התומכים בראש הממשלה מסרבים להתייחס לשלל התמלילים, ההקלטות והראיות נגד ראש הממשלה בתיקים נגדו וממשיכים לתמוך בו ■ אך גם מחנה אנטי-ביבי לא שונה ממחנה ביבי, שכן הם היו באותו מצב לפני שנתניהו נכנס לתפקיד
עיתונות מושחתת יכולה להיות שווה מיליארדים לאנשי עסקים - וקריירה לפוליטיקאים
"כשאתה שם את הציצים של אביבית בר זוהר אז יש לך יותר כניסות עכשיו. אנשים נמאס להם מחדשות. נמאס להם"
והיכולת של אדם נוימן ליהפך למליארדר אף על פי שהוא משמיד מיליארדים למשקיעים לא נראית כמו באג בקפיטליזם — אלא דווקא כמו פיצ'ר. זה מקובל ■ ובינתיים, ריח של פחד ממהפכה פוליטית וכלכלית עומד באוויר
מי שהצטרף למחזה הזה רק בשנים האחרונות ולא מכיר את הפרקים הקודמים, עשוי לחשוב לרגע שחפץ הוא תינוק שנשבה: ראש הממשלה כופה עליו לבצע פעולות אלימות, על גבול הפלילי
למרות חשיפת ההקלטות בין נתניהו למוזס, הבכירים במערכת הפוליטית - משני קצוות הקשת - שמרו על שקט ■ האם זה אומר שתיק 2000 הוא לא תיק חשוב? או אולי שבגלל המעמד שהגיעה אליו קבוצת "ידיעות" יש מי שחושש לדבר?
חבילת החילוץ ל-WeWork כוללת רכיבים מופרכים ברמה שאפילו עולם ההשקעות הפרטיות האמריקאי לא מכיר: מסיושי סאן, הבוס של חברת ההשקעות סופטבנק, החליט לחלץ לא רק את עצמו ואת החברה, אלא גם את האיש אשר האכיל אותו בלוקש - מיודענו אדם נוימן
מאחורי הרעש העצום שמקימים דונלד טראמפ ושונאיו, מתרחש מאבק תת־קרקעי שעשוי להגדיר מחדש את הפוליטיקה האמריקאית ■ בצדו האחד של המתרס ניצבים כמה מאות מיליארדרים, ובצדו האחר - 300 מאות מיליון אזרחים אמריקאים
כל שצריך לעשות כדי להבין עד כמה התקלקלו הנורמות במערכת הפוליטית, בעיתונות ובצמרת הכסף, הוא לעקוב אחרי הקמפיין האדיר להשקתו מחדש של המותג "אביגדור ליברמן" - מגזען, מושחת ואופורטוניסט לליברל ולתקווה החדשה של המרכז או השמאל
הרחק מהכותרות בארה"ב ומגבעת הקפיטול, המלחמה האמיתית מבעבעת מתחת לפני השטח במקום אחר. תוצאותיה עשויות להשפיע על דמותה של הדמוקרטיה המערבית החשובה והמשפיעה בעולם יותר מקרקס ההדחה של טראמפ
WeWork היתה יכולה להתנהל כמו חנות מכולת, בלי ביקורת של ממש של הדירקטוריון, תוך שהיא מגייסת סכומי כסף במחירים עולים ■ החגיגה נגמרה כשהיא נאלצה לעמוד בכללי הגילוי הנאות של הרשות
אביגדור ליברמן, האיש שיקבע אם נתניהו יסיים את תפקידו, הוא גרסה דהויה ועלובה שלו ■ האנשים שבחרו בו כקבלן הביצוע לסילוק נתניהו לא שונים מראש הממשלה
אנחנו מוכנים לקחת סיכון ולהתנבא שאי־שם לקראת 2030 יפרסם מבקר המדינה הבא דו"ח חריף, שיראה פערים של עשרות אחוזים, עשרות מיליארדים, בין הכסף שאזרחי ישראל היו אמורים לקבל מקידוחי הגז לבין הכסף שנגבה מהם בפועל
נתניהו לא נכשל בלשונו: הוא פשוט רצה להזכיר לתשובה, למשפחת ורטהיים, ללן בלווטניק ולמיליארדרים אחרים, שללא רגולציה נוחה המודלים העסקיים שלהם עשויים לקרוס ■ לדידו של נתניהו, רגולציה ומדיניות של הגבלים עסקיים ותחרות הן כלי פוליטי ברור שניתן להשפיע באמצעותו על העיתונות
מאז ומעולם פוליטיקאים בישראל ובכל העולם שירתו בעלי חברות הענק והשתמשו ברגולציה ככלי לקבל פרוטקשן מכלי התקשורת המרכזיים ■ אז מה השתנה היום? המציאות, וזה די מרשים, עולה על ההערכות, הניתוחים והמודלים שהוצגו בטור הזה ב-20 השנים האחרונות
המערכת הפוליטית והזירה הציבורית בישראל 2019 לא מוטרדת באמת משחיתות, טוהר מידות או איכות השירות הציבורי ■ ביום שבו יירד נתניהו מהבמה הציבורית, נמצא עצמנו עם אתגר גדול של יצירת חלופה שונה מהותית מהתרבות השלטונית הנוכחית
יעקב שיינין המשיך לבחור השקעות כאילו האלוביצ'ים והדנקנרים עדיין מנהלים את המדינה, מנתבים את הרגולציה וממשיכים לקבל קווי אשראי פתוחים מהחברים שלהם בבנקים. העידן הזה נגמר - אבל ההודעה על כך לא הגיעה לשיינין
מוקדם להתנבא לגבי תוצאות הבחירות, אבל יש סיכוי טוב שממליך ראש הממשלה הבא יהיה ידיד ותיק של הטור הזה
מה הסיכוי שנראה כאן עוד רפורמות מהסוג של השמים הפתוחים, שמביאות לשיפור מהותי ברמת החיים של הציבור הרחב ולא של קבוצה קטנה וחזקה? רולניק פסימי
עלייתו ונפילתו של דויטשה בנק יכולות לשמש אותנו להפקת לקחים מקומיים ■ יש קשר, הפוך בדרך כלל, בין רמת התחכום והמורכבות של פעילות פיננסית לבין התרומה שלה לכלכלה ולחברה
צאו מהמקלטים ותירגעו: האבל של כולנו על הפרידה מאריק פינטו ומרקפת רוסק־עמינח קשה ומכאיב, אבל אנחנו נשרוד
לפני 20 שנה נוצרה לנוני מוזס בעיה עם שותפיו, שאיימה על השליטה שלו ב"ידיעות אחרונות". אז בנק הפועלים רשם צ׳ק של 1.2 מיליארד שקל כדי לפתור את הבעיה ■ ההלוואה היתה רשומה על הקרח, והקרח נמס. עכשיו הבנק מחזיר את המניות, אחרי שבדרך התנדפו מיליארד שקל. שלכם
תקשורת שנמצאת תחת שליטת גוגל, פייסבוק ושאר ענקיות הטק לא תפעל בצורה נכונה למען הציבור ולא תאתגר את מוקדי הכוח ■ פתרון אפשרי לבעיה כולל שני צעדים
"הארץ" ו-TheMarker מעצבנים כי רק הקוראים יכולים לקנות אותנו ■ בשנים האחרונות אתם מגדילים מדי שנה את התמיכה בנו, מספר המנויים והקוראים בשיא של כל הזמנים - וזה עיתוי נהדר להודות לכם מקרב לב. תודה
ארנון מילצ'ן לא דיווח לחוקרים על תחושת גועל שתקפה אותו כאשר פנה לראש הממשלה. וזה מוזר, שהרי אפשרות הכניסה לארה"ב אינה עניין פעוט - והיא שווה כנראה יותר ממעיל ומארגז סיגרים