הפגיעה של אזרחי ה-AA באזרחי ה-BB וה-C משולשת: הם אוכלים נתח גדל מתקציב המדינה; הם שייכים לקבוצות כמו "חבר" שרוכשות מוצרים ושירותים במחירים המסובסדים על ידי אזרחי ה-B; ובהדרגה הם נהפכים לבעליהן של הדירות והנדל"ן המושכר לאזרחי ה-C
למה אפשר דווקא לשאוב אופטימיות מתמונת השבוע בעיתונות הכלכלית ■ והאם בנק ישראל יצליח לעודד את לאומי קארד - שנרכשה על ידי חברה בניהולו של שר האוצר האמריקאי לשעבר - להתחרות בבנקים?
כשנתניהו מציע להצמיד את תקציב הביטחון לתוצר הוא בעצם אומר לאזרחים: אני לא יודע אם לנצח נחיה על חרבנו, אבל אני מבטיח שלנצח תקבלו שירותים אזרחיים נחותים - כי בחזון שלי לישראל, הצבא תמיד יקבל נתח אדיר מהתוצר, ללא קשר לאיומים הביטחוניים
הבעיה בפייסבוק אינה ההחלטות שלה - איזה תכנים היא מציפה, מקדמת או מצנזרת - אלא שיש לה יכולת להשפיע על כמות של תכנים שלא היתה לאף חברה בהיסטוריה המודרנית
ההקלטות שביצע מנכ"ל וואלה, התמלילים מהחקירה של שאול אלוביץ' והקלטות הסתר שביצע ניר חפץ - הם עוד רגע נדיר ומכונן בדברי ימי העיתונות הישראלית של עידן הטייקונים: צוהר נדיר מחוץ למטריקס שבו העיתונות עוטפת את הציבור הישראלי
בנק הפועלים הוא בנק הטורטלים, ועבור אזרחי מדינת הטורטלים שבשדרות רוטשילד 50 בתל אביב, הדמויות הנלעגות שמשוחקות על ידי השחקנים המחוננים מ"ארץ נהדרת" - אינן מגוחכות. הן וריאציה על המציאות
רבים בוודאי חושבים שניר חפץ והתנהלותו במערכות העיתונים ובלשכת ראש הממשלה הם סימפטומים של ממשל נתניהו ■ אין זה המקרה: חפץ הוא תוצר ונציג של העיתונות הישראלית, או ליתר דיוק - העולם התחתון שלה
בישראל רוב האזרחים מבינים שריכוזי כוח כלכליים פרטיים הם סכנה ברורה לדמוקרטיה, ואילו בארה"ב, שבה הבינו את זה לפני 100 שנה - שכחו את זה
הדוגמה הכי טובה לציניות של מארק צוקרברג נחשפה בעמוד ה"טיפים" האמיתי של פייסבוק: התשובות שהכינו לו לפני העדות בקונגרס - לא הדוקטורים להנדסה, אלא הדוקטורים לספינים
החשכ"ל רוני חזקיהו הכריז השבוע: "לא קם כאן בנק חדש 50 שנה, לא יקרה דבר גם אם לא יקום בעתיד". האינסטינקט של מי שעוקב אחר השחיתות, הבזבוז והמחדלים בבנקים הוא להעמיד אותו על טעותו. אבל אולי ראוי לאמץ את גישתו הבודהיסטית
האדישות המוחלטת מול מיליארדים שעפים לתקציב הביטחון - ולעומתה ההתלהבות מ-2 מיליון שקל מיותרים נוספים למשפחת נתניהו - הם הסיפור של המערכת הפוליטית והמדיניות הכלכלית בישראל
למרות כל הסימנים המדאיגים, המייסד הגאון נשאר מנותק לחלוטין מהמציאות. הוא ואלפי עובדי פייסבוק מיאנו עד לפני כמה חודשים להבין את הנזקים הפוטנציאליים שגלומים במודל העסקי הגאוני שהם פיתחו
בעוד הפריון בארה״ב עלה ב-242% בין 1948 ל-2016, הרי השכר של העובדים עלה ב–115%. לאן הלך ההפרש? מדוע הצמיחה בפריון לא הגיעה לכיסי העובדים ונעצרה לפני 30 שנה אצל בעלי ההון והמשקיעים?
עובדי טבע מתעוררים באיחור של שני עשורים ומבינים שלהיות חברה גלובלית אמריקאית עם נורמות של וול סטריט יש גם מחיר כבד ■ המנהלים לוקחים את הכסף במזומן ופורשים עשירים; המשקיעים המוסדיים זורקים את המניות ומחפשים את ההשקעה הבאה
יש סיכוי גבוה מאוד שהמתקפה ההיסטרית של נתניהו על מערכת המשפט, האכיפה, שירות המדינה, התקשורת והממלכתיות היא שירת הברבור שלו ■ הוא הרבה יותר מתוחכם מקודמיו, אבל הוא יגמור כמו אהוד אולמרט וכנופיית אריאל שרון
בניגוד לתפישה הציבורית, אין בעיתונות או בתקשורת בכלל מאבקים אמיתיים בין ימין לשמאל, וכל העדויות הרבות שנאספו מוכיחות שהעמדות האידאולוגיות הן תמיד מסך עשן לאינטרסים כלכליים
הסיפור של ויינשטיין אינו רק סיפור על צמרת הוליווד המזויפת, שנושאת דגלים של רעיונות ליברליים אבל מאפשרת לאנשים מסוגו לשגשג במשך עשורים. זה לא רק סיפור היחס של תעשיית הסרטים לנשים. זה סיפור על ריכוז כוח כלכלי שמאלף ומסרס את כלבי השמירה - במקרה זה גם התקשורת
פייסבוק נאלצה להודות במובן מאליו: היא אינה פלטפורמה ניטרלית ופתוחה, אלא רגולטורית של חלק אדיר מהפעילות באינטרנט. היא רגולטורית שכללי המשחק שלה, כמו בכל מונופול, עשויים להתנגש לעתים קרובות עם התועלת של הצרכנים והציבור הרחב
מי ששולט במספר הפעמים שהעמוד שלנו מוצג לחברים או לעוקבים שלנו בפייסבוק אינו אנחנו - אלא האלגוריתם של פייסבוק. היום הוא יכול לקבוע שפוסט חדש בעמוד של "הצינור" ייחשף למיליון גולשים, ומחר הוא ייחשף רק ל-10,000 משתמשים, או 1,000 או 100
האם יובל שטייניץ לא הבחין בהתנהלות חשודה של יועציו הקרובים בשנים האחרונות? האם לא שאל את עצמו אילו אינטרסים יש להם במגזר הפרטי במקביל לעבודה שעשו עמו במשרד האוצר ומשרד האנרגיה? כנראה שלא, ואם יוגשו נגדם כתבי אישום הוא לא יוכל לנקות עצמו מרשלנות
מדי יום התקשורת נחלשת וחברות הענק מתחזקות ■ המאבק במונופולים האינטרנטיים נראה כיום יותר מפחיד וחסר סיכוי מהמאבק בבנקים ■ הבנקים שולטים רק בכסף - ענקיות האינטרנט גם שולטות בתשתית ההפצה של התקשורת
הקיץ מלאו חמש שנים לתחילת הרפורמה בסלולר, וקשה לחשוב על רפורמה שתוצאותיה כה חדות, ברורות וניתנות לכימות: מאז שבירת הקרטל האלים של הפירמידות ששלטו בשוק, נחתכו מחירי הסלולר ב–50%–90%; הצרכנים חוסכים כל שנה יותר מ–5 מיליארד שקל בחשבונות הסלולר שלהם
כדי לגנוב צוללות, להטות סיקור עיתונאי, לקחת מתנות, לבזוז חברות ציבוריות ולסרס רגולטורים נדרש כפר שלם של פוליטיקאים, עורכי דין, עיתונאים, טייקונים ועוד. אך האופן שבו התקבלה פרשת השחיתות האחרונה בכל זאת מלמד על שינוי דרמטי שמתרחש פה בשנים האחרונות
כאשר הוועדה לצמצום הריכוזיות מכריזה שהיא מוטרדת משבי רגולטורי או משבי תקשורתי במקרה של משפחת עופר, מה בעצם היא אומרת? שהם מונופול? שיש להם כוח שוק? שהם מפקיעים או יפקיעו מחירים? שהם יקטינו כמויות וירעו את השירות לצרכנים?
אמזון היא לא עוד שחקנית בשוק — היא גם מנהלת את השוק וגם פועלת בו בכובעים רבים. והיא גם היצרנית היחידה שיש לה גישה למאגר המידע האדיר על העדפותיהם ונטיותיהם של הצרכנים