הרגע שבו הדמוקרטיה האמריקאית תהיה בסכנה - מגזין שנתי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרגע שבו הדמוקרטיה האמריקאית תהיה בסכנה

תוך שנים ספורות יתברר שטראמפ לא יממש את הבטחתו לשפר את חייהם הכלכליים של העובדים שהשליכו את יהבם עליו ■ בנקודה זו הוא ינסה לעורר עוד יותר זעם לאומני־נוצרי־לבן כדי לשמר את נאמנותו של בסיס האוהדים של מעמד העובדים

תגובות

ביום השני לאחר הבחירות לנשיאות בארה"ב, דווח על עשרות מקרי תקיפה שבהם נערים אחזו באיבר המין של נערות בבתי ספר ומגרשי משחקים. נער אחד, שאחז במפשעתה של ילדה בת 10, הסביר למורתו: "אם לנשיא מותר, גם אני יכול". כאב לילדה בת 10, מעשים כאלה בדרך כלל דוחפים אותי לרשום את בתי ללימודי אמנויות לחימה, או לרצון לבעוט בכמה ילדים בכיתה ה', לא לכתיבת פרשנויות לעיתונים.

מאז אותו יום היו מאות מקרים שבהם תומכי טראמפ העליבו, השפילו, איימו או תקפו פיזית אנשים מהקבוצה שלנו, "החנונים" — שחורים, היספנים, גייז ולסביות, מהגרים, מוסלמים ואפילו יהודים מפעם לפעם.

גזענות אינה זרה לארה"ב, אולם זו נהפכה לפתוחה ובוטה בדרך שלא נראתה כמותה זה דורות. עיתונאי גיי הוכה עד זוב דם על ידי תומכי טראמפ שתויים שצעקו, "יש לנו נשיא חדש, הומואים מזדיינים!"; ילדים לבנים בבית ספר בסנט לואיס צעקו לחבריהם השחורים לכיתה לשבת בחלק האחורי של האוטובוס; גבר לבן עצר אשה לטינית ואמר לה "אני לא יכול לחכות שטראמפ יורה לנו לאנוס אתכם ולשלוח אתכם בחזרה הביתה"; טראמפיסט אחר התנפל על אשה מוסלמית מאחור, תלש את החיג'אב שלה וחנק אותה בעזרתו — מעשה שהוביל אמהות מוסלמיות להתחנן בפני בנותיהן שלא לצאת עם כיסוי ראש בפומבי; וכאן באורגון, תומך טראמפ ניאו־נאצי נהג הלוך וחזור במשאית שמתנוססים עליה צלבי קרס עצומים והסיסמה "שקרי יהודים נחשבים" (פראפראזה על "חיי שחורים נחשבים").

בלתי־אפשרי לדעת עד היכן זה יגיע. מחנה הנבלות אינו גדול במספריו. אולם כמו בריונים בכל מקום, הוא ניזון משתיקה והפחדה. ככל שיעבור יותר זמן מבלי שייקרא עליו תיגר, יותר אנשים יצדדו בבריונים מחשש שייהפכו לקורבנותיהם. אני לא מנסה להפריז בחומרת המצב — אפילו כמה אלפי תקריות במדינה של 320 מיליון הוא מספר זניח, אולם עבור אלה שמסתכלים עתה ימינה ושמאלה לפני שהם יוצאים לרחוב, הפחד רציונלי. עבור מי שנמצא בצד הפגיע של המתרס, איני מעוניין להושיט יד לשלום לבוחרי טראמפ, אלא להקים מולם חומות. זה הזמן לחשוב על התארגנות של מתנדבים שיפטרלו מחוץ למסגדים, מועדוני גייז, מרכזים קהילתיים למהגרים ומרכזי קניות בעיר — הגיעה העת לכבוש את המרחב הציבורי, לעמוד בפני הבריונים ולהפוך את החיים היום־יומיים לבטוחים עבור כולנו. אבל זה לא הכל.

כמעט 60 מיליון איש הצביעו לטראמפ. רבים מהם הונעו לכך מסיבות מובנות וראויות לכבוד. בסופו של דבר, אין דרך להבין את תוצאות הבחירות בלי לחשוב על הנסיגה הממושכת של מעמד העובדים בארה"ב. תור הזהב שלנו — אמצע המאה ה–20 — התאפשר בזכות איגודים חזקים ושירותים ציבוריים טובים. כשאלה התפרקו, החיים נהיו קשים יותר. ב–50 השנים האחרונות, הנתח של ההכנסה הלאומית שלקחו העובדים — בניגוד למשקיעים — הצטמק באופן עקבי; ב–2010 ירד נתח ההכנסות של העובדים לרמה הנמוכה אי־פעם.

חלום המעמד הבינוני — לא של התעשרות, אלא של ביטחון, לספק פרנסה בכבוד לילדים ללא פחד מזיקנה מנוולת — יצא מהישג ידם של הרוב. גברים בפרט נפגעו קשות. מאז 1979, השכר הריאלי של 60% מהגברים ירד, כך ש–70 מיליון גברים עובדים עתה תמורת שכר נמוך משל אבותיהם או סביהם. שלא במפתיע, הניסיון הזה יצר חרדה וזעם המוניים, ופוליטיקה נפיצה. מיליונים חשים שנגזלו מהם מחייתם וכבודם העצמי.

מפגין נגד טראמפ
Walt Mancini/אי־פי

הבעיות האלה אינן תוצאה של כוחות טבע בלתי נשלטים, אלא של החלטות פוליטיות שקיבלו שתי המפלגות ששלטו בארה"ב בדורות האחרונים. המתקפה על האיגודים, הקפאת שכר המינימום, קיצוץ מסים לעשירים, שהביא לקיצוצים דרסטיים בחינוך, בתחבורה ובבריאות, הסכמי סחר שעודדו מעבר משרות לשווקים בעלי כוח אדם זול, מתן רשיון לבנקים להפריט את הפנסיות ולרמות בעלי בתים — כל הצעדים האלה נעשו בכוונה.

בסופו של דבר, בני אדם אינם טיפשים. עובדי המפעלים שהצביעו עבור טראמפ כי חשבו שיבטל את הסכם הסחר הטרנס־פסיפי צדקו. כורי פחם שהאמינו שהפתרון שמציעים בוגרי אוניברסיטאות להתחממות הגלובלית יחסל את מקור מחייתם לנצח — ללא פיצוי וללא תוכנית חלופית — הכירו במציאות.

אך האמת היא שהמפלגה הרפובליקאית אחראית לרוב הנזק שנגרם לרמת החיים ולזכויותיהם של העובדים בארה"ב. בניגוד לחבריו למפלגה, טראמפ לפחות הציע תמיכה רטורית עבור הנרמסים, בעוד קלינטון לא סיפקה חזון כלכלי אמין כלשהו. הסיסמה של קלינטון, "חזקים ביחד", סימנה התעקשות ברורה וקריטית על שוויון גזעי ומגדרי, אולם לא היתה לה תוכנית רצינית שהסבירה כיצד בכוונתה לתקן את ההרס שממנו סבלו משפחות מעמד העובדים.

הסיסמה "חזקים ביחד", יכולה, במקרה הגרוע ביותר, להיתפש כביטוי למדיניות של גיוון ניאו־ליברלי, שמאפשרת לעושר של ארה"ב להישאר בידי העשירים ביותר, כל עוד חצי מהם הן נשים ושמינית הם שחורים. בשל כך מצוקתם של הלבנים בני מעמד העובדים היתה האתגר הגדול ביותר של קלינטון. אין דרך לפתור את הבעיה הזאת מבלי להתעמת עם פערי המעמדות, וקלינטון כשלה בכך.

עבור השמאל, היציאה מהפלונטר חייבת לכלול לא רק את בנייתה מחדש של המפלגה הדמוקרטית בדמותו של ברני סנדרס, אלא גם הושטת יד לבוחרי טראמפ. זה נכון בפרט עבור תנועת העובדים האמריקאית, שבה אני פועל, ושליש מחבריה הם מצביעי המפלגה הרפובליקאית. קל לנו להאשים את הלבנים הזועמים בגזענות, אך עלינו להפריך את הקשר הזה. האמת היא שאף אחד לא יודע כמה מתומכי טראמפ הם גזענים קשים וכמה מהם היו עשויים להצביע לסנדרס. הדרך היחידה לדעת זאת ולמצוא את המכנה המשותף לסדר יום משותף היא לדבר אתם.

תוך שנים ספורות יתברר שטראמפ לא יממש את הבטחתו לשפר את חייהם הכלכליים של העובדים שהשליכו את יהבם עליו. בנקודה זו הוא ינסה לעורר עוד יותר זעם לאומני־נוצרי־לבן כדי לשמר את נאמנותו של בסיס האוהדים שלו, ואז הדברים עלולים ליהפך למסוכנים יותר — לדמוקרטיה ולכולנו. זאת תהיה הנקודה שבה השמאל יהיה חייב לבנות ארגון משותף עם תומכי טראמפ שמטרותיהם ראויות לכבוד.

בזמן שאנו בונים חומות להגן על אנשינו, עלינו לבנות גם גשרים שיגיעו לחלקים הקריטיים במחנה של טראמפ. לא נסתפק בהכרזות הנאצלות שאנשים מעלים לפייסבוק, אלא בעבודה אטית ומלוכלכת שתהיה הנתיב שלנו ליציאה מהסיוט הזה.

גורדון לייפר הוא פרופסור במרכז לחינוך ומחקר בנושאי עבודה באוניברסיטת אורגון, ולשעבר יועץ בכיר למדיניות עבור הקונגרס. כמו כן, הוא חבר במכללה החברתית כלכלית, ומרצה השנה באוניברסיטת חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#