לאביב הישראלי עוד יש לאן להתקדם - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאביב הישראלי עוד יש לאן להתקדם

הכישלון הגדול של המחאה הוא שהניגון העיקרי שעולה ממנה הוא הגדלת תקציבים

76תגובות

1} מחאה

מי שלא הבין את עוצמתו האדירה של האביב הישראלי, קיבל בתחילת השבוע את הדו"ח של המפקח על הבנקים, דודו זקן, על הריכוזיות של מערכת הבנקאות הישראלית ועל הצורך לפתוח אותה בדחיפות לתחרות משמעותית.

אי אף פי

אבל מי שבאמת רוצה להבין את המהפך בתודעה, בתפישות ובאווירה הציבורית היה צריך להמתין לדיון שהתקיים למחרת בוועדת הכלכלה של הכנסת, שם הכריז הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, שמסקנות ועדת זקן לא מספיק חריפות, והוא מתכוון להוביל אישית מהלך ציבורי לפירוק הבנקים ולהפרדתם מחברות כרטיסי האשראי.

ההכרזה האמיצה של גילה נאמרה בניגוד מוחלט לרוח שנשבה ממנו לפני שנתיים, כשמונה לתפקידו. בשבועות האחרונים חוזר גילה ואומר בהקשר של ענפים שונים במשק כי "צריך לראות מה קרה בשוק הסלולר". בעלי זיכרון טוב לא יכולים לשכוח שכאשר נכנס גילה לתפקידו הוא לא היה משוכנע שיש בעיה קשה של היעדר תחרות בשוק הסלולר הדורשת טיפול.

גילה לא היה היחיד: בשנתיים שקדמו לפתיחת התחרות בשוק הסלולר היו רבים שפיקפקו בצורך להכניס תחרות נוספת לשוק, ורבים שאמרו ששוק הסלולר מתפקד היטב. הכוח העצום של חברות הסלולר והפירמידות ששלטו בהן, יחד עם בורות והתנהלות כנועה של הציבור, איפשרו לחברות לשדוד באין מפריע את השכבות החלשות במשק. עכשיו מגדל גילה שיניים טורפות, ולא רק שהוא מבין היטב את המהפך התחרותי בסלולר, אלא שהוא נהפך לרגולטור אקטיבי ומוביל - שמבין שיש רוח וגיבוי ציבורי לראות בסלולר מודל שצריך ליישם בבנקאות ובענפי משק רבים.

גם בשוק ההון התחילו השבוע להיראות סימני שינוי ראשונים, קטנים. מנכ"ל חברת ההשקעות פסגות הטרי, חגי בדש, העז לשאול בקול רם מדוע חברת דיסקונט השקעות מזרימה סכומים עצומים מכספי הציבור למימון הפסדי "מעריב", בשעה שהיא עצמה מצויה במשבר פיננסי.

כל הגופים המוסדיים המנהלים את כספי הפנסיונרים הישראלים צופים כבר זמן רב בעסקות המפוקפקות בפירמידה של אי.די.בי - כמו רכישת ישראייר הכושלת מבעלי העניין והזרמת מאות מיליונים לבור ההפסדים של "מעריב" - אבל לא עשו כלום. הידידות עם הפירמידה ששולטת על עשרות מיליארדים ומאות ג'ובים היתה חשובה להם הרבה יותר מכספי הלקוחות שלהם. עכשיו משהו מתחיל לזוז. וזאת רק ההתחלה.

אבל המהפכה התודעתית נמצאת בתחילתה, כפי שהדגימו התגובות שנשמעו השבוע לקביעה של זקן, שלפיה הנהנים הגדולים מהיעדר התחרות במערכת הבנקאות הם המנהלים והעובדים הוותיקים עם הקביעות.

המהפכה התודעתית, שהחלה לפני שנתיים וצברה עוצמה בשנה האחרונה, גרמה לציבור רחב יותר להבין את העושק המאורגן של המונופולים והפירמידות, שמשליך על יוקר המחיה והופך את המשק הישראלי למושחת, לנפוטיסטי ולמפגר.

הציבור עדיין לא הבין ולא מוכן עדיין לקבל את העובדה שמול העושק המאורגן של המונופולים והפירמידות בשוק הפרטי, שאותו גורפים קומץ טייקונים ומנהליהם, יש עושק גדול הרבה יותר בארגונים ציבוריים ופרטיים - שבנויים כמו לטיפונדיות עצמאיות ומעסיקים מאות אלפי עובדים ביעילות נמוכה, ולעתים גם במשכורות גבוהות מאוד.

בבנקים התופעה דוקרת את העין: בעשור האחרון של מהפכת הטכנולוגיה והאינטרנט, שבו היינו מצפים לראות התייעלות דרמטית בבנקים הישראליים שרוב השירותים שהם מספקים הם בסיסיים, הוכפלו הוצאות השכר בזכות המבנה המונופוליסטי שלהם לסכום מדהים של 17 מיליארד שקל - שרובו זורם לעובדים ותיקים עם קביעות, תוך שלצדם יש אלפי עובדים מנוצלים וחלשים.

במערכת הביטחון הישראלית המספרים מבהילים כפליים: תקציב הביטחון גם הוא הכפיל את עצמו בעשור האחרון, ורוב ההוצאות הן על שכר, על פרויקטים מגלומניים שאיש לא יודע מה נחיצותם האמיתית, וכמובן על תנאי פנסיה המנותקים לחלוטין מהמשק. הלוחמים בשטח מקבלים פירורים ביחס למטות הענקיים של אנשים שיושבים מאחורי שולחנות. בעשור האחרון גדלה המחויבות האקטוארית לתשלומי פנסיה תקציבית למערכת הביטחון מ-80 ל-250 מיליארד שקל - סכום בלתי נתפש שיושת על מעמד הביניים וילדיו.

אבל הפוליטיקאים שותקים. גם במשרד האוצר לא מדברים. כשם שעד לפני שנה פקידי האוצר, רשות ההגבלים העסקיים, בנק ישראל, רשות ניירות ערך וכל שאר הרגולטורים התכחשו או התעלמו מהשוד המאורגן של הריכוזיות - כך הם מעדיפים עכשיו להחריש ולא להציג לציבור את עשרות מיליארדי השקלים שנבזזים מדי שנה באמצעות בזבוז, סיאוב, פריון נמוך ושירות גרוע במונופולים ובגופים הציבוריים הגדולים. גם על הביזה המאורגנת של זכויות בנייה ברשויות המקומיות, המתנהלת מזה שנים ארוכות ומעשירה אלפי יזמים המשחדים את ראשי העיריות ואת הוועדות המחוזיות, איש אינו רוצה לדבר.

הכנסת תחרות למערכת הבנקאות הישראלית היא קריטית. אם היא תיעשה בדרך האמיצה שדיוויד גילה ודרור שטרום מציעים (ולא רק חצי עבודה כפי שהציעה ועדת זקן) - פירוק הבנקים הגדולים, הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים, פיתוח שוק מידע על לקוחות ועידוד ממשלתי מסיבי להקמת בנקים אינטרנטיים - ייאלצו הבנקים להוריד מחירים, לשפר שירות ולהתייעל. גם בשוק מוצרי הצריכה והתקשורת יכולות תחרות ופתיחה ליבוא לעשות את רוב העבודה.

אבל ברוב חלקי המשק הישראלי תחרות לא תועיל: אי אפשר לקיים תחרות או להפריט את הצבא והמשטרה, והפרטות מערכת הבריאות והחינוך לא הורידו עלויות ולא שיפרו את השירות - לעתים הן רק פגעו בו והגדילו את אי השוויון.

לכן רק פעולה ממשלתית נחושה, מתוחכמת, מחויבת וארוכת טווח יכולה להביא לשיפור השירות לאזרחים ולהורדת עלויות. חלק מהעלויות הכבדות של המערכת הלא יעילה הזאת מגולגלות כיום במסים ובאגרות על המגזר העסקי, שבתורו נאלץ לגבות מחירים גבוהים מהציבור.

הכישלון הגדול של המחאה החברתית הישראלית הוא שהניגון העיקרי שעולה ממנה הוא הגדלת תקציבים. איש במחאה לא מדבר על בורות השומן האדירים במשק, על האפקטיביות הנמוכה של השירות הציבורי ועל הצורך למשוך אליו כוח אדם איכותי, לשמר אותו וליצור בו תרבות ארגונית של גאווה מקצועית וביצועים גבוהים.

2} פנסיה

קרן הפנסיה הגדולה בעולם, קאלפרס, נאלצה השבוע להודיע לעמיתיה בצער רב שגם בשנה החולפת היא לא עמדה ביעדי הרווחים שהעמידה לעצמה. במקום ה-7.7% שהיא היתה אמורה לייצר ללקוחות שלה, היא סיימה את השנה עם הפסד של 1%.

למרות הביצוע החלש, שמגדיל משמעותית את הפער בין נכסי הקרן לבין המחויבות שלה לפנסיונרים, התעקש מנכ"ל קאלפרס להגיד שהוא עדיין משוכנע שהקרן תעמוד בעתיד ביעד התשואה השנתי שלה - שהורד לפי שעה מ-7.75% בשנה ל-7.5%.

קאלפרס, כמו רבים מהגופים המנהלים טריליוני דולרים של כספי פנסיה למאות מיליוני אנשים ברחבי העולם, לא רוצה, או מסוגלת, לספר לציבור לקוחותיה בשלב זה את הסוד הכי שמור והכי ידוע בעולם ההשקעות: בסביבת הריביות ששוררת בשווקים בחמש השנים האחרונות, שכנראה תימשך עוד זמן רב, רוב מערכות הפנסיה בעולם הן פושטות רגל - הן יניבו ללקוחות שלהם תשואות נמוכות דרמטית מהרמה הנדרשת כדי לעמוד במחויבויות ובציפיות של החוסכים.

גם בישראל מערכת הפנסיה וניהול כספם של אנשים אחרים עדיין בהכחשה. הריביות אפסיות כבר זמן רב והנגיד, סטנלי פישר, לא מראה סימנים שהוא מתכוון להעלות אותן משמעותית - אבל מנהלי הפנסיות, הקרנות והתיקים ממשיכים לספר ללקוחות שהם יכולים לצפות לתשואות ריאליות של 3%-7%. הסיכוי להגיע לתשואות אלה יורד משנה לשנה, ככל שמתארכת תקופת הריביות האפסיות והצמיחה הגלובלית הדלה, אבל מנהלי הכסף הגדולים שותקים. יש להם סיבות רבות לשתוק - אבל העיקרית שבהן היא דמי הניהול שהם ומנהלי החברות גובים. ביום שבו יבין הציבור שהתשואה הריאלית הממוצעת השנתית שהוא צריך לצפות לה מתיקי ההשקעות שלו קרובה יותר ל-1%-2% ולא ל-5%-7%, הוא גם יבין עד כמה גדול הנתח שמשכורות המנהלים, עסקות בעלי העניין, התספורות ודמי הניהול של ביטוחי המנהלים והפנסיה אוכלים מהפנסיה שלו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#