תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שובו של הצאר: ולדימיר פוטין עושה את רוסיה גדולה שוב

לכתבה
Mikhail Klimentyev/אי־פי

ב-2016 התברר כי האסטרטגיה של ולדימיר פוטין עבדה טוב מכפי שציפה: לא רק שרוסיה הצליחה להתערב בתהליכים הדמוקרטיים במערב באמצעות תעמולה שקרית ולוחמת סייבר - היא גם נהפכה לכוח פוליטי עצום, כזה שהיה לה אולי לפני עשרות שנים, בתקופת המלחמה הקרה

4תגובות

זו היתה שנה מצוינת לוולדימיר פוטין: מחיר הנפט חזר לעלות, הסנקציות לא ריסקו את הכלכלה — והדרך להסרתן נראית כעת סלולה. מהלכיו בסוריה היו מופת טקטי שמהם יצא כשידו על העליונה. נשיא רוסיה נחשב עד לא מזמן פרסונה נון גרטה במערב, אבל השימוש בכוח צבאי, בתעמולה מתוחכמת ובלוחמת סייבר הפכו את השפעתו למכריעה לא רק בארצו, שבה הוא זוכה לפופולריות עצומה, אלא גם בבמה העולמית. פוטין יכול לחייך לעצמו בהנאה, בעודו משקיף על דעיכת קרנן של הדמוקרטיות הליברליות. פגעי הגלובליזציה, הטרור והשינויים הדמוגרפיים משחקים לידיו של סוכן הק.ג.ב לשעבר, שלא בוחל בשום אמצעי כדי להטות את הכף הפוליטית לטובתו ברוסיה ומחוצה לה — וטביעת ידו הולכת ומתגלה במקומות הבלתי צפויים ביותר: בבחירות בארה"ב, במשאלי עם בבריטניה ובאיטליה, ובניסיונות הפיכה בבלקנים.

"ברוסיה נהוג לומר על פוטין שהוא עזר למדינה לקום מהברכיים. הוא אמר בעבר כי אחת הטרגדיות של המאה ה– 20 היא התפרקותה של בריה"מ. המטרה שלו היא להפוך את רוסיה לחזקה יותר בזירה הבינלאומית - ולא לחזק את הדמוקרטיה"

לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, מאזן הכוחות בין רוסיה לארה"ב ומדינות אירופה נוטה שוב לכיוון מזרח. לצד פוטין, או לפחות מאחוריו, בצל, מתייצבים אט אט לא רק החשודים המיידים — אוטוקרטים מזרח־אירופאים ונשיא טורקיה — אלא גם מנהיגי אופוזיציות בכלכלות שהן עמודי התווך של האיחוד האירופי, ויותר מכך — הנשיא הנבחר של ארה"ב.

"תמיד היינו גאים באומה שלנו. אבל איננו מבקשים להיות מעצמת על שתובעת לעצמה עליונות אזורית או גלובלית; לא נפלוש לאינטרסים של אף אחד, לא נכפה את החסות שלנו או ננסה ללמד אחרים איך לחיות את חייהם. אבל עדיין נשאף להנהיג".

כשפוטין אמר את הדברים בנאום השנתי בפני הפרלמנט בדצמבר 2013, היה קשה לנחש שממש מעבר לפינה נמצא סיפוח דה פקטו של חצי האי קרים, שיסמן פרק חדש עבור רוסיה של פוטין. עם זאת, פוטין לא הסתיר באותו נאום את דעתו על תרבות המערב, הנחותה. שאיפות הגדולה של רוסיה הן מובנות לחלוטין, אמר פוטין, בהתחשב "בהיסטוריה ובתרבות האדירות שלה ובמאות שנים של ניסיון. לא הסובלנות לכאורה, המסורסת והעקרה — אלא חיים אמיתיים, משותפים וטבעיים של קהילות שונות במסגרת של מדינה אחת".

בדבריו העמיד פוטין את הגישה הרוסית לחיים בניגוד לזו המערבית, טוענת מאשה גסן, עיתונאית רוסית־אמריקאית שחוקרת את שלטונו של פוטין.

טראמפ לא הסתיר את הערצתו לסגנון המנהיגות של פוטין ואמר כי הוא מנהיג טוב יותר מאובמה. הוא הביע תמיכה במעורבות הרוסית הגוברת במזרח התיכון, ואמר כי ארה"ב תחת הנהגתו לא בהכרח תסייע לחברות נאט"ו שיהיו תחת מתקפה רוסית

גרפיטי של פוטין וטראמפ, ליטא
Mindaugas Kulbis/אי־פי

המודל הצ'צ'ני מיושם בסוריה

בפברואר 2014 ניצלה רוסיה את המהומה הפוליטית שהתחוללה באוקראינה כדי לפלוש לחצי האי קרים — אוטונומיה אוקראינית עם רוב מכריע של תושבים רוסים. ארה"ב, האיחוד האירופי וקנדה הספיקו להטיל על רוסיה סבב ראשון של סנקציות כלכליות כמה שעות לפני שפוטין חתם על הצו שסלל את הדרך לסיפוח חצי האי.

"'הסובלנות לכאורה' שפוטין הזכיר בנאום כמאפיין מרכזי של הציוויליזציה המערבית היא הידרדרות לחוסר מוסריות", כתבה גסן במאמר ב"וושינגטון פוסט".

פוטין הוסיף בנאום כי "כיום, מדינות רבות משנות את ערכי המוסר שלהן ואת הנורמות האתיות, ובכך מעלימות מסורות אתניות והבדלים בין אנשים ותרבויות...ההרס של הערכים המסורתיים שמגיע מלמעלה לא רק מוביל להשלכות חברתיות שליליות, אלא הוא גם במהותו אנטי־דמוקרטי ונגד עמדת הרוב".

"בשנתיים שקדמו לנאום הזה קרמה אידיאולוגיה חדשה עור וגידים בקרמלין והופצה גם באמצעות גלי האתר של הטלוויזיה הנשלטת על ידי הממשלה", אומרת גסן. "היא קיבלה מעמד כרעיון הלאומי של רוסיה, וככוח המניע מאחורי העמדה האגרסיבית שלה בזירה הבינלאומית. רוסיה הפכה את עצמה למנהיגת העולם האנטי־מערבי".

פוטין וחיילים
SPUTNIK/רויטרס

חודש לאחר הפלישה לקרים דיבר נשיא ארה"ב ברק אובמה בבריסל בפני בכירי האיחוד האירופי ונאט"ו. "תמיד נקיים את מחויבותנו להגן על הריבונות והטריטוריה של בעלות הברית שלנו. ההבטחה הזו לעולם לא תהיה מהוססת. כיום מפטרלת נאט"ו בשטח האווירי שמעל המדינות הבלטיות. נחזק את הנוכחות שלנו בפולין ואנחנו מוכנים לעשות יותר. עם הזמן, ככל שנישאר מאוחדים, העם הרוסי יכיר בכך שאינו יכול להשיג ביטחון, שגשוג ואת המעמד העולמי שהוא מחפש באמצעות שימוש בכוח...יש להבין שאנחנו לא נכנסים למלחמה קרה נוספת. שלא כמו בריה"מ, רוסיה אינה מובילה גוש של מדינות וגם לא אידיאולוגיה גלובלית".

באותו חודש החלו מורדים פרו־רוסים להשתלט על אזור דונבאס שבמזרח אוקראינה, ונכנסו לעימותים עם ממשלת אוקראינה. באוגוסט הכניסה רוסיה כוחות צבאיים לאזור, ובספטמבר נחל צבא אוקראינה תבוסה. רוסיה ספגה מאז סנקציות נוספות — וגם הטילה על מדינות אירופה וארה"ב סנקציות משל עצמה.

"ברוסיה נהוג לומר על פוטין שהוא עזר למדינה לקום מהברכיים. התמיכה בו הגיעה לשיא בסיפוח של חצי האי קרים: לפי סקרים, 80% מהאוכלוסיה הרוסית תמכה בו אז", אומרת ד"ר ורה קפלן, ראש מכון קמינגס לחקר רוסיה ומזרח אירופה באוניברסיטת תל אביב. "החשיבה של פוטין מאוד גיאו־פוליטית והיסטורית. הוא אמר בעבר כי אחת הטרגדיות של המאה ה–20 היא התפרקותה של בריה"מ. המטרה שלו היא להפוך את רוסיה לחזקה יותר בזירה הבינלאומית — ולא לחזק את הדמוקרטיה, לשאוף למצב שבו כובד המשקל של רוסיה משתווה לזה של ארה"ב, סין או האיחוד האירופי".

בספטמבר 2015 נכנסה רוסיה לשדה הקרב של סוריה. באותה תקופה, שלוש שנים וחצי לאחר תחילת מלחמת האזרחים במדינה, נראה כי רק נס יוכל להציל את שלטונו של בשאר אל־אסד: מתחילת השנה הצליחו המורדים להשתלט על רוב השטח הצפון מערבי של סוריה; דאעש הצליח לכבוש את תדמור ובנוסף להתקדם עד פאתי דמשק. ארה"ב כבר הנהיגה בשלב זה קואליציית מדינות שנלחמה בדאעש, גם בתחומה של סוריה, אבל תמיכתה במורדים היתה מהוססת, והיא נמנעה מלתקוף חזיתית את משטרו של אסד — גם כאשר חצה את הקו האדום של אובמה והשתמש בנשק כימי.

אבל הנס של אסד אכן קרה: בעזרת המעורבות הרוסית, שכוללת בעיקר תקיפות אוויריות, הצליח הצבא הסורי לבלום את המורדים ולהרחיב את השטחים שבשליטתו. "האסטרטגיה הרוסית ביקשה לחקות את המודל הצ'צ'ני שאותו הפעילו הרוסים בשנות ה–90, כלומר, מאמץ צבאי לדכא את המרד בסוריה על ידי הרס שיטתי ומכוון של אזורים נרחבים במדינה, תוך מנוסה או גירוש של האוכלוסיה האזרחית החיה בהם, שנתפשה כתומכת במורדים", כתב פרופ' אייל זיסר מהחוג למזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב במסמך מאפריל 2016. "אזורים אלה נועדו להיתפס בידי כוחות המשטר, שאותם הובילו בחוד החנית כוחות אירניים או לוחמים של חיזבאללה".

"האסטרטגיה הרוסית ביקשה לחקות את המודל הצ'צ'ני שאותו הפעילו הרוסים בשנות ה–90, כלומר, מאמץ צבאי לדכא את המרד בסוריה על ידי הרס שיטתי ומכוון של אזורים נרחבים במדינה, תוך מנוסה או גירוש של האוכלוסיה האזרחית החיה בהם, שנתפשה כתומכת במורדים"

פוטין עם נשיא
סוריה בשאר
אל־אסד
אי־אף־פי

"הניסיון של פוטין לספח את מזרח אוקראינה נכשל למעשה, ולכן נדרשה עוד מלחמה", אומרת קפלן. "המלחמה בסוריה מתרחשת רחוק מרוסיה, ובטלוויזיה הרוסית היא הוצגה כמשהו סטרילי מאוד".

ב-27 במארס השלים צבא סוריה את כיבוש העיר העתיקה תדמור מידי דאעש, שהחריב חלק ניכר מעתיקות העיר. בתחילת מאי הופיעה באמפיתיאטרון הרומי העתיק של תדמור תזמורת רוסית בניצוחו של ואלרי גרגייב הנודע. פוטין הקדיש את הקונצרט לנלחמים בטרור. "זה היה ניסיון של פוטין להציג את המלחמה לא רק כעזרה לאסד — אלא גם כהגנה על ערכי תרבות ומסורת, וכמפגן כוח של רוסיה", אומרת קפלן.

הקרב האחרון עד כה על העיר חאלב התחיל באמצע נובמבר, בהתקפה רוסית מאסיבית מהאוויר, והתברר כנקודת מפנה קריטית לטובתו של אסד. מראות הזוועה הצליחו לעורר את דעת הקהל העולמית כפי שלא קרה עד כה, אך כנראה מעט מדי ומאוחר מדי. כחצי מיליון איש נהרגו בסוריה מאז תחילת המלחמה.

דמוקרטיה ייחודית —עם שליט חזק

"רוסיה היא סוג של פלייבוי פרוע. היא לא פוחדת מנזיפות או מנידוי בזירה הבינלאומית - היא כבר מנודה. העולם המערבי חסר אונים מול אנשים שלא רוצים לעשות דבר מלבד ליצור מהומה ולשבש את הסדר הקיים - וזה תיאור מדויק של טראמפ ושל פוטין"

"בתחילת הכהונה שלו, ב–1999, נתפש פוטין כאדם פרו־מערבי, עם מאפיינים ליברליים, אבל בהמשך התבססה האידיאולוגיה שלו על כך שברוסיה דרושה דמוקרטיה ייחודית, ריבונית — שלטון ריכוזי עם שליט חזק. בשנות ה–2000 הגיעה האידיאולוגיה הזאת גם לספרי הלימוד החדשים בבתי הספר ברוסיה", אומרת קפלן. "רוסיה, שבשנות ה-90 היתה דמוקרטית, נהפכה תחת פוטין לאוטוקרטית".

בשנים האחרונות מהדק פוטין את אחיזתו. במדד הדמוקרטיה של "אקונומיסט" ל–2015 הגיעה רוסיה למקום 132 מתוך 167 מדינות, תחת ההגדרה "משטר אוטוריטרי", לאחר שירדה עשרה מקומות בדירוג לעומת 2012. ציון נמוך במיוחד קיבלה המדינה בסעיף תרבות פוליטית.

בחודשים האחרונים הידקה רוסיה את הפיקוח על האינטרנט. בקיץ העבירה חוק המחייב חברות מערביות המחזיקות במידע על גולשים רוסים לשמור אותו בשרתים מקומיים — צעד שיקל להשיג מידע על אזרחים. לפי הערכות, מי שעזרה לרוסיה לפתח את אסטרטגיית השליטה על האינטרנט היא סין — מדינה עם ניסיון בתחום, שככל הנראה שמחה לעזור. פגישות משותפות בנושא בין בכירים בשתי המדינות התקיימו בשנה האחרונה במוסקווה ובבייג'ין.

אבל לפני שרוסיה נקטה את הצעדים האחרונים להגברת השליטה על האינטרנט, וגם לפני שפלשה לחצי האי קרים ולאוקראינה, קרה דבר שגרם להרמת לא מעט גבות במערב. ב–23 ביוני 2013 נחת אדוארד סנודן בשדה התעופה הבינלאומי במוסקווה. יומיים קודם לכן הואשם סנודן על ידי ארה"ב בריגול ובגניבת מידע ממשלתי, לאחר שחשף בתקשורת מידע מסווג שאסף במסגרת עבודתו בסוכנות לביטחון לאומי (NSA), והביא לטלטלה עולמית.

טנק של צבא אוקראינה
אי־פי

"טכנולוגיה היא מעודדת השוויון הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית", טוען סנודן. "הדור שלנו מתמודד עם תקופה שבה ממשלות בעולם תוהות אם אפשר לבטוח באנשים עם כוחה של הטכנולוגיה. אבל לא הממשלות צריכות להחליט — אנחנו צריכים". אז כיצד מצא עצמו סנודן דווקא ברוסיה?

"עוד לפני הפיגועים בפריז ניכר בדעת הקהל האירופית זרם התולה עיניים בפוטין כשותף הנחוץ להבאת יציבות לסוריה - ומתוך כך לבלימת זרם המהגרים משם"

סנודן טען כי ממשלת ארה"ב החליטה לבטל את הדרכון שלו דווקא במוסקווה, רגע לפני טיסה להוואנה ומשם לאקוודור, כדי להציג אותו כמרגל רוסי. מייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג' אמר, לפי דיווחים, כי ייעץ לו לקבל מקלט מדיני במוסקווה. כך או כך, סנודן, שזכה למעמד של גיבור במערב וחשף כי המלך הליברלי הוא עירום, עדיין מתגורר במוסקווה וזוכה לגיבוי המשטר.

אסאנג', שסייע לסנודן, הוא דמות שנויה במחלוקת, בלשון המעטה. האוסטרלי בן ה–45 שוהה כבר מ–2012 בשגרירות אקוודור בלונדון, שבה קיבל מקלט מדיני — ומשם הוא מנהל את ענייניו באמצעות האינטרנט.

בבוקר של ה–17 באוקטובר, בעיצומו של קמפיין הבחירות לנשיאות ארה"ב, נותקה הגישה של אסאנג' לאינטרנט. כעבור יומיים פירסמה ממשלת אקוודור הודעה כי ניתקה את חיבור האינטרנט של אסאנג' משום ש"בשבועות האחרונים ויקיליקס פירסמה מסמכים רבים המשפיעים על הבחירות בארה"ב".

פוטין ומעריצות בשמלות כלה
SPUTNIK/רויטרס

לאורך מערכת הבחירות פירסמה ויקיליקס מסמכים מודלפים שפגעו במועמדותה של הילרי קלינטון מול דונלד טראמפ. ההערכות היו כי מקור ההאקרים ברוסיה. ב–10 בדצמבר קבעו סוכנויות מודיעין אמריקאיות כי רוסיה פרצה למחשבי שתי המפלגות — הדמוקרטית והרפובליקאית — אבל העבירה לוויקיליקס רק מידע שנועד לפגוע בקלינטון, במטרה לעזור לטראמפ.

במהלך הקמפיין נחשב טראמפ למועמד החלומות של פוטין. טראמפ לא הסתיר את הערצתו לסגנון המנהיגות של פוטין ואמר כי הוא מנהיג טוב יותר מאובמה. הוא הביע תמיכה במעורבות הרוסית הגוברת במזרח התיכון, ואמר כי ארה"ב תחת הנהגתו לא בהכרח תסייע לחברות נאט"ו שיהיו תחת מתקפה רוסית. האמירות הרדיקליות של טראמפ לא השאירו את פוטין אדיש, ומידת מעורבותה של רוסיה במערכת הבחירות האמריקאית עדיין לא התבררה במלואה.

"רוסיה היא סוג של פלייבוי פרוע — אחד הדימויים האהובים על רוסים לתיאור של שיבוש הסדר החברתי. היא לא פוחדת מנזיפות או מנידוי בזירה הבינלאומית — היא כבר מנודה", אמרה גסן בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס". "מה תעשה ארה"ב לרוסיה? תפרוץ למיילים של הממשל ותגלה שאין במדינה הזאת שום דיונים על מדיניות? כי סביר להניח שזה מה שהיא תגלה. העולם המערבי חסר אונים מול אנשים שלא רוצים לעשות דבר מלבד ליצור מהומה ולשבש את הסדר הקיים — וזה תיאור מדויק של טראמפ וגם של פוטין".

הקואליציה החדשה של פוטין באירופה

דמות נוספת ששמה לה למטרה — וגם מצליחה — לשבש את הסדר הקיים היא בפה גרילו, מייסד תנועת חמשת הכוכבים האיטלקית. התנועה לא נמצאת, בעיני עצמה, בשום צד אידיאולוגי של המפה הפוליטית, והיא התגלמות הפוליטיקה הפוסט מודרנית, במובנה השלילי ביותר.

"העם הרוסי יכיר בכך שאינו יכול להשיג ביטחון, שגשוג ואת המעמד העולמי שהוא מחפש באמצעות שימוש בכוח...יש להבין שאנחנו לא נכנסים למלחמה קרה נוספת. שלא כמו בריה"מ, רוסיה אינה מובילה גוש של מדינות וגם לא אידיאולוגיה גלובלית" ברק אובמה

הפגנה נגד רוסיה בקייב
אי־אף־פי

המפלגה האנטי־ממסדית, היורוסקפטית, שמתנגדת לגלובליזציה ולהגירה, נהפכה לשחקנית מרכזית בפוליטיקה באיטליה וב–2013 נהפכה לסיעה השנייה בגודלה בפרלמנט. תחקיר שערך אתר "באזפיד" בסוף נובמבר חשף כיצד חולשת התנועה על רשת של אתרים — חלקם אתרי חדשות עצמאיים כביכול — ומפיצה דרכם חדשות מזויפות, רבות מהן לקוחות ישירות מאתרי התעמולה של הקרמלין, כמו ספוטניק.

תחת כותרות כמו "כל האמת על מה שלא רוצים שתדעו" נטען באתרים האלה שארה"ב מממנת מבריחי גבול כדי להעביר מהגרים מצפון אפריקה לאיטליה, או שאובמה רוצה להדיח את המשטר הסורי כדי ליצור אי־יציבות באזור, שתימנע מסין להגיע לעתודות הנפט שבו.

מכונת התעמולה של חמשת הכוכבים עובדת ללא הפסקה, ויש לה גישה ישירה ויום־יומית למיליוני אנשים. הבלוג של גרילו, שהוא הפופולרי ביותר באיטליה, מקבל חשיפה ממוצעת כמו זו של העיתון היומי הנפוץ באיטליה, "קוריירה דלה סרה".

לפי תחקיר על חמשת הכוכבים שערך העיתון "לה סטמפה", החדשות המזויפות באתרים הקשורים למפלגה אינן סתם "גניבה ספרותית" — בין האתרים הרוסיים והפרו־רוסיים לאלה של חמשת הכוכבים מתקיים קשר מערכתי שאינו מקרי. גרילו אינו מסתיר את אהדתו הרבה לפוטין, ובכירי חמשת הכוכבים, כך פורסם, ביקרו במוסקווה ונפגשו עם נציגי השלטון.

בחודשים האחרונים הופנתה אש התעמולה בעיקר נגד ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי, שיזם משאל עם על שינויים חוקתיים. לפי דיווחים, כמה שבועות לפני המשאל התלונן רנצי בפורומים אירופיים כי רוסיה מנסה להתערב במשאל העם ולהשפיע על תוצאותיו. כעת, לאחר שרנצי הובס בדצמבר במשאל העם והתפטר, נותר לראות אם חמשת הכוכבים תצליח לתפוס את השלטון — ולקיים משאל עם משלה על הפסקת השימוש ביורו, כפי שהבטיחה.

רנצי המובס יכול להתנחם בעובדה שהוא לא לבד. לפי כתבה של "ניו יורק טיימס" מאוגוסט, רוסיה עומדת גם מאחורי שטף של מידע כוזב שהופץ בשוודיה, בזמן שהתקיים בה דיון סוער בשאלה אם להצטרף לנאט"ו. שר ההגנה פטר הולטקוויסט, כך נטען, נאלץ שוב ושוב להגיב על טענות שקריות, למשל, שנאט"ו תוכל לאחסן נשק גרעיני בשוודיה, או שתוכל לתקוף את רוסיה מאדמתה ללא אישור.

בין האתרים הרוסיים והפרו־רוסיים לאלה של חמשת הכוכבים מתקיים קשר מערכתי שאינו מקרי. גרילו אינו מסתיר את אהדתו הרבה לפוטין, ובכירי חמשת הכוכבים, כך פורסם, ביקרו במוסקווה ונפגשו עם נציגי השלטון

בפה גרילו האיטלקי
רויטרס

ב–2016 השתנו סדרי עולם. בין השאר, היתה זו שנת מהפך עבור פוטין. "הגל הפופוליסטי" שהציף את הדמוקרטיות במערב — כל אחת מסיבותיה שלה, תוך שהמשותף לכולן היה מיאוס ואכזבה מהמצב הקיים — שיחק לידיו. מי שמיצב את עצמו כאלטרנטיבה לליברליזם המערבי הצליח מעל למשוער.

כבר לאחר הברקזיט — משאל העם על יציאת בריטניה מהאיחוד האירופי שהתקיים ב-23 ביוני — הדף פוטין טענות כי רוסיה ניסתה להשפיע על תוצאות המשאל, או אפילו תמכה בעזיבת האיחוד. אבל מנגנון התעמולה הגלוי של פוטין, הטלוויזיה הממלכתית למשל, לא ניסה להסתיר את קורת רוחו.

האיחוד בהובלת גרמניה סופג מהלומות כבר כמה שנים, בעיקר על רקע המצב הכלכלי של חלק מהחברות בו, ומודאג לגבי עתידו של הפרויקט האירופי; ובריטניה מנסה להציל את מעמדה כמרכז פיננסי אירופי — שבלעדיו היא צפויה לשקוע כלכלית. היחלשות שני הצדדים משרתת את האינטרס של רוסיה, שמעוניינת באיחוד חלש שעסוק במניעת ההתפוררות שלו.

אבל בכך לא הסתיימה התזוזה ביחסי הכוחות באירופה. בסוף נובמבר זכה פוטין בהישג בלב לבה של היבשת: ניצחונו של פרנסואה פיון כמועמד לנשיאות צרפת של מחנה המרכז־ימין, שנחשב בעל הסיכוי הגבוה ביותר לזכות בבחירות לנשיאות באביב.

פיון הוא אוהד של פוטין שקורא להסרת הסנקציות מעל רוסיה. הוא פוליטיקאי שקול ושמרן שלא מעוניין לטלטל את הסירה האירופית, אבל בהתאם לפופוליזם הרווח הוא מבטיח לקצץ בהגירה, לקדם ערכים שמרניים ולהילחם בטרור. האם הציבור הצרפתי השתנה, והוא מעוניין במדיניות נוקשה יותר והפגנת כוח מהסוג שפוטין מייצג?

הפיגועים שהתרחשו בפריז ב-13 בנובמבר 2015 היו נקודת מפנה בדעת הקהל בצרפת, טוען מייקל דוראן, מומחה בפוליטיקה בינלאומית במזרח התיכון ויועץ ממשל לשעבר. "עוד לפני הפיגועים ניכר בדעת הקהל האירופית זרם התולה עיניים בפוטין כשותף הנחוץ להבאת יציבות לסוריה — ומתוך כך לבלימת זרם המהגרים משם. אחרי פיגועי פריז החל הזרם הזה להיות מורגש גם בדיפלומטיה הגבוהה", כתב דוראן במאמר שתורגם באתר "מידה".

פוטין והכלב
Alexei Druzhinin/אי־פי

בשבוע שלאחר הפיגועים, בוועידת ה–G20 באנטליה, "פגישה עם נשיא רוסיה היתה אחת ההצגות החמות בעיר, שכן מנהיגי המערב נאלצו להודות שהדרך לשלום בסוריה מוכרחה לעבור במוסקווה", ציטט דוראן את "פייננשל טיימס". "זה היה מפנה מהדהד", כתב. "רק שנה קודם לכן, בוועידת ה–G20 בבריסביין שבאוסטרליה, היה הרודן הרוסי אישיות בלתי רצויה...איזה הבדל יוצרת שנה אחת — והתערבות צבאית גדולה".

הקואליציה החדשה של פוטין באירופה לא כוללת רק את צרפת (פוטין ירוויח גם במקרה שמארין לה פן תנצח). נכללים בה גם נשיא בולגריה הנבחר רומן ראדב, שהתבטא בזכות הסרת הסנקציות מעל רוסיה וחידוש היחסים עם הקרמלין; הנשיא הנבחר של מולדובה איגור דודון, שהביס את המועמד המזוהה עם האיחוד האירופי; ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן, שמקדם קשרים עסקיים ענפים עם מוסקווה; וראש ממשלת יוון אלכסיס ציפראס, שכינה את רוסיה "בעלת הברית החשובה ביותר של יוון".במונטנגרו מתנהל מאבק בין הממשלה, הפועלת לצרף את המדינה לנאט"ו, לבין מפלגת "החזית הדמוקרטית" המתנגדת לכך, וזוכה לתמיכתה של מוסקווה. מונטנגרו טענה באחרונה כי הצליחה למנוע ניסיון הפיכה ביום הבחירות בנובמבר — שנערך ביוזמת רוסיה.

ניתוח של "ניו יורק טיימס" גורס כי מנהיגים מערב־אירופאים מוצאים את עצמם במלחמה בעלת שתי חזיתות: החזית המזרחית נגד רוסיה היא ניסיון לשמור על מאזן הכוחות האירופי, כפי שנקבע ופחות או יותר נשמר בחצי המאה שעברה, מאז מלחמת העולם השנייה; החזית הדרומית — זו המתמודדת עם הטרור ועם ההגירה ליבשת, נתפשת כחשובה יותר, במיוחד על ידי הבוחרים מהימין. האיומים שלהם להקים ממשלות ימין קיצוניות שיפרקו את האיחוד לחלוטין נהפכים ליותר ויותר מהימנים. המוסדות הפוליטיים האירופיים, הערים להלך הרוח הציבורי, עלולים להרגיש שהם צריכים לוותר על החזית המזרחית כדי להתמקד בדרומית. מאזן הכוחות של אירופה נע במהירות לכיוון מזרח, ומושך מדינות כמו צרפת יחד אתו.

"הגל הפופוליסטי" שהציף את הדמוקרטיות במערב - כל אחת מסיבותיה שלה, תוך שהמשותף לכולן היה מיאוס ואכזבה מהמצב הקיים — שיחק לידיו. מי שמיצב את עצמו כאלטרנטיבה לליברליזם המערבי הצליח מעל למשוער

Alexei Druzhinin/אי־פי

אז לאן מובילה המגמה הזו? בעניין הסנקציות, שנועדו להביא לסוף המלחמה באוקראינה, הדעות באיחוד האירופי חלוקות: פולין והמדינות הבלטיות תומכות ברובן בהשארת הסנקציות, לעומת מדינות כמו איטליה והונגריה שתומכות בהסרתן. קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל היתה עד כה אשת המפתח שדאגה שנקיטת הסנקציות יימשכו. "מרקל לא יכולה לעשות את זה לבדה", אמר ל"ניו יורק טיימס" ג'יימס גולדגייר, מהאוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון. "אבל ברגע שמדינה אחת תפרוש מהחזית המאוחדת מול רוסיה, כל מדינה אירופית תפנה לסגור עסקה משלה מול רוסיה".

המשמעות עלולה להיות ויתור על הסנקציות, או גישה סבלנית יותר כלפי ההשפעה הגוברת של רוסיה במזרח אירופה או בסוריה. קשה לנבא לאן מובילה המגמה הזאת — לא משום שהיא מוטלת בספק, אלא משום שהיא טומנת שינויים קיצוניים בסדר האירופי, שטווח ההשלכות שלהם הוא עצום.

לדברי גולדגייר, הדאגה המיידית שלו נתונה למדינות שהשתייכו בעבר לגוש הסובייטי, שאינן חברות האיחוד האירופי או נאט"ו, וכנראה יהיו הראשונות לסבול מהתרחבות ההשפעה הרוסית: "עבור אזרחי אוקראינה, מולדובה וגיאורגיה, המגמה הזו טרגית למדי".

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות