השבוע נחשף טפח נוסף ממה שהתרחש מאחורי הקלעים בבנק הגדול במדינה, כשרוב הכוח במדינה רוכז בידי קומץ טייקונים, בנקאים והעיתונים ששירתו אותם
אלה שמרגישים שעולמם חרב עליהם, ושאין טעם לחייהם, נמנים עם החוליות החלשות במדרג הכלכלי, הארגוני והחברתי ■ המנהלים והפוליטיקאים הבכירים החשודים בפלילים לא מתאבדים - הם הרי רק צריכים לחכות שייגמר המשפט, ומעגל החברים והעיתונאים יחזור לחבק אותם
מעגל נאמנים קרוב, קרבה לטייקונים, אפס שקיפות ושימוש בסיסמאות של ימין ושמאל כדי לצבור כוח. גיא רולניק על אביגדור ליברמן, נוני מוזס והאופוזיציה
אם השימוש שעשו משטרים דיקטטוריים ואלימים במדינות עולם שלישי בפייסבוק ובוואטסאפ בשנתיים האחרונות עדיין לא העביר את המסר, הבחירות בברזיל כבר משאירות פחות מקום לספק ■ וגם: האיש המרשים שמפוצץ את בועת העשירים הגדולה בעולם - והתקווה שסיפקה הכנסת
נתניהו אמר לתושבת קרית שמונה אורנה פרץ "את משעממת" לא בגלל שתקפה אותו - אלא מכיוון שהקריאה לא היתה בתבנית ובפורמט שאליהם הוא רגיל, של השמאלנים והחמוצים
שוקי המניות, הנדל"ן והכספים הישראליים חשופים באופן חסר תקדים לשווקים הבינלאומיים ■ עם כל הכבוד לנתניהו, כחלון והנגיד החדש שלנו - זעזועים פוליטיים ופיננסיים בארה"ב עשויים להיות משמעותיים הרבה יותר לתיקי ההשקעות שלנו
האליטה בישראל עדיין לא מעוניינת לנהל את השיחה האמיתית, החשובה, הכואבת והקשה על תופעת נוחי דנקנר ■ להימנעות שלנו מהשיחה על הפרשת - הן ברמה האישית והן ברמה המערכתית - יהיה מחיר כבד
כחלון מחפש בקדחתנות עוד ועוד קסמים וכישופים שהופכים קש לזהב, עד שבסוף אנחנו מתעוררים מהחלום ועוץ לי גוץ לי והכישור שלו נעלמו, התפוגגו והשאירו אותנו עם משבר
אם לא יוסקו המסקנות — מחירי המניות, הפסדי הפנסיות או יוקר המחיה יהיו אחרונות הבעיות שיעמדו בפנינו. הפצעים של 2008 שותתי דם ושום שיא בבורסה, מכונית חשמלית חדשה, אייפון עם מסך גדול עוד יותר ואפילו לא טיסות מאוישות במיליארדרים לירח לא ירפאו אותם
במאמר שפירסם ב-TheMarker מגלה צבי זיו, לשעבר מנכ"ל בנק הפועלים, שהבנק נוהל בצורה לא אחראית במשך תקופה ארוכה ■ אך האשמה אינה רק של הנהלת הפועלים, אלא גם של הגוף שאמור לפקח עליו - בנק ישראל
שרי אריסון כלל לא היתה מגיעה לטורים אלה אם היו לנו עשרות כמוה, וגם נוחי דנקנר לא היה מגיע לכאן, ולכלא, אם היו מאות דנקנרים. הם צוברים את כוחם בדיוק בזכות העובדה שהם דואגים להישאר בודדים
למה צריך לקחת את השליטה בבנק הפועלים משרי אריסון - ולהחזיר לציבור את השליטה ברכושו ועתידו
הפגיעה של אזרחי ה-AA באזרחי ה-BB וה-C משולשת: הם אוכלים נתח גדל מתקציב המדינה; הם שייכים לקבוצות כמו "חבר" שרוכשות מוצרים ושירותים במחירים המסובסדים על ידי אזרחי ה-B; ובהדרגה הם נהפכים לבעליהן של הדירות והנדל"ן המושכר לאזרחי ה-C
למה אפשר דווקא לשאוב אופטימיות מתמונת השבוע בעיתונות הכלכלית ■ והאם בנק ישראל יצליח לעודד את לאומי קארד - שנרכשה על ידי חברה בניהולו של שר האוצר האמריקאי לשעבר - להתחרות בבנקים?
כשנתניהו מציע להצמיד את תקציב הביטחון לתוצר הוא בעצם אומר לאזרחים: אני לא יודע אם לנצח נחיה על חרבנו, אבל אני מבטיח שלנצח תקבלו שירותים אזרחיים נחותים - כי בחזון שלי לישראל, הצבא תמיד יקבל נתח אדיר מהתוצר, ללא קשר לאיומים הביטחוניים
הבעיה בפייסבוק אינה ההחלטות שלה - איזה תכנים היא מציפה, מקדמת או מצנזרת - אלא שיש לה יכולת להשפיע על כמות של תכנים שלא היתה לאף חברה בהיסטוריה המודרנית
ההקלטות שביצע מנכ"ל וואלה, התמלילים מהחקירה של שאול אלוביץ' והקלטות הסתר שביצע ניר חפץ - הם עוד רגע נדיר ומכונן בדברי ימי העיתונות הישראלית של עידן הטייקונים: צוהר נדיר מחוץ למטריקס שבו העיתונות עוטפת את הציבור הישראלי
בנק הפועלים הוא בנק הטורטלים, ועבור אזרחי מדינת הטורטלים שבשדרות רוטשילד 50 בתל אביב, הדמויות הנלעגות שמשוחקות על ידי השחקנים המחוננים מ"ארץ נהדרת" - אינן מגוחכות. הן וריאציה על המציאות
רבים בוודאי חושבים שניר חפץ והתנהלותו במערכות העיתונים ובלשכת ראש הממשלה הם סימפטומים של ממשל נתניהו ■ אין זה המקרה: חפץ הוא תוצר ונציג של העיתונות הישראלית, או ליתר דיוק - העולם התחתון שלה
בישראל רוב האזרחים מבינים שריכוזי כוח כלכליים פרטיים הם סכנה ברורה לדמוקרטיה, ואילו בארה"ב, שבה הבינו את זה לפני 100 שנה - שכחו את זה
הדוגמה הכי טובה לציניות של מארק צוקרברג נחשפה בעמוד ה"טיפים" האמיתי של פייסבוק: התשובות שהכינו לו לפני העדות בקונגרס - לא הדוקטורים להנדסה, אלא הדוקטורים לספינים
החשכ"ל רוני חזקיהו הכריז השבוע: "לא קם כאן בנק חדש 50 שנה, לא יקרה דבר גם אם לא יקום בעתיד". האינסטינקט של מי שעוקב אחר השחיתות, הבזבוז והמחדלים בבנקים הוא להעמיד אותו על טעותו. אבל אולי ראוי לאמץ את גישתו הבודהיסטית
האדישות המוחלטת מול מיליארדים שעפים לתקציב הביטחון - ולעומתה ההתלהבות מ-2 מיליון שקל מיותרים נוספים למשפחת נתניהו - הם הסיפור של המערכת הפוליטית והמדיניות הכלכלית בישראל
למרות כל הסימנים המדאיגים, המייסד הגאון נשאר מנותק לחלוטין מהמציאות. הוא ואלפי עובדי פייסבוק מיאנו עד לפני כמה חודשים להבין את הנזקים הפוטנציאליים שגלומים במודל העסקי הגאוני שהם פיתחו
בעוד הפריון בארה״ב עלה ב-242% בין 1948 ל-2016, הרי השכר של העובדים עלה ב–115%. לאן הלך ההפרש? מדוע הצמיחה בפריון לא הגיעה לכיסי העובדים ונעצרה לפני 30 שנה אצל בעלי ההון והמשקיעים?