"הבית שלנו נשרף, הזמן אוזל": החזון של דונלד טראמפ מול גרטה תונברג

שני כוכבים משכו השנה את תשומת הלב בדאבוס, והם מבטאים בצורה הטובה ביותר את הקיטוב הפוליטי, הרעיוני והערכי ברוב העולם המערבי ■ מצד אחד גבר לבן, מבוגר, עשיר, פופוליסט ומצד שני נערה בת 17, שכל מה שעומד לרשותה הוא רעיונותיה

גיא רולניק
גיא רולניק
דאבוס
גרתה תונברג בכנס דאבוס
גרתה תונברג בכנס דאבוסצילום: Denis Balibouse/רויטרס

1. ג'יימי דיימון

"הדאגות מהאי־שוויון הן לא רק מוגזמות, אלא לא צריכות להיות בכלל. לא נכון להגיד שמצבנו גרוע יותר. אם נלך 20 שנה אחורה, המכוניות היו גרועות יותר, שירותי הבריאות גרועים יותר, תוחלת החיים היתה נמוכה יותר, האוויר היה יותר מזוהם ולאנשים לא היו אייפונים".

מי אמר את הדברים האלה? הנה עוד ציטוט: "הקפיטליזם כנראה בנקודת מפנה. במשך זמן רב מדי ממשלות, מנהיגים עסקיים וקובעי מדיניות עשו עבודה עלובה בעזרה לאלה שנשארו מאחור. הקפיטליזם איבד את יכולתו לייצר הזדמנויות לכולם. לא קשה לראות מדוע יש כאלה שמאבדים את האמון בשיטה שלנו, בעיקר בני הדור הצעיר. עלויות מערכת הבריאות מנופחות ולא צפויות, סטודנטים יוצאים לשוק העבודה בלי הכישורים למצוא עבודות טובות ועם חובות גדולים מדי. התשתיות שלנו מידרדרות והחשוב מכל — השכר, בעיקר של השכבות הנמוכות, לא גדל מספיק".

במפתיע, שני הציטוטים שייכים לג'יימי דיימון, הבוס של הבנק הגדול ביותר בארה"ב, ג'יי.פי מורגן צ'ייס. הראשון לקוח מנאום שנשא לפני ארבע שנים במועדון אנשי עסקים בדטרויט. השני לקוח ממאמר שכתב לגיליון מיוחד של מגזין "טיים", שחולק השבוע בדאבוס לרגל הכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי.

ג'יימי דיימון, מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייס
ג'יימי דיימון, מנכ"ל ג'יי.פי מורגן צ'ייסצילום: בלומברג

איזה הבדל עושות ארבע שנים. ההידרדרות של מעמד הביניים בארה"ב, הירידה בתוחלת החיים, השחיתות והעלויות המטורפות במערכת הבריאות לא התחילו ב–2020 וגם לא ב–2019, אבל דיימון, שמקבל 31 מיליון דולר בשנה כדי לבוא לעבודה, מבין היום שאם הוא רוצה להיות רלוונטי ולהמשיך להיקרא "מנהיג עסקי" בדאבוס או בניו יורק, הוא צריך לשנות שפה וקהל. הוא כנראה לעולם לא יחזור על הרעיון האומלל מהנאום בדטרויט שמצבם של העניים לא גרוע "כי יש להם אייפונים".

הביקורת הגוברת על השיטה הקפיטליסטית, בעיקר בארה"ב אבל לא רק, החלה לפני כעשור, מיד לאחר המשבר הפיננסי של 2008, והיא גוברת בשנים האחרונות. השבוע, כאשר מאות מיליארדרים, מנכ"לים של חברות ענק, ראשי מדינות, נגידי בנקים, אקדמאים, עיתונאים ופעילים חברתיים התכנסו שוב בעיירת הסקי הקטנה בשווייץ, השיח הזה עלה מדרגה נוספת וקונצנזוס מתחיל להתגבש: השיטה הנוכחית לא משרתת את רוב הציבור במערב, אלא בעיקר את העשירים והמקושרים.

אף שהפורום הכלכלי העולמי מזוהה בעיקר עם המפגש השנתי של הפלוטוקרטיה הגלובלית והבוסים של חברות הענק, מחלקת המחקר והניתוח של הארגון הבינלאומי מפרסמת בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים שבהם ביקורת חריפה על המדיניות הכלכלית ברוב מדינות המערב בכלל, ועל האי־שוויון בפרט.

ערב הכינוס השבוע פירסם הפורום מדד חדש על מוביליות (ניידות) חברתית — היכולת של האזרחים לנוע בסולם הכלכלי והחברתי. המסקנה של הדו"ח חדה: במעט מאוד מדינות יש תנאים לניידות חברתית; ברוב המדינות, לפי ניתוח הפורום, תקועים רוב האזרחים במעמד הכלכלי והחברתי שבו נולדו. הפורום מציין ספציפית שהמדינות הבודדות שמצליחות לייצר תנאים לניידות חברתית הן הנורדיות, הסוציאל־דמוקרטיות — דנמרק, שוודיה, פינלנד ונורבגיה — שמצליחות לשלב תחרותיות, פתיחוּת ומגזר עסקי חזק עם תשתיות מתקדמות ורשתות הגנה חברתיות חזקות.

מדד הניידות

להערכת כלכלני הפורום, שכר ראוי, רשתות הגנה חברתיות, מערכות שתומכות בלמידה ושימור כישורים של העובדים לאורך חייהם הם האתגרים הגלובליים הגדולים ביותר. לכלכלני הפורום יש גם דעות מוצקות לגבי השאלה איך לממן את התוכניות הממשלתיות לשיפור הניידות החברתית, שלא אהודות על רבים מהמיליארדרים והמנכ״לים שהתאספו השבוע בכנס: העלאת מסים וחלוקה מחדש של ההכנסות והעושר.

היכולת של הכלכלנים והמומחים של הפורום לקרוא להעלות מסים בפרסומים הרשמיים של הארגון בשבוע שבו החברים מתאספים מלמדת על השינוי הדרמטי בסנטימנט הציבורי כלפי קפיטליזם והאליטות הכלכליות. החבורה המתאספת בדאבוס מבינה שהסיכונים לחוסר יציבות חברתית במדינות רבות בעולם הולכים וגדלים במהירות. התסריטים העתידיים מטרידים: לא רק המון הצובא על בתי המידות של המיליארדרים והפוליטיקאים עם קלשונים, אלא עלייתם והתחזקותם של מנהיגים סמכותניים, לאומניות, גזענות ושנאת זרים.

2. גרטה ודונלד

דיבורים לחוד ומעשים לחוד. שני כוכבים משכו השנה את תשומת הלב בדאבוס, והם מבטאים בצורה הטובה ביותר את הקיטוב הפוליטי, הרעיוני והערכי ברוב העולם המערבי לגבי הפתרון לאתגרים החברתיים והכלכליים שעומדים בפנינו. מצד אחד גבר לבן, מבוגר, עשיר, פופוליסט, מנהיג המעצמה העשירה והחזקה בעולם עם ניחוחות לאומניים וסמכותניים; ומצד שני נערה בת 17, אקטיביסטית, בלי צבא, בלי חיילים, בלי טריליוני דולרים, שכל מה שעומד לרשותה הוא רעיונותיה וההערצה הגוברת של מאות מיליוני צעירים בכל העולם.

"היא ניצחה אותי", אמר דונלד טראמפ ביום רביעי. הוא התכוון לתחרות בתחום שמעסיק אותו מאוד: פרסום ויחסי ציבור. גרטה תונברג נבחרה לאשת השנה של מגזין "טיים".

רק לפני שנתיים הופיעה הנערה השוודית על הבימה הגלובלית כלוחמת נגד שינויי האקלים, והשבוע אפשר היה לשמוע בכל שיחה שנייה בדאבוס של פוליטיקאים, מנכ"לים, עיתונאים ואנשי אקדמיה את השם "גרטה". אלפי מדענים, פעילים חברתיים וארגוני החברה האזרחית לא הצליחו במשך 30 שנה לעשות את מה שנערה שוודית אחת הצליחה לעשות תוך שנה: להזיז את השיח על כלכלה, מדיניות ממשלתית ופוליטיקה אל האתגר הגדול ביותר של הדור הנוכחי ואולי הגדול בהיסטוריה האנושית — שינוי האקלים.

"הבית שלנו נשרף, הזמן אוזל", קראה תונברג למאות המנכ"לים שהתאספו באולם ההרצאות המרכזי ביום שלישי. בניגוד למרבית האקטיביסטים שנשאו באולם הזה דברים ב–20 השנים האחרונות, הטון ושפת הגוף של גרטה לא השאירו מקום לספק: היא הביטה במנכ"לים בתוכחה, בכעס ובאכזבה. אתם רק מדברים ולא עושים שום דבר מהותי, היא אמרה להם.

דונלד טראמפ בכנס דאבוס
דונלד טראמפ בכנס דאבוס. יקצץ גם בתוכניות להגנת הסביבהצילום: בלומברג

וכאילו כדי להוכיח את מה שאמרה גרטה, מיד אחריה עלה טראמפ על הבמה. זאת הפעם השנייה שנשיא ארה"ב מגיע לדאבוס מאז נבחר לפני שלוש שנים, והוא שוב מוכיח שאינו משחק לפי הכללים של האליטה הליברלית הגלובלית.

אף שבמרחק של כ–7,000 ק"מ מעיירת הסקי המושלגת נפתחו בסנאט האמריקאי הדיונים על הדחתו, טראמפ נראה בטוח וחזק מתמיד. הוא עמד במשך 20 דקות מול הקהל ונשא נאום בחירות, לא שונה דרמטית מאלה שהוא נושא באסיפות הענק שלו במערב התיכון. אנחנו מנצחים, אני מנצח, מעולם לא היה מצבנו טוב יותר, ההישגים שלי אדירים, מעולם לא היה דבר כזה. טראמפ תיאר לקהל ארה"ב שבה המצב הכלכלי הוא הטוב ביותר אי־פעם: היא מנצחת במאבקי הסחר ובהסכמי הסחר החדשים, מנצחת בהשקעות זרות ומנצחת בשיעורי אבטלה נמוכים.

את נושא שינוי האקלים פטר טראמפ בנאומיו ובשאלות שהופנו אליו בהמלצה לתונברג "להתמקד במדינות אחרות", שמזהמות בקצב גבוה הרבה יותר, והכוונה היא כמובן בעיקר לסין. ביום חמישי, בעיצומה של הפסגה בדאבוס, העביר סופית ממשל טראמפ רגולציה שמבטלת תקנה להגנה על נחלים, שטחי הצפה וגופי מים אחרים בארה"ב מפני חקלאות, נדל"ן וחברות קידוחי נפט. חוק "המים של ארה"ב" מתקופת ממשל אובמה היה על הכוונת של טראמפ מתחילת כהונתו. ביטולו הוא צעד ראשון למימוש הבטחת טראמפ לבטל או להחליש 100 תקנות להגנה על הסביבה בתחום שינוי האקלים, אוויר נקי, זיהום כימיקלים, כריית פחם, קידוחי נפט והגנה על מינים בסכנת הכחדה.

בתחום האי־שוויון דווקא יש לטראמפ קבלות: בתקופת כהונתו מסתמנת אחרי שנים ארוכות עלייה בשכר של השכבות הנמוכות ביותר בחברה. קודמו בבית הלבן, ברק אובמה, היה ליברל ידוע, אבל ברוב כהונתו הפערים בחברה האמריקאית המשיכו לגדול.

מובן שבעולם של טראמפ אין זכר לשאלות על עשרות מיליוני העובדים העניים, מחירי שירותי הבריאות המפלצתיים והכעס הגובר של הדור הצעיר שמרגיש שהמערכת עובדת נגדו. הביטוי הטוב ביותר לתסכול האדיר שתוסס בארה"ב הוא הסקרים שמתפרסמים בשבועות האחרונים לגבי המתמודדים בפריימריז במפלגה הדמוקרטית: ברני סנדרס, המועמד הסוציאל־דמוקרטי, ממשיך לצבור אהדה. למרות גילו המתקדם והטינה שטבועה באמריקאים כלפי כל מה שמריח מסוציאליזם, סנדרס ממשיך לסגור את הפער מול המתמודד המוביל, ג'ו ביידן, איש הממסד הדמוקרטי וחביבם של המיליארדרים הליברלים.

3. מייקל ספנס

טראמפ לא רק התמוגג מנתוני האבטלה הנמוכים שמציגה הכלכלה האמריקאית בחודשים האחרונים, אלא גם משוקי המניות. "יצרתי עושר של 19 טריליון דולר", הוא חזר ואמר בנאומיו בדאבוס. לא ברור מאין נלקח המספר הזה, אבל הכוונה היא לעלייה החדה בשוק המניות האמריקאי בשלוש השנים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה. שווי השוק הכולל של המניות בארה״ב חצה את רמת 30 טריליון הדולרים, וטראמפ, כמיליארדר שכל חייו מדד את הצלחתו והצלחת חבריו לפי מדדי וול סטריט, מבקש לצרוב בתודעה שהוא האחראי לעליות בשוק המניות ושמחירי המניות הן מדד מרכזי להצלחתו.

את חתן פרס נובל לכלכלה מייקל ספנס זה משעשע. "חלק גדול מהעלייה בשווי השוק של המניות הוא כמובן תוצאה של המדיניות המוניטרית של הבנק המרכזיים במערב", הוא אומר לי. "השאלה היא לא רק של התפתחות בועה פיננסית מסוכנת, אלא בעיקר של העברת העושר האדירה שהמדיניות הזאת גוררת. אנחנו הכלכלנים יודעים היטב מי מחזיק ברוב הנכסים הפיננסיים בעולם, העשירים כמובן. גם למעמד הביניים יש השקעות בפנסיה שלו בשוק ההון, אבל רוב ההון בשווקים מוחזק בידי העשירים".

מייקל ספנס, חתן פרס נובל לכלכלה
מייקל ספנס, חתן פרס נובל לכלכלהצילום: בלומברג

הריבית הנמוכה אינה המנוע היחיד שדוחף את מחירי המניות לשיאים חדשים, אלא גם העלייה החדה ברווחי החברות, הגדולות בעיקר. אלא שבניגוד לתפישה המקובלת, שרווחי החברות עולים בעיקר בגלל שיפור ביעילות ובפריון, ספנס מצטרף לכלכלנים רבים בהערכה שיש משהו אחד שמניע את הרווחיות העולה: "נדמה לי שיש כבר קונצנזוס שהעלייה ברווחים משקפת במידה רבה עלייה בשיעורי הרווחיות כתוצאה מכוח שוק גדל של החברות בגלל ירידה בתחרות, מונופוליזציה וחסמי כניסה לענפים רבים.

קולגה שלי, הכלכלן תומס פיליפון, הראה את זה בספר החדש שלו על התחרות בארה״ב — והוא לא היחיד. הטעות הגדולה שעשו כלכלנים של הגבלים עסקיים בארה"ב במשך שנים ארוכות היא שהם איפשרו לחברות להתמזג ולצבור כוח שוק מפני שלא היתה עדות אמפירית ברורה להרעה במצב הצרכנים. אבל הגבלים עסקיים צריכים למדוד לא רק את רווחת הצרכן, אלא את היעילות הדינמית — כלומר את השאלה אם נוצרים מבנים שמדכאים תחרות, יזמות, פריון וחדשנות".

4. ג'ף בזוס

התפוצצות העושר וריכוזו בידי מעטים מביאה גם לריכוז כוח פוליטי בידי מעטים. מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס לא נוהג להגיע לדאבוס, אבל האיש העשיר בעולם, שהחברה שלו שולחת את זרועותיה לכל ענף ולכל תחום וצוברת כוח שוק אדיר, המשיך להיות השבוע נושא שיחה מרכזי בדאבוס. החשד שהנסיך הסעודי מוחמד בן סלמאן פרץ לטלפון הנייד של בזוס באמצעות תוכנת ריגול זדונית של חברת NSO הישראלית הזכיר לאליטה הגלובלית את כלי הנשק החדש במאבקים בין ממשלות לבין אנשי עסקים ופוליטיקאים: חדירות סייבר למאגרי נתונים וכלי תקשורת.

מייסד אמזון, ג'ף בזוס
מייסד אמזון, ג'ף בזוסצילום: בלומברג

בזוס לא היה יעד למתקפה פוטנציאלית של הסעודים אלמלא היה בעל השליטה ב"וושינגטון פוסט", שאחד מכותבי הטורים בו, ג'מאל חאשוקג'י, נרצח על ידי הסעודים. העיתון מוביל מאז הרצח קו מערכתי ביקורתי מאוד כלפי סעודיה, והחשד הוא שהסעודים ניסו לסחוט את בזוס באמצעות חדירה לטלפון שלו ושאיבת מידע רגיש על חייו ועסקיו. הגילוי על הפריצה לטלפון של בזוס מתרחש שנה לאחר שהצהובון האמריקאי המקורב לטראמפ, "נשיונל אינקוויירר", ניסה לסחוט את בזוס לאחר שקיבל לידיו תמונות אינטימיות של בזוס מהתכתבויות בינו לבין חברתו מחוץ לנישואיו, שמאז הסתיימו.

אין עדיין אישור רשמי שהפריצה לטלפון של בזוס בוצעה באמצעות התוכנות של NSO, אבל תשומת הלב לחברת המודיעין והריגול הישראלית עלתה מדרגה השבוע. ״הנזק לישראל ולחברות ההיי־טק הישראליות כבר נעשה״, אמר לי איש היי־טק ישראלי המשתתף בכנס. ״אני שומע מלקוחות שאלות בנושא. חלקם שואלים את עצמם אם כדאי לעבוד עם ישראלים — אם הם חושפים את המידע שלהם״. איש עסקים אחר המשתתף בכנס סבור שהבעיה חמורה אף יותר: ״שיעור גדל של עסקי האינטרנט בישראל הם עסקים חצי־חוקיים או פליליים של הונאות באינטרנט״, הוא טוען. "גורמי ביון ואכיפה בעולם שמו את ישראל על הכוונת״.

פרשת בזוס והסעודים מתחברת לפרשיות של מעורבות של הרוסים בהפצת חדשות מזויפות וניסיונות השפעה על מערכות בחירות בארה״ב באמצעות פייסבוק וחדירות למחשבים של ארגונים ממשלתיים ופרטיים. המאבק בין מדינות ובין אנשי עסקים נכנס לטריטוריה חדשה, שבה ארגונים פרטיים וממשלות חודרים למאגרי מידע וטלפונים של מנהיגים ואוספים מידע רגיש, אישי וסודי כדי ללחוץ על הצד השני. מלחמת הסייבר האלימה, האובדן המוחלט של הפרטיות והחשש כי העולם צועד במהירות לנקודת רתיחה מסוכנת בתחום האקלים נראים לפעמים כמו סרט מדע בדיוני דיסטופי.

לנאספים בדאבוס יש מושג קלוש אילו רעיונות וערכים ינצחו בשנים הקרובות — קרובים יותר לגרטה או לדונלד. התשובה עשויה להגיע משני כיוונים אחרים: התקוממות חברתית והתפרצות מחאות בעולם המפותח והמתפתח, או אסון טבע — התקוממות של הטבע נגד אליטות מקבלי ההחלטות שמעדיפות כמעט תמיד להכות את תחזיות האנליסטים של הרבעון הקרוב וממעטות לחשוב על השלכות מעשיהם על הדורות הבאים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום