הדברים שראשי המחאה ילמדו בקרוב - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הדברים שראשי המחאה ילמדו בקרוב

הניסיון של ראשי המחאה לקצר תהליכים ולהצטרף לפוליטיקה אופייני למנהיגות הישראלית

93תגובות

"ראשי המחאה", דווח השבוע בעיתונות, נתפסו לא מוכנים להקדמת הבחירות והם ייאלצו להצטרף בקרוב לאחת המפלגות. הם מנהלים משא ומתן עם העבודה, עם קדימה ועם המפלגה החדשה של יאיר לפיד.

גם אם אתם נמנים עם 90% מאזרחי ישראל המזדהים עם המחאה החברתית, אל תעצרו את נשימתכם ואל תצפו למפנה בפוליטיקה הישראלית.

האנשים שהצליחו להוציא מאות אלפי אנשים לרחובות בקיץ האחרון יגלו בקרוב את כללי המשחק של הפוליטיקה: במהרה הם ייהפכו, כמו רוב השרים והח"כים, לפיונים על לוח השחמט של קבוצות הכוח במשק הישראלי, אלה המייצגות את המועדון של שליטי ההון ואת מאות אלפי האנשים המחוברים שלא רוצים לראות שום שינוי בסדר הכלכלי והחברתי הנוכחי.

אמיל סלמן

ראשי המחאה המצטרפים עכשיו לפוליטיקה לא הבינו את תפקידם ההיסטורי ואת הפופולריות שלהם: הם לא נועדו להיות עוד קול, עוד מפלגה, עוד דעה בסופרמרקט החברתי. כאלה לא חסרים בכנסת ובממשלה.

תפקידם היה להתחיל להוביל שינוי בתפישות, בערנות, במודעות, בהשתתפות של הציבור הישראלי. תפקידם היה לשנות את הציבור - ולא את הפוליטיקה. כי סדר הדברים הנכון הוא שהציבור ישנה את תפישותיו - ולאחר מכן הפוליטיקה תשתנה.

ועדת הכלכלה של הכנסת דחתה השבוע את הדיון בעניין פתיחת השמים לתחרות, רפורמה שאמורה להכניס תחרות לשוק התעופה הישראלי, להוריד מחירים, לאפשר כניסת שחקנים נוספים ולתת זריקת מרץ הן לענף התיירות והן לעסקים שנשענים על פעילות בינלאומית.

בלי להניד עפעף, ללא כל דיון, החליטו חברי הוועדה פה אחד לדחות את הדיון. מחאה, בחירות, אירן, יוקר המחיה, המודל של כנסת ישראל עדין לא השתנה: איש לא רוצה להתעסק עם 6,000 עובדי אל על, כשם שאיש לא רוצה להתעסק עם אף ועד עובדים חזק עם יכולת ארגון ואינטרסים ברורים.

סקר דעות שנערך בחודש שעבר עבור המכללה האקדמית עמק יזרעאל בעניין המחאה החברתית מצא כי הנושא העיקרי שמטריד את הציבור הישראלי (62%) הוא יוקר המחיה. יוקר המחיה הזה מורכב מעשרות מונופולים, קרטלים וקבוצות ריכוז וממסים ישירים ועקיפים שלא מייצרים רווחה ושירות לאזרחים אלא מממנים את בורות השומן והכוח של המגזר הציבורי.

הח"כים דחו את הדיון בסוגיית השמים הפתוחים, כמו דיונים רבים אחרים בנושאים מבניים במשק, משום שהם מתוחכמים וערניים יותר ממה שנדמה: הם הבינו שמארג הכוחות במשק הישראלי עדיין לא השתנה - והם עדיין צריכים לשרת אינטרסים פרטניים ולא את מיליוני הישראלים הלא מחוברים.

למרות תלי התלים של הפרשנויות על הקדמת הבחירות ל-4 בספטמבר, יש לכך השפעה מועטה - משום שהשינויים האמיתיים שעוברים על החברה הישראלית אטיים וממושכים, והסיכוי שבבחירות הקרובות נראה מהפך במערך התמריצים, התפישות והאינטרסים של הפוליטיקאים הנבחרים הוא קלוש. קודם הציבור ישתנה, אחר כך ישתנו הפוליטיקאים.

אין עוררין על כך שהמחאה החלה בתהליך של שינוי המיקוד הציבורי בישראל, ממסכי העשן הביטחוניים ותהליך השלום הבלתי נגמר אל מבנה המשק, חלוקת ההכנסות בו, יוקר המחיה ותרבות השלטון. אבל התהליך הזה ממושך מאוד. הניסיון של חלק מאנשי המחאה לקצר תהליכים ולהצטרף לכנסת הקרובה אופייני לחלק גדול מהמנהיגות הישראלית, שמתאפיינת בטווחי זמן קצרים ובחוסר סבלנות לתוכניות ארוכות טווח.

רבים מאנשי השמאל בישראל משתאים בשבועות האחרונים נוכח מה שהם רואים כסתירה פנימית: התמיכה הרחבה של הציבור במחאה החברתית וברעיונות שלה ומולה העוצמה שמגלה ראש הממשלה בנימין נתניהו בסקרים. הם מנמקים זאת בכך שההצבעה היא בסופו של דבר רגשית, שבטית, עדתית, תורשתית וכדומה. אבל זה רק חלק מהסיפור.

בעבר אפשר היה להסביר סתירה כזאת בכך שברגע האמת הציבור מצביע לפי השיקול הביטחוני בלבד ולא לפי המצע הכלכלי והרקורד של המועמדים.

אבל זה כבר לא המצב: הסקר של המכללה האקדמית עמק יזרעאל מראה שהנושאים הביטחוניים נדחקו לתחתית השיקול של הבוחרים, ובראש מערך השיקולים עומד הנושא הכלכלי.

את הסתירה בין עוצמתו של נתניהו לבין התמיכה במחאה החברתית אפשר להסביר בדרך נוספת: הציבור שממשיך לתמוך בנתניהו לא רואה חלופה אמיתית ברורה אצל שאר השחקנים הפוליטיים.

הרטוריקה של שלי יחימוביץ', יאיר לפיד ושאול מופז לא שיכנעה אותו עדיין שיש לו חלופה אמיתית להורדת יוקר המחיה, להקטנת הפערים בחברה, להעלאת רמת החינוך, לשיפור האפקטיביות של השירות הציבורי ולשבירת אחיזת האליטות הסוחטות הישראליות במשק הישראלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#