ואז הגיעה המערכה החמישית: מה באמת מסתתר מאחורי חגיגות לווייתן

קידוח תמר אמור להתחיל לשתף את הציבור בעושר האדיר הזה, שנפל בחלקו של עם ישראל ■ זה כמובן הרגע המתאים ביותר לנובל ותשובה להתחיל להקדיש פחות ופחות אהבה ותשומת לב לתמר, ולהתמקד באחיו הצעיר והמבטיח - לווייתן

גיא רולניק
גיא רולניק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גיא רולניק
גיא רולניק

ב-2012, רגע אחרי המחאה החברתית של קיץ 2011, שאלו סוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה את הציבור מהו המתח החזק ביותר הקיים בחברה הישראלית. רק 9% מהנשאלים ענו "המתח בין הימין לשמאל". השיעור הנמוך לא היה מפתיע. סקרים שנערכו בזמן המחאה החברתית הראו תמיכה חוצת מחנות חסרת תקדים בציבור הישראלי - 88% מהציבור הזדהה עם הקריאות שעלו מרחובות להורדת יוקר המחיה, מאבק בשחיתות ושיפור בשירותים הציבוריים. שנה לאחר מכן, ערב בחירות 2013, נדחקה הסוגיה הביטחונית לראשונה מראש סדר היום, ויותר מ-50% מהבוחרים טענו שהנושא החשוב ביותר שצריך לעמוד על סדר יומה של הממשלה אחרי הבחירות הוא הכלכלה.

מים רבים זרמו בצינורות הניקוז המיושנים בישראל מאז 2011, והאווירה הפוליטית השתנתה דרמטית. השבוע, עם פרסום הסקר השנתי של המכון הישראלי לדמוקרטיה ל-2019, התברר ש-37.5% מהציבור סבורים שהמתח הגדול ביותר בחברה הוא בין הימין לשמאל - השיעור הגבוה ביותר מאז שהמכון החל לערוך את הסקר השנתי על מצב הדמוקרטיה.

השסע בין ימין לשמאל מורגש בשנתיים האחרונות בכל זירה ציבורית בישראל: בכנסת, בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. השנאה היוקדת בין "שמאלנים" ל"ימנים" ובין "ביביסטים" לבין אלה המתעבים את בנימין נתניהו עולה על גדותיה.

זאת אינה תופעה ישראלית. לפני שנתיים הצגנו כאן את מחקרם של פרופ' מייקל פורטר וקתרין גהל מאוניברסיטת הרווארד, על הקיטוב הגדל בפוליטיקה האמריקאית בין המפלגה הרפובליקאית למפלגה הדמוקרטית. הוא בא לידי ביטוי בדיונים בקונגרס, בתקשורת ובעיקר בחוסר הרצון והנכונות של הפוליטיקאים לגבש מטרות משותפות ולקדם אותן.

לפורטר, שהיה בעבר אחד מהמומחים הבולטים בעולם בתחום אסטרטגיה של תחרות, היתה תובנה מעניינת על התחרות בשוק הפוליטי. כמו דואופול במגזר העסקי, כך גם בפוליטיקה נוצרה דינמיקה שבה הדואופול אינו מתחרה על בוחריו באמצעות הצעה של מדיניות כלכלית וחברתית טובה יותר - שירותים לציבור - משום שזאת דינמיקה תחרותית שלא תועיל ברוב המקרים לפוליטיקאים ולתורמיהם. במקום זה המפלגות מתחרות זו בזו על "אידיאולוגיה" ו"זהות", וכלי השיווקי העיקרי הוא רטוריקה של שנאה לצד השני.

אסדת קידוח תמר
אסדת קידוח תמרצילום: תומר אפלבאום

בניתוח שלהם מראים פורטר וגהל כיצד הציבור מתמכר לפוליטיקה מקוטבת שמוכרת שנאה ומי נהנה משיווי המשקל הזה: המפלגות, הפוליטיקאים, היועצים, העיתונות, חברות הענק והתורמים.

מערכת הבחירות השלישית בשנה האחרונה נפתחה רשמית לפני שבועיים, ויש סיכוי גבוה מאוד שהיא תהיה זהה לשתי קודמותיה. שני המחנות המרכזיים יציעו לבוחרים שלהם את הנוסחה שצוברת תאוצה בארה״ב ובישראל: שנאה יוקדת למחנה השני.

מי מפסיד מהשנאה, מהפילוג ומהשסע בעם? זה ברור: רובנו. שיווי משקל של שנאה וקיטוב מקטין את הלחץ הפוליטי והנורמטיבי על הפוליטיקאים והפקידים לשפר את השירות לאזרחים.

אבל מי מרוויח? אותן קבוצות וגורמים במשק ובחברה שיש להם כבישים עוקפים למוסדות הדמוקרטיים - והם מגיעים ישירות למקבלי ההחלטות.

סיכום 2019 בבורסה בתל אביב, שנערך לפני כמה שבועות בעיתונות הכלכלית, האיר את סוג המרוויחים הגדולים ביותר מזירה ציבורית שחדלה להתעניין במהות ובמדיניות - ומתעניינת רק במחנאות. 2019 היתה אחת השנים הטובות ביותר בשוק ההון בעולם ובישראל: הריבית האפסית, הגאות בנדל"ן והזינוק במניות הטכנולוגיה הזניקו את המדדים העיקריים בתל אביב ובוול סטריט ב-15% עד 30%. עוד כמה שבועות יקבלו עמיתי קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וביטוחי החיים את הדיווחים השנתיים שלהם, וישמחו לגלות עוד שנה שבה חסכונותיהם התנפחו ב-10%.

תמר פטרוליום

אבל יש כמה מניות בולטות שנשארו מאחור: שתיים מהגרועות בבורסה היו של טייקונים, שעד לא מזמן היו מבאי ביתו הפרטי של ראש הממשלה - שאול אלוביץ' ויצחק תשובה.

הקריסה במניות של החברות בראש הפירמידה של אלוביץ' היא מתבקשת: ברגע שרשות ניירות ערך והמשטרה חשפו את הדרך שבה השפיע אלוביץ' על הדירקטוריון שלו לעשוק את בעלי מניות המיעוט ועל הרגולטור לעשוק את הצרכנים, קרס המודל העסקי שהחזיק את הפירמידה. בזק ירדה, והחברות הממונפות בהלוואות שהחזיקו אותה קרסו ב-75%–95%.

לעומת זאת, הנפילה במניותיה של חברת תמר פטרוליום, שאותה הנפיקה לפני שנתיים קבוצת תשובה, נראית ממש משונה: 40% בשנה, 60% מאז ההנפקה.

תמר פטרוליום הוקמה ערב ההנפקה כדי לרכוש מנובל אנרג'י ודלק חלק ממניותיהן בקידוח הגז הטבעי תמר. תמר פטרוליום מחזיקה ב-16.75% ממניות הקידוח - לאחר שרכשה חלק מאחזקותיהן של דלק ונובל אנרג'י בתמר.

נובל אנרג'י נאלצה לחשוף בעבר בדו"חות הכספיים שלה כי תמר הוא הקידוח הרווחי ביותר שהיה לה בכל העולם, עם תשואה כפולה ומשולשת מהמקובל בפרויקטים דומים. קידוח תמר מכר לחברת החשמל יחידת חום בעלות כוללת של 30 סנט במחירים שנעו בין 5 ל-6.5 דולרים.

אסדת גז לוויתן
אסדת גז לוויתןצילום: JACK GUEZ / AFP

המחיר המופקע ששילמה חברת החשמל לתמר רוקן את רוב התוכן ממסקנותיה של ועדת ששינסקי, שאמורה היתה להשוות את שיעורי המיסוי על משאבי טבע בישראל לרמה המקובלת במדינות המערב.

אבל אם תשובה ונובל הצליחו להנדס את כל הרגולציה בשוק הגז לטובתם, כיצד קורה שהמניות של החברה המחזיקה נתח גדול בקידוח הזה קורסות במהירות אדירה מיד לאחר הנפקת החברה?

את התשובה תמצאו בקמפיין יחסי הציבור שבו פתחו לפני שבוע אנשי תשובה ונובל. הם השיקו בקול רעש גדול את "הפרויקט הלאומי" לווייתן - הקידוח השני הענק שהתגלה לפני עשור במימי הים התיכון - תוך קריאות שהנה, הנה, הנה ההוכחה שהאסדרה של שוק האנרגיה בישראל היא הצלחה גדולה.

בעוד יזמי לווייתן חוגגים והעיתונאים מוחאים כפיים, המשקיעים במניות תמר - שהפסידו כמעט 60% מכספם - מבינים היטב מה מסתתר מאחורי חגיגות לווייתן.

לווייתן התגלה לפני עשור, ולפי החוק בישראל היה אמור להיות מפותח לפני שנים ארוכות. העיתוי שבו הוא מתחיל לפעול, 2020, הוא מעניין במיוחד.

המחאה החברתית
המחאה החברתיתצילום: דניאל בר און

מתווה המיסוי שקבעה ועדת ששינסקי יחד עם החוזה המנופח שחתם קידוח תמר עם חברת חשמל יצרו תוואי שבו תמר פטור מתשלום של היטל ששינסקי למשך שבע שנים. תמר השפריץ מזומנים לבעלים שלו, שילם מסים אפסיים ביחס למקובל בעולם ורוב רווחיו זרמו לבעלים ולבעלי העניין באמצעות דמי ניהול מיוחד שהם גבו.

התקופה הזאת הסתיימה, והחל מהשנה ובעיקר מהשנה הבאה, קידוח תמר אמור להתחיל לשתף את הציבור בעושר האדיר הזה, שנפל בחלקו של עם ישראל.

זה כמובן הרגע המתאים ביותר לנובל ותשובה להתחיל להקדיש פחות ופחות אהבה ותשומת לב לתמר, ולהתמקד באחיו הצעיר והמבטיח - לווייתן.

מדוע? משום שתחת תוואי ששינסקי, קידוח לווייתן ייהנה מאותה הטבה כמו תמר: פטור ממיסוי למשך שנים ארוכות עד שהיזמים יחזירו פעמיים את כל השקעותיהם.

המשקיעים המוסדיים שקנו לפנסיות שלכם לפני שנתיים את המניות והאג"ח של תמר אמורים להיות המתוחכמים ביותר במשק. הם חשבו שהם קונים מניות ואג"ח בעסק בטוח, שהרי לתמר יש חוזים ארוכים עם חברת החשמל. כיצד הם מצאו עצמם עם הפסד של קרוב ל-60% בתקופה שבה הבורסה דוהרת?

מה שהם לא הבינו הוא שברגע שתמר יצטרך לשתף את עם ישראל בהכנסות וברווחים, יתחילו באורח פלא חלק מהחוזים והלקוחות שלו לנדוד לקידוחים הקטנים, כריש, תנין ולווייתן - הקידוח שפטור בשנים הקרובות משיתוף הציבור הישראלי בהכנסותיו.

הקריסה במניות תמר פטרוליום נראית כמו המערכה החמישית והמתבקשת בסרט על הרגולציה של שוק האנרגיה הישראלי: במערכה ראשונה מרככים את מסקנות ששינסקי, בשנייה מרוקנים אותן מחלק מתוכנן באמצעות חוזה שערורייתי עם חברת החשמל, בשלישית מוכרים את הרווחים הצפויים לציבור בבורסה, ברביעית ההכנסות של קידוח תמר נופלות כאשר הוא מסיים לנצל את מלוא הפטור ממס ובחמישית מגיע בעיתוי נוח לווייתן - הקידוח החדש, הפטור ממיסי ששינסקי.

אבל האמת היא שההפסדים למשקיעים בבורסה, חדים ככל שיהיו, הם שוליים. המניות עוד יכולות לחזור ולעלות עם השינויים בשוק האנרגיה. לעומת זאת, את שבע השנים שבהן הוחזק כל שוק האנרגיה בישראל בן ערובה בידי האינטרסים של ברוני הגז - אי אפשר יהיה להחזיר.

נו, טוב. אם נשמור על גישה אופטימית לחיים, אולי פשוט צריך להמתין עוד כמה שנים, עד שהפטור מתמלוגים של לווייתן יסתיים - או אז יתחילו להגיע אלינו "מאות המיליארדים" מתמלוגים שנתניהו הבטיח.

סיכוי קלוש. הניסיון של העשור האחרון מהסדרת שוק הגז הישראלי אינו מבשר טובות. כל צעד במסע הזה נגמר תמיד ברגולציה ובחוזים שתפורים לטובת היזמים ומשאירים את האינטרס הציבורי כסרח עודף.

הסיבה היחידה שקידוח לווייתן יתחיל להפיק גז רק ב-2020 הוא שהממשלה על כל זרועותיה איפשרה לברוני הגז לדחות את הפיתוח שלו שוב ושוב בתרגילים מתחלפים. כל עוד לתמר היה חוזה במחיר מנופח עם חברת החשמל ופטור מלא ממיסי ששינסקי - לא היה לבעליו שום עניין בקידום מהיר של לווייתן, שגם בו שולטים תשובה ונובל הודות לאותו מתווה ידוע, שהכשיר את אחיזתם המונופוליסטית בשוק.

המאבקים בין בעלי המניות בקידוחים, שאותם תיארו כאן השבוע אבי בר־אלי וערן אזרן, עשויים להוריד עכשיו את המחירים. אבל הסיכוי שהרגולטורים הנוכחיים במשק האנרגיה ייקחו בעלות על עתיד משק האנרגיה נראה קלוש. משרדי הממשלה, הרגולטורים והעיתונות ימשיכו לשרת את הנרטיבים של החברות. את הפער האדיר בין הכנסות של מאות מיליארדים שהובטחו לציבור ב"קרן העושר" הלאומית לבין מה שיגיע בפועל ימלאו רק סיסמאות לאומניות ופטריוטיות על פרויקטים לאומיים, גז כחול לבן, ימין ושמאל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker