נתניהו מאותת למיליארדרים: לא תיתנו - לא תקבלו - השבוע/ גיא רולניק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נתניהו מאותת למיליארדרים: לא תיתנו - לא תקבלו

נתניהו לא נכשל בלשונו: הוא פשוט רצה להזכיר לתשובה, למשפחת ורטהיים, ללן בלווטניק ולמיליארדרים אחרים, שללא רגולציה נוחה המודלים העסקיים שלהם עשויים לקרוס ■ לדידו של נתניהו, רגולציה ומדיניות של הגבלים עסקיים ותחרות הן כלי פוליטי ברור שניתן להשפיע באמצעותו על העיתונות

93תגובות
ראש הממשלה בנימין נתניהו
אמיל סלמן

"הם משחירים את פניה של ישראל ומעוותים את המציאות. איך אפשר לקרוא להם? 'פייק חשדות 12'. אתמול הם עשו את זה עוד פעם. לא ייאמן. לא הביאו עדויות שסותרות את ההכפשות שלהם. עושים סלט ודייסה. זה בושה. זה אידיוטי. מי עושה את זה - זו הרביעייה הסודית. גיא פלג הוא בובה שלהם. מי שמושך בחוטים זה אבי וייס, מנכ"ל חדשות 12, ואבי ניר שמוביל את קשת. תתביישו לכם. הם מבינים שאני רוצה לשבור את המונופול שלהם. ומי עוד ברביעייה הסודית? המסכנים, הדלפונים - דרורית ורטהיים שהמשפחה שלה שווה 2 מיליארד, ויצחק תשובה ששווה 4 מיליארד. הם יושבים מאחור ונותנים לנערים לשחק לפניהם" (ראש הממשלה בנימין נתניהו ביום שבת, בשידור בעמוד הפייסבוק שלו).

ההיגיון שעומד מאחורי ההתקפות הגוברות של נתניהו על ערוצי הטלוויזיה והעיתונות פשוט: נתניהו, כמו דונלד טראמפ ורבים לפניו, מבקש לעשות דה־לגיטימציה לתקשורת. הוא צורב בתודעה של בוחריו את הרעיון שכל ביקורת כלפיו היא פייק או נובעת מאינטרסים זרים.

גם תנאי הרקע למתקפה של נתניהו על התקשורת נוחים במיוחד: טראמפ מייצר דה־לגיטימציה בארה"ב; השחיתות של ארנון (נוני) מוזס, הבוס של "ידיעות אחרונות"־ynet, נחשפה בתמלילי תיק 2000; ומארק צוקרברג מעמיד לרשות כל הפוליטיקאים בעולם פלטפורמה שמאפשרת להגיע ישירות למיליארדי אנשים עם תעמולה בווידאו ובטקסט, ללא תיווך או פילטר שבודק את העובדות.

הסוד הפנימי בתעשייה הוא שבטווח הקצר והבינוני רבים מכלי התקשורת והעיתונאים, שהם מושא למתקפות של פוליטיקאים, בעצם נהנים גם הם. לחלק מהעיתונאים, כמו לפוליטיקאים, יש "בייס" משלהם שרואה במתקפות עליהם עדות לעצמאותם. "ניו יורק טיימס", למשל, חווה את אחת התקופות הטובות בהיסטוריה שלו, בין השאר, הודות למתקפות הבלתי פוסקות של טראמפ. הסימביוזה בין הפוליטיקאים לעיתונות גדולה בהרבה ממה שהצופים והקוראים מבינים, והיחיד שבאמת משלם מחיר הוא הציבור. בלי עיתונות עצמאית, משפיעה, אמינה וחסרת פניות, לפוליטיקאים ולמקבלי החלטות קל יותר לשרת את עצמם ומקורביהם על חשבונו.

המתקפות של נתניהו על גיא פלג, הכתב החרוץ של חדשות 12, היו קרקס ששני הצדדים נהנו ממנו. נתניהו יודע היטב שערוץ 12 הוא רק צינור: מי שהדליף את החומר לפלג היה יכול באותה מידה להדליף אותו לערוץ המתחרה. פלג לא מייצר את התמלילים, הוא רק הראשון לפרסם אותם. המתקפה עליו נועדה לייצר דה־לגיטימציה לכל ביקורת על ראש הממשלה. נתניהו רוצה לצרוב בתודעת המצביעים הפוטנציאלים את הרעיון שאין עובדות, חקירות ומידע - אלא רק אנשים החורשים את רעתו.

