מי ינהל את המדינה אחרי הבחירות? - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי ינהל את המדינה אחרי הבחירות?

מי שולט במגזר הציבורי, ברגולציה ובפוליטיקאים ולאן זה יוביל אותנו?

120תגובות

"אז הוצאתי את מנורת הקסמים שלי, שמשום מה עובדת רק מדי 22 באוקטובר, ושיפשפתי אותה עד שהשד הופיע בגלימתו המשובצת אדום-לבן ושעון ענק תלוי על צווארו בטקסיות. מכיוון שהוא שד ישיר למדי, גם אם לא חצוף, הוא אמר מיד: "מר גרוס, במקום התשואה על האג"ח הממשלתיות של ארה"ב ל-10 שנים, אולי השנה תעדיף לדעת מי יזכה בבחירות לנשיאות ארה"ב?".

לאחר מחשבה קצרה, השבתי: "לא, אני צריך חדשות בוערות, ג'יני, משהו שיעשה שינוי אמיתי, שיזעזע את העולם, כמו מתי ייצא האייפון 6?".

בלומברג

אובמה/רומני, רומני/אובמה - הבחירות החשובות ביותר בימי חיינו? כולם אותו דבר - קנויים באותו כסף. המדינה שלנו היא מדינה של עמותות העל (תרגום של המונח Super Pac - עמותות שדרכן מממנים מיליארדרים אמריקאים מסעי בחירות של פוליטיקאים, ג"ר), מאת עמותות העל ועבור עמותות העל.

"העם" הם פשוט חיילי משחק ביום הבחירות, שמושכים בידית דמוקרטית או רפובליקאית - שיניבו אותן תוצאות מדי ארבע שנים. "שינוי שאפשר להאמין בו"? קניתי את השורה הזו במלואה ב-2008, רגע לפני שנעלם השריד האחרון של אופטימיות גיל העמידה שלי. קיבלנו נשיא אינטליגנטי יותר, אך לא ממש קיבלנו שינוי.

שירותי בריאות הנשלטים על ידי אינטרסים תאגידיים - מה חדש? רגולציה פיננסית הנשלטת על ידי וול סטריט - מה חדש? מלחמות זרות ממושכות - מה חדש?

כדי להביע את חוסר הנחת שלי, שד, יחד עם הפטריוטיות הנמשכת שלי, יצרתי גרסה מודרנית לשבועת האמונים שבה נשבעו במשך שנים ילדי בתי הספר בארה"ב. הנח את ידך על השעון, ודקלם אחרי:

"אני נשבע אמונים לדגל אמריקה המפוצלת והשסועה,

ולפלוטוקרטיה שאותה הוא היום מייצג,

מדינה אדומה וכחולה,

לה אלי ממון,

חסרת ייחוד,

בעלת חירות וצדק למאיון העליון"

***

במלים אלה פתח בתחילת החודש ביל גרוס, מנהל קרן ההשקעות הגדולה ביותר בעולם באג"ח, את המכתב החודשי שלו למשקיעי פימקו - חברת ההשקעות הענקית שהפכה אותו לאחד האנשים העשירים בעולם.

כן, למי שזקוק לחידוד נוסף: גרוס, מיליארדר, רפובליקאי, מסביר לקוראים ולמשקיעים שלו במלים בוטות שאם היה לו שד שיכול היה לנבא את העתיד הוא היה מעדיף לשאול אותו מה צפוי בשוק האג"ח ולא מי צפוי להיבחר - אובמה או רומני - משום שאין הבדל של ממש ביניהם, ולכן הסיכוי לראות מהפך בשיטה הכלכלית האמריקאית הוא קלוש.

איך זה קורה? במלה אחת - פלוטוקרטיה. שלטון העשירים. גרוס, פלוטוקרט בעצמו, מרגיש שהגיעה השעה לספר למאות מיליוני האמריקאים שמשוכנעים שארה"ב היא ארץ דמוקרטית של יוזמה חופשית ובחירה, שבסופו של דבר הממשל האמריקאי נשלט על ידי האינטרסים הכלכליים הגדולים של וול סטריט בכלל ושל חברות הענק בפרט. הכסף שקונה את רומני הוא הכסף שקונה את אובמה - והתוצאה תהיה בהתאם.

