"מפלצת שיצאה משליטה": מי באמת אחראי לכישלון של WeWork - וממה חוששים המיליארדרים האמריקאים

והיכולת של אדם נוימן ליהפך למליארדר אף על פי שהוא משמיד מיליארדים למשקיעים לא נראית כמו באג בקפיטליזם — אלא דווקא כמו פיצ'ר. זה מקובל ■ ובינתיים, ריח של פחד ממהפכה פוליטית וכלכלית עומד באוויר

גיא רולניק
גיא רולניק
מסיושי סן, מייסד ויו"ר סופטבנק
מסיושי סן, מייסד ויו"ר סופטבנקצילום: רויטרס

תום כותן, חבר קונגרס רפובליקאי מארקנסו, הצטרף בשבוע שעבר לעיתונות הכלכלית בביקורת על המייסד של WeWork וצייץ: "אדם נוימן הרס את WeWork, ובכל זאת הוא הולך עם 1.7 מיליארד דולר בעוד אלפי עובדים מפוטרים. נוימן הוא נוכל ודוגמה טובה מדוע אנשים תומכים בסוציאליסט כמו ברני סנדרס. צריך לחקור ולתבוע את נוימן".

ההתנפלות מכיוון האגף הימני במערכת הפוליטית האמריקאית על חברות ויזמים שכשלו אינה טריוויאלית. היו שנים שבהן הדבר נחשב לטריטוריה של פוליטיקאים מסוגם של סנדרס ואליזבת וורן. אבל בתוך המפלגה הרפובליקאית יש יותר ויותר שחקנים שמזהים את הסנטימנט הציבורי הגובר נגד וול סטריט, חברות הטכנולוגיה ומנכ"לים — והם מצטרפים.

אדם נוימן
אדם נוימןצילום: Mark Lennihan/אי־פי

כותן דווקא פיספס בניתוח: ראשית, מי שאחראי לכישלון של WeWork הוא בעיקר מסיושי סאן, הבוס של סופטבנק וקרן ויז'ן, ששפך יותר מ-10 מיליארד דולר לחברה בשווי עולה ומנופח. סאן כבר התחיל להרחיק את עצמו מנוימן, ומקורביו הדליפו ל"פייננשל טיימס" שנוימן הוא "מפלצת שיצאה משליטה".

שנית, עד עכשיו לא התגלו כל ממצאים להונאות ב–WeWork, והיכולת של נוימן ליהפך למליארדר אף על פי שהוא משמיד מיליארדים למשקיעים לא נראית כמו באג בקפיטליזם — אלא דווקא כמו פיצ'ר. זה מקובל.

המיליארדרים האמריקאים מתחילים להבין שהיכולת למכור לציבור את האגדה שהצטברות העושר האדירה בידי מעטים מועילה גם למעמד הביניים ולשכבות החלשות מתקרבת לסיומה. ריח של פחד ממהפכה פוליטית וכלכלית עומד באוויר.

אליזבת וורן
אליזבת וורןצילום: Charlie Neibergall/אי־פי

הנה ריי דאליו, מנהל קרן הגידור ברידג'ווטר ואחד האנשים העשירים בארה״ב. דאליו החל בשנה האחרונה לפרסם מאמרים שבהם הוא מזהיר מהתוואי שבו נע הקפיטליזם, והשבוע עשה צעד נוסף והכריז שהתיאוריה על חלחול העושר — כלומר התעשרות העשירים מיטיבה עם העניים — אינה עובדת.

למעשה, אין תיאוריה כלכלית אמיתית כזאת, וזאת אגדה ששיווקו פוליטיקאים ומיליארדרים. אבל הצורך הבוער שהרגיש לפתע דאליו לתקוף את הרעיון הזה מבטא בעיקר את החשש שלו, כמו של רבים מחבריו, מהשינוי העמוק והמהיר שמתרחש בחודשים האחרונים בשיח הציבורי ובשוק הרעיונות האמריקאי. הרעיון שמיליארדרים וכוחם הפוליטי האדיר הם הבעיה ולא הפתרון של הכלכלה קונה אחיזה גוברת.

ביום חמישי נערך בניו יורק כנס של "ניו יורק טיימס" בהשתתפות ביל גייטס. המיליארדר שהעלה בשנים האחרונות את הפרופיל הציבורי שלו והחליט באחרונה לשתף פעולה עם סדרת טלוויזיה יחצ"נית על הפילנתרופיה שלו, נאלץ להשיב על הבמה לשאלה במי יתמוך בבחירות הקרובות אם וורן תהיה המועמדת מטעם הדמוקרטים. גייטס, שהוא לכאורה ממבקרי טראמפ, נמנע מלענות על השאלה וביקר את תוכנית מיסוי העשירים של וורן. במלים אחרות: גייטס, כמו רבים מהמיליארדרים הליברלים בארה"ב, יעדיף את טראמפ אם בראש המפלגה הדמוקרטית יעמדו פוליטיקאים שיציעו צעדי מדיניות ברורים להקטנת האי־שוויון וצמצום כוחם הפוליטי של הטייקונים.

ברני סנדרס
ברני סנדרסצילום: Cheryl Senter/AP

מה שמפחיד את המיליארדרים האמריקאים במיוחד הוא לא רק ההצהרות של סנדרס וורן בנושא מיסוי ורגולציה, אלא העובדה שאין להם את מנוף הכוח והשליטה שהיה מאז ומעולם לאנשי הכסף הגדול על כל הפוליטיקאים בארה״ב. וורן וסנדרס מממנים את הקמפיינים שלהם ממיליוני תרומות קטנות של ציבור רחב ומפוזר — תופעה חסרת תקדים במערכת הפוליטית האמריקאית. הרעיון שאדם שאינו מיליארדר יכול לרוץ לפוליטיקה בלי תמיכת תורמים עשירים הוא סטייה חדה מהדרך שבה עובדת המערכת הזאת. עם כל סקר שמעלה את האפשרות שוורן או סנדרס יובילו את המפלגה הדמוקרטית, הלחץ בקאסטה השלטת בארה״ב זה 40 שנה גובר והולך.

טראמפ, טי־מובייל וספרינט

השבוע פורסם ספר נוסף הממוקד בבעיית הריכוזיות ובמיתוס כי ארה"ב היא כלכלה תחרותית. הפעם הכותב אינו עיתונאי, אלא כלכלן פיננסי מאוניברסיטת ניו יורק — תומס פיליפון.

ביל גייטס
ביל גייטסצילום: בלומברג

פיליפון, שחקר בעבר את השכר במערכת הפיננסית האמריקאית, מספר שכאשר הגיע מצרפת לארה"ב לפני יותר מ–20 שנה המחירים שם היו נמוכים משמעותית, אבל התמונה הזאת התהפכה בהדרגה. הדוגמה שצדה את תשומת הלב שלו והניעה אותו להתחיל לבחון ענפים נוספים היא מחירי הסלולר בארה"ב. חבילות הטלפון הנייד בארה"ב הן מהיקרות בעולם: מחירן כפול מהמקובל באירופה ויותר ממשולש מהמחיר בישראל. הסיבה פשוטה להפליא: שוק הסלולר בארה"ב ריכוזי מאוד, ל–AT&T ו–Verizon יש כוח שוק וכוח פוליטי אדיר, ורפורמה מהסוג שהתרחש בישראל לפני שבע שנים נראית בלתי אפשרית בארה"ב.

בעוד החשדנות של הפוליטיקאים האמריקאים כלפי ענקיות האינטרנט — פייסבוק, גוגל ואמזון — גדלה במהירות, הרי שבתחומים המסורתיים יותר ממשיך ממשל טראמפ במדיניות שאיפיינה את ברק אובמה, ג'ורג' בוש הבן וביל קלינטון בעשורים האחרונים: אכיפה חלשה של הגבלים עסקים ותחרות. השבוע החליטה רשות התקשורת האמריקאית לאשר לחברות השלישית והרביעית בענף — טי־מובייל וספרינט — להתמזג. בהודעה שפירסמה הרשות היא נימקה את החלטתה בכך שהמיזוג "יביא לסגירת הפער הדיגיטלי ויוביל לפריסה של טכנולגיית דור 5".

אין כל ראיות לכך שמיזוגים מביאים להגדלת השקעות או מחקר ופיתוח. מחקר שפירסם הבנק המרכזי לפני שנתיים הראה שהם בעיקר מגדילים כוח שוק ורווחיות, לעתים על חשבון השקעות, אבל הניסיון בשלוש השנים האחרונות של ממשל טראמפ מעלה שהמוטיווציה לעצור מיזוגים או לפתוח חקירות קשורה לעתים קרובות לשיקולים פוליטיים: מי שאתנו — יוכל להתמזג, מי שנגדנו — נחקור, נבדוק או נתנגד.

ריי דאליו
ריי דאליוצילום: בלומברג

בעיתונות האמריקאית פורסמו הערכות כי הדרג המקצועי ברשויות התחרות בוושינגטון התנגדו למיזוג של שתי חברות הסלולר, אבל הבית הלבן לחץ לאשר את העסקה. בינתיים תובעים כלליים מעשר מדינות בארה"ב הודיעו שיתנגדו למיזוג. במקביל הודתה טי־מובייל שמהרגע שבו החלה לעשות לובי למיזוג, התחילו מנהלים של החברה להתאכסן באופן קבוע במלון של טראמפ בוושינגטון.

נשיא שמתערב (לכאורה) ברגולציה של חברות תקשורת גדולות? נשמע מוכר לקורא הישראלי? טראמפ יכול להיות רגוע, הסיכוי שתיפתח חקירה פלילית אפסי. תיק 4000 ו–2000 אמריקאיים לא יהיו כאן. ההשחתה של הרגולציה על ידי החברות הגדולות צרובה בתרבות השלטונית בארה"ב.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker