ההבדל בין הרפורמה בסלולר לרפורמה בבנקים - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההבדל בין הרפורמה בסלולר לרפורמה בבנקים

אסור לאפשר למטרה של יציבות לעמוד בדרך לרפורמה במערכת הבנקאות

74תגובות

מעטים מבין מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחובות בקיץ שעבר חשבו על מערכת הבנקאות הישראלית כמושא למחאתם.

למרות הטינה הטבעית שחשים רבים כלפי מערכת הבנקאות בישראל ובעולם, ועל אף שהמערכת הגלובלית דחפה את העולם כולו למיתון, רוב הישראלים לא חיברו את יוקר המחיה, הדיור, אי השוויון ושאר קשייהם למבנה מערכת הבנקאות הישראלית. כשלהמון יש ידע - יש לו כוח, אבל ללא ידע קשה מאוד לחבר בין הבנקים לבין התופעות האלה.

אבל פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה שמינה ראש הממשלה בתגובה למחאה החברתית, הבין היטב שיש לו שעת כושר היסטורית: אף שאיש לא דרש שיטפל בבנקים, הוא שילב במסקנות הוועדה שלו המלצה להקים ועדה שתבחן את התחרותיות במערכת הבנקאות. טרכטנברג ידע שמנופי הכוח האדירים שיש לבנקים על פוליטיקאים ועיתונים במצב עניינים רגיל מונעים מהממשלה לטפל בבעיית מערכת הבנקאות, ושהמחאה החברתית שנותנת קול וכוח לציבור הבלתי מיוצג היא הזדמנות היסטורית.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אייל טואג

אתמול חשף TheMarker כמה מההמלצות העיקריות של ועדת התחרותיות למערכת הבנקאות, שבראשה עומד המפקח על הבנקים דודו זקן. הכיוון של המסקנות חיובי, אבל זהו צעד כה קטן עד כי יש חשש שלבנקים יהיה קל מאוד למחוק אותו בהמשך ולהחזיר את הלקוחות ואת המשק כולו אחורה במהרה.

הורדת תעריפי הסלולר ללקוחות חלשים ב-50%-90%, עם כניסתם של מפעילים חדשים לשוק, הציתה את הדמיון ופתחה את תיאבון הציבור לרפורמות נוספות. לפתע התעורר הציבור למציאות מדהימה, שבה מחיר של שירות כה משמעותי כמו סלולר יורד בשיעור דרמטי רק כתוצאה משינוי רגולטורי. רק לפני שנה הסבירו חלק מעיתוני הטייקונים לקוראיהם שהרפורמות של שר התקשורת משה כחלון הן פופוליסטיות, חסרות חשיבות אמיתית ולא יביאו להורדה משמעותית במחירים. כמה עיתונים טענו בעבר שאין צורך להוריד את מחיר דמי הקישוריות, שיש תחרות בענף ושמחירי הסלולר בישראל סבירים.

האמנם יכול הציבור לגזור מהמהפכה שראינו בסלולר למהפכה במערכת הבנקאות? התשובה היא כן - ובגדול. הנה כמה מהנקודות הדומות והשונות בין רפורמה בענף הסלולר לרפורמה אפשרית במערכת הבנקאות.

■ התעריפים: מערכת הבנקאות בישראל גובה מלקוחותיה עמלות וריביות מטורפות בכל קנה מידה - בדיוק כמו שחברות הסלולר גבו מלקוחותיהן תעריפים הגבוהים פי שניים ושלושה מהמקובל בעולם. הלקוחות החלשים ונטולי כושר המיקוח, כמו עסקים קטנים, שילמו לעתים תעריפים הגבוהים במאות אחוזים ממה שנהוג לגבות בעולם. אלא שבניגוד לענף הסלולר, שבו קל יחסית להשוות מחירים, בענף הבנקאות זה מסובך יותר. כך, למשל, בתחום הריביות מחיר השירות הוא נגזרת ישירה של הסיכון. הסיבה לכך שהטענה שהריבית הנגבית ממשקי בית ומעסקים קטנים גבוהה דרמטית ממחירה של תחרות היא הסיכון הנמוך יחסית הגלום במתן הלוואות למגזרים אלה. אבל כשמשווים ריביות, לא מספיק להשוות את שיעורן אלא גם את שיעור ההפרשה לחובות מסופקים. משקי הבית והעסקים הקטנים נוהגים לפרוע את ההלוואות שלהם לבנקים הישראליים מהסיבה הפשוטה שאין להם ברירה. מי שמנסה להתחמק מחוב של משק בית או עסק קטן ישלם מחיר כבד: מערכת הבנקאות ריכוזית להפליא, הלקוחות תמיד ממושכנים וחתומים בערבויות אישיות, ומי שינסה לחמוק מחוב - יירדף על ידי המערכת כל חייו. זה נכון כמובן רק אם הוא לקוח קטן או בינוני: אם הוא טיקון ענק, הוא יכול לשמוט חוב ולהמשיך לעשות עסקים עם הבנק שנים ארוכות.

דניאל בר און

■ היכן מתחבא הכסף: העודף המונופוליסטי האדיר שצברו חברות הסלולר בשבע השנים האחרונות - הנאמד ב-15 מיליארד שקל שנגבו כ"מס סלולרי" מהציבור - זרם ברובו לבעלי המניות בחברות הסלולר. מדובר בחבורה קטנה של משקיעים וטייקונים שקנו ומכרו חברות סלולר בשנים האחרונות. החברות האלה היו עבורם לא רק פרות מזומנים דשנות, אלא מכונות כוח אדירות שאיפשרו להם להלך אימים על כל מי שהעז לדבר על העושק הסלולרי. שרי התקשורת לשעבר דליה איציק ואריאל אטיאס התרפסו בפני חברות הסלולר, מפני שפחדו מבעלי המניות ומהמנהלים שלהן והעדיפו לשרת אותם - במקום את הציבור.

לא כל העודף זרם לבעלי השליטה: חלק ממנו זרם לבעלי המניות מהציבור. מניות הסלולר היו מהטובות בשוק ההון בשנים האחרונות. זאת הסיבה לכך שהעוצמה שגילה שוק ההון הישראלי בשנות המשבר הפיננסי העולמי היתה סוג של בלוף: המניות ששמרו את השוק למעלה היו ברובן של מונופולים כמו חברות סלולר. ברגע שנגמר המונופול, והרגולטורים התעוררו מבוהלים מהמחאה החברתית, קרסו המונופולים ועמם שוק המניות.

חלק נוסף, קטן יותר, מהעודף המונופוליסטי של ענף הסלולר זרם לעובדי החברות: מונופולים לא יכולים להזרים את כל הגזל רק לבעלי המניות שלהם - הם חייבים להתחלק עם המנהלים והעובדים, עם האנשים שנמצאים ליד הכסף הגדול. מנהלי חברות הסלולר הצטרפו בשבע השנים האחרונות למאיון ולאלפיון העליון במשק, והחברות ששחו במזומנים העסיקו אלפי עובדים מיותרים - הכל על חשבון "המס הסלולרי".

בבנקים, לעומת זאת, רוב העודף המונופוליסטי זורם לעובדים המאוגדים: בעשר השנים האחרונות גדלו הוצאות השכר במערכת הבנקאות בכ-8 מיליארד שקל בשנה. כן, 8 מיליארד שקל בשנה של גידול בהוצאות השכר בעידן שבו הטכנולוגיה אמורה להוריד דרמטית את עלויות כוח האדם בבנקים - בוודאי בבנקים הישראליים, שנותנים שירותים בסיסיים לרוב הלקוחות שלהם. העובדים המאוגדים בבנקים נהנים מתנאי שכר מדהימים, שכל מגזר אחר במשק, גם חברת החשמל, יכול רק לחלום עליו. משכורות של פי ארבעה, חמישה, שישה ושבעה מהשכר הממוצע במשק, בתוספת קביעות לכל החיים או פרישה עם פיצויים של מאות אחוזים. כשמשקללים את רמת השכר של עובדי הבנקים הוותיקים והבכירים עם הקביעות שלהם, מקבלים חבילות שכר בשווי כלכלי הגבוה פי שניים עד חמישה מהשווי של עובדים בעלי כישורים זהים בענפי משק תחרותיים. ראשי מערכת הבנקאות בישראל מעריכים שבכל בנק יש עודף כוח אדם בסדר גודל של 30%-50%. כל העודף הזה מועמס על הלקוחות החלשים, כלומר העסקים הקטנים ומשקי הבית.

עופר וקנין

■ סבסוד צולב: אחת הסיבות לכך שהאנשים שמנהלים את המדינה, את הפוליטיקה ואת העיתונים מחרישים במשך שנים מול העושק בסלולר ובבנקים אינה רק האינטרס האישי שלהם להתחנף לכוח - אלא העובדה שהם לא משלמים את המחירים הגבוהים בגלל הסבסוד הצולב במערכות האלה. המחירים ששילמו עובדי מדינה והעובדים של חברות וארגונים חזקים בשוק הסלולר קרסו בחמש השנים האחרונות. לעומת זאת, משקי בית חלשים ועסקים קטנים המשיכו לשלם מאות ולעתים אלפי שקלים בחודש על חשבונות הסלולר שלהם. יוסי האינסטלטור ופיליפ רפד הרכב מימנו בחשבון הסלולרי שלהם את מנשה המנכ"ל ואת יעקב עובד המדינה. במערכת הבנקאות התופעה חמורה כפליים: בעוד ש-20 הלווים הגדולים במשק, שינקו בעשור האחרון נתח עצום מהאשראי במערכת הבנקאות, שילמו ריביות מגוחכות למרות סיכון אדיר בעסקיהם - משקי בית, שיש סיכוי אפסי שאי פעם יתחמקו מחובם או יארגנו תספורת לבנק, שילמו ריביות כפולות ומשולשות.

■ דחיפת שירותים מיותרים: רבים מדברים כיום על כך שחברות הסלולר דחפו בשנים האחרונות ללקוחותיהן שירותים שלא ביקשו. זאת אחת הסיבות לכך שלחברות הסלולר היו אלפי עובדים במחלקות השירות, שהיו למעשה מחלקות שיווק אלימות שעסקו בהתשת הלקוחות כשאלה גילו שהחברה רימתה אותם בחשבון הסלולר או דחפה להם שירות שלא ביקשו. הלקוחות לא יודעים שחלק עצום מהשירותים שהבנקים מציעים להם - בעיקר למשקי הבית - מיותרים לחלוטין ונועדו רק לייצר לבנקים עמלות. הבנקים נוהגים להעביר לקוחות מאפיקי השקעה, לדחוף להם הלוואות מיותרות ולעשות עוד הרבה קונצים אחרים - רק כדי לייצר לעצמם עמלות.

■ נזק משקי: כאן נמצא ההבדל העצום בין חברות הסלולר לבנקים. חברות הסלולר הטילו מס אדיר של מיליארדי שקלים בשנה על הציבור, העבירו כסף מהעניים לעשירים ובדרך גם האטו את קצב ההתפתחות הטכנולוגית של המשק הישראלי. הן גם הכשירו מאות ואלפי צעירים למרוח ולתחמן לקוחות ולשקר להם במרכזי שירות, ויצרו תרבות ארגונית רעה שחילחלה לחלקים רבים אחרים במשק. אבל בזה הסתכמו חטאיהם. הבנקים הישראליים, לעומת זאת, גורמים נזקים עקיפים גדולים הרבה יותר. מערכת הבנקאות בישראל ריכוזית באופן קיצוני: שני מנכ"לים ו-20 פקידי אשראי בפועלים ובלאומי מקצים מאות מיליארדי שקלים של אשראי לכל חלקי המשק - קובעים מי יקבל ומי לא יקבל. בעשור האחרון הם ניתבו חלק גדל והולך מהאשראי ללקוחות גדולים, למקורבים, לחברים ובעיקר לאנשי "המועדון". החתונות, הקוקטיילים והאירועים שבהם מסתובבים הבנקאים, הטייקונים, העיתונאים, הפרסומאים, רואי החשבון והפוליטיקאים בשנים האחרונות הם הביטוי החיצוני הבולט ביותר להתקרנפות ולשחיתות שפשתה בכל המועדון הזה - שרוב חבריו עסקו בשנים האחרונות בהפרת חובת הנאמנות שלהם ללקוחותיהם, לשולחיהם, לבוחריהם ולקוראיהם.

■ המכשולים לרפורמה: בדיוק כמו בענף הסלולר, כך גם בבנקים המכשולים בפני רפורמה הם אדירים, למעשה גדולים בהרבה. כשמשה כחלון נכנס לתפקידו כשר התקשורת הוא כמעט הצטרף למועדון הסלולרי ושיבח בכמה הזדמנויות את חברות הסלולר ואת בעליהן. מדהים לגלות שהוא אפילו חיבק בהתלהבות את אילן בן דב כשזה רכש את חברת הסלולר פרטנר - על אף שהיה ברור שהעסקה מבוססת כולה על ההנחה שלעולם לא תהיה תחרות בשוק הסלולר. כחלון התעשת, הבין את הבעיה, יצא למלחמה אמיצה, גילה מקצועיות ונחישות והביא ניצחון ענק לשוק הסלולר ולכל השווקים שיבואו בהמשך. מי שעמדו מול כחלון ומול האנשים שתמכו בו ועודדו אותו היו עיתוני הטייקונים ועולם הלוביסטים, המאכערים, אנשי העסקים והפוליטיקאים שהיו תלויים בטייקונים של הסלולר.

החבורה שתעשה הכל כדי לעצור את הרפורמות בבנקים חזקה שבעתיים: הבנקים שולטים במאות מיליארדים של כספי ציבור, ומחזיקים בגאון את רוב המפלגות ואת רוב כלי התקשורת. והגרוע מכל - לצדם של הבנקים עומד נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר, שהחליט שהוא לא מוכן לסכן את יציבות מערכת הבנקאות למען הכנסת תחרות למערכת.

פישר עושה טעות גדולה: הנזקים שמערכת בנקאות ריכוזית גורמת - כמו הקצאת הון לא יעילה במשק, הגדלת אי השוויון, חסימת עסקים קטנים ויזמות ופגיעה בדמוקרטיה - הם אדירים. אסור לאפשר למטרה החשובה של יציבות לעמוד בדרכה של הרפורמה במערכת הבנקאות. צריך לחתור להשיג את שני הדברים יחדיו באמצעות פתרונות אמיצים ויצירתיים: המטרה צריכה להיות שבירת המונופול הבנקאי, פירוקו, התייעלותו - במקביל לשמירה על יציבות. ברגע שהציבור יבין לעומק את מבנה מערכת הבנקאות, את עלויות השכר האמיתיות שלה, את הדרך שבה היא מקצה אשראי - אזי תהיה רוח גבית ציבורית אדירה לרפורמה זאת, ואז אפשר יהיה לחולל מהפכה כלכלית נוספת.

זה לא גדול עליך, בן דב

"פרטנר היתה גדולה עלי", אמר השבוע אילן בן דב לאחר שניסה למכור את השליטה בחברה, שלמעשה כבר לא שייכת לו זמן רב, בחזרה לחברת האצ'יסון ומפואה הסינית.

נשמע אותנטי, כן, ישיר. ממש מודה ועוזב ירוחם. אבל כמובן שכמו רוב ההכרזות של בן דב בשנים האחרונות, המציאות שונה בעליל.

פרטנר לא היתה גדולה על בן דב יותר משסלקום גדולה על נוחי דנקנר. אם שר התקשורת משה כחלון לא היה עושה את המהפך המדהים ברגולציה הרופסת בישראל לפני שנתיים, היה בן דב נחשב כיום ליזם גאוני: חברות הסלולר היו ממשיכות לחלוב את הלקוחות, לחלק דיווידנדים ענקיים ולפרוע את החובות שבאמצעותם השתלטו עליהן הטייקונים.

המחאה החברתית, הקמפיין התקשורתי של עיתון זה והמהפך שעבר השיח הציבורי בישראל בשנתיים האחרונות החלו להחזיר בחודשים האחרונים את השוק החופשי לכמה מענפי המשק הריכוזיים. ברגע שבו השתנו כללי המשחק, כלומר חזרו להיות הוגנים יותר, התברר שחלק גדול מהחברות גדולות על המנהלים והטייקונים ששלטו בהן והצטיירו במשך שנות הריכוזיות כגאוני ניהול.

במקום להצהיר עכשיו שזה גדול עליו, צריך בן דב לעשות משהו הרבה יותר פשוט: להחזיר לפרטנר ולפירמידה הפיננסית שמעליה את כל הכספים והנכסים שהוציא ממנה או שהוא מתכוון להוציא ממנה - ועסקי היבוא של מכשירי סמסונג בראשם.

גם לאחר שיעשה את כל אלה, הוא יישאר עשיר מאוד - ובעיקר יתקן חלק מהנזק האדיר שגרם למוניטין שלו. תוכיח לנו, אילן, שזה קטן עליך, ותהווה דוגמה לכל הטייקונים שיבואו אחריך. מצבם דומה מאוד לשלך - הם רק לא הכירו בזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#