פנחס ספיר - השר שהחזיר לרוטשילד צ'ק - מגזין שנתי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
עיצבו את הכלכלה

פנחס ספיר - השר שהחזיר לרוטשילד צ'ק

תגובות

פנחס ספיר היה האדם הנכון, עם האנרגיות הנכונות, בזמן הנכון ובמקום הנכון. הוא זכור כמי שבנה את התעשייה הישראלית כמעט מאפס, הצליח לגייס משקיעים זרים לפיתוח הכלכלה הישראלית וקידם בניית מוסדות להשכלה גבוהה. כל זאת ללא הכשרה פורמלית, מלבד שנתיים שבהן חבש את ספסלי בית הספר לרבנים בוורשה. במקביל הוא זכור כאחד האנשים החזקים במפא"י, שנמנה עם מקורביה של ראש הממשלה גולדה מאיר. בזיכרון העממי הוא נחרת כאדם פשוט הליכות, בלתי אמצעי ומעשי מאוד, שהתרוצץ בחליפות כהות בשמש הישראלית הקופחת והתעקש לרדת לפרטים הקטנים בכל עניין.

ספיר מונה לשר המסחר והתעשייה השביעי של מדינת ישראל בנובמבר 1955, אחרי שבשש שנותיה הראשונות של המדינה התחלפו שרי המסחר והתעשייה כמעט מדי שנה. ספיר, לעומת זאת, כיהן בתפקיד כעשר שנים ברציפות, עד מאי 1965. ב-1963 מונה גם לתפקיד שר האוצר, במקומו של לוי אשכול שנהפך לראש הממשלה, וכיהן בתפקיד עד 1974, עם שנת הפסקה אחת בלבד. אחרי שפרש ממשרד האוצר כיהן ספיר כיו"ר הסוכנות היהודית, עד למותו מהתקף לב באוגוסט 1975.

ספיר נחשב לסוציאליסט, אך לא תמך במדינת הרווחה במשמעותה האוניברסלית. ד"ר יצחק גרינברג מהמכללה האקדמית בית ברל, שפירסם באחרונה ביוגרפיה כלכלית-פוליטית של ספיר בהוצאת רסלינג, טוען כי "הוא לא חשב שכולם צריכים לקבל אותו הדבר, אלא שצריך לתמוך לפי הצורך. הוא תמך במתן סובסידיה לנצרך ולא למצרך: מי שאין לו, מקבל את הסובסידיה באופן ישיר. הוא לא הצליח ליישם את זה, ובישראל נתנו סובסידיה למצרך. הוא התנגד גם לחוק חינוך חינם בתיכון, וחשב ששכר הלימוד צריך להיות מדורג. הוא טען שביטול שכר הלימוד בתיכון הוא צעד כלכלי וחברתי לא פרוגרסיבי, שגלומה בו העמקת פערים ולא סגירתם, ושזו גם מעמסה לא סבירה על התקציב".

ספיר תמך בצמצום פערים כלכליים וחברתיים ובקידום האוכלוסיות החלשות בשלוש דרכים: פיתוח מערכת החינוך והנגשת ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות החלשות, יצירת מקומות תעסוקה באמצעות עידוד מיזמים כלכליים, ומתן פתרונות בתחום הדיור.

כדי לפתח את ההשכלה הגבוהה הוא תמך בהקמת אוניברסיטת בן גוריון ואוניברסיטת תל אביב. גרינברג מספר שכשסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב ומנכ"ל האוניברסיטה פנו אל ספיר ואמרו לו שקיים מחסור במשאבים להקמת האוניברסיטה, הוא יעץ להם להיכנס לחובות. ב-1972, בעקבות הפיתוח המואץ של האוניברסיטה, היא נקלעה למצב כספי דחוק, וספיר נחלץ לעזרה. בכך רואה גרינברג ביטוי לתפישתו המרחיבה של ספיר - הוא חשב שגם כשאין כסף, צריך להמשיך ולפתח. בתקופתו האקדמיה התפתחה במהירות: מ-22 אלף סטודנטים שלמדו באוניברסיטאות ב-1966 ל-51 אלף ב-1976. במקביל גייס ספיר כספים להקמת בתי ספר מקיפים בעיירות הפיתוח ובשכונות.

איור: אילה טל

ספיר התנגד למתן דמי אבטלה, ותחת זאת ניסה ליצור כמה שיותר מקומות תעסוקה. כשר המסחר והתעשייה עסק בהקמת מפעלי טקסטיל, בעיקר בעיירות הפיתוח, בסיוע הון שהצליח לגייס ממשקיעים מחו"ל. בדיעבד, הבחירה שלו לפתח דווקא את ענף הטקסטיל זכתה לביקורת נוקבת, משום שהתעשייה הזו התפוררה כעבור כשני עשורים.

גרינברג טוען כי הבחירה היתה מודעת, והתאימה לתקופה ולאוכלוסיית העולים החדשים, שאת בעיית התעסוקה שלהם נועדו המפעלים לפתור. "במגבלות המשאבים והזמן הדחוק שעמדו לרשות המדינה, הטקסטיל נתפש כענף המתאים ביותר. ספיר עצמו הבין שהטקסטיל לא יוכל לשמש כבסיס לתעשייה מתקדמת לאורך שנים, ולכן החל לקדם גם פטרוכימיה ואלקטרוניקה, תעשיות עתירות הון ובעלות טכנולוגיה מתקדמת". מתוך הניסיון לפתח את הענף במהירות, ספיר לא תמיד הקפיד על שיקולים כלכליים רציונליים, והיה מוכן גם לקחת סיכונים. לכן גייס לעתים כיזמים גם אנשים מפוקפקים.

מכיוון שספיר ראה את מדינת ישראל כפרויקט משותף של אזרחי ישראל ושל העם היהודי בתפוצות, הוא פנה אל היהודים בעלי הממון בקלות יחסית והרשה לעצמו לדרוש מהם, לעתים בדרכים בוטות למדי, לתרום לבתי חולים בישראל או להשקיע מכספם בפיתוח התעשייה. כך, למשל, אחרי שפרצה מלחמת יום הכיפורים, קיבל מהברון רוטשילד תרומה בסך 200 אלף דולר. ספיר הורה להחזיר את הצ'ק לברון, ואמר שזה נראה לו כגמילות חסד מעליבה. הוא חשש שהתרומה הנמוכה תיצור תקדים. בסופו של דבר הגדיל רוטשילד את תרומתו ל-2 מיליון דולר. גם כאן לא נחסכה הביקורת מספיר: היו שכינו בלעג את מפעל גיוס הכספים שלו "קרן ספיר", וחששו כי הוא יוצר זיקה הדוקה מדי בין הון לשלטון ומחויבות לבעלי ההון.

ספיר לא נכנע, והמשיך לעודד את השקעות ההון הפרטיות, לצד עידוד משק העובדים. גרינברג מסביר כי ספיר דגל למעשה במשק פלורליסטי, שיורכב מהשקעות פרטיות, ממפעלים הסתדרותיים ורק בלית ברירה גם מהתערבות ממשלתית. מבחינתו, העיקר היה לבנות את המשק. "כשביבי אומר 'אני לא רוצה לחזור לימי ספיר במובן של משק ממשלתי', זה אומר שהוא לא מכיר את ההיסטוריה. כשהקימו מפעלים מטעם הממשלה זה היה רק מחוסר ברירה, כשלא נמצא לכך הון פרטי".

חיים בן שחר, פרופ' אמריטוס לכלכלה ולשעבר נשיא אוניברסיטת תל אביב, אמר כי בתקופה שבה כיהן ספיר כשר, עד למלחמת יום הכיפורים, שיעור הצמיחה של התוצר הלאומי הריאלי בישראל, מבלי להביא בחשבון את האינפלציה, היה מהגבוהים בעולם - כ-9% לשנה. התוצר לנפש גדל בכ-5% לשנה. באותה התקופה, שתי המדינות היחידות שנהנו מצמיחה דומה היו יפן וגרמניה, וכך היתה ישראל לאחת משלוש המדינות בעלות הצמיחה המהירה ביותר בעולם.

בתחום השיכון תמך ספיר בבנייה ציבורית, והיקפה בראשית שנות ה-70, תחת שלטונו במשרד האוצר, היה עצום. ב-1972 היה היקף התחלות הבנייה הציבורית למגורים כ-24,600 יחידות דיור, וב-1973 - כ-23,300.

גרינברג מדגיש כי על אף שספיר לא היה בעד מדינת רווחה כפי שתפשו אותה שאר מנהיגי מפא"י, הוא הלך עם הזרם, שהביא למהלכים כמו חוק ביטוח אבטלה וחינוך חינם. "הוא היה שר אוצר, ואם היה מתעקש הוא יכול היה לבלום את החוקים האלה. אבל היתה הפרדה בין ההשקפות שלו לבין ההתנהגות. הוא הבין את הלך הרוחות מבחינה פוליטית".

מה היו הטעויות שלו?

"בגדול, הדרך שספיר הוביל היתה נכונה. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שלהתנתקות משיקולים עסקיים היתה השפעה שלילית על התעשייה, שהובילה לפיתוח דפוסי התנהגות קלוקלים. היו מפעלים שהתרגלו לקבל עזרה, לכן הם לא התייעלו ולא התחדשו. הם ידעו שתמיד יהיה מי שיחלץ אותם. ספיר ניסה לחזק את החלשים בדרכו שלו, על פי גישה שלא בדיוק תאמה את מדינת הרווחה האוניברסלית. האם זו היתה טעות? לנוכח הקשיים של מדינת הרווחה בעולם המערבי כיום, אולי הוא דווקא צדק".

האם הוא היה שר האוצר החשוב ביותר שהיה כאן?

"ספיר ואשכול היו שרי האוצר החשובים ביותר. היה להם מעמד ייחודי כמו שלא היה לאף שר אוצר אחריהם. לספיר היה מעמד עצום אצל גולדה, הוא היה למעשה ראש ממשלה כלכלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#