החזון הג'פרסוני של טראמפ - מגזין שנתי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

החזון הג'פרסוני של טראמפ

יש סדק גדל בין החיים האורבניים לחיים הכפריים בארה"ב, וטראמפ זכה בצד הכפרי - אבל בקושי ■ הצד האורבני הוא ברובו בעל השכלה גבוהה, ואנשיו נחשפים לתרבויות מרובות ■ בניגוד להם, הצד הכפרי לא בוטח באנשים מתרבויות, דתות וגזעים אחרים

תגובות
תומך של טראמפ
SANDY HUFFAKER/רויטרס

בזמן החגים בארה"ב ממשיכות משפחות רבות להתווכח בלהט על תוצאות הבחירות לנשיאות, שהיו מהמְפלגות והמרות ביותר בתולדותינו. כמו משפחות רבות, אנחנו נחלקים בדיוק באמצע — חצי מאתנו תומכים בהילרי קלינטון וחצי בדונלד טראמפ. הבחירות הן נושא רגיש, כי הן העלו נושאים שנוגעים בלב משמעות הקיום האמריקאי. האם אנחנו אופטימים ומסוגלים להתמודד עם העתיד בביטחון? או, שמא כאומה של מהגרים, אנו חוששים מאנשים שנראים שונה מאתנו, עד כדי כך שנרגיש שהגיע הזמן להפציץ את הגשרים ולהתנתק מהעולם? האם ארה"ב חזקה יותר כשהיא ביחסים קרובים עם שותפות הסחר שלה, ומסייעת להגדיר את הסדר העולמי? או אולי הגיע הזמן להתנתק מהעולם ולהתמקד בעצמנו ובמשפחותינו?

הנושאים שעלו בבחירות מזכירים לי את אלה שעמם נאבק נשיאה השלישי של ארה"ב, תומס ג'פרסון, בראשית המאה ה–19. ג'פרסון היה בעל חזון אגררי של הדמוקרטיה האמריקאית, שבה כל אמריקאי (שהוא גבר לבן) היה בעל חווה שמוקפת בגדר חזקה. כל חוואי יכול היה להתעלם ממה שקורה מחוץ לגדר ולהתרכז בפרנסת משפחתו בשלום, הרמוניה ובביטחון פיזי. מי שעבד קשה היה נהנה מהצלחה בזכות עצמו, ללא התערבות המדינה. בדרכים רבות, זאת ארה"ב שטראמפ הבטיח לבנות מחדש. קבוצות של מהגרים לא יורשו להיכנס אליה, ומיליוני מהגרים לא חוקיים היספנים אולי יגורשו. כמו כן, המדיניות תתמקד באופן בולט בביטחון הפנים, אפילו על חשבון חירויות אזרח.

כולנו יודעים שטראמפ ביצע הלכה למעשה השתלטות עוינת על המפלגה הרפובליקאית. יש בקע הולך וגדל בין החיים האורבניים לחיים הכפריים בארה"ב, וטראמפ זכה בצד הכפרי — אבל בקושי רב. הצד האורבני הוא ברובו בעל השכלה גבוהה, ואנשיו שנפגשים עם תרבויות מרובות במקום העבודה, הלימודים ובפעילויות החברתיות. מדובר באנשים שחשים ביטחון בכישורי העבודה שלהם. בניגוד לכך, הצד הכפרי — שבו גדלתי — אינו בעל השכלה אוניברסיטאית, הוא חושש מירידה בערך כישוריו, ולא בוטח באנשים מתרבויות, דתות וגזעים אחרים. הקבוצה הזאת מבוגרת יותר, ומורכבת מאנשים שהיו בנעוריהם בצופים, בפיקניקים של הכנסייה ובהצגות בית ספר, והיו מוקפים בעיקר באנשים שנראו כמותם. הם מרגישים שמשהו בסיסי בתרבות שלהם הולך לאיבוד.

אחד מגורמי המשיכה של טראמפ הוא יכולתו לנגן על רגשות של פחד לגבי אובדן הביטחון הזה. אני מאמין שההתקפה האפקטיבית ביותר של טראמפ על קלינטון היתה טענתו כי אילו תיבחר, חצי מיליון פליטים סורים "יזרמו לארצנו" ועמם טרוריסטים של דאעש שזוממים להרוג אמריקאים. קלינטון מעולם לא הפריכה בהצלחה את הטיעון הזה.

כל הגורמים האלה נתנו לאוכלוסיה הכפרית תחושה כי מתרחש שינוי שאין להם יכולת לעצור אותו. התשוקה לחזור לזמנים פשוטים יותר הפכה את הסיסמה של קמפיין טראמפ, "להשיב את אמריקה לגדולתה", למהדהדת במיוחד עבורם.

תוצאות הבחירות ראויות לניתוח. יש 3,100 מחוזות בארה"ב. קלינטון זכתה ב–88 מ–100 המחוזות הגדולים לפי אוכלוסיה — זהו קול הבוחרים העירוניים. היא זכתה בסך הכל בפחות מ–500 מחוזות, שמניבים 64% מהתמ"ג של ארה"ב, כאשר יותר מ–2,600 המחוזות שבהם זכה טראמפ מפיקים רק 36% ממנו. קלינטון זכתה בקולות הכלכלה המודרנית, באנשים שמייצרים דברים. בגלל שיטת האלקטורים האמריקאית, המדינות הכפריות, שאוכלוסייתן לרוב קטנה יותר, מחזיקות בחלק גדול באופן לא פרופרציונלי של ההצבעה. זו הסיבה שטראמפ ניצח אף שקלינטון קיבלה 2 מיליון יותר קולות ממנו.

מפגינה למעו טראמפ
SANDY HUFFAKER/רויטרס

האם טראמפ יצליח לשחזר דמוקרטיה ג'פרסונית המתבוננת פנימה? התשובה היא שלילית. כפי שאידיאל ארה"ב של ג'פרסון נשחק לבסוף במאה ה–19, בגלל המעבר מחקלאות לתעשייה, כך החזון של טראמפ לא יעמוד בפני הכוחות הכלכליים הבלתי ניתנים לעצירה של זמננו. חלק גדול מגורם המשיכה של טראמפ בעיני תומכיו הוא הבטחתנו לשפר חומרית את חייהם באמצעות החזרת משרות תעשייה וכריית פחם. הוא הבטיח שבאמצעות משא ומתן מחודש על עסקות סחר והפחתת הרגולציה על איכות הסביבה, המשרות יחזרו וחייהם ישתפרו.

אולם הכוחות הכלכליים עצומים כל כך והכלכלה המודרנית דורשת קשרי גומלין מורכבים בין קבוצות של אנשים. הכוחות האלה ינצחו את הרטוריקה שלו. משרות ייצור בארה"ב הופחתו בעיקר בגלל שיפורים טכנולוגיים, לא בגלל הסכמי סחר גרועים. משרות כריית פחם נעלמו בגלל טכנולוגיית הפראקינג — שבירה הידראולית שמאפשרת שאיבת נפט וגז טבעי מסלעים, שמחליף פחם בהצלחה. טראמפ לא יכול לבטל את חוקי הכלכלה.

החשש האמיתי הוא שאחרי שנה או שנתיים, תומכי טראמפ יתחילו להבין שמשרות הכרייה והייצור לא חוזרות, והם יתפכחו. מה יעשה אז טראמפ בתגובה? האם ייתכן שהוא יסלים את עמדותיו הלאומניות, ויחס הסביבה לשחורים, היספנים, אסיאתים ולא־לבנים אחרים ידרדר עוד יותר? לא נדרש דמיון מופלג כדי לחזות אי־שקט חברתי וחיכוך גדל והולך בין קבוצות מיעוט לכוחות הביטחון והמשטרה. העובדה שטראמפ כבר מאייש את תפקידי המשפט והמודיעין שבצוותו בלאומנים קיצוניים מעוררת דאגה.

אולם הכל עדיין פתוח. מה שנראה כמו ממשל רפובליקאי מאוחד (בית נבחרים, סנאט ובית לבן) עלול לסבול מבקיעים. זכרו שהדמוקרטים שולטים ב–48 מ–100 המושבים בסנאט והם יציבו חזית אחידה מול טראמפ ברוב הנושאים. גם כמה רפובליקאים שאינם שותפים לחזון של טראמפ לארה"ב עשויים להילחם בו בנושאים של מדיניות שנויה במחלוקת שייראו להם קיצוניים מדי (כמו ריגול מוגבר אחר האזרחים או עינויים של שבויים). שימו לב לסנאטורים רפובליקאים כמו ג'ון מקיין, לינדסי גרהם וסוזן קולינס. הפעילות שלהם בחודשים הבאים עשויה להכריע עד כמה טראמפ יוכל להניע את ארה"ב לכיוון ג'פרסוני.

בינתיים, חשבו עלי ועל גיסי שמגיע מהדרום הכפרי בשולחן ארוחת החג. אני בטוח שנתווכח על מדיניות ההגירה, אבל אני מבטיח לתרום את חלקי כדי לגשר על הפער העירוני־כפרי, ולנסות להבין טוב יותר את זווית הראייה שלו.

ד"ר רוברט וסקוט הוא נשיא חברת הייעוץ הכלכלית קיברידג' ריסרץ' בוושינגטון. הוא היה הכלכלן הראשי במועצת היועצים הכלכליים של ממשל קלינטון במשך ארבע שנים, ועוזר מיוחד לנשיא למדיניות כלכלית. בנוסף, הוא היה כלכלן בקרן המטבע הבינ"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#