הכישרון המיוחד של ניר חפץ - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הכישרון המיוחד של ניר חפץ

מי שהצטרף למחזה הזה רק בשנים האחרונות ולא מכיר את הפרקים הקודמים, עשוי לחשוב לרגע שחפץ הוא תינוק שנשבה: ראש הממשלה כופה עליו לבצע פעולות אלימות, על גבול הפלילי

26תגובות
חפץ חיבר בין פוליטיקאים, טייקונים, בעלי כלי התקשורת ובמידת הצורך גם עיתונאים
תומר אפלבאום

המחנה של בנימין נתניהו ומקורביו טומן את ראשו בחול.

בכשלים ובחריגות בהתנהלות המשטרה מול העד ניר חפץ, אם היו כאלה, אין כדי לאיין את חומרת הראיות ומשקל המידע שנאסף בשלוש השנים האחרונות נגד נתניהו בתיקים הפליליים המתגבשים נגדו. ההקלטות, התמלילים, התכתבויות הוואטסאפ והמסמכים שנאספו חושפים התנהלות מושחתת ורקובה. כאשר כל חומר הראיות ייחשף, סביר להניח שזה ייראה מכוער ודוחה עוד יותר. בית המשפט יחליט אם היו כאן עבירות פליליות ומה עומקן.

למרות הניסיון לייצר אווירה של אי־אמון בבית המשפט, אווירה שמשרתת את בעלי הכוח והכסף משני צדי הקשת הפוליטית, כדאי לזכור שזאת אותה פרקליטות ואותם בתי משפט — מחוזי ועליון — ששיגרו לכלא בחמש השנים האחרונות שניים מהאנשים החזקים והמשפיעים ביותר בישראל: נוחי דנקנר ואהוד אולמרט. כאשר הם נשלחו לכלא, מעטים העלו על דעתם לדבר על פוליטיזציה של המערכת המשפטית. כמעט כל האליטה בישראל הכירה בכך ש"יש שופטים בירושלים".

אבל גם המחנה השני, "אנטי נתניהו" נקרא לו, טומן את ראשו בחול. ככל שדולף יותר מידע על ההתנהלות של עד המדינה חפץ, נחשפת לציבור סוף־סוף התמונה שהוסתרה ממנו במשך שנים: נתניהו לא השחית את העיתונות בישראל — הוא השתלב בנורמות ובתרבות שהיו מקובלות בחלקים גדולים ממנה מאז ומעולם.

השבוע נחשף טפח נוסף מהפעילות של חפץ מול כלי התקשורת. מחומר הראיות עולה כי חפץ פעל ללא הפסקה לחבר בין פוליטיקאים, טייקונים, בעלי כלי תקשורת ובמידת הצורך גם עיתונאים. בין השאר טען חפץ בחקירתו כי ראש הממשלה שלח אותו לאיים על הבוסים של כלי התקשורת המרכזיים.

מי שהצטרף למחזה הזה רק בשנים האחרונות ולא מכיר את הפרקים הקודמים, עשוי לחשוב לרגע שחפץ הוא תינוק שנשבה: ראש הממשלה כופה עליו לבצע פעולות אלימות, על גבול הפלילי. אבל מי שהתחיל את איסוף המידע והראיות על חפץ לפני 20 שנה ויותר, יודע בדיוק מדוע ראש הממשלה ייתן דווקא לחפץ משימות כאלה: זהו הכישרון העיקרי של מר חפץ. זה מה שהוא יודע לעשות. בשביל זה הוא קיים.

ארנון (נוני) מוזס
ניר קידר

חפץ היה עורך מקומוני "ידיעות אחרונות" ומוסף "שבעה ימים" ונאמנו של ארנון (נוני) מוזס בעשור שבו המו"ל היה הבוס הבלתי מעורער של העיתונות והאיש החזק ביותר בפוליטיקה הישראלית. בשעתו העיד חפץ כי המעבר שלו מ"ידיעות אחרונות" ללשכת נתניהו נעשה בתיאום ובהסכמה של מוזס וראש הממשלה. על פניו, תיאום כזה נראה מפתיע: מוזס, שהוא לכאורה אויב של נתניהו, מעביר לראש הממשלה את אחד מנאמניו. אבל תמלילי תיק 2000 חשפו שנתניהו ומוזס סוגרים עסקות מושחתות וסמויות ביניהם כבר 20 שנה. או כמו שאמר מוזס לנתניהו: "כבר היינו בסרט הזה, עשינו את זה. זאת מערכת בחירות רביעית שלנו, לא שלישית, רביעית. 96, 99, 2009 ועכשיו". לא פלא שהשניים שמחים שחפץ יהיה האיש שיתווך ביניהם.

לאיים ולשלוט

כאשר דנקנר קנה ב–2011 את השליטה ב"מעריב" בכסף ציבורי, כדי להשתמש בו לצבור כוח פוליטי, הוא שלף את חפץ מלשכת ראש הממשלה ומינה אותו לעורך העיתון.

המטרה, על פי עדויות עורכים ב"מעריב" באותה התקופה, היתה להניף שוט מעל ראשי האנשים שדנקנר סימן כאויבים. דנקנר, שהיה מקורב גם למוזס וגם לנתניהו, הבין מהשניים שחפץ הוא בדיוק האיש למשימות האלה.

כאשר דנקנר מינה את חפץ לעורך, פצחו בכירי העיתונות מימין, משמאל ומהמרכז במזמורי הלל ושבח לגביר שמציל את העיתון. כאשר הוא פירסם מאמר שבו הכריז שהוא כאן כדי להציל את הדמוקרטיה, העדיפו רובם לשתוק או לחזור על הרעיון המופרך. האם הם לא ידעו מיהו העורך שמינה דנקנר? אילו אינטרסים הוא משרת? איזה סוג עיתונות עשה אצל מוזס? בוודאי שידעו. אבל הם העדיפו לשתוק או להתחנף. כך עשו גם כאשר חפץ עלה לנאום בכנס חירום שערכו עשרות מבכירי הענף.

נוחי דנקנר בבית המשפט בעת גזר דינו
מור שאולי

בספטמבר 2012 כיכב חפץ על השער של מגזין "פירמה" של "גלובס", בתקופה שבה ההתנהלות המושחתת של "מעריב" בלטה למרחקים. "גלובס", כדאי לזכור, נשלט באותה תקופה על ידי אליעזר פישמן.

מהקוראים של "גלובס", כמו ממרבית הציבור, הוסתרה במשך שנים העובדה שהבעלים של העיתון הוא פושט רגל דה־פקטו שמונשם בגלגולי הלוואות על ידי הבנקים ושוק ההון. רק טבעי שעיתון שנשלט באופן סמוי על ידי מערכת פיננסית ריכוזית יתרפס בפני עורך שמונה על ידי טייקון ממונף אחר כדי להשחית עיתון שני. כך פעלה מרבית צמרת העיתונות באותה תקופה: בראש עיתוני הטייקונים עמדו לאורך עשורים משרתים שהתחפשו לעיתונאים, והם הגנו או פירכסו איש את רעהו, איש את אדונו. חפץ היה חלק מהמארג של החבורה, פרצופה המייצג של צמרת העיתונות הישראלית — לכן נתניהו שכר את שירותיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#