני דולרים עבור שירותי ‘פתיחת דלתות' ואת סוג העסקים שעשתה בתך מיכל, שהניבו לחברת ml שהיתה רשומה על שמה מיליונים?"

שר החוץ: קם ויוצא מהאולפן.

 

כן, זאת כמובן פנטזיה שלא קשורה למציאות שלנו. שר החוץ הוא מלך העיתונות הישראלית, מלה שלו היא מלה, נאמנות היא נאמנות - ורוב העיתונאים בישראל מתפלשים בשטות האחרונה שהוא פולט בנושאים עלק מדיניים וביטחוניים. כולם יודעים שמדובר באוויר חם, ושהקשקשת המדינית-ביטחונית שלו ושל אחרים היא מסך עשן לחיים האמיתיים: כסף, כוח וכסף.

שום מראיינת בשום מהדורה מרכזית לא צלבה את אביגדור ליברמן על הפרטים המדהימים, שנחשפו בשבוע שעבר בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין שלא להגיש נגד ליברמן כתב אישום בפרשת חברות הקש. על איגור, הנהג של ליברמן שקיבל מיליוני דולרים לחברה שרשומה על שמו סמוך לסיום כהונתו של ליברמן כשר התשתיות, כמעט ולא נכתב בעיתונות המרכזית. לעומת זאת, על השטות היחצ"נית שפלט ליברמן - "אני אשב לי בחושך ואחשוב" - קפצו כל העיתונים והמהדורות כמוצאי שלל רב. כך מהתלים ליברמן ושאר הפוליטיקאים המושחתים בעיתונות מזה שנים ארוכות.

כמובן שאת התופעה לא המציא ליברמן - הוא רק לקח אותה למקומות חדשים. לעניין אין קשר כמובן לימין ולשמאל, שני מושגים שהתרוקנו לחלוטין מתוכן בעידן הכסף הגדול וההון-שלטון-עיתון הישראלי: לנהג ולבת של ליברמן קדמו הבת של אהוד ברק, הבנים של אריק שרון ועוד רבים וטובים. נורמת הנפוטיזם וסידור העבודה לבנים של ולחברים של, ששולטת בכל חלקי המגזר הציבורי והפרטי בישראל - מחברת החשמל ועד בית המשפט העליון - מקבלת באדישות את הפוליטיקאים שקרובי המשפחה שלהם, לעתים קרובות אנשים חסרי כל ניסיון וכישורים או בגילאים צעירים מאוד, מתעשרים בסכומים שרוב הציבור הישראלי לא יראה בעבודה קשה במשך 40 שנה.

אם היתה עיתונות בישראל, אנשים מסוגם של ליברמן, אהוד אולמרט, ברק ומשפחת שרון לא היו מסוגלים להיכנס לאולפן ולהתחיל ראיון - לפני שהיו נשאלים עשרות שאלות חוזרות ונשנות על המעטפות, המזומנים, ניגודי העניינים וההתעשרות של בני משפחותיהם. אבל רוב העיתונות בישראל, ודווקא הבכירה שבה, חיה בסימביוזה מלאה עם האנשים שהיא אמורה לבקר, ואין לה שום עניין לעסוק בשחיתות, בניגודי עניינים ובמעטפות של הפוליטיקאים. זה לא כיף, זה לא עושה אווירה נעימה וזה לא הופך אותך לסחורה חמה בשוק ה"טאלנטים". טאלנט ישראלי הוא בחלק גדול מהמקרים זה שיודע להסתדר, ללקק למאכערים של ההון-שלטון-עיתון, למפיקים, לסוכנים, למקורבי הטייקונים וללוביסטים, או פשוט זה שנמנע מלעסוק בנושאים האלה.

יאיר שמיר, בנו של ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר, הוביל בשנים האחרונות בהצלחה מיזמים עסקיים ופילנתרופיים רבים. אבל כל אלה מחווירים אל מול הנכונות שלו לדלג לישראל ביתנו, לחבור לליברמן ולהפליג בשבחיו ש"מלה שלו זה מלה". האם שמיר השתכנע שעשרות מיליוני השקלים שזרמו לחברות של איגור הנהג, מיכל הבת וכל שאר החברים של ליברמן מאוליגרכים כמו מרטין שלאף ומיכאל צ'רנוי אכן לא היו קשורים בשום דרך לליברמן? האם הוא השתכנע בטוהר המידות של ליברמן ובכך שהוא נמנע מכל ניגוד עניינים? או שבשביל ג'וב וכוח הוא מוכן להתעלם מכל הדברים האלה?

קריאת 95 עמודי ההחלטה של וינשטיין בנושא ליברמן משאירה בקורא תחושת גועל ופחד. היועץ חוזר וכותב כל הזמן שעולה חשש כבד, אבל בכל סעיף מוצא דרך לקבוע שלא ניתן להרים את הנטל הפלילי, ובסוף סוגר את כל הפרשיה. וינשטיין נמנע מלחוות כל דעה ברורה על התנהלותו של ליברמן, ולפעמים נדמה שהמסמך הזה חובר על ידי סנגורו הפרטי של ליברמן ולא על ידי האיש שעומד בראש התביעה הכללית.

וינשטיין משאיר את תיק חברות הקש של ליברמן ל"מבחן הציבור", אבל זה כמובן קשקוש גמור. כי "הציבור" לא נכנס לאינטרנט עם שובו בערב, מוריד קבצי PDF וקורא את ההחלטות של היועץ המשפטי לממשלה ואת חומר הראיות בתיקים פליליים של אנשי ציבור וטייקונים - וגם לא מצליב את החומר עם סוג הכתבות והשידורים המחניפים עליהם בעיתונות. לציבור אמורים להיות אנשים שיתווכו לו את המציאות ויקבעו נורמות: עיתונאים, עורכי דין, אנשי אקדמיה ורוח. אבל את רובם לא מעניינים הדברים האלה. הם מתעוררים רק כאשר "הממשלה" לא מזרימה כסף למגזר שלהם, לענף שלהם, לעניינים שלהם. האקדמיה תילחם על תנאי הפנסיה, הסופרים על חוק הספרים, והעיתונאים ירוצו לוועדת הכלכלה, ויאיימו להשתמש בכוח, במסך ובהשפעה שלהם - כדי לבקש הקלות בשביל בעלי המניות בערוצי התקשורת.

השחיתות הציבורית, הכסף הגדול, השתלטות הטייקונים והמונופולים בכל חלקה טובה במדינת ישראל הם סרטן כלכלי וחברתי. ההיסטוריה של 1,000-2,000 השנים האחרונות בכל העולם רצופה בתרבויות ובמדינות שקרסו רק בגלל שקבוצות קטנות, אלימות ומושחתות השתלטו על נכסי הציבור ועל הרוח היזמית והיצירתית. חלק גדול מהכלכלות בעולם נגועות היום במחלות ההון-שלטון האלה ובקבוצות אינטרסים קטנות ומאורגנות, שהן שקובעות בסופו של דבר את מבנה המשק - וזה לא מבטיח להן עתיד כלכלי וחברתי טוב. ישראל, כלכלה קטנה ומדינה מאוימת, לא יכולה להרשות לעצמה את זה. אבל כלבי השמירה, מי שאמור להיות אליטה, מי שאמור להראות דוגמה אישית, מנהיגות ואומץ - שותקים, אדישים או מפחדים.

ללא התעוררות של האקדמיה, העיתונות ואנשי הציבור לא יהיה שינוי בתוואי הכלכלי והחברתי שבו נעה ישראל. מי שחושב שפוליטיקאים או פקידים בממשלה יביאו לשינוי ברוב התחומים האלה לא התעמק במערכת התמריצים שבה הם פועלים וביכולת המעטה שלהם לעשות שינויים. המערכות הפוליטיות והכלכליות בישראל וברוב חלקי העולם משרתות בסופו של דבר קבוצות קטנות ומאורגנות היטב, בשעה שלאינטרסים הציבוריים הרחבים ביותר אין בדרך כלל לובי חזק ומקצועי.

אחד הכלכלנים הבכירים בשירות הציבורי אמר השבוע בפגישה סגורה: "רוב הציבור מניח שהפוליטיקאים והגופים הציבוריים משרתים אותו ברובם. הם גובים מס ומשרתים אותו. זאת הנחה לא מציאותית: מערכות התמריצים בנויות כך שהארגונים האלה משרתים קודם כל את עצמם. כמובן שיש המון אנשים מצוינים שרוצים לשרת, אבל הארגונים בנויים בעיקר לשרת את עצמם. רגולטורים ופקידים שמנסים להיאבק בקבוצות האינטרסים האלה מגלים מהר מאוד שהמגרש בנוי כך שהסיכוי שלהם לנצח אותן הוא אפסי". שר התקשורת, משה כחלון, נותן בחודשים האחרונים השראה לפוליטיקאים ולאנשי ציבור רבים, לאחר שהצליח לחולל שינוי דרמטי בשוק הסלולר. אבל כחלון יודע היטב שהסיכוי שלו לשחזר את המהפכה שעשה בחלקים אחרים במשק הוא אפסי.

השבוע, בהופיעו בכנס שדרות, הכריז כחלון שאת מה שעשה בסלולר ניתן לעשות במערכת הבנקאות שמרוויחה כדבריו "מיליארדים". כחלון טועה כאן. בסלולר כל עודף הרווחיות האדיר, שנבע מרגולציה רופסת, זרם לשלוש פירמידות אלימות. ברגע שהוא החליט שהוא לא מפחד מהן ומהמשרתים שלהן, התרחשה המהפכה במהירות. אבל בבנקים קבוצות האינטרסים חזקות יותר, כי מדובר גם באלפי עובדים מאורגנים שמחוברים לכל עובדי המונופולים האחרים. בבנקים יש גם את בנק ישראל, שלא מעוניין באמת להכניס תחרות והתייעלות, משום שהוא חרד בעיקר ליציבות.

רוב חלקי המשק הישראלי דומים היום יותר לבנקים מאשר לחברות הסלולר, ולכן הסיכוי לראות בכנסת הקרובה "כחלונים" הוא קלוש. אלה החדשות הרעות. החדשות הטובות הן שלפחות עברנו בשנתיים האחרונות מהפכה תודעתית, וכל יום גדל מספרם של האזרחים, אנשי הציבור ואפילו הפוליטיקאים שמתחילים להבין את הדברים האלה. התחיל תהליך ארוך שבסופו של דבר יוביל לשינוי. אני אופטימי.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם