אהבה זה לדעת להגיד "לא" - בעל, בית/ שלומי ברזל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אהבה זה לדעת להגיד "לא"

מה אם אדם היה פחות ספונטני, והיה מסרב להצעה של חוה?

תגובות

פעם, לפני הרבה הרבה שנים, יכולתי להשתתף בתוכניות השידוכים שנפוצו באותם הימים בערוצי הטלוויזיה בישראל. הייתי רווק, תנאי שנראה אז מקדמי, עובר מסך, רהוט, משעשע ויודע לעשות שימוש לא רע באחת משתי מלות המפתח בתכניות מהז'אנר הזה - "אפרופו". חשבתי שאפילו יהיה לי יתרון על האחרים בכל הקשור לשימוש במלה "אפרופו", מפני שלי, להבדיל מהם, היה ברור שכאשר מציבים אותה בתחילת משפט, פירוש הדבר שההמשך חייב להיות באותו הכיוון. הם משום מה היו מנסחים משפט לא הגיוני כמו "אפרופו גירושים, אני עובד בהיי-טק", והמנחה איפשרה להם להמשיך כאילו לא אירע דבר. אבל לא השתתפתי.

למה? אפרופו שתי מלות המפתח שהזכרתי קודם, השנייה היתה כזאת שהתקשיתי למצוא כל קשר ביני לבינה: "ספונטני". אפשר לומר על שלומי ברזל הרבה דברים, ספונטני הוא לא. יודע לאיית את המלה, מסוגל להטותה ביחיד, יחידה, רבים, רבות וכו', אפילו יודע לומר אותה באנגלית, אבל לא מוצא שום קשר בינה לבינו. אני לא בטוח שזה גוזר עלי באופן מיידי את הקיטלוג "משעמם", אבל ברור לי שאם מישהו יעשה זאת לא אמהר ואצעק עליו שקיבל החלטה ספונטנית מדי.

אדם וחוה של טיציאן, ויקיפדיה

תמיד הייתי מיושב קצת יותר מהאחרים. לא חוויתי הרפתקאות מסמרות שיער כילד, לא הייתי במזרח הרחוק, לא קיימתי יחסי מין במקומות ביזאריים, לא ארזתי מעולם מזוודה ונעלמתי לכמה ימים, לא החלפתי מקומות עבודה בקצב שידגדג את רעיון הספונטניות. אפילו החתונה עם עינת לא היתה ספונטנית. אם היא היתה כזאת, אולי הייתי מסוגל לסלוח לעצמי, אבל היא לא. רציתי את עינת, חיזרתי אחריה, כרעתי ברך והשגתי את המשפחה שחלמתי עליה. השימוש בלשון זכר יחיד במלת הפועל "השגתי" נובע רק מהחשש שעינת לא חושבת כך. לא שהמשפחה מושלמת, גם לא שמדובר בהישג. לפחות מבחינתה. אפרופו ספונטניות, עינת בטוחה שזה מה שהרס אותה. היא היתה יותר מדי ספונטנית כשהסכימה להינשא לי. בעיה שלה.

משפחת ברזל לדורותיה ידעה לחמוק מכל ביטוי ספונטני. אם לסכם זאת באופן טרגי למדי, הכישלון שלנו היה מחושב ושקול מתחילתו ועד סופו. קחו את העירקית, למשל, אשה שאפילו במטבח לא הרשתה לעצמה קורט ספונטניות. מנעד התבלינים שלה כולל כבר 40 שנה שלושה בלבד: מלח, פלפל, פפריקה. טוב, אולי אני מגזים מעט, ייתכן שעשתה שימוש גם בפפריקה אדומה חריפה. וואו, הרפתקנית שכמותה. אבא שלי, נסים ברזל, סוגר בימים אלה 30 שנה במקום העבודה שלו. הם מעולם לא קפצו לחו"ל, מעולם לא הצטרפו ברגע האחרון לאיזה טיול בארץ, ועוד הרבה לפני שהטלפונים הניידים הגיחו לעולם ידענו בכל שעה היכן אפשר לאתר אותם. בבית, אלא מה. ואולי גם הם, בדיוק כמוני, לא היו יכולים לחרוג ממה שנגזר עליך. בינינו, להתחיל את החיים עם שם משפחה כל כך מחייב כמו "ברזל", אותו יסוד מתכתי שנודע בקשיחותו, זה לא המקדם הטוב ביותר לספונטניות.

אולה גליקין

כמו כל שאר הנכויות האחרות שלי, גם זאת אינה מקובלת על עינת. זה מתחיל בטענה שעבדתי עליה. עינת טוענת בעקשנות ראויה לציון, כנראה כדי לא להחמיר עם עצמה, שבתקופת טרום הנישואים היא זיהתה אצלי מוטיבים של ספונטניות. "הלכנו למסיבות, יצאנו, נסענו לסופי שבוע, הכנת לי ארוחות ערב מפתיעות, הבאת לי חתולה". אמת, אבל מה הקשר לספונטניות. עורמה אני מבין, תחכום מקובל עלי וגם עם מראית עין לא תהיה לי ברירה אלא להסכין. הייתי העכביש, אלה היו הקורים שטוויתי, ברוכה הבאה קורבן עסיסי ויפה שכמותך.

עינת מנסה לגמול אותי מהקיבעונות. לא משנה כמה אני עקבי ועיקש, היא תתמיד בחתירה האינסופית שלה לכופף את הברזל, או לפחות לרכך אותו. השבוע, למשל, היא התקשרה אלי בשעות העבודה, כי אדם ספונטני כמוה לא יכול להתאפק, וירתה לי לתוך האוזן: "תגיד רק כן או לא!". נדרשה לי אלפית שנייה כדי להשיב לה "לא!!!". לכאורה, ובעיקר אם מתמקדים רק בפרק הזמן שבין השאלה לתשובה, מדובר באקט ספונטני מצדי. ובכן, טעות. קל לתת תשובות באלפית שנייה כשהן מבוססות על ניסיון של לפחות 12 שנה. זאת לא ספונטניות, אלא חוכמת חיים. יחי ההבדל.

אני חוזר לסיפור גן עדן ברשותכם, ולשאלה היחידה שהוא מעלה: מה אם אדם היה פחות ספונטני, והיה מסרב להצעה של חוה? מפחיד לחשוב. אלא שהטיפש נסחף, ביקש לספק את הרעיה, אמר "כן" וגזר עלינו את הגיהינום הנוכחי. לי, רבותיי וגבירותיי, זה לא יקרה. ובכל הצניעות, מומלץ לקוראים מביניכם לאמץ את ההצעה הבאה שאשטח כאן. בכל פעם שזוגתכם האהובה דורשת תשובה ספונטנית שמסתכמת במלים "כן" או "לא", לכו על האופציה השנייה. נכון, זה יוליד פרצוף חמוץ, זה עלול להוריד את תדירות יחסי המין שלכם מפעם בחודש לפעם בחודשיים, אבל זה הדבר הנכון לעשות.

נסו לרגע לשחזר שאלות שהופנו אליכם על ידי הרעיה היקרה, ובדקו מה היה יוצא לכם אם הייתם אומרים כן. להלן, לקט שאלות מייצג: רוצה לטוס לחו"ל בפעם ה-300 השנה? רוצה לקנות לי מכונית חדשה? אתה שונא את אמא שלי? אמא שלך שונאת אותי? אתה כבר לא אוהב אותי, נכון? רוצה לדבר? בא לך שנזמין לשישי את החברה הטובה שלי? טוב, אין ברירה, אתה חייב לקחת עבודה נוספת, בסדר? אפשר לקחת את המכונית שלך? בא לך לצאת למסע קניות פרוע? בא לך סקס פרוע? אני לא מאמינה, יש לך מאהבת, נכון? ואלה רק כמה דוגמאות על קצה המזלג. מסוכנות בדיוק כמו המלה "כן", שמשום מה עומדת לחלקכם על קצה הלשון. חזרו אחריי: לא, לא, לא, ללללללללללללללא, לא תודה, לא היום, לא עכשיו, לא כדאי, לא מאמי, לא מותק, לא נשמה. אפרופו ספונטניות, בחלק הזה של הלא אתם באמת יכולים להיות יצירתיים.

זה נשמע מעט פטרוני, אבל ה"לא" שלי הוא הדבר הטוב ביותר שעשיתי למען אשתי. הוא מבטא אהבה עזה ודאגה כנה. גם אם היא חושבת אחרת. אני מציל אותה מעצמה, מהנחשים שמבקשים לדרדר אותה, מהפיתויים הבלתי אפשריים, מהפעם האחרונה שבה הסכמנו שהתשובה הנכונה היא כן. לאהוב, כך אני מגדיר זאת, פירושו לדעת לומר לא. ומהר. אפרופו לא, אתם ודאי תוהים מה היתה השאלה של עינת, שזיכתה אותה בתשובה הספונטנית שלי. ובכן, היא גלשה לאתר קופונים כזה או אחר ונתקלה במבצע חד פעמי - איך לא - להחדרת בוטוקס לשפתיה. אם הייתי אומר כן, ספק אם מישהו היה יכול אי פעם לומר לה ולשפתי הדובשנית הביוניות שלה - לא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#