האם אי השוויון בישראל הוא צו הגורל בגלל האיומים הביטחוניים? - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם אי השוויון בישראל הוא צו הגורל בגלל האיומים הביטחוניים?

אהוד ברק, האם אנחנו צריכים להיות פינלנד כדי שיהיה לנו מגזר ציבורי יעיל יותר, מגזר עסקי פחות ריכוזי, תעשיית יצוא חזקה ומשק תחרותי?

139תגובות

"מי שלא יכול להתמודד עם המצב בארץ - שייסע לפינלנד או לשווייץ" (שר הביטחון אהוד ברק בראיון לרשת ב', יום לאחר סיום מבצע "עמוד ענן")

הנה לנו בקליפת אגוז הפוליטיקה והשיח הציבורי שאהוד ברק ורוב חבריו בפוליטיקה, בצבא ולצערנו גם בעיתונות רוצים לשמר בישראל. שקט, יורים. תמיד יורים פה. זה המזרח התיכון. ומי שלא מתאים לו, מי שלא מבין איפה הוא חי, מי שמצפה לקבל תשובות מהממשלה לגבי התוואי החברתי, הכלכלי והערכי שבו נעה המדינה - לא מתאים למדינת ישראל. שייסע לפינלנד.

זה לא עניין של שמאל וימין. את השיח הביטחוני־מדיני, שמטרתו לאיין כל דיון אחר, מקדשים הן הימין והן השמאל. התעלמות או עיסוק קלישאתי ורדוד בסוגיות הכלכליות והחברתיות משרתים הן את אלה שלדידם המשך הכיבוש וההחזקה בשטחים הם סלע קיומנו והן את אלה שמוכרים לנו שללא יציאה מהשטחים דבר לא יכול להשתנות ולא ישתנה.

מהמקום ומהקומה שבהם נמצא ברק, הוא כנראה לא רוצה ולא יכול להבין שעבור רוב אזרחי ישראל הקושי הקיומי כאן לא קשור לחיים תחת טילים מעזה או מלבנון, אלא לחיים שמתרחשים כאן בין המלחמות. כי החיים הם מה שקורה בין המבצעים הצבאיים עטורי ההישגים והכישלונות.

לגמרי במקרה הזדמן לי לעשות את מה שברק מציע ולנסוע לפינלנד כדי ללמוד קצת על כלכלתה. היה זה בדיוק לפני שנה, בעקבות המחאה החברתית שפרצה בישראל ודרשה צדק חברתי בנוסח מדיניות סקנדינוויה. קריאת כמה ספרים על פינלנד ופגישות עם כמה עשרות אנשי עסקים, כלכלנים ואזרחים פינים לא הפכה אותי למומחה לפינלנד, רחוק מזה, אבל כמה רעיונות מעניינים כן קיבלתי שם. הנה כמה מהם.

פינלנד היא לא גן עדן ולא מודל מושלם ומצליח. כמו כל מקום בעולם יש לה הרבה בעיות כלכליות, חברתיות ותרבותיות ואתגרים עצומים להתמודד עמם. אי השוויון במדינה גדל, האוכלוסיה מזדקנת, נוקיה קרסה וכמו רבות ממדינות המערב היא לא יודעת איך להתמודד עם המהגרים.

אבל לפינלנד, כמו לשווייץ, לשוודיה, לדנמרק, לסינגפור ולשורה של מדינות קטנות בכל רחבי הגלובוס יש לא מעט ללמד את ישראל, אף שהנרטיב שבו מאביסים אותנו בעיתונות הישראלית הוא שאנחנו הסיפור הכלכלי והחברתי המצליח ביותר בעולם מאז תחילת ההיסטוריה: עם סגולה, עם קטן מוקף אויבים וכו'.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

אם ברק יתפנה פעם ללמוד על המודל הנורדי או הפיני, שדי מצליח בשנים האחרונות לעומת הקריסה החברתית בחלקים גדולים בעולם המפותח והמתפתח, הוא יגלה כמה הבדלים בולטים בין פינלנד לישראל, שלא קשורים רק לאיומים הביטחוניים ולטילים.

ראשית, הוא יגלה שלרוח ולתרבות הפינית יש יסוד שבאופן מדהים מזכיר קצת את המהות הישראלית. הם קוראים לזה סיסו (Sisu): אין לזה תרגום ישיר לאנגלית או לעברית אבל המשמעות היא שילוב של נחישות, אומץ ויכולת לעמוד בלחצים לאורך זמן, לחטוף ולהמשיך הלאה. מסוג הדברים שאנחנו אוהבים לחשוב שהם הכי ישראליים שיש.

הסיסו הפיני החל כנראה לקבל התייחסות בתקשורת ובשיח במערב לאחר מלחמת החורף הקשה של הפינים עם הרוסים ב-1939. למרות היתרון האדיר של הצבא האדום על הצבא הפיני, הרוסים לא הצליחו לכבוש את פינלנד. העוינות בין המעצמה הרוסית לשכנתה פינלנד נטועה עמוק בתרבות הפינית עד היום. יזמים פינים שעמם שוחחתי הזכירו לעתים את הסכסוך עם רוסיה ואת המלחמה כאחת הסיבות להצלחתה של פינלנד בתחומים רבים.

אמיל סלמן

אם ברק יתעניין אצל עמיתו שר הביטחון הפיני הוא יגלה שבפינלנד מתקשים השרים להיזכר בשרשרת פרשיות שחיתות, שוחד והפרת אמונים בצמרת השלטון - משום שהן מועטות. אם הוא יתעניין במספר השרים, פקידי הציבור והרגולטורים שהכריזו בשנים האחרונות שהם עוזבים את המגזר הציבורי ועוברים למגזר הפרטי כדי לעשות לביתם, הוא יגלה שזאת תופעה נדירה בפינלנד, שבה רוב משרתי הציבור רואים את עצמם ככאלה לאורך זמן.

אם ברק יתעניין אצל שר החינוך הפיני הוא יגלה שאף שבפינלנד פועלת מערכת החינוך הטובה בעולם, או לפחות אחת הטובות בו, הן במונחים של תוצאות והן במונחי אי שוויון - הרי שההוצאה הממשלתית לחינוך בפינלנד אינה גבוהה משמעותית מבישראל והמשכורות של המורים הפינים ממוצעות.

הוא יגלה במערכת החינוך הפינית תופעה שפעם היתה האתוס העיקרי של מערכת הביטחון הישראלית: כדי להשיג תוצאות מעולות, נחישות, מוטיווציה והצלחות לא צריך רק תקציבים גדולים, אלא תרבות, שיטות, חזון משותף ותחושת משמעות עמוקה שמקיפה את כל שדרות העם. הפינים מגיעים להישגים אדירים בין השאר משום שהוראה היא אחד המקצועות היוקרתיים ביותר בפינלנד, ולא מפני שיש להם תקציבים בלתי נגמרים.

ברק יגלה שבפינלנד, שבה יש מגזר ציבורי מתקדם, שקוף וגלוי, אי אפשר לקיים אנרכיה, אטימות והסתרה כמו שיש בתקציב משרד הביטחון שהוא אחראי לו כבר הרבה מאוד שנים. הוא יגלה שאם הוא היה שר ביטחון או סתם פיני שעושה לביתו בפינלנד, כל אזרח פיני היה יכול לדעת בדיוק מה המשכורת שלו, כי דו"חות מס ההכנסה שלו היו גלויים.

בלומברג

בישראל איש אינו יודע כיצד הפוליטיקאים ורוב אנשי העסקים מתעשרים וכמה בדיוק הם שווים. איש לא יודע כיצד קורה שראש עירייה שפורש נהפך אחרי כמה שנים ליזם מצליח, איך מנכ"ל משרד ממשלתי נהפך לפתע למתווך מבוקש בתחום הנדל"ן או איך גנרל שפורש נהפך למתווך בעסקות נשק. בפינלנד יש שוק חופשי ותחרותי, אבל דו"חות מס ההכנסה של כולם שקופים. אתה ניגש למס ההכנסה הפיני, משלם אגרה, ממלא טופס, מבקש את התיק של אזרח כלשהו - בין אם הוא שר, גנרל בדימוס, איש עסקים, לוביסט, ראש עירייה, מאכער או מורה בתיכון - ואתה מקבל את הדו"ח שלו.

אם ברק יתעניין אצל עופר עיני הפיני, הוא יגלה שבפינלנד מקדשים את העבודה המאורגנת ואת חשיבותה לכלכלה ולחברה, וששיעור העובדים המאורגנים בפינלנד יותר מכפול מבישראל. אבל בפינלנד לא מגנים רק על חונטה של כמה מאות אלפי עובדים במונופולים הממשלתיים והפרטיים, אלא על העובד הפיני באשר הוא.

בפינלנד, ויותר מכך בדנמרק ובשוודיה, ההגנה הממשלתית היא על עובדים ולא על מקומות עבודה, כמקובל בישראל או ביוון. הוועדים, המעסיקים והממשלה מבינים שהגנה אמיתית על עובדים אפשרית רק כאשר חותרים כל הזמן להפרדה בין זכויות העובדים לבין היעילות והתחרותיות, למרות הקושי העצום הכרוך בדבר.

בפינלנד מבינים שאם יעילות ותחרותיות משועבדות לטובת הגנה על קבוצות עובדים מסוימות, התוצאה לאורך זמן היא שכל העובדים שאינם "בחבורה" משלמים את המחיר.

בביקורו בפינלנד כדאי לברק לפגוש כמה פוליטיקאים מקומיים, ואולי דווקא את ראש האופוזיציה טימו סויני, ולשמוע טקסטים מהסוג שלעולם לא נשמע מפוליטיקאי ישראלי. בישראל יש לכל שר וח"כ אג'נדה פרטית משלו, ששאר השרים והח"כים - גם מטעם מפלגתו - רק מפריעים לממש אותה. בפינלנד יש לחלקם משהו גדול מהאג'נדה האישית שלהם - ואלה האסטרטגיה והמטרות המוגדרות של הממשלה והמפלגה.

בביקורו בפינלנד כדאי לברק לקפוץ לאספו, עיר התעשייה הצמודה להלסינקי, שם יושבת לא רק ההנהלה של נוקיה אלא הרבה חברות תעשיה והיי־טק פיניות. או אז הוא יגלה שזו לא רק מדינת נוקיה, ושלפינים, כמו לשוודים - שתי מדינות עם מספר תושבים דומה לזה של ישראל - יש פי שניים חברות יצואניות בינלאומיות משגשגות מאשר לנו, בנוסף לתעשיית סטארט־אפ מצליחה.

בכניסה לבניין המרהיב שבו יושבת חברת הניהול של אספו יש מסך מגע ענק, שבו אפשר לשחק את משחק המחשב הפופולרי ביותר בעולם בשנים האחרונות. את המשחק פיתחה חברת רוביו הפינית הקטנה, שלפני חמש שנים היתה סטארט־אפ שולי וכיום מוערך שוויה במיליארדי דולרים.

יש הרבה סיבות לכך שהמשחק של רוביו, אנגרי בירדס, הצליח כל כך בשנים האחרונות. מי יודע, אולי אחת מהן היא שיש ציבור גדול מאוד שבסתר לבו רוצה לפוצץ קצת את החזירים השמנים והשבעים שצמחו ותפחו במקומות רבים בעולם ב-30 השנים האחרונות של הזינוק החד באי השוויון. גם פינלנד סובלת בשנים האחרונות מזינוק חד באי השוויון, אבל היא עדיין רחוקה מאוד מישראל, שהיא אחת המדינות עם אי השוויון הגבוה ביותר בעולם המערבי.

האם אי השוויון בישראל הוא צו הגורל בגלל האיומים הביטחוניים? האם אנחנו צריכים להיות פינלנד, שוודיה או שווייץ כדי שיהיו לנו מערכת חינוך מעולה, מגזר ציבורי אפקטיבי ויעיל יותר, מגזר עסקי פחות ריכוזי, תעשיית יצוא חזקה יותר ומשק תחרותי יותר?

לא. הביטחון, השטחים, עזה, הם התירוץ, הם מסך העשן, הם השיטה - וככל שינקפו השנים יגדל מספרם של הישראלים שלא יהיו מוכנים יותר שישתיקו אותם עם הקריאה "שקט יורים", אלא ידרשו מערכות חינוך, בריאות, דיור ותשתיות טובות יותר. רוב הפוליטיקאים המכהנים כיום כנראה כבר לא יבינו את זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#