הסוד האמיתי של מדינת הרווחה / גיא רולניק - מגזין שנתי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסוד האמיתי של מדינת הרווחה / גיא רולניק

המרחק בין הסטריאוטיפ של מדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית לבין המציאות גדול מאוד

78תגובות

העם, דורש, צדק חברתי. העם, דורש, צדק חברתי. העם, דורש, צדק חברתי.

קיץ 2011 ייזכר בהיסטוריה של ישראל כהתעוררות האזרחית הגדולה ביותר שהיתה כאן מאז קום המדינה. יותר מ-10% מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל יצאו לרחובות מאוחדים תחת סיסמה אחת: צדק חברתי.

כמובן שמהר מאוד התברר שלכל אחד מהזרמים בקרב המפגינים יש רעיון אחר לצדק חברתי, ויש גם כאלה שלא באמת עצרו לחשוב מה המשמעות של צדק חברתי. אבל דבר אחד ברור: נתח הולך וגדל מהאוכלוסיה מרגיש שמשהו בסיסי דפוק במערכת הכלכלית והחברתית בישראל.

חלק גדול מהמפגינים החליפו במהרה את הקריאה לצדק חברתי בקריאה למדינת רווחה או לממשלה גדולה, והפנו את תביעתם לממשלה שתיתן תקציבים: לדיור, לחינוך ולבריאות, כמו ש"מקובל במדינות הרווחה", או כמו שהם זוכרים שהיה במשק הישראלי בימים אחרים בהיסטוריה.

ראש הממשלה ושר האוצר מיהרו לבטל את הרעיון של מדינת רווחה והצביעו על קריסתן של יוון, איטליה וספרד ועל הקיצוצים החדים בתקציבי הרווחה בבריטניה. הנה, הם אמרו, כך נראות ממשלות שמעניקות רווחה לתושביהן ומגיעות לפשיטת רגל.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ זכו מיד לתגובה: יוון ואיטליה - או בריטניה - הן לא המודל של מדינת הרווחה. המודל נמצא בסקנדינוויה - בשוודיה, בפינלנד, בדנמרק ובנורווגיה.

ומהו מודל מדינת הרווחה הנורדי? ברור, כולם יודעים: שיעורי מיסוי גבוהים, ממשלה גדולה ושירותי חינוך, בריאות ורווחה מעולים לציבור. כמה פשוט וקל - נעלה מסים, נגדיל את הממשלה, נספק לאזרחים שירותים מעולים - ונפתור את בעיותינו הכלכליות והחברתיות.

מה עוד אנחנו יודעים על מדינות הרווחה הנורדיות? או לפחות, מהו הסטריאוטיפ שבו אנחנו מאמינים? כמובן: שהן סוציאל-דמוקרטיות, שהן לא נשבו ברוח הקפיטליזם, שהן לא מאמינות בשוק חופשי, שיש בהן ועדי עובדים חזקים, ושאי אפשר לפטר שם עובדים.

אבל ייתכן שלמעשה אנחנו לא יודעים הרבה על המודל הנורדי. העיתונות הכלכלית הישראלית מלאה בניתוחים של כלכלות ארה"ב ואירופה, כי הן משפיעות דרמטית על הכלכלה הישראלית. על המודל הנורדי, לעומת זאת, יש ידע מועט.

גיליון Markerweek  מוקדש ברובו למודל הנורדי. שלושה מהעורכים הבכירים של העיתון נפגשו עם עשרות כלכלנים, אקדמאים, אנשי עסקים, אנשי איגודים מקצועיים ואזרחים בשוודיה, בפינלנד ובדנמרק, בניסיון להבין אותו טוב יותר. זה נראה לנו רלוונטי מתמיד כיום, על רקע המהפך בתפישה העצמית ובתודעה של הישראלים בחודשים האחרונים. אם בישראל החל סוף-סוף דיון בשאלה באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות - לא רק בהיבט הפוליטי והביטחוני אלא גם בהיבט הכלכלי והחברתי - קשה לחשוב על דגם רלוונטי יותר מהמודל הנורדי. לא רק מפני שהוא היחיד שעובד בשנים האחרונות, בכל הקשור לאי שוויון נמוך ולרווחה חברתית גבוהה, אלא בעיקר משום ששלוש המדינות הנורדיות האלה דומות מאוד לישראל מבחינת גודל האוכלוסיה. לא נאלץ אתכם לקרוא את 20 אלף המלים של ניתוחים, ציטוטים, אנקדוטות ורעיונות שמובאים בעמודים הבאים, ונגלה מיד שהמרחק בין הסטריאוטיפ של מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית לבין המציאות גדול מאוד, כמובן.

אייל טואג

המודל הנורדי של מדינת הרווחה מקדש את השוק החופשי, את הגמישות הניהולית, את התחרות ואת הגלובליזציה. ברוב המדינות הנורדיות פועלים ועדי עובדים חזקים, אבל ברובן קל לפטר או לנייד עובדים. במדינות הנורדיות לא רואים לעתים קרובות ועדים כמו הוועדים החזקים והאלימים שפועלים בישראל, שחונקים את המשק ולא מאפשרים לקדם את הענף שבו הם פועלים, וגם אין בהן טייקונים שמשחקים בפוליטיקאים וברגולטורים כבמריונטות.

ברוב המדינות הנורדיות יש שיעורי מיסוי גבוהים, אבל בחלק מהמקרים הם לא גבוהים דרמטית מבישראל. בפינלנד גילינו ששיעור המס שמשלמים עובדים במקצועות חופשיים, שמרוויחים משכורות גבוהות פי שלושה-ארבעה מהשכר הממוצע, אינו גבוה משמעותית מזה שמשלמים הישראלים.

מה עוד גילינו? כמובן: שכל הדיון הישראלי על הפרטה, השיח בעדה ונגדה ב-20 השנים האחרונות, הוא מגוחך. הימין הכלכלי מסביר שהדרך היחידה להשיג ביצועים כלכליים היא להפריט, והשמאל מסביר שהדרך היחידה למדינת רווחה עוברת דרך שירותים ממשלתיים. אלא שבמדינות הנורדיות הוכיחו שכלל לא רלוונטי אם שירות או פעילות מופרטים או נשארים ממשלתיים: מה שחשוב הוא כיצד הממשלה דואגת לכך שהשירות יהיה טוב ותחרותי. בשוודיה, לדוגמה, פועלת מערכת חינוך מהטובות בעולם - ורובה מופרטת. ואילו בפינלנד יש מערכת חינוך ממשלתית לחלוטין - והיא עדיין הטובה ביותר בעולם.

כיצד יוצרים מערכת חינוך ממשלתית מהטובות בעולם? לרבים בישראל יש תשובה בדוקה אחת: משלמים משכורות גבוהות למורים. זה רעיון טוב, אלא שבפינלנד לא חושבים שיש בכך צורך: משכורותיהם של המורים בפינלנד ממוצעות או מתחת לממוצע - אבל צעירים עומדים בתור כדי להיות מורים.

יש החושבים שמדינת רווחה היא זאת שמגנה על העובדים ועל המפעלים מהגלובליזציה. בשוודיה, בפינלנד ובדנמרק - מדינות הרווחה המצליחות ביותר בעולם - חושבים בדיוק ההפך: עבורם גלובליזציה היא דרך חיים, תחרות היא סם החיים ותפקידה של הממשלה הוא לייצר את המשק התחרותי ביותר.

יש החושבים שבשוודיה, בפינלנד ובדנמרק יש ביטחון תעסוקתי לכל החיים. הרי פועלים שם ועדים חזקים. אבל האמת היא שבשלוש המדינות אפשר ברוב המקרים לפטר עובדים, ובדנמרק הם קוראים לזה Flexicurity - גמישות למעסיקים והגנה לעובדים.

יש המשוכנעים שהמגזר העסקי הישראלי הוא פלא כלכלי עולמי: מדינה קטנה כל כך עם הצלחות ישראליות גדולות כל כך, כמו טבע, צ'ק פוינט, ישקר, כתר ואלביט. אבל בשוודיה, בפינלנד ובדנמרק - מדינות שבהן יש מספר אזרחים דומה - יש עשרות חברות כאלה שמוכרות בכל העולם בעשרות מיליארדי דולרים, ואיש לא עושה מזה עניין.

אז כיצד עובדת השיטה הנורדית - גמישות וגם רשת ביטחון, מסים גבוהים וגם פריון גבוה, מגזר עסקי תחרותי וגם כבוד והגנה לעובדים? התשובה אחת: תרבות. תרבות וערכים.

שיעור השחיתות במדינות הנורדיות הוא מהנמוכים בעולם, היקף הכלכלה השחורה הוא מהנמוכים בעולם, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא מהגבוהים בעולם, והתחרותיות טבועה עמוק בדי.אן.איי של מקבלי ההחלטות.

בישראל יש סיסמה שאיש לא חולק עליה כבר שנים - שהדרך למגזר ציבורי מצטיין עוברת דרך הבאת מנהלים מהמגזר העסקי ודרך דלת מסתובבת של פקידים שעוברים מהמגזר הציבורי לפרטי ובחזרה. הנורדים מקיימים מגזר ציבורי יעיל, חזק ומשגשג, על אף שברוב המדינות השרים והמנכ"לים של המשרדים משמשים כמשרתי ציבור וכשליחי ציבור במשך עשרות שנים. הרעיון שפקיד בכיר בממשלה חייב בשלב מסוים לעשות לביתו - כלומר לעבור למגזר העסקי ולהרוויח פי 10 או פי 50 ממה שהרוויח בתפקידו הקודם - נראה להם מגוחך.

הון-שלטון? לשוודים יש את חברת אינבסטור הענקית של הוולנברגים, שמהווה נתח ניכר מהכלכלה. אבל כאן נגמר הדמיון. הוולנברגים לא עסוקים בגיוס רגולטורים לשעבר, הם לא אלופי שוודיה בתספורות לאג"חים ובעסקות בעלי עניין וחלק גדול מעסקיהם הם בינלאומיים ותחרותיים. בניגוד לטייקונים הישראלים, שמחזיקים במונופולים מקומיים ושואבים את כוחם מרגולציה כנועה, אנשי העסקים הגדולים בשוודיה, בפינלנד ובדנמרק הם אלה שהצליחו בגדול בשווקים הבינלאומיים והקימו חברות תעשייתיות ענקיות עם מחזור של מיליארדי דולרים. זה מה שהופך אותם לאנשי עסקים אהובים ומוערכים, ואיש לא מרגיש שהם התעשרו על גבו.

לנורדים יש יתרון ענק על ישראל: אלה חברות הומוגניות יחסית עם היסטוריה של מאות שנים - אבל כשאתה מבקש מהשוודי או מהפיני שיסביר את עוצמתה של הכלכלה ושל החברה שלו, אתה מתבלבל וחושב שהוא מדבר עלינו. הרי אנחנו מספרים לעצמנו שיש לנו סולידריות, שכל ישראל חברים זה לזה, שאנחנו מאמינים בתחרות ובעבודה קשה ושאנחנו יזמים ומצליחים בגלל הקשיים שעברנו. מתברר שהפינים חושבים על עצמם בדיוק אותו הדבר: "בין הפטיש השוודי לסדן הרוסי אנחנו חייבים להיות מעולים", אמר לי מנהל פיני בעיר אספו, ליד הלסינקי.

אלא שהסולידריות והערבות ההדדית אצלנו הן רק סיסמה - כי אנחנו עסוקים בלרמות את הממשלה ואת מס הכנסה, אנחנו מפולגים למגזרים אלימים שלא רואים אלה את אלה, יש לנו עובדי ציבור רבים שתופשים את הציבור כמטרד, אין לנו סבלנות, מחויבות ותרבות של תכנון לטווח ארוך, וכל אחד מאתנו חושב שהוא יחיד ומיוחד ושאין כמוהו. בשוודיה, בפינלנד ובדנמרק יש לאנשים אתוס אחר, תרבות אחרת ונרטיב אחר לחלוטין.

כולנו מכירים את המיתוס שבמדינות האלה כולם אומללים ורק חולמים לבוא למדינה כמו ישראל, שבה חיים אנשים "אמיתיים". מיתוס מעולה - שאין לו שום קשר למציאות. הם לא מעוניינים באף מודל אחר והם מבינים היטב שהמודל שלהם מנצח.

כמובן שלמודל הנורדי יש גם חסרונות והרבה איומים: בשלוש המדינות עוסקים באובססיביות בסכנות הטמונות בעתיד, בהגירה ובהזדקנות האוכלוסיה ובצורך להיות תחרותיים מול המזרח. הם לא עסוקים בהטלת רפש זה בזה, לא עסוקים בניגוח מגזרים באוכלוסיה ובמאבק אלים על העוגה בין המגזר הפרטי והציבורי. הם חושבים ביחד קדימה.

לכלכלה ולחברה הישראלית יש יסודות שיכולים לעזור לנו לאמץ חלקים מהמודל הנורדי - גם במסורת היהודית יש דברים רבים שאפשר לשאוב מהם השראה - אבל האם הציבור באמת מעוניין במודל הזה? האם אנחנו מסוגלים לכבד את הזולת, את עצמנו, את הגבולות ואת החוקים וליהפך למדינה צודקת יותר, תחרותית יותר, הוגנת יותר ושפויה יותר? נדמה לי שהפרויקט הנורדי הזה הוא נקודת התחלה מצוינת לשיח ציבורי ער ומתמשך. בשלב זה יש לנו יותר שאלות מתשובות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#