הדוגמה הכי טובה לציניות של מארק צוקרברג נחשפה בעמוד ה"טיפים" האמיתי של פייסבוק: התשובות שהכינו לו לפני העדות בקונגרס - לא הדוקטורים להנדסה, אלא הדוקטורים לספינים
החשכ"ל רוני חזקיהו הכריז השבוע: "לא קם כאן בנק חדש 50 שנה, לא יקרה דבר גם אם לא יקום בעתיד". האינסטינקט של מי שעוקב אחר השחיתות, הבזבוז והמחדלים בבנקים הוא להעמיד אותו על טעותו. אבל אולי ראוי לאמץ את גישתו הבודהיסטית
האדישות המוחלטת מול מיליארדים שעפים לתקציב הביטחון - ולעומתה ההתלהבות מ-2 מיליון שקל מיותרים נוספים למשפחת נתניהו - הם הסיפור של המערכת הפוליטית והמדיניות הכלכלית בישראל
למרות כל הסימנים המדאיגים, המייסד הגאון נשאר מנותק לחלוטין מהמציאות. הוא ואלפי עובדי פייסבוק מיאנו עד לפני כמה חודשים להבין את הנזקים הפוטנציאליים שגלומים במודל העסקי הגאוני שהם פיתחו
בעוד הפריון בארה״ב עלה ב-242% בין 1948 ל-2016, הרי השכר של העובדים עלה ב–115%. לאן הלך ההפרש? מדוע הצמיחה בפריון לא הגיעה לכיסי העובדים ונעצרה לפני 30 שנה אצל בעלי ההון והמשקיעים?
עובדי טבע מתעוררים באיחור של שני עשורים ומבינים שלהיות חברה גלובלית אמריקאית עם נורמות של וול סטריט יש גם מחיר כבד ■ המנהלים לוקחים את הכסף במזומן ופורשים עשירים; המשקיעים המוסדיים זורקים את המניות ומחפשים את ההשקעה הבאה
יש סיכוי גבוה מאוד שהמתקפה ההיסטרית של נתניהו על מערכת המשפט, האכיפה, שירות המדינה, התקשורת והממלכתיות היא שירת הברבור שלו ■ הוא הרבה יותר מתוחכם מקודמיו, אבל הוא יגמור כמו אהוד אולמרט וכנופיית אריאל שרון
בניגוד לתפישה הציבורית, אין בעיתונות או בתקשורת בכלל מאבקים אמיתיים בין ימין לשמאל, וכל העדויות הרבות שנאספו מוכיחות שהעמדות האידאולוגיות הן תמיד מסך עשן לאינטרסים כלכליים
הסיפור של ויינשטיין אינו רק סיפור על צמרת הוליווד המזויפת, שנושאת דגלים של רעיונות ליברליים אבל מאפשרת לאנשים מסוגו לשגשג במשך עשורים. זה לא רק סיפור היחס של תעשיית הסרטים לנשים. זה סיפור על ריכוז כוח כלכלי שמאלף ומסרס את כלבי השמירה - במקרה זה גם התקשורת
פייסבוק נאלצה להודות במובן מאליו: היא אינה פלטפורמה ניטרלית ופתוחה, אלא רגולטורית של חלק אדיר מהפעילות באינטרנט. היא רגולטורית שכללי המשחק שלה, כמו בכל מונופול, עשויים להתנגש לעתים קרובות עם התועלת של הצרכנים והציבור הרחב
מי ששולט במספר הפעמים שהעמוד שלנו מוצג לחברים או לעוקבים שלנו בפייסבוק אינו אנחנו - אלא האלגוריתם של פייסבוק. היום הוא יכול לקבוע שפוסט חדש בעמוד של "הצינור" ייחשף למיליון גולשים, ומחר הוא ייחשף רק ל-10,000 משתמשים, או 1,000 או 100
האם יובל שטייניץ לא הבחין בהתנהלות חשודה של יועציו הקרובים בשנים האחרונות? האם לא שאל את עצמו אילו אינטרסים יש להם במגזר הפרטי במקביל לעבודה שעשו עמו במשרד האוצר ומשרד האנרגיה? כנראה שלא, ואם יוגשו נגדם כתבי אישום הוא לא יוכל לנקות עצמו מרשלנות
מדי יום התקשורת נחלשת וחברות הענק מתחזקות ■ המאבק במונופולים האינטרנטיים נראה כיום יותר מפחיד וחסר סיכוי מהמאבק בבנקים ■ הבנקים שולטים רק בכסף - ענקיות האינטרנט גם שולטות בתשתית ההפצה של התקשורת
הקיץ מלאו חמש שנים לתחילת הרפורמה בסלולר, וקשה לחשוב על רפורמה שתוצאותיה כה חדות, ברורות וניתנות לכימות: מאז שבירת הקרטל האלים של הפירמידות ששלטו בשוק, נחתכו מחירי הסלולר ב–50%–90%; הצרכנים חוסכים כל שנה יותר מ–5 מיליארד שקל בחשבונות הסלולר שלהם
כדי לגנוב צוללות, להטות סיקור עיתונאי, לקחת מתנות, לבזוז חברות ציבוריות ולסרס רגולטורים נדרש כפר שלם של פוליטיקאים, עורכי דין, עיתונאים, טייקונים ועוד. אך האופן שבו התקבלה פרשת השחיתות האחרונה בכל זאת מלמד על שינוי דרמטי שמתרחש פה בשנים האחרונות
כאשר הוועדה לצמצום הריכוזיות מכריזה שהיא מוטרדת משבי רגולטורי או משבי תקשורתי במקרה של משפחת עופר, מה בעצם היא אומרת? שהם מונופול? שיש להם כוח שוק? שהם מפקיעים או יפקיעו מחירים? שהם יקטינו כמויות וירעו את השירות לצרכנים?
אמזון היא לא עוד שחקנית בשוק — היא גם מנהלת את השוק וגם פועלת בו בכובעים רבים. והיא גם היצרנית היחידה שיש לה גישה למאגר המידע האדיר על העדפותיהם ונטיותיהם של הצרכנים
האם המלחמה בנתניהו היא מלחמה בשחיתות או מלחמת כנופיות? בינתיים יש פוליטיקאי אחד המסתובב חופשי ומתקבל בכבוד ובהערצה ברוב כלי התקשורת, אף שהיקף הראיות להתנהגות המושחתת שלו חסר תקדים בפוליטיקה הישראלית
הגנרלים שיבואו להעיד ולהיחקר במשטרה בימים הקרובים אינם תפוחים רקובים ■ הם חלק ממערכת של כסף, קופונים ואינטרסים שמאפיינת את רוב מערכות הביטחון — בוודאי בישראל, שבה הכל אפוף בהילה של הגנה על ביטחון המולדת
כחלון היה יכול להעביר את הטיפול במתווה הגז לגבאי. יש הטוענים שהיה לילה אחד בקיץ 2015, שבו כחלון שקל לרגע לעשות זאת. בבוקר הוא התעורר והחליט שלא ■ ייתכן שביום הזה החל התהליך שהוביל את גבאי למפלגת העבודה
ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת האשראי לטייקונים היא הזדמנות להבין כיצד ריכוזי כוח כלכליים ופוליטיים משחיתים את המוסדות הדמוקרטיים ■ מיקוד האשמה בטייקון זה או אחר או בבנקאי זה או אחר חשוב כדי לשלוח מסר מרתיע למקבלי ההחלטות — אבל לא יהיה די בכך
החור המבני הגדול ביותר בחוק הריכוזיות הצליח לחמוק עד היום מתשומת הלב הציבורית: בזק, אי.די.בי ושאר הפירמידות הבורסאיות הן למעשה גמדיות ביחס לפירמידות הענק שעומדות מאחוריהן - הפירמידות שמנהלות את רוב כספי הפנסיה של הציבור
קורא מן השורה די נדהם לשמוע שיש אנשים בישראל שיכולים להמר במיליארדים על כסף ציבורי. אבל הקורא המתוחכם, שמכיר חדרי עסקות מט״ח בבנקים, מתפלץ. המפקחת על הבנקים חדוה בר מספרת לנו באיחור של 11 שנה את הסיפור הבא
אני לא רוצה להשחית את זמנכם וזמני על הסדר החוב ועל 2 מיליארד השקלים שנמחקו מהפנסיה שלכם ■ אני רוצה לדבר אתכם על העלויות הנסתרות האדירות של הפישמניזם - השיטה הכלכלית שקנתה אחיזה בישראל בשני העשורים שבהם פישמן היה אחד מאנשי העסקים החזקים והמשפיעים במדינה
הכלי האמיתי שהמורה מניח מול תלמידיו הוא ביקורתיות, ספקנות ויכולת לשאול שאלות קשות. האם בנקאים או מדריכים שהוכשרו על ידי האוליגופול הבנקאי הם האנשים שילמדו את הציבור להיות ספקן ולחשוב מהו האינטרס של האדם שעומד מולם?