ציוץ על גיא פלג - דלג

אבל השבוע, שבועיים לפני הבחירות, חרג נתניהו מהקרקס הרגיל של תקיפת העיתונאים והודיע לפתע שהעיתונאים האלה - שזה שנתיים הוא עושה להם דמוניזציה - הם בעצם בובות, ומי שעומד מאחריהם הם בעלי הערוץ - המיליארדרים. "המסכנים, הדלפונים - דרורית ורטהיים שהמשפחה שלה שווה 2 מיליארד, ויצחק תשובה ששווה 4 מיליארד".

שילוב שמותיהם של בעלי הערוצים במתקפה הוא כבר משחק אחר לחלוטין. רבים מהפרשנים שצפו בשידור של נתניהו בפייסבוק וראו את שפת הגוף שלו נטו לחשוב שמדובר בפליטת פה שמשקפת את הלחץ שבו הוא נמצא. נתניהו יעשה הכל כדי שסדר היום הציבורי יעסוק בקרבות בינו לבין העיתונות או באירן, ולא בשאלה אם הוא מושחת וגנב את כספם ואת דעתם של בוחריו ומשלמי המסים.

הסיכוי שמדובר בפליטת פה הוא קטן. נתניהו נקב בדבריו בשווי ספציפי מאוד של תשובה ומשפחת ורטהיים: 4 מיליארד דולר ו–2 מיליארד דולר בהתאמה. שני הסכומים האלה צדו מיד את עינו של מי שעוקב אחרי הערכות שווי של מיליארדרים ישראלים. ואכן, חיפוש מהיר ברשימת 500 העשירים של מגזין TheMarker והרשימה של "פורבס" לא מותיר מקום לספק: מישהו עזר לראש הממשלה לערוך תחקיר מדויק. הערכות השווי האלה לא נשלפו מהשרוול. מגזין TheMarker העריך השנה את שוויה של משפחת ורטהיים ב–1.8 מיליארד דולר ואת שוויו של תשובה ב–4.1 מיליארד דולר. יש כאן תוכנית.

מדוע נתניהו מחליט לראשונה לנקוב בשמותיהם של בעלי ערוץ 2? כדי לענות על השאלה הזאת כדאי להיזכר כיצד הצליחו תשובה ומשפחת ורטהיים לצבור הון של 6 מיליארד דולר.

נסיונות ההתערבות של נתניהו בשוק התקשורת

המקרה של ורטהיים ידוע: אבי המשפחה מוזי בנה במשך 50 שנה את החברה המרכזית למשקאות, שכשמה כן היא - לא רק מרכזית אלא גם ריכוזית, קנה את המניות מיורשיו של שותפו במחיר רצפה והצליח להרתיע את רשות התחרות מלרסן את כוחו העצום בשווקים. אבל יש סיכוי טוב שדבריו של נתניהו כוונו דווקא לשותף הזוטר בקשת - הבעלים של ערוץ 12 - יצחק תשובה.

כיצד נהפך תשובה למיליארדר? זה סיפור ארוך ומורכב שתועד בעיתון זה ב–20 השנים האחרונות. יותר מעניין לשאול כיצד הוא נשאר מיליארדר, וכאן התשובה פשוטה להפליא: נתניהו. אם לא נתניהו, יש סיכוי לא מבוטל שתשובה היה היום פושט רגל.

האג"ח של חברת דלק השקעות שבשליטת תשובה נסחרות בחודשים האחרונים בשוק בתשואה לפדיון של יותר מ–7%. תשואה כזאת משקפת סימנים ראשונים של דאגה בשוק מפני אפשרות שהקבוצה תפשוט רגל. אלה רק סימנים ראשונים: רק כאשר התשואה תגיע לאזור 12%–15% תהיה סיבה מיידית לדאגה, אבל גם 7% לא מבשרים טובות.

התשואה הגבוהה מפתיעה מאוד נוכח העובדה שדלק היא בעלת הזכויות העיקרית במכונת ייצור המזומנים הקרויה קידוח תמר.

הנה המספרים. בדו"חות הכספיים לרבעון השני של 2019 מציגה דלק קידוחים, המחזיקה ב–26% מקידוח תמר, את הנתונים הבאים: שותפות דלק קידוחים מכרה את הגז שלה במחיר ממוצע של 5.5 דולרים ליחידת אנרגיה. היא שילמה תמלוגים של 58 סנט למדינה ותמלוגים של 39 סנט לבעלי העניין - חברות בשליטת תשובה ושותפיו. עלות ההפקה הממוצעת ליחידת תפוקה הסתכמה ב–57 סנט. בשנה שעברה העלות הממוצעת היתה באזור ה-30 סנט, ולא מן הנמנע שהיא עלתה השנה רק בגלל הוצאות חד-פעמיות.

נתרגם לעברית: העלות הממוצעת של הפקת יחידת אנרגיה עבור מונופול הגז היא 57 סנט, הוא מוכר אותה לצרכני חברת החשמל ומשלמי המסים במחיר גבוה כמעט פי עשרה. התקבולים נטו ואחרי תמלוגים של המונופול הם 3.65 דולרים, כלומר שולי רווח של 69%, שבתוספת התמלוגים לבעלי העניין הם 76%.

יצחק תשובה
מגד גוזני

ומה עם מאות המיליארדים של תמלוגי גז שנתניהו שב והבטיח לציבור שיזרמו לבריאות, חינוך ותשתיות? אלה כמובן התבררו כאגדות. תשובה ויזמי הגז החזירו כבר לפני שנתיים את כל השקעותיהם בקידוחי הגז, אבל מצאו וימשיכו למצוא שיטות רבות לדחות עוד ועוד את תשלום התמלוגים למדינה - ובינתיים היקף התמלוגים הכולל ש–8 מיליון אזרחי ישראל קיבלו מקידוחי הגז של תשובה הוא פחות ממיליארד דולר, כלומר כרבע מהשווי של איש אחד, "המיליארדר הדלפון" שנתניהו החליט להתנגח בו השבוע.

אז מדוע המשקיעים מוטרדים? כמובן, משום שתשובה, כמו קודמיו הטייקונים נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, יוסי מימן, אילן בן דב ולב לבייב, תמיד ניהל את עסקיו באמצעות הלוואות עתק מבנקים, מחברות ביטוח וקרנות פנסיה. תשובה, כמו חבריו הטייקונים לשעבר, לא בונה עסקים אלא קונה עסקים בכסף של אנשים אחרים.

כאשר העסקים מצליחים, הוא קונה עסקים נוספים. ומה קורה כאשר הם נכשלים? אה. זה פשוט: קוראים לזה דלק נדל"ן: העסק נכשל ותשובה פשוט משך ידיו ממנו והציבור הפסיד יותר ממיליארד שקל שהועמדו לו בהלוואות. תספורת, בעגה שנהפכה לעממית בעשור האחרון.

ב–30 השנים האחרונות עמד תשובה פעמיים או שלוש לפני פשיטת רגל. הפעם האחרונה היתה בסוף 2008, רגע לפני שהתגלה הגז בקידוח תמר. אבל מה שהרחיק את תשובה מפשיטת רגל לא היה הגז, אלא שני דברים אחרים: המחיר שבו הסכימה חברת החשמל לקנות מתשובה את הגז וההתחייבות שנתנה המדינה לתשובה לא לשנות את ההסכמים עמו ולא לפתוח את השוק לתחרות במשך עשור לפחות. התחייבות הידועה בשמה הפופולרי מתווה הגז.

בלי המחיר הגבוה של חברת חשמל (ע"ע מוכרים ב–5.5 דולרים סחורה שעולה 30–60 סנט לייצר) ומתווה הגז, קבוצת דלק היתה נראית היום דומה יותר לדלק נדל"ן של 2011: הסדרי חוב ומאבקי שליטה. בלי חברת חשמל ומתווה הגז תשובה לא היה מיליארדר. הסיבה היחידה לכך שתשובה שווה 4 מיליארד דולר היא…נתניהו.

אז מה פשר הציניות של נתניהו, המכנה לפתע את תשובה "דלפון ששווה 4 מיליארד דולר"? זה די פשוט: נתניהו ותשובה יודעים בדיוק מי אחראי למיקום המרשים של תשובה בדירוג המיליארדרים, והם גם יודעים כמה בקלות יכול תשובה לרדת 50 או 100 מקומות: כל מה שצריך הוא להחליט שמחירי הגז יותאמו למחיר השוק או שהתשואה ליזמי הגז תוגבל למה שמקובל בכל העולם והופ - השווי של תשובה עושה דרכו במהירות לכיוון השווי של נתניהו. זה בדיוק מה שקרה לשווי של דנקנר כאשר הממשלה פתחה את התחרות בשוק הסלולר לפני שבע שנים.

