יווני, איטלקי וספרדי חגגו בלי חשבון; מי ישלם? - מגזין שנתי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ה-PIIGS

יווני, איטלקי וספרדי חגגו בלי חשבון; מי ישלם?

במשך שנים התקנאו רבים במערכות הרווחה של מדינות כמו ספרד, איטליה ואיסלנד, שהעניקו הטבות מפליגות לתושביהן. הן רק לא הביאו בחשבון שאת ההטבות צריך גם לממן

5תגובות

הכינוי המעליב PIGS - ראשי התיבות של פורטוגל, איטליה, יוון וספרד - נולד רק בדצמבר 2009, אז עשה משבר החובות באירופה את צעדיו הראשונים. אבל כלכלות הפריפריה של אירופה היו שנואות על חברותיהן לגוש היורו זמן רב לפני שנכנסו למערבולת החובות והצנע שממנה אין להן סיכוי להשתחרר. עוד לפני שקראו להן "חזירים", היה לאירופאים כינוי מבזה אחר שבו השתמשו כדי לתאר את הכלכלות הים-תיכוניות, שבמקום לחסוך ביזבזו, במקום לקצץ צברו חובות, ובמקום להתייעל הסתמכו על בועות נדל"ן ועל התיירים שהגיעו לחופיהן. "קלאב מד", כך קראו להן.

במשך שנים נהנו תושביהן של מדינות ה-PIGS, שאליהן הצטרפה מאוחר יותר גם ה-I של אירלנד, מחופשה ממושכת. הבטן-גב של הכלכלות הים-תיכוניות התבטא בהטבות מפליגות, במשכורות 13 ו-14 לעובדי המדינה, בחופשות ארוכות בתשלום, בהעלאות שכר אוטומטיות מדי שנה, בפרישה מוקדמת, באינספור הגנות מפני פיטורים ובדמי אבטלה גבוהים.

אותן מדינות ניסו בסך הכל להיטיב עם האזרחים. חלקן רצו לפצות אותם על שנים ארוכות של חיים במשטר דיקטטורי, חלקן חיו במצב תמידי של כלכלת בחירות. אם ממניעים אידיאולוגיים ואם מתוך רצון של פוליטיקאים להישאר בשלטון, מה שבטוח הוא שהאזרחים נהנו. רבים ראו בהן אוטופיות סוציאליסטיות, וזה היה החטא הקדמון שהוביל לנפילתן: להטבות חברתיות, כך גילו, אין מקום בעולם תחרותי.

במקרה של ספרד, למשל, שוק העבודה - שנודע לשמצה בשל חוסר גמישותו - היה אחד הגורמים הבולטים שהובילו לנפילתה. מכיוון שפיטורי עובדים בעלי קביעות נחשבו למשימה בלתי אפשרית - עקב ההגנות החוקיות, האיגודים החזקים והתמיכה הבלתי מסויגת של בתי המשפט בעובדים - נוצר מצב שבו עלויות העבודה עלו כל כך, עד שספרד לא היתה יכולה להתחרות בכלכלות מזרח-אירופיות שהציעו כוח עבודה זול יותר. במקביל, מעסיקים שלא רצו להעסיק עובדים קבועים מחשש שלא יוכלו לפטר אותם יצרו מעמד חדש ונטול זכויות, שהורכב בעיקר מצעירים שעובדים לפי חוזים זמניים. המעמד הזה נהפך לשליש מכוח העבודה.

כמו מדינות רבות אחרות שנמצאות בימים אלה בתהליך קריסה מתקדם, את מערכת הרווחה הנדיבה שלהם מימנו הספרדים באמצעות שוק הנדל"ן הפורח, שבו היו תלויים כמעט לחלוטין. ספרד נהפכה לפלורידה של האירופאים, המקום שאליו קשישים גרמנים ובריטים באים להזדקן. הכלכלה צמחה בקצב מהיר, הכנסות הממשלה גדלו ב-20% מדי שנה וכולם היו שמחים - עד שהמודל קרס כשבועת הנדל"ן פקעה.

גם ביוון עלה השכר מהר בהרבה מהעלייה בפריון העבודה, והתוצאה היתה כלכלה לא תחרותית, שבקושי צמחה אך עדיין התעקשה להעניק לעובדיה את התנאים הטובים ביותר. מודל הרווחה הבזבזני של יוון העניק לעובדים תנאים מופלגים - משכורת 13 ו-14, פנסיות נדיבות, אפשרות לפרוש בגיל 50 והעלאות אוטומטיות בשכר, בנוסף לבונוסים לחגים ושלל הטבות אחרות - והתבסס על בועה. במקרה של יוון, הבועה היתה בועת האשראי שפרחה במדינה בשנים שלאחר הצטרפותה לגוש היורו.

הכלכלה היוונית לא ייצרה כמעט דבר, הסתמכה יותר מדי על המגזר הציבורי - שגדל ל-25% מכוח העבודה ול-40% מהתמ"ג - ועל התיירות, וכתוצאה מכך האזרחים והממשלה צברו חובות עצומים: החוב הממשלתי עלה ב-10% מהתמ"ג מדי שנה בממוצע, תוך שבמקביל נהפכה הכלכלה היוונית לפחות תחרותית. ובכל זאת, עד לתחילת המשבר, כולם אמרו ליוונים שהם בסדר. האג"ח הממשלתיות שלה אפילו זכו לדירוג AAA. וכשהאג"ח שלה מדורגות כמו אלה של גרמניה, קשה להאשים את היוונים על שלא הבינו שמשהו לא בסדר בכלכלה שלהם, ולא התכוננו ליום שבו החגיגה תסתיים.

רויטרס

היהירות הפילה את איסלנד

ב-1987 התרחש בכלכלה העולמית אירוע כה מופרך, שהיום הוא נשמע כמו תסריט של סרט מדע בדיוני. כבר אז הוא זכה לכינוי שנשמע כמו שם של סרט כזה: "ההתעלות" היה השם שהוענק לאותו אירוע שבו, למשך זמן קצר, עלתה הכלכלה האיטלקית בגודל התוצר שלה על הכלכלה הבריטית ונהפכה לכלכלה החמישית בגודלה בעולם. לסרט המדע הבדיוני הזה היה ב-1991 גם המשכון בשם "ההתעלות 2", כשאיטליה עקפה את כלכלת צרפת בדרכה ליהפך לכלכלת הרביעית בגודלה.

מאז אותם ימי זוהר דרכה הכלכלה האיטלקית במקום. הזנחה עצמית של שנים גרמה לה ליהפך לכלכלה שמנה, אטית ומסורבלת. הבריטים והצרפתים עקפו אותה שוב, בזמן שהיא ישבה על הספה, התפקעה מחובות וסבלה מהצמיחה האטית ביותר בעולם - 0.75% בממוצע ב-15 השנים האחרונות. שתי המדינות היחידות שצמחו לאט יותר היו האיטי וזימבבואה.

המפלה של איטליה, שכיום נמצאת על סף התקף לב, היתה במידה מסוימת תוצר של המורשת הסוציאליסטית שלה משנות ה-60 וה-70. ניצחונות חשובים של האיגודים המקצועיים באותן שנים העניקו לעובדים האיטלקים את אחת מהמערכות הנדיבות בעולם, עם הטבות יפות למובטלים, חופשות לידה ארוכות, העלאה אוטומטית בשכר מדי שנה, הגנות מפני פיטורים וחוקים אחרים שייקרו את עלות העבודה והפכו את איטליה לכלכלה לא תחרותית, שנהפכה למלה נרדפת לסטגנציה. הודות לרגולציה ההדוקה התפתחו גם שני מגזרי עובדים בעייתיים: העובדים הזמניים נטולי הזכויות, שבדומה לספרד נהפכו לחלק גדול משוק העבודה, ושוק העבודה השחורה שהתנפח ל-30% מהכלכלה, לעומת 20% בספרד.

אותו קיפאון כלכלי לא מנע מאיטליה לצבור חוב עצום של 120% מהתמ"ג. למעשה, את החוב שלה היא החלה לצבור כבר בשנות ה-70, אז עלו לראשונה הוצאות הממשלה על ההכנסות ממסים. החוב של איטליה עלה מ-50% מהתמ"ג ב-1971 ליותר מ-100% מהתמ"ג עד 1993. החובות שלה היו כה גבוהים, עד שהיא לא היתה יכולה להרשות לעצמה ליזום תוכנית תמריצים אחרי המשבר העולמי, והיתה לאחת המדינות הבודדות שלא עשו כן. הדבר הזה עלה לה ביוקר, שכן התמ"ג שלה התכווץ מאז ב-6.5%. כשמוסיפים לכך שחיתות נרחבת, אוכלוסיה מזדקנת ומיעוט בהשקעות, קל להבין מדוע איטליה היתה חשופה כל כך למשבר החובות האירופי.

איסלנד הקפואה והצפונית, לעומת זאת, לא נפלה בשל מערכת הרווחה הנדיבה שלה, שסיפקה ביטוח בריאות חינם, חינוך חינם מגן חובה ועד לסיום האוניברסיטה, פנסיה ואיכות חיים גבוהה - בדומה לשכנותיה הנורדיות. מה שהפיל את איסלנד, הקורבן הראשון של המשבר הפיננסי העולמי, היה היהירות. מעצמת הדיג לשעבר, עם אוכלוסיה זעירה של 300 אלף איש, נהפכה לאחת המדינות העשירות בעולם בחסות בועת האשראי, שעשתה אותה לאימפריה פיננסית, עם מערכת בנקאית שעלתה בגודלה בהרבה על התמ"ג הזעיר שלה. כשאותה מערכת בנקאית קרסה עם פריצתו של משבר האשראי, גם המודל הכלכלי-חברתי שהתבסס על אותה הבועה קרס, ותנאי החיים במדינה חזרו לאחור.

גם את יפן, כמו את ספרד, הפיל בסופו של דבר הנדל"ן. "הנס הכלכלי" היפני, כפי שכונתה תקופת הצמיחה האדירה של יפן אחרי מלחמת העולם השנייה, הגיע לקצו ב-1991, אז פקעה בועת הנכסים המפלצתית שפיתחה יפן בשנות ה-80. המדינה נכנסה ל"עשור האבוד" של 1991-2001, שנהפך כבר ל"עשורים אבודים", מאחר שהמדינה לא הצליחה להתאושש ממנו עד היום.

במשך שנים התבסס המודל הכלכלי היפני על שיתוף פעולה בין החברות, הבנקים והממשלה, ועל תעסוקה לכל החיים במפעליהן של החברות היפניות הגדולות. את ההכנסות שלהם חסכו היפנים באדיקות - כך חינכה אותם הממשלה לעשות, בכל מחיר. המודל זכה להצלחה כזאת, שיפן נהפכה לכלכלה השנייה בגודלה בעולם ונחשבה לאיום על ארה"ב, בדומה לסין כיום. ואז האשראי הוזל, הרגולציה התרופפה והיפנים החלו לבזבז. התוצאה היתה בועת נדל"ן ומניות מפלצתית, שקרסה לאחר שכלכלת יפן כבר לא היתה יכולה לתחזק את רמות המחירים הגבוהות, בין היתר בגלל הזדקנות האוכלוסיה. הצמיחה החלה להאט. מאז ניסתה יפן לבצע שינויים בכלכלתה כדי לחזור לפסגה, כולל ניסיונות מוגברים לשלב נשים בשוק העבודה, אך דבר לא עבד: יפן סובלת כעת מהחוב הגבוה בעולם המפותח, 220% מהתמ"ג, ומערכת הפנסיה שלה על סף קריסה. הצמיחה הכלכלית ממאנת לחזור וקובעי המדיניות אובדי עצות.

הסיבה היחידה שיפן לא קרסה (עדיין) לחלוטין כמו המדינות האירופיות היא משום שבניגוד אליהן, החוב העצום שלה מוחזק בתוך המשפחה. כלומר, הרוב המוחלט של מחזיקי האג"ח הממשלתיות שלה הן אזרחי יפן, ולהם יש אינטרס שהמדינה לא תקרוס.

קל להסתכל על כל אותם מודלים ולזלזל בהם, לשפוט אותם, וללעוג ליוונים ולאיטלקים העצלנים ולאיסלנדים שהיו מוכשרים יותר כדייגים מאשר כבנקאים. אך האם לארה"ב, שהמודל הכלכלי שלה בשנים האחרונות מתבסס על צבירה מתמשכת והרסנית של חובות, יש הצעה טובה יותר? ובימים אלה של קריסת גוש היורו, משברי חובות בכל מדינות המערב והאטה בשווקים המתעוררים, למי אין מודל שעלול להיכשל? במקרה של מדינות ה-PIIGS ושל איסלנד, הן עשו את מה שהיינו רוצים שהמדינה תעשה: הן דאגו לאזרחיהן. הבעיה היתה שהן לא חשבו כיצד כל הטוב הזה ימומן.

ארה"ב

אבטלה - 9%

חוב ביחס לתמ"ג - 98.9%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 1.97%

למרות המשבר הכלכלי, האבטלה ונטל החובות, המכירות ב"יום שישי השחור" - יום הקניות הגדול של השנה בארה"ב - עלו השנה ב-7% לעומת 2010

* נכון לאמצע דצמבר

ספרד

אבטלה - 22.6%

חוב ביחס לתמ"ג - 61%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 5.69%

אבטלת הצעירים בספרד היא הגבוהה בעולם: 50% מהצעירים במדינה כיום הם מובטלים

בריטניה

אבטלה - 8.3%

חוב ביחס לתמ"ג - 62.3%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 2.13%

52% מההכנסות של משפחות בבריטניה, או 10,604 ליש"ט בממוצע לשנה, מוצאות כיום על תשלומי הלוואות וכרטיסי אשראי

יוון

אבטלה - 16.3%

חוב ביחס לתמ"ג - 166%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 34.63%

רמת הפשיעה באתונה עלתה בחדות בעקבות משבר החובות במדינה: מספר הרציחות יותר מהוכפל מאז 2007, ומספר הפריצות לבתים עלה ביותר מ-25%

אירלנד

אבטלה - 14.3%

חוב ביחס לתמ"ג - 109%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 8.41%

שיעור ההתאבדויות באירלנד עלה ב-13% מאז שהחל המשבר הכלכלי במדינה ב-2008

צרפת

אבטלה - 9.1%

חוב ביחס לתמ"ג - 87%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 3.20%

המשבר הכלכלי באירופה השפיע גם על צריכת הירקות של הצרפתים: צריכת הפלפל בצרפת ירדה ב-8.4% ב-2010, לעומת 2009

איטליה

אבטלה - 8.0%

חוב ביחס לתמ"ג - 121%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 6.68%

באופן יחסי, ולמרות החוב העצום של מדינתם, חובותיהם של משקי הבית באיטליה נמוכים יחסית: רק 78% מההכנסה, לעומת 100% בצרפת ובגרמניה

הונגריה

אבטלה - 9.9%

חוב ביחס לתמ"ג - 81%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 8.97%

52% מכל ההונגרים שקועים בחובות, חלק גדול מהמשפחות משלמות יותר מהלוואה אחת

יפן

אבטלה - 4.1%

חוב ביחס לתמ"ג - 220%

תשואת אג"ח ל-10 שנים* - 0.98%

בניגוד לבזבזנות האירופית והאמריקאית, היפנים מאמינים בחיסכון: משקי הבית היפניים יושבים כיום על ערימת חסכונות בסך 1.5 טריליון ין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#