גרוס לא לבד. במארס שעבר שאלתי את וורן באפט, האיש השני בעושרו בארה"ב, אם ייתכן שארה"ב, הדמוקרטיה הגדולה בעולם, היא בעצם פלוטוקרטיה. לתדהמתי, באפט לא היסס לשנייה ומיד ענה: כן, "ארה"ב נעה לכיוון פלוטוקרטיה" - מדינה שבה הבחירות הן קרקס תקשורתי ופוליטי ענק, אבל רוב ההחלטות ותפישת המציאות של האזרחים נקבעות בסופו של דבר על ידי קומץ מיליארדרים וקבוצות אינטרסים כלכליות חזקות.

ומה בישראל? אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות, וכלי התקשורת מוצפים בהתפתחויות מרעישות על חיבורים, בריתות, קרעים, פיצולים, כניסות, יציאות וכוכבים שנכנסים לפוליטיקה.

24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, של אוויר חם ודליל על ימין, שמאל, שמרני וליברלי - הכל כדי לאחז את עיני האזרחים האומללים, הבלתי מחוברים, כדי שלא יסתכלו על המקומות שבהם נחתכים הדברים, מחולקים המשאבים, מקובעים המבנים, נוצרות הנורמות ונשדד העתיד של הילדים שלהם.

כמובן שחלק מהפוליטיקאים ומהאוליגרכים מבינים זאת היטב. דקה לאחר שהמצלמות כבות והמיקרופונים מסולקים הם חוזרים לעבודה האמיתית: ג'ובים, מכרזים, סידורי עבודה, חיסולים, חיבורים - החומרים שרבים מהם בונים מהם קריירות, מייצרים מונופולים, צוברים כוח ומתעשרים בישראל.

השבוע הביאה את זה לשיא משעשע הגברת ציפי לבני - אולי הפוליטיקאית הריקה ביותר כיום בכל הקשור לנחישות, למחויבות ולמסר שלה בעניינים כלכליים וחברתיים, והתחרות קשה - שאיש אינו יודע מה היא מביאה לשולחן למעט הסיפור על זה שהיא היתה בימין ועכשיו היא במרכז. היא הכריזה שהיא מקימה מפלגה חדשה דקה לפני הבחירות בלי שאיש יודע מה המצע שלה, המריאה לוושינגטון כדי להשתתף בפורום סבן - המיליארדר שעשה כאן סיבוב משוגע על בזק באמצעות דליה איציק, והשאירה את מלאכת הרכבת הרשימה לשר לשעבר, מורשע בפלילים, שבשנה שעברה ייצג טייקון שלא קיבל היתר לרכישת בנק.

הצטופפות הפוליטיקאים החביבים על המיליארדר חיים סבן, באירוע שנערך ביום שבו הוא סוגר את רכישת פרטנר כדי לדבר על "שלום", היא תמצית השיטה הישראלית. בתקופתו של חיים סבן בבזק לא היה משה כחלון, אלא דליה איציק ואריאל אטיאס - ופלאפון היתה מדפסת כסף. ובפארפרזה על הביטוי הידוע "רצונך בשלום - התכונן למלחמה", רצונך ברגולציה ובקשרים בשלטון? התכונן לחיבורים ולדיבורים על שלום או שטחים.

מכמיר לב, עצוב ולעתים מייאש לראות מאות אלפי ישראלים, אולי מיליונים, שמשוכנעים באמת שהפוליטיקה הזאת רלוונטית לחייהם: שיש הבדל של ממש בין רוב המפלגות ושהפוליטיקאים החדשים שיגיעו לשלטון רוצים או יכולים לשנות את המבנים המקובעים והיצוקים באינטרסים כלכליים או בתפישות חברתיות עמוקות.

בעיצומו של קרקס הפריימריז השבוע נתקלתי במירב (שם בדוי), מהנדסת היי-טק שהחלה לעבוד לא מכבר באחת החברות הממשלתיות הגדולות בישראל. היא סיפרה לי את האנקדוטה הבאה: ביום הראשון שלה לעבודה, בעודה עסוקה במילוי "טופס הטיולים" הסטנדרטי, הופיע בקיוביקל שלה אדון נחמד. "אני מהוועד", הוא אמר לה, וביקש ממנה לחתום על טופס הצטרפות לאחת המפלגות הגדולות בישראל. מתוך חוסר הבנה היא הודיעה לו שהיא אינה פעילה פוליטית וסילקה אותו מפניה. למחרת בבוקר, כאשר התייצבה בעבודה, שיגר אותה השומר לקצה הרחוק ביותר של החניון, למקום החנייה החדש שלה - שיצריך ממנה צעדות ארוכות מאוד בגשם ובחום. היא התחילה להבין שזה רק השלב הראשון בטירונות שתעבור באותה חברה ממשלתית אם לא תעשה את מה שמקובל - קודם תצטרף למפלגה ולאחר מכן תקבל רשימת "מומלצים" בפריימריז.

בשבוע האחרון פירסמו כמה ארגונים חברתיים ניתוחים או דירוגים של הח"כים "החברתיים". כיצד נמדדה החברתיות שלהם? בעיקר בשאלה כמה חקיקות להגדלה תקציבית הם הובילו. מה עם מקורות למימון? מה עם יעילות? מה עם שירות? מה עם תכנון ארוך טווח? מה עם הכשלים המבניים העמוקים במגזר הציבורי, ברגולציה, בביורוקרטיה, ביכולת למשוך ולשמור כוח אדם מעולה, כל הדברים שעליהם הצביעה ועדת טרכטנברג ב-2011 (וועדת קוברסקי ב-1988)? מה עם שינויים מבניים שיהפכו את כל הדברים האלה לבני קיימא? מה עם יחס בין תשומה לתפוקה? מה עם שחיתות? זה לא כלול בחברתיות.

הנה אנקדוטה אחרת שסיפר לי השבוע שר בכיר בממשלה: באחת היחידות במשרדו, המטפלת באוכלוסיות מסוימות, שליש מהעובדים למעשה אינם עובדים ואין בהם צורך. מדובר בכמה מאות אנשים. עם המשכורות שלהם הוא היה יכול לייצר שירותי רווחה טובים בהרבה, אבל בשבועות האחרונים הוא מגלה שהיכולת לפטר את האנשים או להזיז אותם לתפקידים אחרים ולייצר מבנה ארגוני חדש היא קלושה.

הציבור למד כבר להבין מה קורה בחברת החשמל, במונופולים הציבוריים, בפירמידות בבורסה ובאינטרסים התת-קרקעיים בכלי התקשורת שמציירים לו את המציאות השולית, אבל הוא עדיין לא רואה את התמונה הגדולה: הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בפשיטת רגל. יכולתם של המערכת הפוליטית, המגזר הציבורי וכלבי השמירה לחולל שינויים היא אפסית: מיליציות מאורגנות שולטות במשאבים, במבנים ובשיח - והשינויים, אם ישנם, הם בשוליים. גרוע מזה: אלה שלכאורה מנסים לחזק את הדמוקרטיה הם לעתים קרובות שומרי הסף של הסטטוס קוו. הם ממקדים את השיח בשוליים כדי שלא יגיע למבנים, לשיטות, לחיבורים, שהביאו אותם למוקדי הכוח והכסף. המבנים האלה הם שהביאו את ישראל, כמו מדינות רבות אחרות היום ובהיסטוריה, לאי שוויון, למערכת חינוך מדורדרת, ליוקר מחיה, לשוק עבודה למקורבים, לשחיתות ולניוון שאוכלים כל חלקה טובה.

הם צועקים "שלום, שלום" או "שטחים, שטחים", ובינתיים גוזרים קופונים מתעשיית המלחמה או מתעשיית השלום. הם מלהגים על אירן, מצרים, מערכת הביטחון, אין פרטנר, יש פרטנר, "סמול הזוי", "ימין סהרורי" - ובינתיים מסדרים את עצמם, את חבריהם ואת מקורביהם בג'ובים, טובות הנאה או רגולציה נוחה. אליטות סוחטות של בודדים ואידיוטים שימושיים במאות אלפים - הקומבינציה הרגילה.

הנה כמה מאירועי השבוע: היועץ המשפטי לממשלה יסגור כנראה את תיק החקירה המרכזי נגד אביגדור ליברמן, בעידודו של המפכ"ל. ליברמן לא הסביר עד היום כיצד צמחו מיליוני שקלים בחשבון הבנק של בתו מיכל כאשר היתה בת 21. העיתונות מלקקת ומתרפסת בפני ליברמן, כמו שאר הפוליטיקאים המורשעים והחשודים שהיא מקדמת - ואף עיתונאי לא שואל אותו על חשבונות הבנק ומקורותיהם. הם מעדיפים את המנטרות הפשוטות והחביבות עליהם, שבהן הם מורגלים - יש פרטנר, אין פרטנר, כן אבו מאזן, לא אבו מאזן.

רשות ניירות ערך עצרה ושיחררה בערבות את מלך המשק הישראלי, נוחי דנקנר. כלי התקשורת שעד לפני שעה התרפסו בפניו במקרה הגרוע או הגנו עליו במקרה השכיח נהיים לפתע גיבורים גדולים עם נפילתו, ובמקביל מנסים כרגיל לעשות דה-לגיטימציה לרשויות החוקרות. כולם מתקשקשים עם פרטי הפרטים של הרצת המניות האחרונה (לכאורה, אלה רק חשדות) ומתעלמים מהשיטה שבה עובדות הפירמידות: קרטלים, מונופולים, ריכוזיות, רגולטורים ועיתונאים - יניקת ערך במקום יצירת ערך.

ביום שבו נלקח דנקנר לחקירה ונאלץ להפקיד את דרכונו העבירה החברה לישראל של משפחת עופר הודעה לבורסה על תוכנית חלוקת אופציות לבכירים בשווי של רבע מיליארד שקל. 250,000,000 שקל. מאיפה מגיעות ההצלחות של החברה לישראל? כמעט כל מיזמיה התחרותיים שדרשו יכולת ניהולית, יזמות, חזון ונחישות כדי לייצר מקומות עבודה נכשלו (בטר פלייס, טאואר, צים), ולכן המשכורות המטורפות ממומנות כולן מהאשלג בים המלח - משאב טבע שנרכש מהמדינה, ושמחירו נופח על ידי קרטל עולמי שמנהלת חברת פוטאש הקנדית. מה התרומה של המנהלים הישראלים לזינוק במחירי האשלג? אפס. זה אקסוגני לחלוטין. רנטה שמחולקת למקורבים. למשפחת עופר יש מהלכים בערוץ 2 - לא כדאי להתעסק אתם, לפחות לא בטלוויזיה.

מיליוני ישראלים שאינם מחוברים לעטיני השלטון עם קביעות והגנה, או שלא התמזל מזלם להיות במאיון העליון - באמצעות כישרון או חיבור ליונקי הערך, מביטים בקרקס הפוליטי ולועגים לו. הם לא מבינים שהבדיחה היא עליהם, על ילדיהם ועל המערכות הציבוריות שאמורות ליצור את התשתית ליזמות, ליצירת מקומות עבודה, לשגשוג, לשירותים ציבוריים, לאיכות חיים ולרמת חיים. היום נצפה ב"מאסטר שף", מחר ננתח ליד הברזייה בעבודה את מה שנתניהו אמר על החמאס, את מה שלפיד אמר על לבני ואת הקשקוש הריק התורן. ועוד עשר שנים אנחנו עלולים להתעורר - ואנחנו ביוון.

ניקוי ראש - שם כספי ציבור


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#