נתניהו לא נכשל בלשונו: הוא פשוט רצה להזכיר לתשובה ולמשפחת ורטהיים את העובדה הבסיסית של הכלכלה שרוב המצביעים שלו ושל כחול לבן נוטים לא להפנים: "שוק חופשי" זאת אגדה לילדים שקוראים את ספריה של איין ראנד או לומדים על כלכלה מסרטוני יוטיוב. זאת אגדה שכל איש עסקים נגמל ממנה שנה או שנתיים אחרי סיום התואר הראשון. בחיים האמיתיים המודל העסקי והשווי של עסקים גדולים נגזר ישירות מכללי המשחק שקובעים פוליטיקאים ורגולטורים.

על הדרך נתניהו שולח איתות לא רק לתשובה, אלא גם לידידו הטוב המיליארדר לן בלווטניק, שנתניהו סידר לו כמשקיע זר חוק מיוחד שיאפשר לו שליטה מלאה בערוץ 13. גם זה האחרון זקוק לרגולציה נוחה, שכן לפני שבע שנים הוא קנה מדנקנר פושט הרגל את השליטה במונופול המלט נשר, שרווחיותו נקבעת על ידי המדינה. אבל בלווטניק, בניגוד לתשובה, עשה את ה–30 מיליארד דולר שלו לא מההגנה שנתניהו נותן לנשר אלא מקשריה של קבוצת הנפט הענקית TNK-BP עם ולדימיר פוטין - ולכן המהירות שבה הוא מחזיר טלפונים לראש הממשלה משתנה לפי מצב הרוח שלו. יש להניח שאם פוטין יתקשר אליו, הוא יהיה קשוב יותר.

המחאה החברתית, יולי 2011 . השילוב המכוער של הון־שלטון־עיתון ימשיך לגנוב מהציבור את דעתו, את כספו ואת עתיד ילדיו
טל כהן

שרבוב שמו של מיליארדר גז, שראש הממשלה עצמו היה מעורב בתפירת הרגולציה והתנאים שהפכו אותו למונופול, בנאום שבו הוא תוקף את כלי התקשורת שבו מחזיק המיליארדר אינו פליטת פה. זהו דפוס פעולה ברור שחזר ועלה מתמלילי תיק 2000 ו–4000. לדידו של נתניהו, רגולציה ומדיניות של הגבלים עסקיים ותחרות הן כלי פוליטי ברור שניתן להשפיע באמצעותו על העיתונות. כפי שהוסבר כאן בשבוע שעבר, נתניהו לא המציא את זה, אבל הוא נחוש להפוך את זה לשיטה. מה שאחרים עשו במחשכים - נתניהו החליט לעשות מהמקפצה.

מבחינת הציבור התוצאה הרסנית. אנחנו משלמים פעמיים: ראשית, בחוקי משחק שמשרתים את המונופולים וחברות הענק, מונעים תחרות ופוגעים בחופש ובחירות של כל יזם וצרכן; ושנית, אנחנו מעמיקים את ההשחתה של העיתונות. במקום שתיקי 2000 ו–4000, שחשפו את התרבות והנורמות של רוב העיתונות הישראלית, יביאו לניקוי, חשבון נפש ודרך חדשה, נתניהו מבקש להשתמש בהם כדי לזרוע הרס, תוהו ובוהו וגירעון הולך וגובר בהון החברתי - האמון של הציבור בכל המוסדות הדמוקרטיים.

נתניהו יודע בדיוק מה הוא עושה. לפני עשור הוא קידם את חוק הריכוזיות כדי למנוע את צבירת הכוח הפוליטי והכלכלי האדירה בידי קומץ משפחות במגזר העסקי. תוך כדי תהליך חקיקת החוק, הועלתה בלשכתו הצעה להכניס לתוכו סעיף שיקבע שקונצרנים וחברות גדולות שתלויות ברגולציה ממשלתית לא יוכלו להחזיק בכלי תקשורת בישראל. היה מי שדאג להוריד את זה מהשולחן. אם הממשלה שתקום כאן בעוד כמה חודשים לא תפעל להפרדה בין חברות הענק הנשענות על רגולציה לבין כלי התקשורת המרכזיים, יתחלפו כאן ראשי ממשלה — אבל השיטה לא תשתנה. סדר היום של ערוצי הטלוויזיה ואתרי האינטרנט ימשיך לשרת את הפוליטיקאים ובעלי המונופולים, והשילוב המכוער של הון־שלטון־עיתון ימשיך לגנוב מהציבור את דעתו, את כספו ואת עתיד ילדיו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#